המערכת האנדוקרינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לחצו עם העכבר על חלקיו השונים של האיור

המערכת האנדוקריניתעברית: מערכת ההפרשה הפנימית[1]) היא אוסף של בלוטות אנדוקריניות שמייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם. תפקידה של המערכת לשלוט בתהליכי זירוז, ויסות, גדילה וחילוף חומרים שמתקיימים באיברי הגוף השונים.

תפקידים ואופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת האנדוקרינית אחראית לפעולות כימיות שונות בגוף, השומרות על הבריאות ועל הכושר הגופני. הן פועלות באמצעות הפרשת הורמונים, החודרים לזרם הדם ומפעילים פיקוח על פעולות חיוניות רבות. להבדיל מהבלוטות האקסוקריניות, בלוטות המערכת האנדוקרינית אינן מחדירות את ההורמון באמצעות צינור, אלא מפרישות אותם ישירות לזרם הדם.

המערכת האנדוקרינית היא איטית ביחס לשאר מערכות הגוף (דוגמת מערכת העצבים), ופעולותיה יכולות להימשך דקות עד ימים (בניגוד למערכת העצבים למשל שפועלת בחלקיקי שנייה). יחד עם זאת, פעולותיה יעילות לטווח ארוך יותר. פעולתם הארוכה של הורמונים בהשוואה למוליכים עצביים, למשל, מאפשרת ויסות של תהליכים מתמשכים בגוף האדם והשפעה מתוכננת על אזורים גדולים. בלוטות מערכת האנדוקרינית מפוזרות במקומות שונים בגוף. ההורמונים המופרשים לזרם הדם נעים בגוף לעבר האיברים עליהם הם אמורים להשפיע, ולכן חלק מהבלוטות כלל אינן קרובות לאזור ההשפעה שלהן.

כל תא בגוף זקוק להורמונים מסוימים. הזיהוי של התאים על ידי ההורמונים מתבצע באמצעות קולטנים מיוחדים. הורמונים אחדים חודרים לתוך התא כדי לגרות בו שינויים מטבוליים.

רוב הבלוטות האנדוקריניות מייצרות רק הורמון אחד, אך אחדות מהן מייצרות מספר הורמונים. דוגמה לכך הן בלוטות יותרת הכליה שכל אחת מהן נמצאת מעל כליה אחת, והן מכילות אזורים שונים שכל אחד מהם מייצר הורמונים אחרים. מרכזי בלוטות אלו, הנקראים "הליבה", מייצרים אפינפרין ( אדרנלין ) ונוראפינפרין, השכבה שמעל הליבה מייצרת הורמוני מין, השכבה שמעליה מייצרת את הסטרואיד קורטיזול, והשכבה החיצונית שלהן מייצרת אלדוסטרון. ההורמונים המופרשים לתוך מערכת העיכול, כדוגמת ההורמון גסטרין, אינם חלק מן המערכת האנדוקרינית מכיוון שאיברי העיכול פתוחים אל מחוץ לגוף.

פיקוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההורמונים פועלים בכמויות זעירות ביותר. מאחר שהשפעתם היא חזקה ועוצמתית, כל תוספת קטנה לכמות עלולה להזיק ולעיתים באופן הרסני, ומאידך, כל חסר קטן בכמות אינו מאפשר להורמון להשפיע כנדרש. כמו כן הפרשת כמות הורמון שלא בזמן או במקום הנכון עלולה להיות הרסנית. לשם כך יש כמה מנגנוני בטיחות המפקחים על הפרשות ההורמונים וכמויותיהם.

קיימות שתי מערכות היזון-חוזר הפועלות במערכת האנדוקרינית. מערכות אלה דואגות שתופרש לדם כמות מדויקת של ההורמון. מערכת אחת היא "היזון-חוזר שלילי" ומרב הפיקוח של הגוף נעשה באמצעות מערכת זו. כשכמות ההורמון גדולה מדי, מודיע העודף של הכמות בדם לבלוטה האחראית להפרשתו שתאט את קצב תפוקתה, או להפסיקה לגמרי. לדוגמה: הורמון מצד התריס מווסת את כמות הסידן הנכנסת לעצמות, וכשהכמות בעצמות גבוהה מדי בלוטת מצד התריס מפסיקה לייצר את ההפרשה לזמן-מה. בלוטות אנדוקריניות אחדות, מסתמכות על המערכת המנוגדת מערכת "היזון-חוזר חיובי". כשכמות ההורמון הנדרשת מעטה מדי, מקבלת הבלוטה האחראית הודעה על כך ומגבירה את הפרשת ההורמון. לדוגמה: בתהליך הלידה, מוגברת התפוקה של ההורמון אוקסיטוצין המופרש מבלוטת יותרת המוח, כדי להגביר את ההתכווצויות של הרחם, עליהן אחראי הורמון זה. בכך מזורז תהליך הלידה.

כמנגנון בטיחות נוסף לוויסות ופיקוח כמויות ההורמונים קיימים אנזימים בדם ובכבד המזהים כמויות עודפות של הורמונים, ומפרקים את העודפים במהירות.

מערכת העצבים מווסתת פעולתן של בלוטות אחדות מהמערכת האנדוקרינית, על ידי שיגור אותות עצביים המורים לבלוטה כיצד לתפקד. לדוגמה: במצב של סכנה מערכת העצבים מורה לבלוטת יותרת הכליה לייצר את ההורמונים אפינפרין (אדרנלין) ונוראפינפרין המגבירים את אספקת הדם ומזרזים את פעימות הלב.

מרכיבים עיקריים של המערכת האנדוקרינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת ההורמונים על הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויסות ההרכב הכימי והנפח של הסביבה הפנימית.
  • ויסות מטבוליזם (חילוף חומרים).
  • ויסות פעילות שרירים חלקים, שריר הלב והפרשה מבלוטות.
  • מסייעים בשמירה על הומאוסטאזיס (סביבה פנימית קבועה).
  • מעורבות במערכת החיסון.
  • מעורבות בתהליך הצמיחה וההתפתחות.
  • מעורבות בתהליך הבסיסי של הרבייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרול הווארד, מסע שלא ייאמן, הד ארצי 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המערכת האנדוקרינית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]