הדרכים הרומיות בארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כביש רומי בעמק האלה ("דרך הקיסר")
אבן מיל משנות שלטונו של דומיטיאנוס, הוצבה במקור בשנת 83, התגלתה מדרום לאכזיב על כביש אנטיוכיה-עכו

בתקופת השלטון הרומאית בארץ ישראל נסללו בארץ דרכים רבות, ששרידיהן קיימים עד היום. חלקן, "השבילים המדורגים, היו מעשי ידיהם של תושבי הארץ היהודים, שהשתמשו בהם לעלייה לרגל לירושלים"[1] והרומאים ניצלו את התשתית הקיימת למפעלות הסלילה של האימפריה בארץ ישראל.[2]

מטרת סלילתן של הדרכים ברומא העתיקה הייתה הקמתה של רשת דרכים ענפה, דוגמת זו שהייתה קיימת ברחבי האימפריה הרומית. הדרכים נועדו, בראש וראשונה, לשינוע גייסות הצבא הרומי, ובנוסף עמדו לשירות התעבורה הציבורית שכללה את הובלת הדואר ולנסיעות פקידי השלטון המרכזי. לדרכים הייתה גם חשיבות כלכלית בהובלת משאות והסעת בני אדם.

חלק מהדרכים בארץ ישראל נסללו בעקבות המרד הגדול (66–73), חלק בתקופת הקיסר אדריאנוס, וחלק תחת שלטונו של הקיסר מרקוס אורליוס.

המאפיין הבולט של דרכים אלו הוא השימוש במסלול הנוח ביותר האפשרי ממקום אחד למשנהו: מסלול שאינו חוצה מכשולים טבעיים, עביר בכל ימות השנה ובעל שיפוע מתון - נוח להליכת בני אדם, לרכיבה ולמעבר מרכבות. לאורך הדרכים ניצבו אבני מיל הבאות לרומם את השליטים אשר מימנו את סלילת הדרך, וכן מצודות ומצדים בהם ישבו חיילים אשר הגנו על הדרך.

ישנם כבישים בני זמננו המשתמשים בתוואי של הדרכים הרומאיות העתיקות. הבולט שבהם הוא כביש אשקלון - קריית גת - חברון (כביש 35), העולה לחברון במסלול מתפתל, ובשיפוע מינימלי. אולם מרבית הדרכים הרומיות הקדומות בישראל נהרסו בידי הבריטים אשר סללו כבישים על גביהן.

ממפקדת הלגיון השישי פראטה, שישבה במחנה בלגיו מקום אסטרטגי על הדרך קיסריה - בית שאן בשיפולים הדרומיים של עמק יזרעאל אזור צומת מגידו של ימינו, נסללו דרכים בשנת 120 לספירה לבירת הפרובינקיה, קיסריה[3], לבית שאן[4], לציפורי[5], ולעכו[6].

הדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכי אורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכי האורך העיקריות היו:

במפת פויטינגר מצוינות שתי תחנות באמצע הדרך: קואביס (Coabis) במרחק 12 מיל מבית שאן, וארכלאיס - במרחק של 12 מיל מקואביס. מקואביס ליריחו המרחק הוא של 12 מיל, כך שהדרך שהיא באורך 36 מילין מחולקת לשלושה קטעים שווים.

דרכי רוחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הק"מ ה-13 בדרך בית גוברין - חברון ליד דורא

הדרך מיפו לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך ההיסטורית יפו-ירושלים עברה דרך לוד, ובסמוך לה התפצלה לשתי דרכים:

שימוש בתוואי הדרכים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כבישים מודרניים מסוימים המשתמשים בתוואי של הדרכים הרומאיות: הבולט שבהם הוא כביש אשקלון - קריית גת - תרקומיא - חברון, (כביש 35) העולה לחברון במסלול מתפתל. בכביש עמק האלה - ירושלים (כביש 375) ובדרך בית חורון הישנה (כביש 443) ניכרות המדרגות שחצבו הרומאים.

