היזק ראייה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
בדיני המשפט העברי, היזק ראייה הוא פגיעה בפרטיות הזולת באמצעות הצצה לתוך רשותו.
בתלמוד ייחדו עבור דינים אלו סוגיות אחדות במסכת בבא בתרא. בסוגיות אלו התבאר מתי מעשה מסוים נחשב כהיזק ראיה, ובאיזה מקרים יש חיוב לסלקו. וכן האם אכן קיימת טענה של היזק ראיה או לא.
מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה קובעת את חובת בניית מחיצה בין שותפים: ”השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר - בונין את הכותל באמצע”.[1]
בתלמוד בבלי הסתפקו האם כוונת המשנה לחייב לבנות מחיצה מאחר שהיזק ראיה נחשב היזק, או שהמשנה מדברת רק במקרה ש'רצו' לבנות.[2]
להלכה השולחן ערוך סבור שהיזק ראיה נחשב היזק, ולכן יכולים לחייב אחד את השני לבנות מחיצה על מנת למנוע את היזק הראייה: "חצר השותפין... יש לכל אחד מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו...".[3]
גדר הנזק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הראשונים דנו במהותו של היזק הראייה, מדוע הוא נחשב כנזק על אף שאינו ממשי (היזק שאינו ניכר).
שיטת הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ן כותב שהצצה של אדם לרשות הזולת פוגעת באחר וברכושו באופן ישיר.[4] את דברי הרמב"ן ניתן לבאר בכמה דרכים שנזכרו בראשונים:
- עין הרע – אדם שמתבונן בחבירו[5] או ברכוש חבירו[6] בצורה חודרת וממוקדת,[7] מתוך צרות עין, מביא עליהם רעה וגורם להם נזק ממוני.
- פגיעה בפרטיות ובצניעות חבירו. פגיעה כזו אסורה הן מן ההיבט הנזיקי והן מן ההיבט האיסורי.[8]
לכל אחת מהפגיעות הללו יש השלכות הלכתיות אחרות (אם בדרישה לבנות כותל הפרדה או בחיוב צו מניעה האוסר לבנות דבר המזיק, כפי שיבואר בהמשך).
הרמב"ם קובע שהיזק ראייה פוגע בפרטיות ובצניעות, ולכן יש חובה להימנע מהם. לעומת זאת, בהימנעות מעין הרע הוא רואה רק מידת חסידות[9] ללא נפקות הלכתית מחייבת,[10] ולכן לא נוכל לחייב סעדים בגינה. יש החולקים על הרמב"ם[11] ויש שפסקו כמוהו.[12]
שיטת רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת רש"י שהיזק הראייה גורם רק נזק עקיף (גרמא).[13] השכן ימנע משימוש בחצרו מחשש שחבירו יסתכל עליו.[14] בנזק מסוג זה (גרמא) אין מחייבים תשלום על הנזק, אבל יש איסור לבצעו.[15]
הנפקא מינה בין השיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעות שהראייה גורמת לפגיעה ישירה בזולת, די בכך שאחד השכנים בונה מחיצה דקה שדרכה אי אפשר לראות ובכך יצא ידי החובה להימנע מהיזק הראייה, שכן גם אם תיפול המחיצה, מיד יוכל לבנותה שוב ולמנוע את ההיזק.
