המופע של טרומן

המופע של טרומן
The Truman Show
	כרזת הסרט בישראל
בימוי	פיטר ויר
הופק בידי	אדוארד פלדמן; אנדרו ניקול
תסריט	אנדרו ניקול
עריכה	ויליאם אנדרסון; לי סמית'
שחקנים ראשיים	ג'ים קארי; אד האריס; נטשה מקאלהון; לורה ליני; נואה אמריך
מוזיקה	בורקרד פון דלוויץ
צילום	פיטר ביזיו
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פרמאונט
חברה מפיצה	סרטי פרמאונט
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	5 ביוני 1998
משך הקרנה	103 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מדע בדיוני, קומדיה טראגית, סרט דיסטופי, סרט דרמה, סרט קומדיה, ספרות דיסטופית
תקציב	60,000,000‏$
הכנסות	264,118,201‏$
הכנסות באתר מוג'ו	trumanshow
פרסים	3 פרסי גלובוס הזהב
	דף הסרט ב־IMDb

המופע של טרומן (באנגלית: The Truman Show) הוא סרט קולנוע דרמטי-קומי על אדם שמגלה שחייו מצולמים לסדרה בלי ידיעתו. לאחר שהוא מגלה זאת, חברת ההפקה מנסה לתקן את המצב בכל דרך אפשרית, אך הדבר לא גורם לו להיפטר מן הספק הטורדני שפיתח. הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1998, הוא בבימויו של פיטר ויר ובכיכובו של ג'ים קארי, אשר זכה בפרס גלובוס הזהב על תפקידו. הסרט זכה גם בפרס גלובוס הזהב עבור הפסקול המקורי, והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המופע של טרומן" היא תוכנית טלוויזיה דמוית תוכנית מציאות, העוקבת אחרי טרומן ברבנק, תינוק רגיל אשר אומץ באופן רשמי על ידי תאגיד הטלוויזיה והתקשורת, וגדל בעיר הבדיונית "סיהייבן" שממוקמת על אי. כל התושבים מלבד טרומן הם שחקנים וניצבים, אשר מודעים לקיום הסדרה, אשר משודרת 24 שעות ביממה, על ידי 5,000 מצלמות נסתרות המתעדות את חייו של טרומן. האולפן דמוי כיפה גדולה, אשר מקיפה את האי, ממוקם בהוליווד. האחראי לסדרה הוא הבמאי כריסטוף (אד האריס), אשר נותן פקודות באוזנייה לכל שחקן ושחקן, והשמש, הירח והים, הם מלאכותיים וסרים לפקודתו של הבמאי.

טרומן הוא בחור פשוט וחביב. הוא נשוי ומועסק כסוכן ביטוח בחברה גדולה. טרומן סקרן ורוצה לגלות עולמות חדשים. הוא חולם לעזוב את חיי השגרה שלו, ולנסוע לאיי פיג'י. יום אחד הוא נתקל ברחוב בהומלס, שדומה מאוד לאביו, אשר טבע בילדותו של טרומן. תוך זמן קצר גבר ואשה גוררים את אביו לאוטובוס ומונעים מטרומן לשוחח עמו. הוא מספר על כך לאמו, והיא מרגיעה אותו ואומרת לו שהדבר לא ייתכן. בהמשך, הוא נזכר באירוע שקרה לו בעבר. בחורה נאה, היודעת את שמו צדה את עינו בקמפוס, עוד בטרם נישא לאשתו - מריל. הוא פוגש אותה שוב בספריה, מתברר ששמה לורן. הוא מעוניין לצאת איתה והיא מסרבת. היא מספרת ששמה האמיתי הוא סילביה ושאסור לה לשוחח עמו. לאחר שהיא כותבת לו שהם חייבים לצאת מיד לפגישה, הם בורחים יחד לשפת הים ומתנשקים שם. על דש בגדה סיכה ועליה כתוב: "כיצד זה ייגמר". היא אומרת לטרומן: "אין לנו זמן. הם תיכף יגיעו. הם לא רוצים שאדבר אתך. כולם יודעים כל מה שאתה עושה. הם מעמידים פנים". תוך זמן קצר מגיע גבר ברכב לחוף ומכניס את סילביה בכוח לרכב. האיש אומר לו שהוא אביה, שבתו חולה בסכיזופרניה ושהם עוזבים לאיי פיג'י. מכאן מתברר מדוע משתוקק טרומן לנסוע לפיג'י.

כל העת, ישנם צופי טלוויזיה הצופים במתרחש מבלי שטרומן יהיה מודע לעובדת היותו מצולם ונצפה, בתוכנית טלוויזיה על חייו, המשודרת ברחבי העולם.

