הלל מיטלפונקט
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1949 (בן 74)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
יעל דן |
| מספר צאצאים |
4 |
  | |
הִלֵּל מִיטְלְפּוּנְקְט (נולד ב-18 בספטמבר 1949) הוא מחזאי, מתרגם ובמאי תיאטרון ישראלי, מהבולטים במחזאים הישראלים החל משנות ה-70 של המאה ה-20.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיטלפונקט, בנו של הצייר והמשורר מרדכי מיטלפונקט ונכדו של הסופר האידי יוסף דוד מיטלפונקט, גדל והתחנך בחולון. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני, שבה עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושירת כסמל מחלקה[1]. הוא בוגר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, שם גם לימד. כתב מחזות לתיאטרון חיפה, התיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון בית ליסין. הוא ביים חלק ממחזותיו בעצמו, וכמו-כן ביים מחזות מהקלאסיקה העולמית, בהם "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"המים זוכרים". הוא תרגם מחזות כמו "עקומים" ו"כותרת ראשית".
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחזותיו מרבה מיטלפונקט לעסוק בחברה הישראלית ובפניה של מדינת ישראל, בנושאים כמו המיליטריזם הישראלי, היחס לחריגים ולאנשים בשולי החברה, יחסים בתוך המשפחה, הבורגנות ותאוות הכסף, והשפעת השואה על חיי החברה.
במחזה "מכולת" שהוצג בתיאטרון הבימה ב-1982, מציג מיטלפונקט תמונה רבת פרטים של המשפחה היהודית שהגיעה ממזרח אירופה, על אופייה, דרך חשיבתה ובעיקר קשיי ההסתגלות במדינה, שלא מסתיימים גם שנים רבות לאחר העלייה. במחזה טמונה ביקורת על החשיבות הרבה המוקנית לכסף, בעיקר על ידי ניצולי השואה, שמחשבים כל פרט בחייהם - ואף ביחסים ביניהם - על פי ערכו במטבעות.
מחזה הרוק "מאמי", שכתב וביים ב-1986, עסק בכיבוש הישראלי והיחס לפלסטינים, ובקיפוח ובאפליה של תושבי הדרום. המחזה הוצג שוב על ידי הבימה ב-2002 ועל ידי בית הספר למשחק בית צבי ב-2012. ביוני 2018 החלו צילומי סרט המבוסס על אופרת הרוק בבימויה של קרן ידעיה[2]. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אופיר וזכה בשניים: פרס המוזיקה המקורית ופרס עיצוב הפסקול. הסרט הוצג לראשונה לציבור בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2019[3], ויצא לאקרנים להקרנות מסחריות ב-12 במרץ 2020[4].
המחזות שכתב החל משנות ה-90, "גורודיש", "עיר הנפט" ו"איסמעיליה", עוסקים בהרואיות הניצחון של מלחמת ששת הימים, אשר סחפה אז את החברה הישראלית והפריחה בה חלומות גדולים. חלומות אלה התנפצו בשבר הלאומי שהגיע במלחמת יום הכיפורים, שגרר גם שבר פרטי בחיי הגיבורים. ב"גורודיש" היה זה אלוף שמואל גונן, גיבור הניצחון בששת הימים שהודח בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ב"עיר הנפט" מדובר על עיוות מוסרי של ישראלים (כולל גיבורה ניצולת שואה) המחפשים את הכסף הקל והמהיר בסיני בין שתי המלחמות, ו"איסמעליה" עוסק בשלושה חברים מאז מלחמת יום הכיפורים, והתנפצות החלומות והאידיאלים שלהם לאורך השנים.
במחזהו "מדריך למטייל בוורשה" (1995), עסק מיטלפונקט בהשפעת השואה על גיבוריו הישראלים, על יחסם של בני הדור השני להוריהם ולעבר, מול המציאות בהווה. זאת, דרך ביקור של אם ניצולת השואה ובנה בוורשה המודרנית.
במחזה "תאונה" (2004), בדק את המצפון של בני האדם והיחס לזר בחברה הבורגנית, דרך תאונת 'פגע וברח' שבה נהרג עובד זר סיני. בשנת 2009 הועלה המחזה באנגלית ב"תיאטר ג'יי", בוושינגטון, ובגרמנית בתיאטרון בעיר קיל שבגרמניה, ובהמשך בציריך[5]. בשנת 2010 הוצג המחזה "מסילה לדמשק" של מיטלפונקט בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון[6][7].
ב-2006–2013 שימש מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ אמנותי של תיאטרון בית ליסין[8]. במסגרת תפקידו זה שימש ב-2010 כשופט בפסטיבל "פותחים במה - פסטיבל בית ליסין למחזאות ישראלית". כמו כן נמנה ב-2012 על חבר השופטים של פרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על-שם עדה בן-נחום.
כתב ארבעה תסריטים לסרטי קולנוע: "שרגא קטן" (ביחד עם זאב רווח) (1978) ו"בובה" (1987) שקודם לכן העלה את התסריט כהצגה בתיאטרון, "ספר נשים (1984)" ו"שחקנים"" (1995). כמו כן שיחק בתפקידי משנה בסרטים "שרגא קטן" (1978) ו"ב-72 לא הייתה מלחמה" (1995).