מנגד, אם נאמר שהפגיעה היא באפשרות השימוש בחצרו של הזולת (גרמא), אז אין די בבניית מחיצה דקה וחלשה. מחיצה כזו עלולה ליפול בקלות, ומתוך חשש לכך, השכן יימנע מעשיית דברים שבצנעה בחצירו, וכך תימשך הפגיעה בו. לכן, לצורך מניעת היזק הראייה בדרך גרמא, נוכל לחייב בנייה של מחיצה עבה וחזקה.[16]
דיני היזק ראייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש כמה דרכים שעל ידם ניתן למנוע אדם מלהזיק בראייה:
בניית כותל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת למנוע נזקי ראייה, יש לבנות קיר שיפריד בין הנכסים כדי לעצור את השכן מלהסתכל.[17] כל השכנים חייבים באופן שווה בבניית הקיר,[18] וכל אחד מהשכנים יכול לחייב את השני לשלם על זה.[19] דרכי מניעת ההיזק משתנים בהתאם לסוג הנכס:
- חצר - בחצר שמשותפת לכמה בתים, שמשתמשים בה לצורך חיי היומיום ולענייני הבית השונים, ונחשבת לחלק מהבית.[20] אפשר לחייב את השכנים לבנות בה כותל בגובה 4 אמות, שהוא גבוה מגובה אדם ומונע מאנשים מלהסתכל לחצר גם אם יתאמצו.[21] חומר הבניין של הכותל הוא לפי מנהג המדינה,[22] וכן רוחב הכותל, ואפילו אם המנהג הוא לבנות מחיצה של קנים בלבד, כל עוד החומר מגן מפני ראייה זה מספיק, אבל אם המנהג לבנות מחומר חלש ובלתי עמיד, יש מחלוקת אם המנהג מחייב (מכל מקום, אם המנהג אינו מחייב אז יש לחייב את המינימום שימנע את ההיזק).[23]
- גינה – מקום בו זורעים ירקות או עצי פרי, או שיש שם עצים תמיד[24] – אם אין מנהג אחיד לבניית כותל בגינה יש חובה לבנות כותל.[25] ואפילו שאין אדם משתמש בגינתו לדברים צנועים,[26] אבל הוא עלול להיפגע מעין הרע של חברו.[27] ולכן חייבים לבנות קיר בגובה 4 אמות. אולם יש שאמרו שאין היזק ראייה בגינה, והחובה לגדור נועדה לשמור על הגינה מחשש לגנבה,[28] ואפשר לחייב כותל רק גובה 10 טפחים, שזה מונע מלגנוב, כי מי שמכניס את ידו מעבר לגדר כזו נראה כגנב.[29]
- בקעה (שדות של תבואה)[30] – החובה לבנות כותל בבקעה זה רק במקום שכך המנהג.[31] יש אומרים שהחובה לבנות את הכותל זה משום היזק הראייה על ידי העין הרע,[32] והנזק קיים רק חודש אחד בשנה – בזמן שהתבואה מוכנה לקראת קצירה. בתקופה זו אדם עלול להזיק לתבואת חבירו במבט.[33] גובה הכותל בבקעה דומה לזה שבגינה.
- גגות - גג שמשמשת כעין מרפסת משותפת ונעשים בו תשמישים כמו בבית,[34] כגון: תליית כביסה, אכילה דינו כחצר. גגות נפרדים הסמוכים זה לזה, אף הם דינם כחצר.[35] אם אין שימוש בגג, יש הסבורים שחוששים להיזק ראייה דווקא בין גגות שיש קשר עין ביניהם, ובלבד שאינם צמודים זה לזה. בנסיבות אלו בעלי הגגות עשויים לחשוב שהם נהנים מפרטיות, ולהשתמש לעיתים בגג כמו בבית. לכן, הם זכאים להגנה באמצעות הסדרי מניעה שבגין היזק ראייה.[35]
צו מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש מקרים בהם ניתן לתת צו מניעה כדי למנוע את הנזק. הצו יכול למנוע מהמזיק להמשיך את נזקו, באמצעות הרחקה של המזיק מהניזוק או בדרך של חלוקת זמני שימוש במקום המועד להיזק. לדוגמה:
- חצר שותפים קטנה (פחות מ-8 אמות),[36] שלא ניתן לחלקה[37] – אם כל אחד מהשותפים רוצה להמשיך ולהיות הבעלים של החלק שלו ניתן, לחלק מהדעות, לחייב חלוקת זמני שימוש בחצר, כדי שלא יזיק לחבירו בהיזק ראייה.[38]
- חלון או מרפסת מול חצר משותפת[39] – כל אחד מן השותפים בחצר יכול למנוע את פתיחת החלון, כדי שלא ייפגע בהיזק ראייה.[40] • חלון מול חלון כאשר באמצע נמצאת חצר[41] - הצד שכנגד יכול למנוע את פתיחת החלון משום היזק ראייה,[42] מטעם פגיעה בצניעות[43] ומשום חשש לצנעת הפרט.[44] לחלופין, כ"א מהצדדים זכאי לדרוש את הרחקת החלון כך שלא ניתן יהיה לראות את הנעשה.[45]
החזרת המצב לקדמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי דעה אחת, בכל המקרים בהם ניתן לדרוש צו מניעה, לאחר שנעשתה הפגיעה, ניתן לדרוש את החזרת המצב לקדמותו ולחייב את המזיק לפרק את מה שבנה.[46] לפי דעה אחרת, הדרישה להחזרת המצב לקדמותו תלויה במנהג המדינה. כך, למשל, אם הנוהג הוא לשים וילונות בחלונות הבתים, לא יוכל לכפות את חבירו לפרק חלון שבנה, והדרישה תוגבל לוילונות בלבד.[47]
חיוב ממון על נזק גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, יש שהגדירו את ההיזק ראייה כנזק של 'עין הרע' שעושה ממש נזק ממוני, אף שאינו מזיק בידיו.[48] לפי דעה זו ניתן להטיל חיוב כספי על המזיק בראייה. לפי דעה אחרת היזק ראייה הוא נזק שאינו ניכר, ולכן החיוב עליו הוא רק כלפי שמים. למרות זאת מצד מידת חסידות, כדי שלא ייענש בדיני שמים, ראוי שישלם על הנזק.[49] תשלום זה אינו קצוב, ותלוי ברצונו הטוב של המזיק.
