הגלגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגלגול
Die Verwandlung
עטיפת הספר בעברית
עטיפת הספר בעברית
מידע כללי
מאת פרנץ קפקא
שפת המקור גרמנית
סוגה סיפור קצר
הוצאה
הוצאה בשפת המקור הוצאת קורט וולף (אנ'), לייפציג
מקום הוצאה לייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1915
עורך פרנץ קפקא עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת שוקן (1967, 1993)
משרד הביטחון – ההוצאה לאור (תשל"ה)
הוצאת עם עובד, 2000
תאריך 1967
תשל"ה (1975)
1993
2000
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"הגלגול" (בגרמנית: Die Verwandlung, בשפות לטיניות: Metamorphosis, "מטאמורפוזה") היא נובלה מאת הסופר היהודי-צ'כי פרנץ קפקא. הנובלה חוברה בסוף שנת 1912 ופורסמה בשנת 1915.

הנובלה שייכת לז'אנר הסיפור הפנטסטי. מוצגת בה תופעה בלתי טבעית – אדם, גרגור סמסא שמו, עובר גלגול ונהפך לחרק. אירוע זה מסופר בטון קר ונייטרלי כוודאי. האירוע קוטע שגרת חיים בנאלית ויומיומית ומפתיע את הגיבור ואת כל האנשים שסביבו. פרט לאירוע הפנטסטי, כל יתר האירועים תואמים מציאות חיים יומיומית ושגרתית של משפחה עירונית ממעמד בינוני-נמוך, אשר ממשיכה באורח חייה השגרתי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מורכב משלושה פרקים. בכל פרק מופיע ניסיון של גרגור, לאחר שהפך לחרק, לצאת מהחדר שבו הוא נמצא ומסתיים בגירושו בחזרה לתוכו.

  • בפרק הראשון יוצא גרגור מהחדר כאשר פקיד החברה שבה הוא עובד מגיע כדי לבדוק מדוע הוא מאחר לעבודה, פוגש בגרגור בצורתו כחרק ומנסה לברוח מהבית. גרגור מנסה לעצור את בריחתו והאב מניס אותו חזרה בעזרת מקל ועיתון וטורק את הדלת.
  • בפרק השני גרגור יוצא מהחדר כדי לראות מה מצבה של אמו המעולפת כשאחותו מטפלת בה בחדר הסמוך. התעלפות האם אירעה למראהו של גרגור שנצמד לתמונה של אישה התלויה בחדרה בניסיון נואש לעצור את האם והבת מלרוקן את חדרו מכל הרהיטים האהובים עליו. הגירוש במקרה זה אלים יותר מהגירוש הקודם: האב מניס את גרגור לחדרו כשהוא זורק עליו תפוחים ופוצע אותו באופן שממנו הוא לא נרפא, עד מותו כחודש ימים מאוחר יותר.
  • בניסיון האחרון המופיע בפרק השלישי מתגנב גרגור לחדר המגורים כדי לשמוע את נגינת אחותו, אך למראה תגובותיהם של שלושה דיירים להם השכירו הוריו את אחד מהחדרים, הוא חוזר בכוחותיו האחרונים לחדרו, הפעם ננעלת עליו הדלת על בריח, וגרגור שיודע שאין לו מוצא אלא להיעלם, נופח את נשמתו ומשחרר את משפחתו מעולו.

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור פותח בתדהמה שלאחר היקיצה מחלומות טרופים:

בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון, ומדי הרימו מעט את ראשו היה רואה את כרסו החומה והמקומרת, העשויה חוליות נוקשות ומקושתות, עד שהכסת כמעט שאינה יכולה להיאחז בה עוד ועומדת לצנוח מעליה לגמרי. רגליו המרובות, הדקות ועלובות לעומת מותר גופו, ריצדו לעיניו בחוסר ישע.

פתיחה

הגלגול המחריד פורץ במפתיע אל מציאות חייו של גרגור, סוכן-נוסע המתמיד מזה חמש שנים יום יום בעבודתו, בצורה המוחשית והברורה ביותר. המספר מדגיש: "זה לא היה חלום". גרגור סמסא מגלה שהפך לחרק.

