היאלמר יוהנסן
 | |
| לידה |
15 במאי 1867 שיאן, Bratsberg, האיחוד השוודי-נורווגי  |
|---|---|
| התאבד |
3 בינואר 1913 (בגיל 45) כריסטיאניה, נורווגיה |
| מדינה |
נורווגיה |
| השכלה |
אוניברסיטת אוסלו |
| פרסים והוקרה |
אביר דרגה ראשונה במסדר אולב הקדוש |
  | |
פרדריק היאלמר יוהנסן (בנורווגית: Fredrik Hjalmar Johansen; 15 במאי 1867 - 3 בינואר 1913) היה חוקר קטבים נורווגי. הוא הפליג במשלחת "פראם" של פריטיוף ננסן בשנים 1896-1893, וליווה את ננסן בהשגת שיא חדש לקצה הצפון סמוך לקוטב הצפוני, במה שהיה אז האוקיינוס הארקטי הקפוא. יוהנסן השתתף גם במשלחת הקוטב הדרומי של רואלד אמונדסן בשנים 1912-1910.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנסן נולד בסקין שבמחוז טלמרק בנורווגיה. הוא היה הבן השני במשפחה של חמישה ילדים. אביו האיכר שאף לשלוח את בנו לאקדמיה צבאית, אך יוהנסן ביקש להיות לעורך דין. הוא למד בכריסטיאניה (כיום אוסלו), אך הישגיו בבית הספר למשפטים היו דלים, משום שהחמיץ הרצאות רבות. כשהיה יוהנסן בן 21, מת אביו והוא נאלץ לעזוב את בית הספר למשפטים. לאחר תקופת עבודה קצרה כפקיד, החל לעשות לו שם כאתלט; הוא היה גולש סקי מצטיין ומתעמל אמנותי, ענף שבו היה לאלוף נורווגיה ב-1885 ולאלוף עולם ב-1889, בפריז.
משלחות מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוג הארקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהנסן הצטרף למשלחתו של ננסן אל הקוטב הצפוני באונייה "פראם" בשנת 1893; הוא נאלץ להסתפק בתפקיד מסיק, כיוון שיתר התפקידים נתפסו כבר. אחרי ש"פראם" קפאה בקרח לבלי תזוזה, היה לעוזרו של זיגורד סקוט-הנסן במחקריו המטאורולוגים. על גבי מגלשי סקי ובלוויית כלבי מזחלות - יוהנסן היה נוהג כלבים מומחה - ליוה יוהנסן את מפקדו במסעם המשותף אל הנקודה הקרובה ביותר לקוטב הצפוני, '14 86° צפון, שהושגה בשנת 1895. בדרכם הביתה, נכפתה על יוהנסן וננסן שהיה למשך החורף על ארץ פרנץ יוזף בגלל נזק חמור שנגרם לקייאקים שלהם כשחצו תעלות פתוחות בקרח. במהלך המשלחת, נפל יוהנסן פעם אל בקיע בקרח וניצל בדוחק בידי ננסן. במקרה אחר, חבט דב קוטב בראשו.[1]
עם שובן של קבוצות משלחת ננסן לנורווגיה, זכו יוהנסן ואחרים מצוות "פראם" לתהילת גיבורים. יוהנסן קודם לדרגת קפטן בחיל הרגלים הנורווגי, תפקיד שבו לא נחל הצלחה. הוא הרבה לשתות ועזב את הצבא. בין 1907 ל-1909, השתתף יוהנסן בארבע משלחות לסוואלבארד.
אנטארקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1910 היה אחד מאנשיו של אמונדסן על ה"פראם" ובאנטארקטיקה. אמונדסן, שהתחרה עם אנשיו על כיבוש הקוטב הדרומי מול רוברט פלקון סקוט, יצא אל הקוטב הדרומי במועד מוקדם מדי בעונה ונאלץ לחזור למחנה הבסיס במפרץ הלווייתנים.