חזקת שימוש כנגד היזק ראייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי שהחזיק להשתמש בנכסיו באופן שיש בו משום היזק ראייה, ושכנו לא מחה כנגד שימוש זה, רואים את השכן כאילו מחל על הנזק, ועל כן תעמוד לחברו הזכות להמשיך להשתמש בנכס (חזקת שימוש), כנגד היזק הראייה. החזקה הנזכרת עומדת כנגד נזקי ממון הכרוכים בהיזק הראייה. היא אינה חלה כאשר היזק הראייה גורם נזקי גוף, כמו פגיעה בפרטיות ובצניעות של חברו.[50] כך קובע הרשב"א: "מכל מקום, אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראייה שעל הבתים וחצרות [הפוגע בפרטיות השכן], מנהג בטעות הוא, ואינו מנהג, שאין מחולה ההקפדה [כלומר, אין אדם יכול למחול ולוותר על זכויותיו], אלא בממונות, שאדם רשאי ליתן את שלו, או ליזוק בנכסיו. אבל אינו רשאי לפרוק גדרן של ישראל ושלא לנהוג בצניעות".[51]
מועד תחולת החזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן ארבע דעות בנוגע למועד תחולת החזקה:
א.מידית - כאשר נודע לצד השני שנבנה חלון, והוא לא ביקש מיד צו מניעה, יש בכך כדי לאשרר את חזקת השימוש, וכמוה כאישור לבניית החלון, שלאחריו לא ניתן לדרוש את סתימתו.[52]
ב.לאחר שלושים יום – לפני חלוף זמן זה, יכול הצד הנפגע לחשוב שמדובר על מבנה ארעי. לאחר 30 יום היה עליו להבין שמדובר בשינוי קבוע, ולפיכך אם לא מחה, יש בכך אישור משתמע להמשך השימוש ולחזקה בו.. לדעה זו, אם ניתן להבין מידית שהשינוי קבוע, והנפגע לא מחה – החזקה תחול מיד.[53]
ג.לאחר שלש שנים (עם טענת בעלות) – בדרך כלל במקרקעין תחולת חזקה היא לאחר שלש שנים של שימוש ובצירוף של טענת בעלות. דין זה חל אפוא גם ביחס לחזקת שימוש כנגד היזק ראייה.[54][דרושה הבהרה]
ד.לאחר 3 שנים (ללא טענת בעלות) – חזקת שימוש מאפשרת שימוש במקרקעין ואינה מאשרת בעלות. לכן, לא נדרשת לגביה טענת בעלות, כפי שהיא נדרשת, בדרך כלל, בחזקת מקרקעין.[55]
דיני היזק ראייה בזמננו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היזק ראייה וחוקי התכנון והבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק המסדיר במדינת ישראל את התנאים לבניית בתים הוא חוק התכנון והבנייה.[56] החוק מתיר לבנות בהתחשב בשכנים (מרחק זה מזה וכו') ובשטח הציבורי (פגיעה בנוף וכו').