לאחר התדהמה הראשונית מנסה גרגור להתעלם ממה שקרה ולברוח אל השינה, אלא שאז מתעוררת לו בעיית נתוניו הפיזיים החדשים - ובהם שריון מעוגל, רגלי חרק וחיספוס דוחה - והם מונעים ממנו לחזור אל השינה ומחייבים אותו להתמודד עם התמורה המביכה שבמצבו.

בתחילה נראה שהוא מקבל את מצבו כמצב זמני, עד שמגיע סגן המנהל במפעל בו הוא עובד. האחות שקוראת לגרגור בראשונה לצאת מחדרו בשל הגעת המנהל נענית בלא כלום. גם נסיונותיהם של האב והאם מבוזבזים לריק ושאר השאלות נענות ב"כן" או "לא" בקול ענות חלושה, משום שהברות פיו נשמעות כזמזום קשה להבנה. תוך כדי שיחת המשפחה עם המנהל נבנה סיפור בהסכמה פנימית בין הנפשות הפועלות כי גרגור חולה ולכן לא התעורר לעבודה. הרי גרגור היה מן המתמידים בעבודתו ולא תיתכן סיבה אחרת שתגרום להיעדרותו ממנה.

גרגור שבכל הזמן זה שוכב על גבו במיטה ואינו מצליח להתהפך מנסה שוב לצאת מהמיטה ונופל ארצה בקול רעש גדול. סגן המנהל, ששמע קול זה, ממהר להודיע לכל המשפחה על שהתרחש ובעקבות כך המשפחה נלחצת ומפצירה בגרגור לפתוח את הדלת שעד כה הייתה נעולה ומנעה קשר ישיר בין המשפחה והמנהל ובין גרגור.

בעוד הדלת נעולה, החליט גרגור לענות לסגן המנהל והחל מתחנן לפניו שהוא מצטער על כך שלא התעורר ומבקש הזדמנות נוספת לתקן את שנעשה, על אף העובדה שהוא יודע כי כעת הוא חרק. המשפחה וסגן המנהל לא נוטים להבין את דבריו מפאת דיבורו המחוספס והחרקי. סגן המנהל מתחיל לחשוד בגרגור שמא הוא משטה בו, אך דברים אלו נהדפים על ידי האם במחי יד.

לאחר שמיעת מספר שיעולים מוזרים מתוך חדרו של גרגור מחליטה המשפחה לקרוא לרופא ולמסגר כדי לפרוץ את הדלת ולטפל בגרגור. אך מיד כששומע גרגור על כך הוא מנסה לפתוח את הדלת תוך כדי דרבוניה של אחותו לא להפסיק לנסות עד ההצלחה.

לבסוף, מצליח גרגור לפתוח את הדלת. אך תגובת המשפחה וסגן המנהל שכה רצתה לראות אותו עברה שינוי חד:

והנה שמע את סגן המנהל פולט בקול רם "הוֹ!" - שנשמע כהמיית הרוח - ועכשיו גם ראה אותו, שהיה קרוב אל הדלת יותר מכולם, מהדק את כף ידו אל פיו הפעור ונסוג אט אט לאחור, כנהדף מפני כוח הסמוי מן העין, מַתמיד ואחיד. האֵם - למרות נוכחותו של סגן המנהל היא עמדה לה שם ושׂערה עודנו פרוע מן הלילה, סומר ומזדקר - הביטה תחילה בידיים שלובות אל האב, ואחר-כך פסעה שתי פסיעות לעבר גריגור וצנחה ארצה בין חצאיותיה הנפרשות סביב במעגל ופניה מושפלות אל חזהּ ונעלמות כלילּ. האב קפץ את אגרופו במבט עוין, כמבקש להדוף את גריגור לשוב אל חדרו, אחר-כך השיט את עיניו בהיסוס על פני חדר האורחים, הליט אותן בידיו ובכה, ובכיו מטלטל את חזהו האדיר.

