הד-המזרח
 | |
| כותרת עיתון הד המזרח מט"ו באדר תש"ד, ה-10 במרץ 1944 | |
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| מו"ל |
משה לוי נחום עד 15 בינואר 1943 אליהו אלישר |
| עורך ראשי |
עורך ראשי: אליהו אלישר עורך שני: דוד סיטון |
| תאריכי הופעה | 10 ביוני 1942 – 20 ביולי 1951 (9 שנים ו־5 שבועות) |
| שפה | עברית |
| מערכת | בנין ג'נרלי ת.ד. 617 ירושלים |
| מדינה | פלשתינה, ישראל |
| הד המזרח, באתר עיתונות יהודית היסטורית | |
  | |
הד-המזרח היה ביטאון ליהדות הספרדית שפורסם בירושלים בטרם קום המדינה ואחריו. הופץ בשנים 1942–1946 בעריכתו של אליהו אלישר, ובשנים 1948–1951 בעריכתם של אלישר כעורך ראשי ודוד סיטון כעורך.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיליונו הראשון יצא לאור ב-10 ביוני 1942.[1] ותדירותו השתנתה במהלך השנים. הוא החל כדו-ירחון עד לחודש פברואר 1944, לאחר מכן הפך לשבועון, עד להפסקת הוצאתו לאור ב-1946.[2] עם חידוש הוצאתו בנובמבר 1948[3] המשיך כשבועון, אולם בשנת 1951 (האחרונה להוצאתו) הופיעו שישה גיליונות בחודשים ינואר, פברואר ויולי, כשהאחרון שבהם יצא ב-20 ביולי 1951, ובמרכזו עידוד ההצבעה לרשימת ספרדים ועדות מזרח – ס"צ (ספרדים ציוניים) לכנסת השנייה.[4]
בגיליונות הראשונים היה שמו של כתב העת "המזרח – ביטאון ליהדות הספרדית", כשכותרתו מתורגמת לערבית ואנגלית; ומהגיליון שהתפרסם ב-15 בינואר 1943 נקרא כתב העת "הד-המזרח – ביטאון ליהדות הספרדית". מרבית גיליונותיו היו בני 16 עמודים.
בגלגולו הראשון של כתב העת כללה המערכת, מלבד את העורך הראשי אליהו אלישר, את אברהם אלמליח ודוד סיטון. בגלגולו השני (משנת 1948) היה סיטון לעורכו השני ונוספו לכתיבה משה כרמון, יוסף יואל ריבלין ושלום שוורץ.
כתב העת התמקד באירועים שפקדו את היישוב היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית עם התייחסות למיקום החברתי של קהילת היהודים הספרדים והיחס ביניהם לאשכנזים. בנוסף, נבדק מצבם של היהודים בארצות ערב ונתנה התייחסות רבה לתרבות המזרח, ולאנשי הספר והפולקלור הספרדי-יהודי.
הד-המזרח הביא לביטוי של דעות מתונות בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי, תוך הדגשת חשיבות הדיאלוג וההיפתחות אל העולם דובר הערבית, שפה המשותפת להם וליהודים הספרדיים[5]. כך במאמר משנת 1942 נכתב:
״יש לפתוח פקולטה לספרות הערבית ומדעי המזרח במכללה העברית, ע"י צרוף אנשים הדוברים וכותבים ערבית רהוטה. ובאמצעותם ליצור יחסים רוחניים ותרבותיים כנים ועמוקים עם שאר אנשי הרוח שבארצות המזרח, ע"י עריכת פגישות עם אישיים מעולם הרוח במזרח ולהחליף דעות, אשר רוח המערב לא תעמוד לשטן ביניהן״
.
הד-המזרח נסגר בשל מחסור במימון, וכתב העת "במערכה", בעריכתו של דוד סיטון, נחשב למעין ממשיכו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הד המזרח באתר הספרייה הלאומית
- הד המזרח באתר עיתונות יהודית היסטורית - גרסה בת חיפוש בכל טקסט העיתון
- בקול גדול: המזרח – ביטאון ליהדות הספרדית, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמוד השער הראשון
- ^ הד המזרח, 18 בינואר 1946
- ^ הד המזרח 1, 12 בנובמבר 1948
- ^ אליהו אלישר, מהותה של הרשימה ס"צ, הד-המזרח, 20 ביולי 1951.
- ^ מיכל הרמתי, פירוק המנטליות של הכובש הציוני: תוכנית עבודה היסטורית, באתר "העוקץ", 29 בנובמבר 2015