הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן
2009-2012
תאריכי הסכסוך 27 בינואר 200913 בנובמבר 2012 (3 שנים ו־41 שבועות)
קרב לפני מבצע עופרת יצוקה
קרב אחרי מבצע עמוד ענן
מקום
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מנהיגים
בנימין נתניהו (ראש הממשלה)  חמאסחמאס אסמאעיל הנייה 
כוחות

חמאסחמאס חמאס

אבדות
  • 2 הרוגים - חייל צה"ל ונער
  • 8 חיילי צה"ל ושוטר פצועים
  • לפחות 12 פצועים
  • 41 מחבלים הרוגים
  • 75-200 פצועים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבצע עופרת יצוקה הביא לרגיעה מסוימת בלחימה שבין ישראל לפלסטינים שברצועת עזה, אך לאחריו הגבירו הפלסטינים את התחמשותם, ובפרט ברקטות המסוגלות לפגוע בשטחים נרחבים של ישראל. ירי מצומצם של רקטות נמשך גם לאחר המבצע, ומפעם לפעם התרחשה הסלמה זמנית, שבמהלכה נורו רקטות רבות מרצועת עזה לעבר ערי ישראל, מגדרה בצפון ועד באר שבע בדרום. חלק מההסלמות החלו בעקבות פיגועים בגבול ישראל-מצרים שבוצעו על ידי חוליות טרור של הג'יהאד העולמי בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור מרצועת עזה, חלקם דרך ציר ה-ח'.

מספר הרקטות שנורו מרצועת עזה על פי שנים
משגר טילים של סוללת "כיפת ברזל" באשקלון
רקטה שירו מחבלים פלסטינים ב-9 בספטמבר 2012 הרסה בית בנתיבות.

הלחימה בתקופה זו התאפיינה בכניסתם לזירה של אמצעי לחימה חדשים:

רקטות "גראד" משופרות[1] בידי הפלסטינים, שהשימוש בהן החל במבצע עופרת יצוקה, ואפשרו מעבר מירי לעבר יישובים הקרובים לגבול רצועת עזה לירי לעבר יישובים המרוחקים עד 40 ק"מ ממנה, ובהם אשדוד ובאר שבע.

ומערכת "כיפת ברזל", שנכנסה לפעילות מבצעית בישראל בסוף מרץ 2011, ואפשרה יירוט של מרבית הרקטות שנורו, ובכך צמצום הנזק הישיר שבהן (אך לא הנזק העקיף, שהתבטא בהפסקת הלימודים ובשיבוש העבודה ביישובים שבטווח הרקטות).

מבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (ל' בכסלו תשס"ט) ל-18 בינואר 2009. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן"[2]. בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון – ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני – למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי – להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד–משמעית, רק לקראת סוף המבצע[3]. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר[4].

האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009 - 2011 - התחדשות התקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בינואר 2009 נהרג חייל ישראלי ונפצעו שלשה חיילים נוספים ממטען צד שהתפוצץ סמוך לרכב סיור צבאי שבו נסעו באזור כיסופים, ולאחר כמה שעות נטלה קבוצה בשם "גדודי הג'יהאד והתווחיד" אחריות על הפיגוע ואמרה בהודעתה שהיא קשורה לארגון הטרור העולמי אל-קאעידה[5]. בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי מנהרות בציר פילדלפי[6]. בימים שלאחר מכן נמשך ירי דליל של רקטות ופצמ"רים מרצועת עזה לעבר ישראל, שנענה בתקיפות אוויריות של חיל האוויר הישראלי.

בחודש פברואר 2009, מספר ימים לאחר "עופרת יצוקה", בוצעו 88 שיגורים לעבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות. בחדשים הבאים הירי הלך ודעך, ובמהלך השנה שלאחר המבצע קטן הירי תלול-המסלול לעבר ישראל בכ-90% לעומת השנה הקודמת‏[7].

לקראת סוף שנת 2009 התגבר הירי של רקטות ופצצות מרגמה לעבר שטח ישראל. מאז תום המבצע ועד ראשית מרץ 2011 נורו 282 רקטות ו-193 פצצות מרגמה לעבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות (נתון זה לא כולל רקטות ופצצות שנורו לעבר ישראל ונפלו בשטח רצועת עזה)[8]. על פי מחקר שפרסם המרכז למורשת המודיעין במרץ 2011, חלה ירידה משמעותית בהיקף הטרור נגד ישראל מרצועת עזה ובאיכותו. עם זאת, לא נפסק ירי הרקטות לעבר הנגב המערבי, והרגיעה היחסית נוצלה לשדרוג ושיקום היכולות הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועה[9].