תגובות המשפחה לא התבררו לגרגור כראוי ועל כן הוא מתחיל לחשב לו חשבונות כיצד הוא חוזר לעבודה וכיצד הוא מסדר חיש מהר את חייו מחדש על אף הפיכתו לחרק. האם והאב, הרואים אותו פותח את לסתותיו בניסיון לפנות אליהם, מתחלחלים. סגן המנהל נס על נפשו, האם מתעלפת בשנית ואילו האב לוקח את מקל ההליכה שהשאיר סגן המנהל ומנסה לחבוט בגרגור כדי להניסו אל חדרו. גרגור מנסה לעבור מבעד לדלת ולהיכנס לחדרו, אך בשל אי התאמתו ותפישׂתו את גופו ואת אופן ההילוך בו, הוא לא מצליח לחדור מבעד לדלת. האב שהמשיך להפציר בגרגור להיכנס לחדרו תוך כדי צעקות והנפת המקל, מכניס ללחץ ולשכרון חושים כללי את גרגור שדוחק את עצמו דרך הדלת בחזקה ומצליח לבסוף להיכנס לחדר לאחר פציעות רציניות של גופו החרקי החדש.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרגור מתעורר משנתו ומיד מריח "ריחו של דבר מאכל", אך המאכלים לא ערבים לחכו. אחותו שזיהתה את ההבדל המהותי שעבר חוש הטעם של גרגור עם הפיכותו לחרק פרסה לפניו מאכלים שונים (ובהם פסולת מאכל וירקות רקובים) אותם גרגור אהב.

המשפחה מתחילה לערוך סידור חשבונות פנימיים. גרגור עובד זה שנים בעבודה השנואה עליו מתוך מחויבות כלפי משפחתו, לאחר שאביו פשט את הרגל ונשאר חייב סכומים נכבדים למעבידו של גרגור. עכשיו מתברר לגרגור שלאביו נותרו חסכונות, אותם הסתיר מגרגור. לו ידע על חסכונות אלה ייתכן שלא היה צריך לעמול כעבד שנים כה רבות.

כעבור כחודש, שבו המשפחה לא ראתה את גרגור באופן ישיר, החלה האם לרצות לראות את הבן אך שאר המשפחה מנעה ממנה מלעשות כן על אף צווחותיה קורעות הלב "תנו לי כבר להיכנס אל גרגור, הרי הוא בני האומלל! אתם לא מבינים שאני מוכרחה להיכנס אליו?"

בעקבות כך, גרגור מתחיל לשנות את כיוון החשיבה של ההסתגרות ומצפה לראות את משפחתו ולצאת ביום מן הימים מחדרו. אך עם זאת, גרגור לא משנה את כיוון תפישׁתו את עצמו בתור חרק.

לאחר זמן מה, החליטה האחות - שכעת משמשת כמנקה והאחראית בבית כולו - להתיר לאם להיכנס עמה לחדרו של גרגור, אך גרגור מעדיף לכסות את פניו בסדין ואף לא מציץ כדי לראות אותן.

בעקבות הביקור מתפתח שיג-ושיח בין האם לאחות בעניין השינוי המהותי שצריך לעבור בחדרו של גרגור כאשר האם תומכת בהוצאת הארון הגדול וסידור הרהיטים בצורה אחרת, אך האחות מתנגדת בעיקר בגלל שהאם נוקטת עמדה כלפי גרגור ובעצם פולשת למרחב שהיה עד כה ברשותה הבלעדית.

גרגור גילה שהוא מסוגל, ואף אוהב, ללכת על הקירות ועל התקרה. הוא מוצא עצמו משתוקק לסילוק החפצים הכבדים מחדרו, ומצד שני – הוא חש קשור לחפצים אלה. הוא מסרב להכיר ברצונן של הנשים לסלק את כל החפצים ובמיוחד – תמונת האישה בפרווה התלויה על הקיר. בחלק הראשון הוזכר שגרגור עצמו בנה את מסגרת התמונה. הוא יוצא ממקום מחבואו, מתחת למיטתו, מטפס על התמונה ומסרב לאפשר לנשים לסלקה. האם והאחות, שנבהלו למראה זה נרתעו אחורה והאם אף התעלפה בעקבות כך בקריאות "אלהים! אלהים אדירים!"