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיטלפונקט נשוי לעיתונאית יעל דן ולהם שני ילדים - אלון, והשחקנית והמדבבת מאיה מיטלפונקט. למיטלפונקט שני ילדים נוספים, מנישואיו הראשונים.
מתגורר בתל אביב. בשנת 2008 השתתף בתפקיד קטן, לצד אשתו יעל, בסרטו של בנם אלון "בשידור חי".
מחזות שהוצגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התקווה האחרונה של רחוב נחמני, תיאטרון חיפה, 1974
- הקוף, תיאטרון חיפה, 1975
- שרגא קטן, תיאטרון חיפה, 1975; נכתב גם כתסריט לסרט.
- הגג, הבימה, 1976
- מי תהום, הבימה, 1977, החאן 1988.
- ויהי חור, צוותא, 1979 (נכתב עם יהושע סובול)
- סטריפטיז אחרון, הוצג בצוותא ב-1980 ושוב ב-1988 וב-1995 הגרסה הראשונה נכתבה עם יהושע סובול.
- בובה, תיאטרון חיפה, 1982
- מכולת, הוצג בהבימה, בבימוי עמית גזית, בשנת 1982, הוצג בשנית, בבימויו של מיטלפונקט, בקופרודוקציה של הקאמרי ובית ליסין ב-2010.
- עמוד העץ, צוותא, 1983 (נכתב עם יהושע סובול)
- אנשים בלילה, צוותא, 1984 (נכתב עם יהושע סובול)[9]
- פירוד זמני, הוצג בהבימה, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1985.
- טירונות, הוצג בתיאטרון צה"ל, 1985, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער 2005[10]
- נטושים, בית לסין, 1986
- מאמי (אופרת רוק), הוצגה בצוותא ב-1986, ובהבימה, אוקטובר 2002, הוא עצמו ביים, מוזיקה יוסי מר-חיים ואהוד בנאי, תלבושות יובל כספין, תפאורה איתן לוי.
- נהג, ציירת, תיאטרון באר שבע, 1988; גרסה שנייה הוצגה ב-2006 בבית ליסין
- שם המשחק, תיאטרון באר שבע, 1989
- מפיסטו, (על פי קלאוס מאן), תיאטרון באר שבע, 1989; התיאטרון הקאמרי, 2016[11]
- שלושה בלילה, בית לסין, 1990
- הנאהבים, תיאטרון באר שבע, 1991[12]
- סמארה (אופרת רוק) צוותא, 1992
- אחים לנשק, תיאטרון באר שבע, 1992
- אם הבית, תיאטרון באר שבע, 1993. גרסה שנייה עלתה בתיאטרון הבימה ב-2013[13]
- גורודיש, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1993 ופעם נוספת ("גרסת 2015") בקאמרי בעונת 2014/2015[14]
- בויטרה, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1995
- גן עדן דרום, בית לסין, 1996
- אדון וולף, הוצג בקאמרי, בבמוי אילן רונן, בשנת 1997
- השחקן, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1998
- מדריך למטייל בוורשה, הבימה 1999; גרסה שנייה עלתה בתיאטרון היידישפיל ב-2013; גרסה שלישית עלתה בתיאטרון העברי ב-2023
- איסמעיליה, בית ליסין, 2002; הקאמרי, 2017[15]
- עיר הנפט, הוצג בקאמרי ב-2004
- התאונה, הועלה בתיאטרון בית ליסין ב-2003[16], ועלה גם בתיאטראות באירופה וארצות הברית[17]
- ריגוש, הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007[18]
- גוד ביי, אפריקה, הועלה בבית ליסין בשנת 2007[19]
- אנדה, הועלה בבית ליסין בשנת 2008[20]
- מסילה לדמשק, הוצג בתיאטרון הבימה, 2010[21]
- מקסי ואני, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2012[22]
- אז, בפראג, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2013[23]
- חברים של חברים, הוצג בקאמרי, 2014[24]
- הזאבים, הוצג בקאמרי, 2016[25]
- הנוקמים, סיפור אהבה, הוצג בהבימה, 2022
מחזות שיצאו לאור בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מי תהום, הקיבוץ המאוחד, 1979.
- מכולת, אור עם, 1982.
- בובה, אור עם, 1982.
- פירוד זמני, אור עם, 1985.
- נהג, ציירת, אור עם, 1988.
- אחים לנשק, כנרת, 1992.
- גורודיש, אור עם, 1993.
- אם הבית, אור עם, 1993.
- השחקן ; גן עדן דרום, גוונים, 1998.
- המדריך למטייל בוורשה, גוונים, 1999. הוצג בהבימה, הבמאי הלל מיטלפונקט, מוזיקה רונן בן-דוד, תפאורה אדריאן ווקס, מרס 1993.
- חבילות מאמריקה ; אסמעיליה, גוונים, 2003. הוצג בהבימה, הבמאי רוני פינקוביץ', מוזיקה אבי בללי, דצמבר 2000[26].