יוהנסן חלק על ההחלטה לצאת בטרם עת ונאלץ להציל חבר אחר, מנוסה פחות, בקבוצה, קריסטיאן פרסטרוד, מקפיאה למוות במסע חזרה. אמונדסן לקח לידיו את מזחלת הכלבים הטובה ביותר ונחפז אל המחנה בלי לתת את הדעת על האנשים שנותרו מאחור, אל מול הסופה הממשמשת ובאה. כתוצאה מכך, פרסטרוד ויוהנסן נשארו ללא אוהל או ציוד בישול להמסת שלג, ולא הייתה להם ברירה אלא להמשיך בדרכם בכיוון המחנה בסופת שלגים נושאת רוח מקפיאה באופן קיצוני (-50°- צלזיוס) ובירידה מסוכנת לקראת הבסיס.[2]
יוהנסן הציל את פרסטרוד ממוות ונשא אותו אל מחנה הבסיס. אמונדסן זעם על האיחור הגדול בהגעתם, שעות רבות אחריו ואחרי שאר האנשים. עם שובם למפרץ הלווייתנים, רב יוהנסן עם אמונדסן לפני שאר אנשי הקבוצה; תגובתו של אמונדסן לוויכוח הייתה להדיח את יוהנסן מן הקבוצה המתוכננת לכבוש את הקוטב הדרומי. הוא לא הסתפק בעונש הזה אלא הורה ליוהנסן לכפוף את עצמו לפרסטרוד, ולשני האנשים הורה לצאת למשלחת משנית בחשיבותה אל ארץ אדוארד השביעי, בעוד שאר חברי המשלחת יוצאים שוב אל הקוטב הדרומי.[3]
קבוצת אמונדסן הגיעה בהצלחה אל הקוטב והתאחדה מחדש עם קבוצת המשנה. בהגיעם לטסמניה פיטר אמונדסן את יוהנסן מן ה"פראם", פרע את שארית משכורתו ופקד עליו לחזור לנורווגיה בכוחות עצמו. אחרי שיוהנסן עזב את המשלחת, החתים המנהיג המנצח את כל חברי הצוות הנותרים על התחייבות לשמור על סודיות בכל הנוגע למשלחת. רק אמונדסן לבדו היה רשאי לכתוב עליה בספר, שעמד לצאת לאור תוך זמן קצר. אחרי שובו ביחידות לנורווגיה התברר ליוהנסן, שאמונדסן לא יתייחס בשום צורה לתרומתו למשלחת, ובכלל זה מעשה ההצלה ההרואי של פרסטרוד. עם זאת, על השתתפותו במשלחת ניתנה ליוהנסן מדליית הקוטב הדרומי (Sydpolsmedaljen), המדליה הנורווגית שייסד הוקון השביעי מלך נורווגיה בשנת 1912, כגמול למשתתפי משלחת הקוטב הדרומי של רואלד אמונדסן.
כתוצאה משילוחו בחרפה מן המשלחת, חזר יוהנסן להרגלי השתיינות המופרזת שלו, נתקף דיכאון קליני ובשנת 1913 איבד עצמו לדעת.[4]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של יוהנסן נבלע לאחר מותו, במידה רבה, בנשייה שאמונדסן שוחר הנקם איחל לו. עם זאת, בשנת 1997 פרסם הביוגרף ראגנר קוואם הבן ביוגרפיה של חוקר הארצות הנשכח, "האיש השלישי". כתוצאה מספר זה ומספר אחר, טוהר שמו של יוהנסן בתולדות חקר הקוטב הנורווגי והושב למקומו הראוי.
בשנת 2005 אישר הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי באופן רשמי את הצעתו של מדען אמריקאי, חוקר האזור הארקטי, לקרוא על שם הייאלמר יוהנסן את הר הים (seamount), מבנה וולקני רב-מידות, שהתגלה לא מכבר על קרקעית האוקיינוס הארקטי צפונית-מערבית לשפיצברגן. מיקומו הוא 82 מעלות, 57 דקות צפון, 3 מעלות 40 דקות מערב, ופסגת ההר התת-ימי נמצאת בעומק מים של 4800 מטרים.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hjalmar Johansen, With Nansen in the north: a record of the Fram Expedition in 1893-96, London: Ward, Lock and Co, 1899.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Fridtjof Nansen (1861–1930)
- ^ Rainer-K. Langner, Scott & Amundsen, translated to English by T. Beech, Haus Publishing2007, ISBN 978-1-905791-08-8, p.173
- ^ Langner, p. 176
- ^ Tom Griffiths, "Slicing the Silence", Harvard University Press, 2007, ISBN=13:978-0-674-02633-9, p.172
- ^ The eighteenth meeting of the GEBCO Sub-Committee on Undersea Feature Names (SCUFN).