בעקבות ההתעלפות, רצים גרגור ואחותו לחדר הסמוך, שבו נמצאת התמצית המעוררת למצבים שכאלו. אך בדיוק באותו הזמן פורץ האב מבעד לדלת ורואה את גרגור רץ אחרי הנשים. למרות העובדה שגרגור לא מנסה לפגוע בנשים, "דעתו של האב לא הייתה פנויה להבחין בדקויות שכאלה" ועל כן הוא מנסה להכות את גרגור ולהבריחו את תוך חדרו. משלא הצליחה שיטה זו, החל האב להפגיז את גרגור בתפוחים שהיו מונחים על השולחן. אך הם לא גרמו לנזק מהותי. "ואולם זה שעף מיד אחריו נתקע ממש בתוך גבו". גרגור המתפתל מכאבים רואה את הכל מסתובב סביבו ועם יציאתן של בנות הבית מחדרו, הוא תופס בו את מקומן.

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק נפתח בתיאור פציעתו הקשה של גרגור - שבה אף אחד לא בא לטפל. ובמילות המספר המתארות את כל החלק האחרון כולו:

חרף צורתו העגומה והמאוסה עכשיו, בן משפחה הוא ואין לנהוג בו כבאויב, אלא מוטל עליהם למלא את חובתם המשפחתית ולהבליג על הסלידה ולסבול בשקט, רק לסבול בשקט.

חלק שלישי

הפרק כולו מאופיין במחשבותיו של גרגור על הוריו, על אחותו ועל העתיד המוזיקלי הצפון לה, עליו עצמו ועל מה שהפסיד בחיים הקצרים שנותרו לו עם פציעתו וזיהומה הפושטים בו מיום ליום. אך עם כל זאת, לא מעלה גרגור אף לא לרגע תהייה קטנה ככל שתהיה על עצם העובדה שהוא עבר שינוי כה דרסטי בגופו.

האם, שמחליטה יום אחד לסדר את חדרו של גרגור - ועושה זאת בהצלחה, נתקלת בזעיפותה של האחות על המעשה המחוצף של האם שבעצם חורגת מגבולות הסמכות שהקנתה לה האחות מתחילת הגלגול של גרגור. האם חדלה ממעשיה ומכאן כמעט שלא נוהגת בצורה אופרטיבית כלפי גרגור.

חיי השגרה של המשפחה משתנים בהדרגה. שלושת בני המשפחה מוצאים מקורות פרנסה: האב עובד כשומר בבנק, האחות כזבנית בחנות בגדים והאם – תופרת. אם בעבר הוצגו בני המשפחה כמי שאינם מסוגלים לעבוד, עכשיו מסתבר שהם מסוגלים לכך. שלושת בני המשפחה מתקרבים מאוד זה לזה וגרגור נשאר מחוץ לשלישייה המלוכדת.

כמקור פרנסה נוסף משכירה המשפחה חדר לשלושה אדונים. בני המשפחה משרתים אותם ומתרפסים בפניהם. באחד הערבים, בעת ארוחת הערב, מבקשים האדונים לשמוע את נגינתה של האחות, גרטה, בכינור. היא מוציאה את כינורה ומנגנת. האדונים אמנם מאבדים את סבלנותם במהירה אך גרגור, המוקסם מנגינת אחותו, מציץ מחדרו ומבלי משים זוחל לתוך חדר האוכל.

כאשר נוכחותו בחדר מתגלה לאדונים הם זועקים ומתלוננים ומודיעים שיעזבו את הבית מיד, ואף יסרבו לשלם את שכר הדירה עבור שהותם בו עד עתה (עם זאת הם חוזרים לחדרם). האב מגרש את גרגור לחדרו, והאחות מבריחה עליו את הדלת.

לאחר אירוע זה מכריזה האחות: לא ייתכן שזהו גרגור. אילו היה זה גרגור היה יודע כי אין אנו יכולים לחיות איתו בבית אחד. זאת הפעם הראשונה שמישהו מפקפק בכך שהשרץ הוא גרגור. בזאת, בעצם, גוזרת האחות על גרגור את מותו.

בינתיים גרגור, ששמע את הדברים, החל חש בקהות חושיו ובהדלדלות גופו עד כדי רפיון מוחלט, עד הסוף המר:

במצב זה של הרהורים ריקים ושלווים היה שרוי עד שצילצל שעון המגדל שלוש לפנות בוקר. והוא עוד ראה את היום המתבהר והולך מעבר לחלון. ואז נשמט ראשו וצנח שלא מרצונו, ומנחיריו יצאה רפה נשימתו האחרונה.