יש תקדימים הלכתיים לכך שפוסקים התעלמו מדיני היזק ראייה ופסקו על פי המנהג המקומי בלבד. לפי עדותו של רבי יום טוב צהלון (המהריט"ץ): "בארצנו, בצפת, מעולם לא שמענו, ולא בא לידינו, תביעת היזק ראייה בריחוק מקום הרבה".[57] מדבריו משתמע שדיני היזק ראייה אינם רלוונטיים לצורך היתר בניית הבתים, ההיתר תלוי במנהגי המדינה בלבד.[58] קביעה זו מתבססת על כמה נימוקים:
לגבי חצרות – אין בזמננו אין שימוש בחצרות לדברים שבצנעה.[59]
לגבי חלונות – ראשית, לפתחים שלנו יש בהמשכם גם פרוזדור, ולכן אין מבט ישיר לתוך הבית.[60] שנית, מטרת החלונות להוסיף אור בבית ולא כדי להסתכל פנימה.[61] שלישית, לחלונות בימינו יש תריסים או וילונות שאדם מסיט כאשר הוא מעוניין לעשות דברים שבצנעה.[62]
בשנים האחרונות נעשה שימוש בפסק המהריט"ץ. נטען, שלא ניתן לבנות עיר מבלי לגרום היזק ראייה, למעשה, בזמננו כל אדם שקונה דירה יודע שייתכן שמבניין סמוך יוכלו להתבונן במעשיו. לכן, הניזוק מוחל מעיקרא על היזק הראייה שעלול להיגרם לו, וממילא משום המנהג מותר לעשות כן. מאידך, אדם שרוצה לשפץ דירה, אינו בכלל הדברים האמורים, ולכן עליו להקפיד במהלך השיפוץ ולאחריו על היזק ראייה (שכן השיפוץ הוא לא הכרח בבניית העיר).[63]
הרב דוב ליאור קבע שניזוק יכול למחול על היזק הממון שלו, גם ביחס לאיסורים הקיימים בהיזק ראייה (איסורי הפגיעה בגוף). עוד הוא מוסיף שהיום לנפגע מהיזק ראייה אין זכות תביעה, לא בגלל מנהג המדינה אלא מכוח "דינא דמלכותא דינא" – חוקי התכנון והבנייה.[64]
דעה חולקת, המתנגדת להיצמדות לחוקי התכנון והבנייה, תוך התעלמות מדיני היזק ראייה, נמצא בפסק דין של בי"ד לדיני ממונות בגוש עציון (בראשותו של הרב גדעון פרל).[65] לגבי תביעה של שכן בבית עם חצר משותפת נגד שכן אחר, הרוצה להרחיב מרפסת גבוהה לתוך שטח החצר וברור שיהיה בכך היזק ראייה לתובע. לפי פסק הדין אין חזקת הסכמה לבנייה אם יש היזק ראייה מובהק. מאידך, אין גם חזקה לשימוש בחצר עצמה כנגד היזק ראייה (ללא קשר לבניית המרפסת). על רקע זה, בית הדין חייב את השכנים לבנות כותל משותף, וקבע שבונה המרפסת מנוע מלהשתמש בה עד שיגביה את הכותל לגובה ארבע אמות מעל המרפסת שבנה. בית הדין קובע כי החיוב ההלכתי חל כלפי כל מי שבונה לעצמו בית בצורה פרטית (בניגוד לרוכש דירה מקבלן גדול), ולגביו אין לראות בחוקי התכנון והבניה מנהג מדינה המחייב את האנשים הפרטיים: "הרי הקונים מן הקבלנים דירות מוכנות בשיכונים, אין להם שום השפעה על התכנון בזיקה להיזק ראייה, בבחינת "כזה ראה וקדש"...מה שאין כן כשבונים אנשים בתים ביוזמתם ובתכנון שלהם".[66]
בניית סוכה בצמוד לחלון חבירו – בעל דירה טען להיזק ראייה ופגיעה בכניסת האור לביתו במשך ימי חג הסוכות, בגלל סוכת שכנו. הרב אליעזר יהודה ולדנברג פסק שמותר לבעל הסוכה להמשיך לבנות בגלל שלא מצינו שיהודי מקפיד על חברו בקיום מצוות סוכה. עם זאת, הרב ולדנברג הורה לבעל הסוכה, שלא להקדים ולבנות את הסוכה יותר משלושה ימים לפני החג, ולהזדרז לפרקה מיד בצאת החג, כדי למעט בפגיעה אפשרית (אף שאינה אסורה) - בבעל הדירה.[67]
היזק שמיעה – השופט משה דרורי החיל את סוגיית היזק ראייה על האזנות הסתר.[68] הוא מבסס את קיום האיסור ההלכתי להאזין לשיחותיו של האחר על יסודות האיסור של היזק ראייה (עין הרע, לשון הרע וצניעות). לדבריו, בעיות לשון הרע וצניעות קיימות גם בהאזנת סתר.[69] לפי מסקנת פסק הדין, האזנת סתר אסורה גם מכוח היזק ראייה,[70] אך למעשה יש להתיר אותה לרשויות החוק לצורך מניעת פשעים אחרים.[70]
בעניין זה יצוין כי בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור בו נתבקשה האזנה להקלטה שהוקלטה בסתר, בהתבסס בין השאר על דברי המאירי,[71] שהיזק שמיעה נכלל בתוך היזק הראייה.[72]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב פיינגולד, סוגיית היזק ראייה מבנה בשיטת הרש"י.