טרומן מתחיל לחשוד בזיוף, כאשר נכנס לבניין שמשמש כתפאורה של הסט. לאחר מכן הוא חוזר לביתו. יש לו תחושה שהתנהגותה של אשתו לא טבעית. הוא חושד בה ועוקב אחריה לעבודתה. הוא מגיע לבית החולים, שם האחות לא מתירה לו להיפגש עם אשתו, הוא מבקש שישאירו לה הודעה שהוא נוסע לפיג'י. מביימים בבית החולים סצנה של ניתוח (החולה שלכאורה תחת הרדמה, קופצת בבהלה כשמניחים על החזה שלה יד בחוזקה), ומרחיקים את טרומן משם.

טרומן נכנס לסוכנות נסיעות, הסוכנת אומרת שאין טיסות פנויות לפיג'י בחודש הקרוב. וטרומן ממשיך למסוף האוטובוסים וקונה כרטיס לשיקגו. טרומן עולה על האוטובוס, אך הנהג לא מצליח להתניע את האוטובוס והנוסעים מורדים למטה בגלל התקלה. אשתו של טרומן חוזרת מהעבודה הביתה ורואה אותו מתחבא בתוך מכוניתו. היא נכנסת למכונית וטרומן חושף בפניה שהוא יודע שיש אירועים מחזוריים החוזרים על עצמם בסדר מסוים (האשה שעוברת, ואחריה רוכל הפרחים והמכונית הצהובה הדפוקה). כשהוא אומר לה שברצונו לנסוע לפיג'י והוא מתחיל לנסוע, מגיחות לפתע מכוניות מכל עבר, יוצרות פקק ארוך וחוסמות את דרכו.

טרומן מוצא דרך מילוט, הוא נתקל במחסום משטרה, נכנס עם מכוניתו ללהבות ועשן ויוצא ללא כל פגע. השוטר אוסר עליו את הכניסה כיוון שבמקום התרחשה תאונה גרעינית. הוא קורא לטרומן בשמו. טרומן מבין שהאירוע מבוים, הוא פורץ דרך בין השוטרים ובורח ליער, נלכד ומוחזר הביתה לאשתו על ידי המשטרה. התנהגותו המוזרה מפחידה את אשתו, המתנהגת כמו שחקנית בפרסומת, כשהיא מציעה לו לשתות שוקו קקאו. הוא שואל אותה אל מי היא מדברת כשהיא קוראת לעזרה כאשר התנהגותו מאיימת עליה. בשלב זה טרומן מבין שהיא מדברת למישהו חיצוני שלא נמצא בחדר. בדיוק ברגע זה חברו הטוב מתדפק על הדלת ואשתו בורחת החוצה. טרומן אומר לו שהוא מרגיש כאילו כל העולם סובב סביבו ונראה בהתמוטטות עצבים. החבר מבשר לו שהוא מצא את אביו ועוד רגע יוכל לפגוש אותו. הבמאי של המופע מחליט להחזיר את האב לתסריט המופע, והאב הנעדר חוזר ונפגש עם טרומן על הגשר, בנוכחות מצלמות הטלוויזיה המשדרות את האירוע המרגש לכל הצופים.

הבמאי כריסטוף, המקפיד מאוד לשמור על פרטיותו, מסכים באופן חד פעמי להתראיין לטלוויזיה כציון 30 שנה לתוכנית, ולספר עליה. כריסטוף נשאל על ידי המראיין מדוע טרומן לא התקרב עד אותו רגע לגלות את המציאות על העולם. תשובתו של כריסטוף היא ש"אנחנו מקבלים את המציאות המוצגת בפנינו כמציאות". סילביה מתקשרת לבמאי במהלך הריאיון ומתחננת בפניו שיניח לטרומן לחיות את חייו. הבמאי מסרב בטענתו שהעולם אותו יצר בשביל טרומן הוא העולם המושלם והטוב שכדאי לחיות בו.

טרומן, המתאושש מהתמוטטות העצבים שלו, מערים על כולם, ומצליח לחמוק מהבית וממעקב המצלמות. הבמאי והצוות מחפשים אותו, ולבסוף מגלים אותו שט בסירה, למרות פחדו הגדול ממים. כריסטוף מנסה לגרום לטרומן לחזור בעזרת המטרת גשם ויצירת רוח סערה, אך טרומן לא מוותר. בסופו של דבר מזג האוויר מתייצב וטרומן מגיע עם הסירה לקצה האופק, שם הוא נתקל בדופן בלתי עבירה. זהו רגע "ההארה" בו מבין טרומן שהוא לכוד במקום שאין ממנו מוצא. טרומן מנסה לשבור את הדופן שצבוע בתור שמיים, אך אינו מצליח בכך, ואז הוא מבחין בגרם מדרגות. הוא הולך על מקום המפגש בין המים לדופן, לעבר למדרגות, עולה בהן, ומבחין בדלת היציאה, ופותח אותה.