ב-29 במרץ 2009 דיווח ראש השב"כ, יובל דיסקין, כי מתום המבצע הוברחו לרצועת עזה 45 טון של חומרי גלם לייצור אמצעי לחימה, 22 טון חומר נפץ תקני, עשרות רקטות, מאות פצצות מרגמה ועשרות טילי נ"ט וטילי נ"מ[10].

בדצמבר 2010 נורה לראשונה טיל קורנט באזור רצועת עזה לעבר טנק מרכבה של צה"ל וחדר את השריון שלו, אך לא גרם לנפגעים בנפש[11][12]. כעבור ארבעה חודשים נורה טיל קורנט מעזה לעבר אוטובוס ילדים, בו היו ילד אחד ונהג. כתוצאה מכך נפצע הילד באורח קשה (ונפטר לאחר עשרה ימים מפצעיו) והנהג נפצע קל[13]. בגלל המצאות טילי נ"ט מתקדמים כמו הקורנט בידי החמאס, החליט צה"ל להעביר לקו טנקי מרכבה סימן 4 המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח". ב-11 במרץ 2011 רשמה המערכת יירוט בכורה מוצלח כאשר השמידה רקטה נגד טנקים שנורתה על טנק שסייר סמוך לניר עוז[14][15].

בעקבות השיגור הקבוע של רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות, ועקב לחץ ציבורי, פרש צה"ל בסוף מרץ ותחילת אפריל 2011 שתי סוללות "כיפת ברזל", מערכת יירוט רקטות וטילים, במה שהוגדר "ניסוי מבצעי". כיפת ברזל רשמה יירוט בכורה מוצלח ב-7 באפריל כאשר השמידה גראד שנורה על אשקלון[16].

אוגוסט 2011 - מתקפת הטרור בדרום ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)

ב־18 באוגוסט 2011 נערכה סדרת פיגועי טרור כ-12 ק"מ מצפון לאילת, בסמוך לגבול ישראל-מצרים. מחבלים מצרים פתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12, ובהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים ובכך רצחו שישה אזרחים ישראלים, ופצעו 40. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצרים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ.

ישראל הגיבה לפיגועים בהתקפה של חיל האוויר הישראלי לעבר מטרות של ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, אותו האשימה ישראל בתכנון הפיגוע. בתקיפה הראשונה נהרגו כ-6 מחבלים, בהם כמאל אל-נירב, מפקד הזרוע הצבאית של הארגון, וחאלד שעת', בכיר בארגון. בלילה וביום שלאחר מכן המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות רבות בעזה, ופגע במחבלים נוספים. בתגובה לחיסול אנשי וועדות ההתנגדות העממית ברפיח על ידי צה"ל החלו ארגוני הטרור הפלסטינים בשיגור רקטות נרחב מרצועת עזה לישראל, שהיה החמור ביותר מאז תום מבצע עופרת יצוקה, וחילופי אש שנמשכו מספר ימים. הירי החל בשעות הערב של 18 באוגוסט, ונמשך עד 25 באוגוסט. רקטות נורו לכיוון יישובי עוטף עזה, אשקלון, נתיבות ושדרות. חלקן יורט על ידי מערכת "כיפת ברזל". כתוצאה מהירי נהרגו שלושה ישראלים.

מרץ 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקטה שנורתה מרצועת עזה ופגעה בעיר נתיבות
ערך מורחב – מבצע הד חוזר

ב-9 במרץ 2012 הרג צה"ל, באמצעות כלי טיס, את זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית. יחד איתו נהרג מוחמד אחמד אל-חנני, ששוחרר בעסקת שליט. לדברי צה"ל פעולת סיכול ממוקד זו נעשתה בעת שאל-קייסי עסק בתכנון פיגוע נגד ישראל, ככל הנראה באמצעות ציר ה-ח'. בעקבות זאת החל ירי רקטות נרחב מרצועת עזה לעבר מטרות אזרחיות בישראל, ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי יעדי טרור.

