ההפגנות במרוקו (2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפי מפגינים בעיר קזבלנקה

ההפגנות במרוקו הן סדרה של הפגנות מחאה שהחלו במרוקו ב-20 בפברואר 2011, נגד המשטר המונרכי במדינה ונגד המלך מוחמד השישי. ההפגנות החלו כחלק מאפקט הדומינו של גל המחאות בארצות ערב (2011-2010).

ב-20 בפברואר צעדו אלפי מפגינים בעיר רבאט ודרשו מהמלך להעביר חלק מסמכויותיו לפרלמנט ולשנות את החוקה. הפגנות דומות התרחשו לאחר מכן בערים קזבלנקה, מרקש, טנג'יר, פאס, תטואן, אל-ג'דידה ועוד.

ב-5 ביוני מספר המפגינים במדינה הגיע לשיא של כל הזמנים כש-60,000 מפגינים הפגינו בעיקר בערים רבאט וקזבלנקה בדרישה לרפורמות בחוקה.

בעקבות ההפגנות המתמשכות נגדו, ב-17 ביוני פנה המלך מוחמד השישי בנאום לעם בטלוויזיה והודיע כי יתבצע משאל עם על רפורמות בחוקה ב-1 ביולי. הרפורמות המיוחסות בחוקה הן:

  • הפרדת כוחות בין המלך לראש הממשלה, כשהמלך יתחייב לבחור בראש הממשלה מהמפלגה הכי גדולה בפרלמנט.
  • העברת חלק מהיכולות הפוליטיות מהמונרך אל ראש הממשלה, כולל היכולת לפזר את הפרלמנט.
  • העברת היכולת של נתינת חנינה מהמלך לידי הפרלמנט.
  • הפיכת השפות הברבריות (תמאזיגת) לשפה רשמית במרוקו, לצד השפה הערבית.

כמו כן, הודיע המלך כי יתקיימו בחירות מוקדמות לפרלמנט ב-7 באוקטובר 2011. ב-2 ביולי אישרו אזרחי מרוקו במשאל עם ברוב גדול את השינויים בחוקה לפיהם הועברו סמכויות מהמלך לידי הממשלה[1].

ב-25 בנובמבר החלו הבחירות לפרלמנט במרוקו, כשמפלגות איסלאמיות מתונות מתמודדות נגד מפלגות חילוניות במדינה. חלק מהמפגינים במרוקו קראו להחרמת הבחירות, שלטענתם התוצאות בה מתוכננות מראש על ידי המלך[2].

מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמיסטיתערבית: "חיזב אל-עדאלה ואל-תנמיה" حركة العدالة والتنمية) אשר מזוהה עם ארגון האחים המוסלמים, ניצחה בבחירות הכלליות לפרלמנט שנערכו במדינה וקיבלה 107 מתוך 395 המושבים בפרלמנט. התיקון לחוקה שהתקבל ב-2011 קובע שהממשלה תורכב על ידי יושב ראש המפלגה שזכתה במספר הגדול ביותר של מושבים. לפיכך, ימנה המלך מוחמד השישי את יושב ראש מפלגת הצדק והפיתוח, עבד אל-אילה בן כיראן (בערבית: عبد الإله بن كيران), להרכיב את הממשלה. "הצדק והפיתוח" היא הזרוע הפוליטית של תנועת הייחוד והרפורמה (בערבית: חרכת אל-תווחיד ואל-איסלאח حركة التوحيد والإصلاح), המהווה שלוחה של תנועת האחים המוסלמים במרוקו, אשר השיגה בבחירות אלה ניצחון נוסף, במסגרת שינויי השלטון שחלו כתוצאה מגל המחאות בארצות ערב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ההפגנות במרוקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]