המועצה הלאומית לשלום הילד

המועצה הלאומית לשלום הילד
מדינה	ישראל
מטה הארגון	ירושלים
מייסדים	יצחק קדמן
עובדים	13 (נכון ל־2020)
תקופת הפעילות	1990–הווה (כ־34 שנים)
	www.children.org.il

המועצה הלאומית לשלום הילד היא העמותה הוותיקה מסוגה בישראל, הפועלת להגנה על מגוון זכויותיהם של כלל ילדי ישראל. העמותה הוקמה במקור בשנת 1980 כ"עצרת בית הנשיא לשלום הילד" בראשותה של רעיית הנשיא אופירה נבון, ביוזמת קבוצת אנשי ציבור ואנשי מקצוע בהנהגת זינה הרמן, ד"ר ברוך לוי, אהרן לנגרמן, שרה מלצר וד"ר אביבה רון. בשנת 1983 הוחלט על הפרדת העצרת מבית הנשיא וכינונה כמועצה הלאומית לשלום הילד. קבוצת המייסדים הזמינה בשנת 1986 את ד"ר יצחק קדמן לכהן בה כמנהלה הכללי, אשר גם עיצב את מתכונתה הנוכחית כ"ארגון הסינגור המוביל בישראל להבטחה ולשמירה על זכויות הילד וקידום שלומו ורווחתו".

העמותה פועלת למען ילדי ישראל באמצעות מרכז משפטי, מרכז מחקר, מרכז הדרכה ונציבות פניות ציבור הפועלים לסיוע בתחומי חינוך, בריאות, התעללות, חקיקה, תקשורת וצרכנות.

בראש העמותה עומדת עו"ד ורד וינדמן, מי שכיהנה כיועצת משפטית של המועצה וכמשנה למנכ"ל. העמותה מעסיקה כ־16 עובדים ומפעילה כ-50 מתנדבים, סטודנטים ובנות שירות לאומי. העמותה מתקיימת מתרומות בלבד ולא מתוקצבת על ידי אף גורם ממשלתי. את עבודתה מלווה ועד מנהל הכולל 20 מתנדבים, אנשי מקצוע מתחומים שונים.

הרקע להקמת המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

”קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש, גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול” (מישאל חשין, בע"א 6106/92)

בשנת 1989 נחתמה באו"ם אמנת זכויות הילד. האמנה, שעליה חתומות כמעט כל מדינות העולם (פרט לארצות הברית), מעגנת את זכויות הילדים במסמך בעל תוקף משפטי בינלאומי מחייב ומכירה בילדים כישויות עצמאיות, ומציעה להכיר בזכאותם לזכויות אדם וזכויות אזרח, וגם לזכויות מיוחדות הנובעות מתהליך מתמיד של התפתחות, בו נמצאים^[1].

כמי שחתומה על אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, מחויבת מדינת ישראל להבטיח זכויותיהם של כלל ילדיה, בין השאר באמצעות הקמת מנגנון עצמאי שיפקח על מימוש זכויותיהם, יקדם מעמדם ויסייע לילדים אשר זכויותיהם נפגעו. הניסיון הישראלי מצביע על כך שגופים סטטוטוריים האמונים על קידום זכויות של קבוצות אינם נוחלים הצלחה רבה. המועצה הלאומית לשלום הילד, כגוף עצמאי וולונטרי שאינו סטטוטורי, פועלת לשינוי מדיניות והעלאת מודעות לזכויותיהם של ילדים והצורך להתחשב בהן תוך קביעת מדיניות.

מחלקות המועצה ופעילותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז מחקר ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המחקר והפיתוח של העמותה החל לפעול בשנת 1991. המרכז מפרסם את השנתון הסטטיסטי "ילדים בישראל", שהפך לכלי עזר נפוץ ומקובל בקרב קובעי המדיניות השונים, כמו גם אנשי האקדמיה ואנשי מקצוע שונים. בשנים האחרונות מוגש השנתון לנשיא המדינה בטקס ייעודי לנושא^[2].