ההסלמה נמשכה מספר ימים ודעכה ב-16 במרץ. במהלכה נורו כ-300 רקטות לעבר ישראל, ועקב כך לא פעלו מוסדות החינוך ביישובים שבמרחק 7 עד 40 קילומטרים מהרצועה, ועובדים רבים לא הגיעו לעבודתם, אם משום שמקומות עבודתם נמנעו מלפעול, ואם משום שנאלצו לשמור על ילדיהם עקב סגירת מוסדות החינוך. יעדי התקיפה של חיל האוויר הישראלי כללו 19 חוליות שעמדו לשגר רקטות ו-18 מחסנים לייצור ואחסון אמצעי לחימה ובורות שיגור. 26 פלסטינים, מהם 22 חמושים ו-4 אזרחים שהיו בסביבת הלחימה, נהרגו בתקיפות.

יוני 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 18 ביוני 2012, ביצעו מחבלים מהג'יהאד העולמי פיגוע טרור משולב בגבול ישראל-מצרים: אזרח ישראל נהרג ממטען צד, כוח של חטיבת גולני הוקפץ לאזור והרג 2–3 מחבלים[17]. אף כי המחבלים יצאו מסיני, החוליה הייתה קשורה לתא טרור שבסיסו ברצועת עזה וב-20 ביוני, בסיוע מידע מודעיני שסיפק השב"כ, תקף צה"ל חוליית מחבלים מהג'יהאד העולמי שפעלה ברצועת עזה והייתה מעורבת בפיגוע של 18 ביוני: אחד המחבלים נהרג והשני נפצע קשה[18][19].

למחרת, החלו המחבלים הפלסטינים להפגיז את חבל אשכול ושער הנגב ברקטות קסאם, גראד ופצצות מרגמה. בירי לקח חלק באופן גלוי גם חמאס, שנמנע מלקחת חלק ישיר בירי בסבבים הקודמים. צה"ל בתגובה תקף חוליות שיגור פלסטיניות מהאוויר. הירי המשיך גם ב-20 ביוני ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי אתרי טרור בתוך הרצועה. אחרי מטח של 8 רקטות בבוקר 21 ביוני חלה ירידה דרסטית בירי הרקטות. הירי התחדש בשבת, 23 ביולי, כאשר בבוקר מטח כבד של 15 רקטות פצע אדם קשה.

בסבב עימות זה כלי טיס של חיל האוויר הישראלי תקפו חוליות שיגור וסיכלו ירי תלול-מסלול אל עבר ישראל. הפלסטינים ירו בין 18 ביוני עד ל-23 ביוני למעלה מ-150 רקטות[20]. כיפת ברזל יירטה לראשונה רקטות מעל נתיבות ושדרות[21].

אוגוסט 2012 - ניסיון הפיגוע בגבול ישראל-מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה

ב-2 באוגוסט 2012 פרסם המטה ללוחמה בטרור אזהרת מסע חמורה על חצי האי סיני בעקבות מידע מודיעיני שסיפקו השב"כ ואמ"ן על פיגוע שעתיד לצאת בקרוב, וכנראה יכלול גם ניסיון חטיפה. בתגובה להתרעה הגביר צה"ל את הכוננות בגבול ישראל-מצרים והורה לכוחות לשמור על דריכות מרבית. ב-5 באוגוסט תקף חיל האוויר הישראלי שני מחבלים ברפיח במטרה להרוג מחבל מהג'יהאד העולמי שתכנן להוציא פיגוע מסיני. המחבל נפצע, ומחבל מוועדות ההתנגדות העממית שהיה עמו נהרג[22]. בערב החלו ארגוני הטרור הפלסטינים בהפגזה מסיבית של רקטות ופצצות מרגמה על יישובי חבל אשכול[23]. במקביל, בסיני תקפו מחבלים כוח של צבא מצרים, הרגו 15 חיילים וגנבו נגמ"ש מדגם פהאד וכלי רכב נוסף. המחבלים והנגמ"שים תקפו את מעבר כרם שלום, כאשר רכב אחד שימש כמכונית תופת והתפוצץ על גדר המערכת, ואילו הנגמ"ש חדר כקילומטר לתוך ישראל עד אשר הושמד על ידי מסוק קרב וירי טנקים של צה"ל[24]. כוחות מחיל השריון וגדוד הסיור המדברי תקפו את המחבלים שברחו מהנגמ"ש השרוף והרגו את כולם. באירוע לא היו נפגעים לכוחות צה"ל[25].