- אליהו ליפשיץ, היזק ראייה וצנעת הפרט: הזכות לפרטיות במשפט העברי ובמשפט המדינה, באתר מטח.
- נחום רקובר, מאמר היזק ראייה.
- הערך "היזק ראייה", באתר המכלול
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף א'. פסק זה מבוסס על דברי המשנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ב', הלכה י"ד: "...יש לכל אחד מהן לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו, שהיזק ראייה היזק הוא...".
- ^ חידושי הרמב"ן, בבא בתרא נט ע"א ד"ה ומפורש בירושלמי.
- ^ שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות נזקי ממון, הלכה י"א.
- ^ ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, ס' א.
- ^ המאירי, בית הבחירה, ב"ב, ב ע"ב.
- ^ שו"ת הרשב"א ב, רסח; יד רמ"ה, בבא בתרא, פרק א, סימן כה; ישראל סמט, "עין טובה - על היזק ראייה", אסופות ביטאון לענייני אגדה, 28 (2013).
- ^ שו"ת הרמב"ם (מהדורת פאר הדור), סימן מ', עמ' קה (ירושלים, תשנ"ד), על משנה תורה, הלכות שכנים פרק ב' הלכה ט"ז.
- ^ אליאב שוחטמן, "החשש מפני עין הרע – הלכה ומיסטיקה", גיליון פרשת השבוע, משרד המשפטים, (תשע"ג).
- ^ שולחן ערוך הרב, חושן משפט, הלכות נזקי ממון הלכה י"א; ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, א', והמאירי, בית הבחירה, בבא בתרא, ב ע"ב.
- ^ שו"ת יביע אומר חלק ד, אבן העזר, סימן י.
- ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרסא .
- ^ אבן האזל, הלכות שכנים, פרק ב', הלכה ט"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב, עמוד ב'.
- ^ אליהו חיון, מנחת אליהו (בסוגיא דהיזק ראיה), חלק ב', עמ' 119, (ירושלים, תשע"ח)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף ג'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף א'.
- ^ אברהם משה גרוסמן, הלכות היזק ראיה, עמ' י', (ירושלים, תשס"ו).
- ^ אברהם משה גרוסמן, הלכות היזק ראיה, עמ' ט"ו, (ירושלים, תשס"ו).
- ^ בבלי, בבא בתרא ב ע"א.
- ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרסז
- ^ ערוך השולחן, חושן משפט, קנח ב.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ח, סעיף א'.
- ^ שיטה מקובצת, בבא בתרא ב ע"ב, ד"ה גינה, בשם גיליון.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד ב'.
- ^ שו"ת הרמב"ם (מהדורת פאר הדור), סימן מ', עמ' קה (ירושלים, תשנ"ד), על משנה תורה, הלכות שכנים פרק ב' הלכה ט"ז. אחרונים תמהו על דעה זו, משום שאם מדובר בחשש גנבה לא ברור מדוע התלמוד דן בכך בהקשר של היזק ראייה. ראה אבן האזל הלכות שכנים פרק ב, הלכה ט"ז.
- ^ ערוך השולחן סימן קנח סעיף ב
- ^ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד ב'.
- ^ בבא בתרא ב ע"ב, בשיטה מקובצת (בשם גיליון); שולחן ערוך, חושן משפט קנח, א
- ^ שיטה מקובצת, בבא בתרא ב ע"ב, ד"ה גינה, בשם גיליון.
- ^ בבלי, בבא בתרא ב ע"ב ובמאירי על אתר. החשש לעין הרע בבקעה הוא נמוך יחסית משום שבדרך כלל גדל בה סוג אחד של תבואה על פני שטח גדול. כך קשה יותר למקד מבט ולהזיק באמצעות עין הרע. ראה שיטה מקובצת, בבא בתרא ב ע"ב, בשם רבנו יהונתן.