השנתון הסטטיסטי כולל נתונים דמוגרפיים, נתונים על תנאי גדילה של ילדים; ילדים החיים מחוץ למשפחתם; ילדים וחינוך; ילדים ופנאי; ילדים עם צרכים מיוחדים; ילדים ובריאות; ילדים בעולם המשפט; ילדים עוברי חוק; ילדים נפגעי עבירה; ילדים במצבי מצוקה^[3].

מרכז הדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז ההדרכה^[4] החל לפעול בשנת 2002. המרכז מעניק ידע וכלים לילדים, הורים, אנשי מקצוע ומתנדבים, בנושא שלום הילד וזכויותיו. המרכז בונה תוכניות הדרכה, עורך ומפיק כנסים וימי עיון וכן מקיים הרצאות, השתלמויות, סדנאות וימי עיון.

פעילויות מרכז ההדרכה:

ייעוץ ותכנון – הדרכה וסיוע בתכנון והבנייה של תוכניות הדרכה העוסקות בשלום הילד, זכויותיו ורווחתו.
כנס הנגב לשלום הילד – מתקיים מדי שנה באוניברסיטת בן-גוריון. הכנס דן בסוגיות שונות בהן חינוך תחת אש – התמודדות בתי ספר וכפרי נוער במצבי מלחמה וחירום, רצח ילדים על ידי הוריהם – האם אפשר למנוע?, בעיות ייחודיות בקליטת ילדי תושבים חוזרים, ילדים מוזנחים – למה קשה למנוע הזנחה?, רשת ללא ביטחון – פגיעות בילדים בעולם המקוון, זנות קטינים – תופעה או הגזמה? ועוד.
השתלמויות והרצאות – העמותה עורכת הרצאות, השתלמויות, סדנאות וימי עיון לקהלים שונים להם נגיעה ישירה לילדים ובני נוער: מורים, גננות, שוטרים, אחיות בריאות הציבור, רופאים, עובדים סוציאליים ועוד. נושאי ההרצאות מגוונים וכוללים איתור וזיהוי ילדים בסיכון; התעללות בילדים בישראל; ילדים נפגעי עבירה; מקיימת העמותה השתלמויות לצוותי חינוך בגיל הרך בנושא איתור וזיהוי ילדים בסיכון.
"ניידת זכויות הילד" – ניידת זכויות הילד פוגשת תלמידי בית ספר יסודי וחטיבות ביניים במסגרות החינוכיות במטרה להגביר מודעותם לזכויותיהם ולאחריותם כלפי הזולת. צוות הניידת מעביר פעילות בכיתות באמצעות משחקים ופעילויות מגוונות המקנות לתלמידים הבנה של זכויותיהם. מתוקף היותם גורם חיצוני, לעיתים מקבל צוות הניידת פניות פרטניות לסיוע מצד ילדים שהסבירו כי לא מצאו כתובת אחרת.
פרויקט "טלטולא" למניעת טלטול תינוקות – במסגרת הפרויקט פועלת העמותה לקידום מדיניות וחקיקה בתחום וכן להעלאת המודעות לתופעה, זאת על ידי הפצת חומר הסברתי והרצאות לקהל הרחב במטרה להוביל לצמצום היקף התופעה המביאה לפגיעות קשות בתינוקות ואף למוות הניתנים למניעה.

נציבות קבילות ילדים ונוער (אומבודסמן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציבות החלה לפעול העמותה בשנת 1990 והיוותה אחד מראשוני המוסדות מסוג זה בעולם. הנציבות פועלת להגנה וקידום זכויותיהם של ילדים ובני נוער עד גיל 18, מכל קבוצות האוכלוסייה ברחבי ישראל, במטרה להבטיח את שלומם ורווחתם של מי שקיים חשש כי זכויותיו נפגעו. הפניות מגיעות מגורמים שונים: ילדים ובני נוער, הורים המתקשים להגן על ילדיהם, אנשי מקצוע, שנדרשים לעניינם של קטינים מתוקף תפקידם ומאזרחים הדואגים לשלומו של קטין על אף שאינו באחריותם. הפניות מטופלות על ידי צוות מקצועי הכולל עורכי-דין, עובדים סוציאליים, אנשי חינוך ופסיכולוגים. השירות ניתן בשפות שונות ללא תשלום.