אוקטובר 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012 גבר קצב ירי הרקטות מרצועת עזה, וכתגובה, פעילות הסיכול של צה"ל, שבהתחלה התמקדה בפעילי הג'יהאד העולמי הפועלים בשיתוף ארגוני טרור מזרם הג'יהאד הסלפי בסיני. ב-23 באוקטובר נפצע קשה זיו שילון, קצין בחטיבת גבעתי בעת פטרול בציר הוברס כנראה כתוצאה ממטען צד שהטמינו מחבלים ליד אחד השערים בגדר המערכת[26]. ב-24 באוקטובר ירו ארגוני הטרור למעלה מ-70 רקטות אל עבר אשקלון ויישובי עוטף עזה. כיפת ברזל יירטה 7 רקטות מעל אשקלון אך בעוטף עזה נפצעו מספר בני אדם קשה ונזק נגרם למבנים ולחיות משק. בתגובה תקפו חיל האוויר הישראלי וחיל השריון חוליות שיגור וסיכלו מספר שיגורים[27].

תחילת נובמבר 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים המשיכו להסלים גם בחודש נובמבר כאשר מספר מטעני חבלה הופעלו אל עבר כוחות צה"ל הפועלים בציר הוברס ופצעו מספר חיילים. ב-8 בנובמבר התפוצצה מנהרת תופת שנחפרה אל הצד הישראלי של ציר הוברס וגרמה נזק לרכב שטח צבאי ריק. ב-10 בנובמבר ירו מחבלים פלסטינים טיל נ"ט אל עבר רכב שטח צה"לי שסייר בציר הוברס ופצעו 4 חיילים. בתגובה תקפו כוחות צה"ל, כולל טנקים, מטרות ברצועת עזה והפלסטינים דיווחו על שבעה הרוגים ועשרות פצועים[28][29]. באותו ערב החלו ארגוני הטרור בירי של עשרות רקטות ופצצות מרגמה אל עבר יישובים בעוטף עזה, לרבות אשקלון ושדרות. באותו לילה תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי מספר מטרות טרור ברצועת עזה[30][31]. ירי הרקטות הכבד המשיך גם בימים שלאחר מכן, כאשר נכון לערב 12 בנובמבר ירו המחבלים הפלסטינים למעלה מ-100 רקטות אל עבר ישראל, חלקן פגעו במבנים וגרמו להם נזק[32].

מבצע עמוד ענן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע עמוד ענן
בניין בקריית מלאכי שנפגע מפגיעה ישירה של רקטה, מהפגיעה נהרגו 3 אזרחים ישראליים

