דן לאור

דן לאור
לידה	21 בדצמבר 1944; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	7 במאי 2023 (בגיל 78)
שם לידה	Dan Laufer
ענף מדעי	ספרות עברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מנחה לדוקטורט	רוברט אלטר
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; אוניברסיטת תל אביב ;
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים (2013); פרס יצחק בן-צבי (1998); פרס בוכמן (1994) ;
מספר צאצאים	4

דן לאור (10 בדצמבר 1944 – 7 במאי 2023) היה חוקר ספרות עברית ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, ומופקד הקתדרה לתרבות עם ישראל בזמננו על שם יעקב ושושנה שרייבר. ספריו ומאמריו הרבים מתמקדים בספרות העברית החדשה, תוך מתן דגש על חקר יצירותיהם של הסופר שמואל יוסף עגנון והמשורר נתן אלתרמן.

גישתו מתאפיינת בבחינה ובניתוח של שירה וסיפורת לאור הקשרים היסטוריים, פוליטיים וביוגרפיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור נולד בירושלים בשם דן לאופר, להילדה ולכירורג הילדים פרופ' אברהם לאופר, וגדל בשכונת רחביה^[1]. בשנים 1965–1975 למד ספרות עברית, ספרות אנגלית וספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם קיבל תואר דוקטור בהנחיית פרופ' רוברט (אורי) אלטר.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1965–1971 היה עורך בכיר במחלקת החדשות של קול ישראל. היה ממיסדי "יומן השבוע". בשנת 1967 מחק מהקלטת נאום ראש הממשלה לוי אשכול לפני מלחמת ששת הימים את הקטע המגומגם שלו.

לאור לימד והדריך באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת קליפורניה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומשנת 1979 לימד באוניברסיטת תל אביב.

בשנים 1996–2000 כיהן כראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה זו, ובשנים 2000–2004 כדיקן הפקולטה למדעי הרוח.

בין השנים 2015–2020 כיהן לאור כראש המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד ספריו ומאמריו פרסם שורה ארוכה של מאמרי ביקורת בעיתונות היומית והספרותית.

פועלו בחקר הספרות הוא הביוגרפיה של ש"י עגנון, "חיי עגנון" (1998), ובסוף שנת 2013 הביוגרפיה המלאה של נתן אלתרמן, שעל כתיבתה עמל לאור מספר שנים. זו הביוגרפיה המקיפה הראשונה שנכתבה על אלתרמן והמחקר המקיף ביותר על חייו עד כה^[1].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פועלו בחקר הספרות זכה לאור בכמה פרסים, בהם:

פרס בוכמן (1994) מטעם יד ושם,
פרס יצחק בן-צבי לחקר תולדות ארץ-ישראל (1998) (על הביוגרפיה המקיפה שכתב על שי עגנון)
פרס היצירה לסופרים ומשוררים (2013).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן לאור התגורר בירושלים. היה נשוי לפרופ' ליהי יריב-לאור, בתו של יוסף יריב, ואב לארבעה בנים.

בנו דוד הוא קונדיטור והבעלים של קונדיטוריית "דוד לאור".^[2]

בנו יצחק הוא יוצר תיאטרון, המשמש כשחקן, מחזאי ובמאי בתיאטרון האינקובטור.^[3]

נפטר ב-7 במאי 2023.^[4]

ביבליוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופר והחרב: מסות על נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד אלתרמן, 1984.
אורי ניסן גנסין: מחקרים ותעודות (עורך, עם דן מירון), הוצאת מוסד ביאליק, 1986.
"שתי הדרכים", מרשימותיו של אלתרמן, 1989.
ש"י עגנון: היבטים חדשים, הוצאת ספרית פועלים, 1995.
חיי עגנון: ביוגרפיה, הוצאת שוקן, 1998.
ש"י עגנון, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, סדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, 2008.
המאבק על הזיכרון: מסות על ספרות, חברה ותרבות, הוצאת עם עובד, ספרית אפקים, 2009.
אלתרמן, הוצאת עם עובד, ספרית אפקים, 2013.
בקרון החתום - פרשת חייו, נדודיו ומותו של המשורר דוד פוגל, עם עובד, ספרית אפקים, 2023.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן לאור ודב סדן, מאסף מוקדש ליצירת חיים הזז (ירושלים : אגודת הסופרים העבריים בישראל, תשל"ח) בשיתוף
דן לאור, יונתן רטוש: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (תל אביב: עם עובד, תשמ"ג 1983)
דן לאור, חיים הזז האיש ויצירתו: דברים שנאמרו במלאת עשר שנים לפטירתו (ירושלים: מוסד ביאליק, (תשמ"ד 1984)
דן לאור ודן מירון, אורי ניסן גנסין: מחקרים ותעודות (ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ו 1986)
דן לאור, רחל סטפק, יגאל שוורץ, אהבה עד כלות: חילופי מכתבים בין המשורר דוד פוגל לבין רעייתו עדה נדלר-פוגל, תרגום: יעקב גוטשלק, אביבה שר־מעייני, ארנו בר (כנרת זמורה-ביתן, 2019)