בבוקרו של אותו היום מגלה המנקה את פגרו של גרגור ומודיעה למשפחה על מותו, ובהמשך מודיעה בצחוק כי נפטרה מגופתו, כלשונה:

ובכן, בנוגע לזה כיצד יסולק מכאן אותו דבר שבחדר הסמוך, אל לכם לדאוג כלל. כבר הכל כשורה.

היא רוגזת על כך שאינם מעוניינים לשמוע את פרטי המעשה ועוזבת את הדירה בכעס, והאב מכריז שהיא תפוטר. שלושת הדיירים, שמופיעים ומצפים לארוחת הבוקר בניגוד להודעתם הקודמת, מגורשים על ידי האב. כך נשארים האב, האם והאחות בודדים בביתם. במקום להצר על מה שקרה מחליטה המשפחה לצאת לטיול משפחתי - דבר שלא עשו מזה שנים. כשהם מגיעים אל מחוז חפצם ומתמקמים בנוחות בחיק הטבע. לראשונה מזה זמן רב שהם מתכננים תוכניות לעתיד: לעבור לדירה חדשה, ולמצוא בעל מתאים לגרטה. הם חשים -

אישור לחלומותיהם החדשים ולכוונותיהם הטובות

סוף

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של האב מתאפיינת בניגוד בין תדמית חיצונית הגונה מנומסת ומאופקת ובין קוצר רוח ותוקפנות רגוזה. בנוכחותם של זרים מנסה האב להפגין את התדמית החיצונית שלו. הצד האחר שבו מגולם על ידי דחיפתו את גרגור לחדרו עם פריצתו מחוץ לחדרו לאחר הגלגול. למרות התנהגותו הנוקשה לבנו, קשה לראות באב אדם רע משום שמעצם מהותו מוטבעת חולשה והיא לובשת פנים רבות בהתאם לנסיבות המתגלמות באותו הרגע. גינוני הנימוס וההתרפסות הם צורה אחת של חולשה. התוקפנות והרגזנות הם תגובה המשקפת חוסר יכולת להתמודד עם מצבים חריגים וקיצוניים, שפלשו במפתיע לשגרת החיים.

חולשת האב ניכרת גם בתבוסתנות שלו לאחר הסתבכותו בענייני כספים בחיים שאינם מתוארים בסיפור. הוא אינו מנסה לשקם את עצמו ומניח לבן ליטול על עצמו את האחריות לפרנסת המשפחה, כאשר גרגור עובד כסוכן-נוסע. בחסות אותה חולשה יכול האב ליהנות מיתרונות של קצב חיים איטי והנאות ביתיות קטנות שמזומנות למי שאינו חייב לטול חלק במלחמת הקיום ומעמדו כראש המשפחה עדיין נתון לו. בגלל גלגולו המחריד של גרגור, אנוס האב להיפרד מהשלווה הביתית ולקבל על עצמו משרה של שרת. תפנית זו יכולה הייתה להיות מעבר ממצב של חולשה למצב של כוח. רושם זה נוצר על ידי מאפייני השינוי בצורה החיצונית של האב שבתחילה הייתה נקייה ומסודרת ולבסוף דבקו בה כתמי זוהמה. דמותו של האב לאחר הגלגול מעידה על התמכרות לחולשה, רחמים עצמיים ובעיקר על עמדה של כוח המושגת דווקא על ידי החולשה. בעקבות נקודות אלו, ניתן למצוא הסבר למיידיות ולתוקפנות בתגובות האב על גלגולו של הבן. חולשת הבן אילצה את האב לחזור לעמדה של כוח, אבל החולשה המנטלית של האב לא אפשרה זאת.

האם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה של האם מתאפיינת בעיקר בצורות התנהגותה במהלך הסיפור ובתגובותיה הפיזיות למהלך הגלגול. ההתנהגות הרגשנית של האם, שלעיתים גובלת בהיסטריה, יוצרת רושם של דמות חיוורת, מוגבלת בהשגתה וברגשותיה אשר נוטה אחר מגינות לבה בכל שעה. חולשה זו מובלטת על רקע הניגוד לתוקפנות הסמכותית של האב, שמונעת ממנה לגשת אל גרגור בראשונה ולהחלטיות המעשית של האחות שמונעת ממנה את הגישה לטיפול בגרגור. אבל כשם שהחולשה והכוח של האב והאחות אינם ניתנים לתיאור חד משמעי, כך הוא ביחס לאם.