ב-14 בנובמבר פתח צה"ל במבצע עמוד ענן: גל תקיפות אוויריות של תשתיות טרור, מחסני רקטות ארוכות טווח ומתקני שיגור תת-קרקעיים שבא כתגובה לירי הרקטות בימים שקדמו לו. בתחילת המבצע הרג צה"ל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, ופגע במשגרי רקטות רבים. בתגובה, חמאס ומספר ארגונים נוספים ברצועה שיגרו אלפי רקטות אל יישובים בדרום ישראל. כיפת ברזל יירטה מאות מהן. בקריית מלאכי נהרגו שלושה אזרחים ישראלים מפגיעה ישירה של גראד בבניין. לראשונה שוגרו רקטות פג'ר 5 לגוש דן, ולראשונה מאז מלחמת המפרץ נשמעה אזעקת אמת בתל אביב. ביום השלישי למבצע נשמעה לראשונה אזעקת אמת באזור ירושלים. במבצע נהרגו 4 אזרחים ישראליים ו-2 חיילים, ואילו לפלסטינים נהרגו 120 פעילי טרור ו-57 אזרחים. המבצע הסתיים כעבור 8 ימים בהסכם על הפסקת אש בין ישראל לחמאס שהושג בתיווך ארצות הברית ומצרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כבר ב-2006 היו בידי הפלסטינים רקטות גראד רגילות, אותן הן ירו בעיקר על שדרות ואשקלון (ב-28 במרץ 2006 בוצע הירי הראשון).
  2. ^ במחנה, 2 בינואר 2009.
  3. ^ גיורא איילנד, "עופרת יצוקה": יחסי הדרגים ותוצאות המבצע, עדכן אסטרטגי, גיליון 4, פברואר 2009
  4. ^ חנן גרינברג, עופרת יצוקה - הסוף: אחרון החיילים יצא מעזה, באתר ynet, 21 בינואר 2009.
  5. ^ חנן גרינברג, צה"ל: חמאס לא ביצע את הפיגוע - אבל אחראי, באתר ynet, 27 בינואר 2009.
  6. ^ מטוסי חיל האוויר תקפו מנהרות לאורך ציר פילדלפי, באתר הארץ, 28 בינואר 2009.
  7. ^ ארנון בן-דרור, שנה אחרי: ירידה של 90% בירי תלול מסלול מהרצועה, דובר צה"ל, 27 בדצמבר 2009.
  8. ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (8–15 במרץ 2011), אתר המרכז למורשת המודיעין.
  9. ^ הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע "עופרת יצוקה": נתונים, מאפיינים ומגמות, אתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), 1 במרץ 2011.
  10. ^ ברק רביד, ראש השב"כ, יובל דיסקין: למרות מאמצי מצרים - ההברחות נמשכות, באתר הארץ, 29 במרץ 2009.
  11. ^ רוני סופר, הרמטכ"ל: לראשונה חדר לטנק בעזה טיל "קורנט", באתר ynet, 21 בדצמבר 2010
  12. ^ תלם יהב, ‏קסאם? קטן עליהם. הארסנל של החמאס: דו"ח מצב, באתר ‏מאקו‏, 22 במרץ 2011
  13. ^ רוני דניאל, טיל קורנט נורה על אוטובוס ילדים באתר ערוץ 2
  14. ^ אליאור לוי ויואב זיתון, לראשונה: מערכת "מעיל רוח" מנעה פגיעה בטנק, באתר ynet, 1 במרץ 2011
  15. ^ יירוט מבצעי ראשון ל"מעיל רוח": הישג היסטורי לצה"ל, דובר צה"ל, 2 במרץ 2011
  16. ^ יניר יגנה, ברק רביד, אנשיל פפר, יירוט מבצעי ראשון למערכת כיפת ברזל, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
  17. ^ התקפת הטרור ב-18 ביוני 2012, הבלוג הרשמי של צה"ל].
  18. ^ IAF Targets Terrorists Involved in Attack at Egypt-Israeli Border, הבלוג הרשמי של צה"ל, 20 ביוני 2012.
  19. ^ סיכול ממוקד בעזה: חוסל פעיל ג'יהאד שהיה מעורב בפיגוע בגבול, באתר nrg, nrg מעריב, 20 ביוני 2012.
  20. ^ Updates: Rocket Fire From Gaza On Israel in Past Week, פוסט מתעדכן בבלוג הרשמי של צה"ל
  21. ^ חנן גרינברג, מגינת הדרום: היירוט המאה של "כיפת ברזל", nrg מעריב, 24 ביוני 2012
  22. ^ גילי כהן, אבי יששכרוף, צה"ל תקף בדרום רצועת עזה והרג פלסטיני, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
  23. ^ אילנה קוריאל ואליאור לוי, חילופי אש בדרום, 16 חיילים מצרים נהרגו, באתר ynet, 5 באוגוסט 2012
  24. ^ תמונת הנגמ"ש השרוף אחרי שהושמד - שריונית מדגם פהאד, תמונה מאת דובר צה"ל, 6 באוגוסט 2012.
  25. ^ תקרית בגבול ישראל-מצרים: צה"ל סיכל ניסיון חדירת מחבלים לשטח ישראל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 5 באוגוסט 2012
  26. ^ רותם פסו, עם המבט קדימה: סרן זיו שילון חוזר לאירוע ששינה את חייו, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 25 באוקטובר 2013
  27. ^ הודעות מתעדכנות של דובר צה"ל: בעברית ובאנגלית, 24 באוקטובר 2012
  28. ^ עדכוני הרוגים ופצועים במתקפה על רצועת עזה - הנתונים ה"מוסתרים" בתקשורת הישראלית, באתר "רופאים לזכויות אדם - ישראל, 12 בנובמבר 2012
  29. ^ Gaza flares as Israel hits back killing four, באתר רויטרס, 11 בנובמבר 2011
  30. ^ מערכת אתר צה"ל, בתגובה להמשך הירי: צה"ל תקף מוקדי טרור בצפון ובדרום רצועת עזה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 11 בנובמבר 2012
  31. ^ אמיר בוחבוט‏, הירי נמשך בלילה, ברוב הדרום לומדים הבוקר, באתר וואלה!‏, 11 בנובמבר 2012
  32. ^ הודעה מתעדכנת באנגלית בבלוג של צה"ל, 11-12 בנובמבר 2012