דניאל פסמניק
 | |
| לידה |
1869 הדיאץ', אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביולי 1930 (בגיל 61 בערך) פריז, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית החוקתית |
  | |
ד"ר דניאל פסמניק (1869, האדיטש - 1930, פריז) היה רופא, סופר, פובליציסט ומנהיג ציוני. נמנה עם התאורטיקנים הראשונים של פועלי ציון. הוא פרסם מאמרים רבים בעיתונות הציונית ברוסית, פולנית, גרמנית, עברית קרואטית ויידיש, חלקם הופיעו בחוברות וספרים.
אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר האדיטש (גביאץ), שבפלך פולטבה, שבאוקראינה של היום. למד רפואה בשווייץ ובבולגריה ומשנת 1899 שימש כפריבט-דוצנט[1] לרפואה באוניברסיטת ז'נבה[2]. בשנת 1900 הצטרף לתנועה הציונית והיה לאחד מהכותבים הפורים שבה ולמרצה מבוקש שלהרצאותיו הגיעו מאות מאזינים[3]. פסמניק הדגיש בתעמולתו במערב אירופה את "הציונות ההומניטרית" שגרסה שהציונות נדרשת לצורך פתרון בעיית היהודים הנרדפים והעניים במזרח אירופה, ושהרגש הלאומי יבוא בעקבות מימוש הציונות ואיננו תנאי לה[4]. הוא גם גרס שכל יהודי שאיננו שונא ציון הוא ציוני ובקש וטען שהדת היהודית היא לאומית[5]. בקונגרס הציוני השישי הוא הטיף לציונית מעשית בקידום ההתיישבות בארץ ישראל וקניית קרקעות וטען שאין סתירה בין הציונית המעשית והציונות המדינית[6][2].
ביוני 1903 הוא הוציא עם פליקס פינקוס כתב עת בשם "ציוניסטישע קארספנדענט" שיצא נגד הפרקציה הדמוקרטית[7], באוגוסט 1903 יצא כתב עת שלו בגרמנית "ציוניסטישע מאנאטס העפטע"[8][2].
בשנת 1905 חזר לרוסיה והצטרף למערכת של "ייברייסקאיה ז'יזן" (החיים היהודיים) שחזר לפעול ב-1904 כירחון והחל מ-1907 כשבועון בשמו המקורי "ראזסוויט" (השחר). הוא כתב בעבור עיתונים רבים וכתביו תורגמו לשפות רבות. פסמניק נחשב לאחד מהתאורטיקונים החשובים ביותר של הציונות בתקופתו ובפרסומיו צידד בציונות הסינתטית.
השתתף כנבחר מטעם הציונים יחד עם מיכאל אליניקוב, אברהם אידלסון, יוליוס ברוצקוס וישראל רוזוב בוועדה המדינית המיעצת לצירים היהודים ב"דומה" הרוסית (בית הנבחרים).
בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1917–1921), ד"ר פסמניק צידד ב"צבא הלבן". בשנת 1919 עזב לפריז לעמוד לצד המשלחת היהודית לועידת השלום[9] והיה פעיל בחוגים האנטי מהפכניים הרוסיים. הוא השתתף ביוני 1921 בועידה של לאומנים רוסים ודיבר בחריפות נגד הבולשביקים ונגד הפרעות ביהודים, אך לא זכה לאוזן קשבת לנושא האחרון בקרב האנטישמיים הלאומנים הרוסיים[10]. פעילות זו, כאשר ברקע פוגרומים נגד יהודים באוקראינה בהנהגת צבאו של דניקין, הרחיקה אותו מהחוגים הציוניים. אחרי 1922 חזר לפעילות ציונית ובשנת 1930 יצא בישראל ספרו של פסמניק "מפני מה אני יהודי?" בתרגומו של ד"ר ישראל קרניאלי בהוצאת מוריה.
שלמה גפשטיין כתב עליו[11]:
- "האדם הרותח, השקדן, המלא מרץ לא אכזב והיודע לעבוד לשם הציונות מבקר השכם עד אישון לילח, החל משאלות עמוקות הקשורות בביסוסה העיוני של הציונות וגמור בענינים מעשיים פעוטים."
בתו היא הפילוסופית רחל בספלוף (אנ').[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באנציקלופדיה יודאיקה.
דניאל פסמניק (1869-1930), דף שער בספרייה הלאומית- המשבר של הציונות, חלק א', העולם, 29 בדצמבר 1908, המשבר של הציונות, חלק ב', העולם, 5 בינואר 1909, המשבר של הציונות, חלק ג', העולם, 12 בינואר 1909
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כבוד חכמים ינחלו, המליץ, 20 בינואר 1903
- ^ 1 2 3 הקונגרס הציוני הששי, הצפה (ורשה), 23 באוגוסט 1903
- ^ פרנציה, העולם, 30 בדצמבר 1907
- ^ הקונגרס הציוני החמישי, עמוד 71, השילוח, 12
מאספת הציונים בשוויץ, המליץ, 11 ביולי 1902
יום הציונים בשוויץ (א), הצפירה, 29 בדצמבר 1902
ש. ראזענפעלד, יום הציונים בשוויץ (ג), הצפירה, 1 בינואר 1903 - ^ מכתבים משוויץ, המליץ, 4 בינואר 1903
- ^ הקונגרס השישי, הצפירה, 23 באוגוסט 1903
- ^ ש. קמחי, מכתבים משוויץ, המליץ, 28 ביוני 1903
יום הציוניים בשוויץ, הצפירה, 5 ביולי 1903 - ^ בזילאה, הצפירה, 17 באוגוסט 1903
הקונגרס השישי, המליץ, 19 באוגוסט 1903 - ^ בעתונות הציונית, הצפירה, 30 באוקטובר 1919
- ^ בצרפת, העולם, 23 ביוני 1921
היהודים והועידה הרוסית הלאומית בפריז, דואר היום, 15 ביולי 1921 - ^ ש. גפשטיין, דניאל פאסמאניק ז"ל, דואר היום, 9 ביולי 1930
- ^ Rachel Bespaloff, New York Review of Books