גילה המתקדם של האם ומחלת האסתמה בה היא לוקה, המעמד המשני במשפחה והנטייה לרגשנות גורמים לכך שהאם מאבדת את שליטתה העצמית במצבים קריטיים. המצב הגופני של האם המעולפת המתקשה בנשימה, מגביר את המהומה בבית ויחד אתה את התגובה העוינת כלפי גרגור בשל חיפושיו בבית אחר המרקחת המעוררת. וכך שלא מרצונה ולא מדעתה הופכת האם לגורם העקרי ליחס האיבה כלפי גרגור. מצב זה מנוגד למניע העיקרי בהתנהגות האם כתגובה לגלגול והוא הרצון לגונן על הבן עד כמה שניתן.

יחסה של האם כלפי מצבו החדש של גרגור עובר מספר תמורות במהלך הסיפור: בתחילה היא נבעתת עד מאוד, צורחת, מתעלפת, לאחר מכן היא נלחמת על חייו, רוצה לטפל בו. בהמשך היא מגלה רגישות גוברת לעניינו ולבסוף היא נרדמת בשלווה בנוכחותו.

האחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיותיו של קפקא

עם תחילת העלילה וגלגולו של גרגור מופיעה האחות (גרטה) כבת ברית של גרגור, המתעניינת בהרגשתו ודואגת לצרכיו וזאת בהתאמה לאהבתו של גרגור כלפיה שהתבטאה בתכנונו להפתיעה בשעורי נגינה בקונסרבטוריון. מיקומה של האחות בחדר צדדי בבית המשותף והפרדתה מההורים במעמד הפתיחה מחזקים את הציפייה ליחס מיוחד מצד האחות לגלגולו של גרגור. בהמשך העלילה האחות נוטלת על עצמה את תפקיד האחראית, והיא היחידה שמעזה ואף רוצה להיכנס לחדרו של גרגור על מנת לדאוג לצרכיו האלמנטריים. מכל בני המשפחה היא היחידה המעניקה לגרגור תשומת לב ויחס לאחר גלגולו לחרק. היא מביאה אוכל לחדרו ועוקבת האם אכל אם לאו. גם גרגור מגלה רגישות כלפיה, המתבטאת ברצונו להסתתר תחת הספה ולהתכסות בסדין בכל פעם שהיא נכנסת, כדי שלא לזעזעה. פעם אחת אף דימה לראות הכרת תודה בפניה על רצונו הטוב. עם דאגתה להוציא את הרהיטים מחדרו, אמנם בכוונה טובה כדי לאפשר לו לזחול ביתר קלות, היא משנה את יחסה אליו. ביקוריה נעשים פחות ופחות שכיחים. היא מתחילה להזניח אותו עם שהיא תובעת אחריות בלעדית על הטיפול בו ולא מאפשרת לאם לגשת אליו או לעזור בטיפול בו.

לקראת סוף הסיפור, היא יוצאת נגד גרגור ומכחישה את זהותו כגרגור ובכך מוציאה אותו מתוך חוג המשפחה. לאחר פריצתו מחדרו בפעם השלישית, היא מפטירה כלפי ההורים כי עליהם להיפטר ממנו אחת ולתמיד. גרגור תלה את תקוותו האחרונה באחותו שהייתה לו בעבר לסעד ולמשען, אך היא מאכזבת אותו.