מרכז הילד והמשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז מהווה את הזרוע המשפטית של המועצה הלאומית לשלום הילד. המרכז עוסק במכלול ההיבטים המשפטיים הנוגעים להבטחת שלומם, רווחתם וזכויותיהם של ילדים ובני נוער. התחומים בהם עוסק המרכז הם ייזום וקידום חקיקה בעניינים אלו, גיבוש ניירות עמדה, ייצוג העמותה בדיונים משפטיים ובוועדות הכנסת, עריכת פעולות הסברה לאנשי מקצוע ולקהל הרחב, הפעלת תוכנית ליווי ילדים ובני נוער נפגעי עבירה.

למרכז הילד והמשפט חלק מרכזי ביזום וקידום שינויים בחקיקה הישראלית. המרכז קידם חקיקה של חוקים רבים בהם חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), 1996; חוק למניעת אלימות במשפחה, 1991; חוק חינוך מיוחד, 1988; חובת דיווח במסגרת תיקון חוק העונשין 1989; חוק בית המשפט לענייני משפחה, 1995 ועוד.

תוכנית ליווי ילדים נפגעי עבירה בהליך הפלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית פועלת משנת 1999. במהלך 2015 לוו במסגרתה למעלה מ-350 ילדים,^[^{דרוש מקור]} שנפלו קורבן לעבירות פליליות, בעיקר לעבירות מין ואלימות. המלווים בתוכנית הם סטודנטים למשפטים ועורכי דין, שעוברים הכשרה מיוחדת ומלווים באופן אישי את הילדים ובני משפחתם התומכים, לכל אורך ההליך הפלילי, בהתנדבות. במסגרת הסיוע מעדכן המלווה באופן שוטף את הילד ומשפחתו באשר למצב התיק בעניינם, מסביר להם את זכויותיהם ומסייע להם ביצירת קשר עם הרשויות.

ייצוג נפרד של ילדים ונוער בסיכון ובמצוקה בבית משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה מסייעת בייצוג ילדים במצבי סיכון ומצוקה, שנדרשים לבוא במגע עם החוק ובתי המשפט. כך למשל, ילדים אשר הוריהם נמצאים בהליכי גירושין קשים, ילדים שהוריהם לא מספקים את הדרוש להם, ולעיתים אף מתעללים בהם והמדינה מבקשת את הוצאתם מרשות הוריהם. העמותה מעניקה לקטין ייצוג משפטי, ועורך הדין המלווה את הקטין מסייע לו להביע את רצונו ומסייע לבית המשפט להגיע להחלטה הטובה ביותר עבור הקטין. פרויקט הייצוג משמש כמודל ראוי להענקת שירותים משפטיים לקטינים.

אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות אביר איכות השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 זכתה המועצה הלאומית לשלום הילד באות אביר איכות השלטון, אות המוענק לאישים בולטים ולארגונים שפעילותם היוותה מופת לקידום טוהר המידות ושלטון החוק בישראל, מטעם התנועה לאיכות השלטון. העמותה זכתה באות המופת בקטגוריית החברה, בהוקרה על תרומה ייחודית לקידום זכויות הילד בישראל, לגיבוש מדיניות וחקיקה כוללת לרווחת הילד, בהעלאת המודעות הציבורית לצורכי הילדים, במניעת פגיעה בהם וניצולם לרעה ובהסברה וחינוך הציבור הרחב בכל הנושאים האלה, שבהם היא משמשת אות ומופת של איכות לחברה ובית חם ומגן לילדי ישראל.

אות המופת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 קיבלה המועצה הלאומית לשלום הילד את אות המופת על תרומתה לביטחון החברתי של ילדי ישראל. מדובר באות מופת על פעילות ענפה ורחבת היקף למען כלל הילדים ובני הנוער בישראל, תוך הענקת עזרה יוצאת דופן וסיוע לילדים במצוקה והגנה על זכויותיהם ורווחתם האישית^[5].