ברגע קריטי זה, הבמאי כריסטוף מחליט לחשוף את עצמו לפני טרומן. הוא פונה אליו ברמקול ומדבר אתו. הוא מספר לו על כך שהוא מלווה אותו מאז היותו תינוק ושכל העולם מלווה את התפתחותו בהרבה אהבה והזדהות. הוא אומר לטרומן שבאפשרותו לצאת מסיהייבן דרך דלת היציאה, אך מציע לו להיענות להצעתו ולהשתתף בתוכנית "המופע של טרומן", תוכנית המביאה שמחה, אושר ותקווה למיליוני אנשים. "סיהייבן היא איך שהעולם צריך להיראות. העולם האמיתי – הוא המקום החולה", מנסה הבמאי לשכנע את טרומן לא לברוח: "שם בחוץ אין יותר אמת מאשר בעולם שיצרתי לך".

טרומן משיב לו במשפט המזוהה ביותר עמו, "And in case I don't see ya, good afternoon, good evening and good night", (במקרה שלא אראה אתכם, צהריים טובים, ערב טוב ולילה טוב) קד קידה לקהל וצועד החוצה. בסוף רואים את סילביה הנרגשת יוצאת בסערה מדלת ביתה ואת הקהל בבית מריע לטרומן. יחד עם זאת, לאחר שהשידור הפסיק, שני שוטרים שצפו בתוכנית מתכוונים לשנות תוכנית.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן ברבנק – ג'ים קארי
מריל ברבנק ("אשתו" של טרומן) – לורה ליני
לורנס (ה"בוס" של טרומן) – פטר קרוס
קריסטוף (במאי ויוצר הסדרה) – אד האריס
מרלון ("חברו הטוב" של טרומן) – נואה אמריך
לורן (נערה שהכיר טרומן והתאהב בה) – נטשה מקאלהון

רקע ומשמעות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי של הסרט הוצג עוד לפני כן בספרות. הסופר פיליפ ק. דיק כתב סיפורים קצרים, וכן ספר ידוע בשם "Time Out of Joint", שבהם הגיבור חי בעולם מלאכותי שבו האנשים אותם הוא תופס כמשפחתו וחבריו הם למעשה שחקנים בשכר שתפקידם לשמר את האשליה שבה הוא חי. מאוחר יותר פורסמו ספרי מדע בדיוני נוספים בעלי רעיון מרכזי דומה. אמנם ספרים אלו לא מדברים על תוכנית מציאות, כמו ב"מופע של טרומן", אך הם בהחלט חולקים עם הסרט את הרעיון של עולם מלאכותי, שבנו אחרים, הסובב סביב אדם מסוים.

צופים ומבקרים טענו שהסרט שאב השראה משני פרקים בסדרה "אזור הדמדומים". בראשון, מ-1960, איש עסקים שומע במאי צועק "קאט!" ומבין שהכל היה הצגה, ובשני מ-1989, אדם מגלה מצלמה מאחורי המראה ומבין שכל חייו שודרו בטלוויזיה.^[1]

מהסרט עולות סוגיות מוסריות רבות, כשהעיקרית בהן היא השאלה האם "כליאת" טרומן בעולמו הוא מעשה מוסרי. מסיבה זאת הסרט היה אחד הסרטים המדוברים ביותר בשנות התשעים. כמו כן היו שפירשו את הסרט כמשל לאלוהים ואדם וכהתמודדות עם תכנים דטרמיניסטיים.

בעקבות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן אחרי שהתגבשה לראשונה סוגת תוכניות המציאות, אך טרם הופעתן של תוכניות הריאליטי הגדולות והמצליחות כמו "האח הגדול" בהולנד ו"הישרדות" בארצות הברית. עיתוי זה יכול להעיד על השפעה רבה שהשאיר על הסוגה "המופע של טרומן", שהיה אמור להוות ביקורת על התקשורת האלקטרונית ועל תוכניות המציאות בפרט, כגורם מחולל ומשפיע על העולם שסביבן.^[2]
בהשראת הסרט נעשתה סדרה ישראלית של יגאל שילון בשם "המופע של סטיב".
צייר הקומיקס אורי פינק צייר בהשראת הסרט דף קומיקס של דמויות זבנג! שהולכות לראות את הסרט כשהוא מעלה את השאלה האם אנו עושים מה שאנו רוצים או שלמעשה "כל העולם במה וכולנו שחקנים".
לאחר הסרט אובחנו מקרים של חולים פסיכיאטריים שהאמינו כי הם חיים בתוך תוכנית מציאות מבוימת, שבה הסובבים אותם הם שחקנים הפועלים לפי תסריט. חלקם פיתחו מחשבת שווא זו בעקבות הסרט. האחים גולד, בכירי החוקרים של התופעה, כינו אותה בשם תסמונת המופע של טרומן.