אסתטיקה קוגניטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הגישה הקוגניטיבית, אסתטיקה קוגניטיבית או קוגניטיביזם אסתטיאנגלית: Aesthetic cognitivism) היא תאוריה ומתודולוגיה בפילוסופיה של האמנות ובפסיכולוגיה של האמנות (אנ'), הנשענת על תובנות ועקרונות של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. המתודולוגיה היא מטבעה רב-תחומית, בשל הסתמכותה על מחקרים במדעי הרוח, מדעי החברה והמדעים המדויקים, וכוללת מספר רב של גישות ושיטות ניתוח.[1]

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הקוגניטיביות מהווה תגובת נגד למרבית המתודולוגיות ששלטו במחקרי אמנות, במיוחד בתורת הספרות ובתאוריה הקולנועית, שלא הסתמכו על מחקר מדעי. במחצית השנייה של המאה ה-20 חקר האמנות הסתמך לרוב על גישות ממדעי הרוח והחברה, בהן הגישות הפסיכואנליזה, סמיוטיקה, סטרוקטורליזם, פוסט-סטרוקטורליזם ומרקסיזם.

הגישה הקוגניטיבית בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הקוגניטיבית בתאוריה הקולנועית (Cognitive Film theory) הוצגה לראשונה באמצע שנות ה-80 בסדרה של מאמרים וספרים בנושא.[דרוש מקור] הכותבים החלו לנקוט בגישת מחקר שונה כלפי תאוריות קולנועיות ולימודי הקולנוע.[דרוש מקור]

ב-1985 דייוויד בורדוול העלה את הפופולריות של הגישה עם ספריו Narration in the Fiction Film[2] ועם The classic Hollywood cinema[3] שנכתב יחד עם ג'נט סטייגר וקריסטין תומפסון. הספרים הללו השפיעו בצורה משמעותית על חקר הקולנוע ובעיקר על הפסיכולוגיה של הצופה, שהתבססה על פסיכולוגיה קוגניטיבית. במקביל, בזמן שבורדוול עסק בפיתוח מתודה חדשה בלימודי הקולנוע, הפילוסוף נואל קרול עסק בניסיון להפריך את התאוריות המקובלות. קרול יצא כנגד הגישה הפסיכוסמיוטית של סטפן הית' ומאוחר יותר ביקר את התאוריות של לאקאן, אלתוסר ובארת בספרו "מסטיפיקציית סרטים" (Mystifying Movies) משנת 1988.[4] בורדוול וקרול ערכו יחד את האנתולוגיה "פוסט-תיאוריה: רקוסטרוקציה של לימודי קולנוע" (Post-Theory: Reconstructing Film Studies) ב-1996.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Arnold, M. B. Emotion and personality. New York: Columbia University Press. 1960. 180-182.
  • Caroll, Noël. "The Power of Movies". Daedalus, 114 (1985): 79-103.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Aesthetics and Cognitive Science באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
  2. ^ Bordwell, D. (1985). Narration in the Fiction Film. Madison, WI: University of Wisconsin Press.
  3. ^ Bordwell, David; Janet Staiger; Kristin Thompson (1985). The Classical Hollywood Cinema: Film Style and Mode of Production to 1960. New York: Columbia University Press.
  4. ^ Mystifying Movies: Fads and Fallacies in Contemporary Film Theory, New York, Columbia University Press, 1988.
  5. ^ Post-Theory: Reconstructing Film Studies (edited with David Bordwell), Madison, University of Wisconsin Press, 1996.