סקרים ומיפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרכים בא"י במפת פויטינגר

מיפוי חלקי של הדרכים ניתן לראות במפת פויטינגר אשר הוכנה במאה ה-4 לספירה.

בסקר ארץ-ישראל המערבית, שנערך במערבה של ארץ ישראל מטעמה של הקרן לחקר ארץ ישראל על ידי קונדר וקיצ'נר בשנים 1870 – 1880, הועלו הדרכים הרומיות על מפות. בסקר החרום שנערך בשנת 1968 באזור יהודה ושומרון אותרו שוב הדרכים. לאחר שנת 1975 תיאר אדם זרטל בסקר הר מנשה את הדרכים הכלולות בשטחי הסקר.

אבני מיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן מיל מנוסרת, גדולה במיוחד - 12 מיל מבית גוברין
ערך מורחב – אבן מיל

בארץ ישראל נמצאו מאות אחדות של אבני מיל, שהוצבו במרחקים אחידים של כ-2000 צעדים (כ-1.5 ק"מ) זו מזו. אבני המיל היו עשויות בדרך כלל אבן גיר בגובה של 150 עד 250 סנטימטרים.

תפקידן של אבני המיל היה בעיקר לספק מידע על מרחקי הנסיעה לנוסעים בכביש. אך גם לרומם את השליט סולל הדרך, ששמו צוין עליה.

יחס היישוב היהודי לדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דעתו של חלק מהאוכלוסייה היהודית על הכבישים והגשרים, שהרומאים סללו ותיקנו, כמו על מיזמים ציבוריים אחרים שביצעו הרומאים, הביעו חז"ל עמדה בוויכוח שהשתמר בגמרא, וכך נכתב בתלמוד הבבלי מסכת שבת :

"דיתבי [=ישבו] רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון... פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זו: [הרומאים] תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. ענה ר' שמעון ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן: שווקים – להושיב בהן זונות; מרחצאות – לעדן בהן עצמן; גשרים – ליטול מהם מכס."

— דף ל"ג, ב'

בעקבות פרסום דברי הביקורת של רבי שמעון ברבים, הוא נאלץ להסתתר מפני הרומאים במשך 13 שנים.

לעומת זאת, במדרש ישנה גם נימה חיובית כלפי מערכת הדרכים:

"משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין"

— ילקוט שמעוני דברים, פרשת שופטים, תתק"ז

הארכאולוג ישראל רול, אשר התמחה בחקר הנושא, מדגיש את התפקיד התעמולתי. הוא מדגים זאת כך: כאשר אדם נסע מירושלים לבית גוברין, הוא נתקל בדרכו ב:”דייקנות מתימטית ב-29 קבוצות של אבני מיל, שחזרו והזכירו את תואריהם של גדולי הקיסרים באימפריה הרומית בעבר ובהווה - שטיפת מוח - התגלמות עוצמת הכוח הרומא”. השערה זו נתמכת גם על ידי העובדה שלא נמצאו אבני מיל במקומות רבים - מהתקופות שקדמו למרד היהודים ברומאיים. לדעתו של רול, המורדים ברומאים ניתצו את סמלי הקיסרים הרומאים כחלק מהמרידה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • B. Isaac, and I. Roll, Roman Roads in Judaea I - The Scythopolis-Legio Road, (BAR S141, Oxford 1982).
  • Fischer, Moshe; Isaac, Benjamin and Roll, Israel. Roman Roads in Judaea II 0 The Jaffa-Jerusalem Roads, (B.A.R. International Series, Oxford 1996).
  • B. Isaac, I Roll, A Milestone of A.D. 69 from Judaea: The Elder Trajan and Vespasian, in JRS 66 (1976), pp. 15-19
  • B. Isaac, milestones in Judaea from Vespasian to Consrantine, PEQ 110 (1978), pp. 47-60.
  • Israel Roll, The Roads in Roman-Byzantine Palaestina and Arabia, The Madaba Map Centenary, Jerusalem 1999, pp. 109-113.
  • Israel Roll, Imperial Roads Across and Trade Routes Beyond the Roman Provinces of Judaea-Palaestina and Arabia: The State of Research, Tel Aviv 32, Number 1, March 2005, pp. 107-118(12)
  • Israel Roll, Between Damascus and Megiddo: Roads and Transportation in Antiquity across the Northeastern Approaches to the Holy Land, Man Near a Roman Arch, Leah Di Segni, Yizhar Hirschfeld, Joseph Patrich and Rina Talgam (Eds.), pp. 1*-20*