- עיר הנפט, גוונים, 2005.
- התאונה, גוונים
- אנדה, גוונים, תשס"ט 2009.
- מקסי ואני, גוונים, 2012.
- אז, בפראג, גוונים, 2013
- הזאבים, גוונים, 2016
מחזות שתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמורה קטנה, מחזה בשני חלקים, מאת פיטר גיל, בית צבי, 1982.
- קומיקאים, מאת טרבור גריפית, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
- צילו של אקדחן, טרגדיה בשתי מערכות, מאת שון או'קייסי, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
- עקומים, מאת מרטין שרמן, אור עם, תל אביב, 1983.
- כותרת ראשית, מחזה, מאת בן הכט וצ'ארלס מקארתור, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
- מראה מעל הגשר, מחזה, מאת ארתור מילר, 2009
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נורית נתנאל, "מראות נשברות - ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת, 2012.
- הלל מיטלפונקט, אנדה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 407–414, הוצאת כרמל, 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלל מיטלפונקט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הלל מיטלפונקט, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הלל מיטלפונקט, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- הלל מיטלפונקט, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- יחיעם ויץ, אייכמן בתא זכוכית, בן-גוריון במקדש בודהיסטי, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
- שרית פוקס, בית הלל: ריאיון עם הלל מיטלפונקט, באתר nrg, 28 באוגוסט 2010
- מרב יודילוביץ', 25 "מאמי": הפקה חדשה, פצעים ישנים, באתר ynet, 18 ביוני 2012
- יעקב בר-און, הלל מיטלפונקט על "המהפכה התרבותית" של מירי רגב: "הכל שקרים", באתר מעריב אונליין, 15 באוגוסט 2016
חגית גינזבורג, הלל מיטלפונקט: בסופו של דבר, 40-30 מנדטים, איפה אתם בתרבות?, באתר הארץ, 24 באפריל 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על אזרחי עם אילן בירן, גלי צה"ל, 15 בספטמבר 2012
- ^ נירית אנדרמן, "מאמי" חוזרת ויכול להיות שהפעם זה יגלוש לאלימות פיזית, באתר הארץ, 25 ביוני 2018
- ^ שני ליטמן, "מאמי" הוא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנוצרו כאן בשנים האחרונות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
- ^ אורי קליין, הרווחנו: העיבוד הקולנועי המרגש ל"מאמי" מגיע ישר לטלוויזיה, באתר הארץ, 24 במרץ 2020
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט כובש את העולם, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט באנגליה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
- ^ טל פרי, בחזרה לימי המנדט, באתר גלובס, 21 במרץ 2010
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט מונה למחזאי הבית של בית לסין, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
- ^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - במיטה עם העם היהודי, כותרת ראשית, 12 בדצמבר 1984
- ^ ציפי שוחט, מיטלפונקט הולך לתיכון, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "מפיסטו": זהירות, רק שחקן, באתר הארץ, 16 במרץ 2016
- ^ שוש אביגל, בכורה / מחזה קטן לחמישה שחקנים רגישים - "הנאהבים", מאת הלל מיטלפונקט, חדשות, 5 במאי 1991
- ^ ציפי שוחט, גרסה מעודכנת למחזהו של הלל מיטלפונקט "אם הבית", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2006
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "גורודיש": הצגה יותר חשובה מעצמה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014
- ^ איתן בלום, למה היה צריך להעלות מחדש את ההצגה האנכרוניסטית הזאת?, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
- ^ הארץ, התאונה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2003
- ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט כובש את העולם, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
- ^ מיכאל הנדלזלץ, חיים, שקרים ווידאוטייפ, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006
איתן בר-יוסף, עכבר העיר ת"א, פיהוק, באתר הארץ, 5 במרץ 2006 - ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה: גוד ביי, אפריקה, באתר הארץ, 18 ביולי 2007
קובי ניב, און ושלטון, באתר גלובס, 23 בספטמבר 2008 - ^ מיכאל הנדלזלץ, המחזה השערוריתי של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
- ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, מסילה לדמשק: אמת שאפשר לחיות אתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
איתן בר יוסף, עכבר העיר, מסילה לדמשק: מפגן של פעלתנות מופרזת ויצירתיות יתר, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
טל לוין, עכבר העיר, מסילה לדמשק: ההיסטוריה הרגה את הדרמה, באתר הארץ, 9 באפריל 2010 - ^ מיכאל הנדלזלץ, מקסי ואני של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 14 בפברואר 2012
- ^ אייל מלובן, עכבר העיר, הלל מיטלפונקט: "אני כותב את עצמי", באתר הארץ, 22 בפברואר 2013
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "חברים של חברים": הקרום הדביק של הישראליות, באתר הארץ, 1 ביוני 2014
- ^ ביקורות:
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "הזאבים": הרוויזיוניסטים עושים את העבודה, באתר הארץ, 28 ביולי 2016
מיכאל הנדלזלץ, "הזאבים": משל הבצל הציוני, באתר הארץ, 28 ביולי 2016 - ^ מיכאל הנדלזלץ, בזכות המשחק, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2001