- ^ רמב"ן על בבלי, בבא בתרא ב ע"ב.
- ^ 1 2 ב"ח, חושן משפט, קנט א.
- ^ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף ג', עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף ב'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ח'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ט, עמוד ב'.
- ^ משנה תורה, הלכות שכנים, פרק ה' הלכה ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס', עמוד א'.
- ^ משנה תורה, הלכות שכנים, פרק ה', הלכה ו'
- ^ מגיד משנה, הלכות שכנים, פרק ה' הלכה ו'.
- ^ נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 272 (ירושלים, תשס"ו).
- ^ נחלקו הדעות אם לא ניתן לראות בצורה ברורה, או שלא ניתן לראות כלל. לדעה הראשונה ראה טור ושולחן ערוך, חושן משפט קנד, ג. לדעה האחרונה ראה שיטה מקובצת, בבא בתרא דף ס ע"א, בשם הרשב"א.
- ^ בבלי, בבא בתרא נט ע"ב; נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 273 (ירושלים, תשס"ו).
- ^ משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, כרך ג סימן תנג (ירושלים, תשנ"ז).
- ^ המאירי, בבא בתרא ב ע"ב. ראה ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, א'.
- ^ ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שע"ח, א': "וכן אסור להזיק בראייתו וחייב בדיני שמים אם הזיק בעין מבטו לחבירו... וכך אמרו חז"ל... ירחיק עצמו מספק ממון שאינו שלו ".
- ^ חידושי הרמב"ן, בבא בתרא נט ע"א, ד"ה ומפורש בירושלמי. ראה עוד נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 273 (ירושלים, תשס"ו).
- ^ שו"ת הרשב"א, חלק ב, סימן רסח. ראה עוד רמ"א, חושן משפט קנד, ג. לפי דעה אחרת, שם, כשמדובר בהיזק ראייה בין חלונות, תועיל חזקה גם כשקיימת פגיעה בפרטיות, משום שהשימוש מול חלון אינו תדיר כ"כ, וניתן להימנע ממנו.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י"א, הלכה ד'.
- ^ יד רמ"ה, בבא בתרא נ"ט ע"ב.
- ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח, ערך הזק ראיה, עמ' תרעז (ה"ש 391)
- ^ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף כ"ג, עמוד א', ד"ה והא אחזיקו להו.
- ^ חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. בנוסף לחוק ישנן תקנות עזר עירוניות.
- ^ שו"ת מהריט"ץ, סימן רנג.
- ^ נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 294 (ירושלים, תשס"ו).
- ^ חזון איש, בבא בתרא, סימן יב, סעיף ג.
- ^ יעקב ישעיה בלוי, פתחי חושן, ח"ו, נזיקין, פרק יד, סעיף ב, הערה ד, 495 (ירושלים, תשע"ז),
- ^ פסקי הרא"ש, בבא בתרא, פרק א, סימן ב.
- ^ משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, חלק ג, סימן תנג,527 (ירושלים, תשנ"ז).
- ^ צבי שפיץ, משפטי התורה, חלק ב, סימן נט, עמ' רנז, הערה 4.(ירושלים, תשנ"ח).
- ^ הרב דב ליאור, 'שיעור הרחקת בניה מול חלון חברו משום האפלה, היזק ראיה אצל שכנים', שערי צדק ו (תשס"ה), אצל נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, עמ' 296, ה"ש 72 (ירושלים, תשס"ו).
- ^ גדעון פרל, "חובת הרשויות למנוע היזק ראיה", תחומין יט, 55 (התשנ"ט).
- ^ גדעון פרל, "חובת הרשויות למנוע היזק ראיה", תחומין יט, 55, 59 (התשנ"ט).
- ^ אליעזר ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק כ', סימן ס"ד.
- ^ בש (י-ם) 4301/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, (2008)
- ^ בש (י-ם) 4301/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 311 לפסק הדין (2008).
- ^ 1 2 בש (י-ם) 4301/08 ליאורה ברקו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 368 לפסק הדין (2008).
- ^ המאירי, בית הבחירה, ב"ב, ב ע"א.
- ^ פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל, יד, פס"ד המתחיל בעמוד 321, עמ' 30 לפסק הדין.