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי אשכנזי, החוקרים שעלו על הדרך החדשה לבית המקדש, הארץ, 20.9.2013
  2. ^ ניסן לברון, מקורן היהודי של הדרכים הרומיות בארץ ישראל, באתר ללמוד ולעשות, 2023.
  3. ^ יותם טפר, כביש רומי ב"מעבר עירון" - שרידי סלילה מקיסריה למחנה הלגיון השישי בלגיו, מחקרים בארץ ישראל (תשס"ד), 2004, עמ' 47-82 ; יהודה נאמן, ח' שוני, אמת המים ושרידי יישוב, חדשות ארכיאולוגיות צ"ד,1989, עמ' 31 ; ישראל רול ואיתן איילון, "דרכים ראשיות בשרון בתקופות הרומית והביזנטית", ישראל - עם וארץ, ד’(22), תל אביב, (1986/87), עמ' 156-7; I. Roll and E. Ayalon, Roman Roads in Western Samaria, PEQ 118 (1986), pp. 113-134 ; I. Roll, Roman Roads to Caesarea Maritima, In: Avner Raban and Kenneth G. Holum, (eds.), Caesarea Maritima: A Retrospective after Two Millenia, Leiden, 1996, pp. 556-7 ; Israel Roll, The Roads in Roman-Byzantine Palaestina and Arabia, The Madaba Map Centenary, Jerusalem 1999, pp. 109-113, Sp. Note 6
  4. ^ B. Isaac and I. Roll, Roman Roads in Judaea, vol.I: The Legio-Scythopolis Road, BAR International Series 141, Oxford, 1982
  5. ^ מ. הקר, כביש רומאי לגיו-ציפורי, ידיעות 25 - 3, 1961, עמ' 175-186; Isaac and I. Roll, Judaea in the Early Years of Hadrian's Reign, Latomus 38 (1979), pp. 54-66 ; B. Isaac and I. Roll, 'Legio II Traiana in Judaea', ZPE 33, (1979), pp.149-156.; J. Rea, 'Legio II Traiana in Judaea?', ZPE 38, (1980), pp. 220-221.; B. Isaac and I. Roll, 'Legio II Traiana in Judaea – a reply', ZPE 47, (1982), pp.131-132; Isaac, The Near East under Roman Rule. Selected Papers, (1997), p. 198-220 ; בנימין איזק וישראל רול, יהודה בשנים הראשונות למלכות הדריאנוס, נופים 13-14, 2004, עמ' 41-54
  6. ^ שם
  7. ^ היום מכונה העיר בשם אַנְטַקְיָה
  8. ^ מקור: אדם זרטל - עמוד 32
  9. ^ ספר דברים י"א, ל'
  10. ^ ח'רבת א-לתאתין ודרך בית חורון באתר רשות העתיקות.
  11. ^ שרידי הדרך הרומית בבית חנינא באתר רשות העתיקות.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'.
  13. ^ דרך מעלה רומאים מתוך נספח ארכאולוגי של רשות העתיקות לתוכנית המתאר של ירושלים

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הדרכים_הרומיות_בארץ_ישראל&oldid=38230702"