פרשנויות לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו המקוריים של "הגלגול" בכתב ידו של קפקא
  • הגלגול הוא המחשה של דימוי עצמי שלילי ולכן מקורו בהרגשה סובייקטיבית של הגיבור. הסיפור מבוסס על יסודות אוטוביוגרפים של קפקא אבל מתפתח למשמעות אוניברסלית רחבה.
  • הגיבור העומד מול העולם ומבקש בלי הרף לאשר את קיומו שלו, בעוד העולם מבקש לבטלו ולהכחידו. מכאן העימות בין הגיבור והעולם ובין הגיבור לעצמו.
  • הגיבור הקפקאי מייצג את מצבו הקיומי של האדם האבסורדי, שמגשים את חירותו על ידי התמודדות עם הסתירה בין השאיפה למודעות בהירה של עצמו ומקומו בעולם ובין ההכרה ששאיפה זו אינה ניתנת למימוש.
  • ביצירה זו מגולמת הסיוטיות של עולם חסר ערכים, שהתמורה העיקרית שבו מסתמנת בדפורמציה (שינוי הצורה) ובדה-הומניזציה (שלילת האנושיות) הגוזרות על האדם ייסורים של השפלה ובדידות.
  • יצירה שבה אי-הוודאות היא הוודאות היחידה.
  • הגלגול הוא חלום החושף את העימות הטראגי בין תשוקתו של גרגור לאחותו - תשוקה שיש בה גילוי עריות - ובין רתיעתו מאותה תשוקה וניסיונו לבטל אותה.
  • המטמורפוזה מגלה את המציאות הטראגית של האדם אשר חדל למלא את תפקידו כלפי החברה ובצורה זו הוא הופך למעין חרק בעיניה, שיש להיפטר ממנו.
  • העיצוב המיוחד באווירת החלום בסיפור מתקשר למערכת הזיקות שבין הריאלי והפנטסטי.
  • היצירה מציגה את השעבוד להורים או לממסד והמרי האילם וחסר האונים כנגד שיעבוד זה.
  • משבר ההומניזם והתערערות האמון בטכנולוגיה בעקבות המהפכה התעשייתית, התפרקות החברה הכפרית, משפחתית, והשתלטות החברה האורבאנית המתבטאת בסיפור בדמותו של סגן מנהל המפעל ובעזותו כלפי גרגור בגלל איחור לעבודה בפעם הראשונה מזה 5 שנים, ובדמותם של האב, האם והאחות הבוגדים בשותפם למשפחה ומעדיפים בסופו של דבר את החיים בלעדיו.
  • לדעת החוקרים את יצירות קפקא ישנו קשר הדוק בין דמות האב, האם והאחות בנובלה לדמותם האמיתית של אביו, אמו ואחותו של קפקא.
  • קפקא מתאר את הגועל והרגש השלילי שלו כלפי עצמו בכך שהוא מדמה את גיבור הסיפור למקק שאף אחד לא רוצה בקרבו. רבים אומרים כי קפקא הרגיש כך מכוון ש-"הסתיר את נטייתו המינית מפני הוריו" וכי אם יגלה להם, ירגיש כמתואר בסיפור

גרסת במה לנובלה הועלתה על ידי סטיבן ברקוף בשנת 1969. גרסת במה נוספת הועלתה בשנת 2006 על ידי החברה האיסלנדית "וסטורפורט", ב"לייריק האמרסמיט'", לונדון. אותה גרסה אמורה לעלות בתיאטרון האיסלנדי בשנת 2008. גרסת במה נוספת הועלתה בדאקה שבבנגלדש בשנת 2005 על ידי המרכז לתיאטרון אסייתי.

הנובלה עובדה על ידי הקומיקסאי האמריקני פיטר קופר לרומן גרפי שיצא לאור בהוצאת "קראון" בשנת 2003. בתחילת 2011 יצא לאור תרגום לעברית של הספר.[1]

בשנת 2008 הייתה הפרמיירה של האופרה "הגלגול" מאת רון וידברג שהוצגה בישראל בהשתתפות מוזיקאים ישראלים.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הגלגול" הוא אחד מהסיפורים והנובלות של קפקא ("התבוננות", "גזר הדין", "במושבת העונשין", "רופא כפרי" ו"אמן צום") שתורגמו ופורסמו על ידי הוצאות הספרים העבריות באופן תדיר בקובץ אחיד:

כמו כן, הסיפור בתרגום ישורון קשת יצא בנפרד בספרית "תרמיל" במרץ 1975 (ניסן תשל"ה) - נלקח מתוך הקובץ "סיפורים ופרקי התבוננות" בהוצאת שוקן; על הכריכה הופיע ציור מאת יוסל ברגנר (תמונת הספר מוצגת בתחילת ערך זה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר גרסאות מוסרטות לנובלה, ובהן:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]