המשחרים
 | |
| הלהקה ב-1965 | |
| מקום הקמה |
מלבורן  |
|---|---|
| מוקד פעילות | מלבורן, אוסטרליה |
| תקופת הפעילות |
1962–1968 1975–1988 1992 |
| סוגה | פולק, פופ |
| חברת תקליטים |
Columbia (EMI) קפיטול רקורדס W&G Records |
| פרסים והוקרה |
איש השנה של אוסטרליה (1967) |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
ג'ודית' דורהאם את'ול גאי קית' פוטגר ברוס וודלי | |
  | |
המשחרים (באנגלית: The Seekers) היא להקת פופ אוסטרלית שהגיעה לשיא הצלחתה באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20. הלהקה, שהושפעה ממוזיקת הפולק האמריקאית, הוציאה מספר להיטים גדולים והייתה להקת הפופ האוסטרלית הראשונה שהגיעה לראש מצעדי הפזמונים בבריטניה ובארצות הברית. הדמות הבולטת בלהקה הייתה הסולנית, ג'ודית' דורהאם, בעלת הקול הגבוה והצלול, שהמשיכה לאחר פירוק הלהקה לקריירה בתחום הג'אז. בשנות הצלחתה, נשלט עולם מוזיקת הפופ האנגלי על ידי להקות הביטלס והרולינג סטונז שנתפסו על ידי קהלים רחבים כאיום על הממסד. הופעתם של "המשחרים", שהיו לא מאיימים, מסודרים בהופעתם ומלאי שמחת חיים, קסמה לקהל רחב שהיה בעל מאפיינים שמרניים יותר.[1] לאחר שב-1968 התפרקה הלהקה, שבה והתאחדה מספר פעמים למסעי הופעות בשנות ה-90 ובשנות האלפיים.
ההרכב בו התפרסמו המשחרים היה:
- ג'ודית' דורהאם - סולנית, פסנתר וטמבורין
- את'ול גאי - קונטרבס ושירה
- קית' פוטגר - גיטרה 12 מיתרים, בנג'ו ושירה
- ברוס וודלי - גיטרה, מנדולינה, בנג'ו ושירה
הקמת הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושת הגברים חברי הלהקה, את'ול גאי, קית' פוטגר וברוס וודלי (ילידי 1940, 1941 ו-1942 בהתאמה), למדו בבית ספר אחד במלבורן, אם כי במחזורי גיל שונים. הם היו מעורבים בסוף שנות ה-50 בשתי להקות שונות שניגנו חומרים של אמנים שונים (למשל: באדי הולי ואדי קוקרן). כשלהקות אלו התפרקו, הם הקימו להקה חדשה, "The Escorts", בה היו חברים שלושתם וזמר בשם קן ריי. ב-1963 עם הגידול בפופולריות מוזיקת הפולק גם באוסטרליה, שינו את שמם ל-"The Seekers".
גיבוש ההרכב הסופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1963 הם פגשו את ג'ודית' דורהאם (ילידת 1943) שעבדה במשרד הפרסום בו עבד גם חבר הלהקה, את'ול גאי. דורהאם, שקיבלה חינוך מוזיקלי קלאסי ונועדה לשיר באופרה, נטתה בנעוריה אחר מוזיקת הג'אז והספיקה להופיע ולהקליט תקליט אחד בליווי הרכב הג'אז "Frank Traynor's Jazz Preachers", עוד בטרם חברה ל"משחרים". תחילה היא צורפה כחברה חמישית בהרכב, אך במהרה עזב הזמר ריי את הלהקה לאחר שלטענתו, פגעו הופעותיה בחיי הנישואים שלו, וכך התגבש ההרכב בו התפרסמה מאוחר יותר הלהקה. צירופה של דורהאם הביא מיידית לחוזה הקלטה עם חברת תקליטים אוסטרלית ובסוף 1963 יצאה אלבום הבכורה של הלהקה, "Introducing The Seekers".
בדרך לבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1964 קיבלה הלהקה הצעה קוסמת, לשמש כלהקת בידור באוניית שעשועים. חברי הלהקה התפטרו ממשרותיהם והפליגו לכיוון אנגליה, שם תכננו לשהות 10 שבועות בטרם יעלו שוב על סיפון אוניית השעשועים. בעודה באוסטרליה, שלחה הלהקה לאמרגן אנגלי הקלטות של שיריהם וסרטון של הופעתם בטלוויזיה האוסטרלית, מתוך תקווה שיוכלו להופיע בעת שהותם באנגליה. כשהגיעו ללונדון גילו כי כבר אורגנו עבורם הופעות ואף השתתפות בתוכנית טלוויזיה בריטית. מיד עם הגעתם הקליטו את אלבומם השני, "The Seekers". התקליט הכיל בייחוד גרסאות כיסוי לשירי עם מוכרים כגון: "Danny boy", "וולסינג מתילדה", ו-"Five hundred miles".
הצלחה ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלחה בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוך כדי ההופעות באנגליה, הם הקליטו עם חברה בת של EMI שני תקליטונים. סוכנם החדש, אדי ג'ארט, הפגיש אותם עם טום ספרינגפילד (אחיה של דאסטי ספרינגפילד, שניהם היו חברים באותה עת בלהקת הספרינגפילדס) והוא הפך למפיק המוזיקלי ולכותב השירים שלהם. בסוף 1964 הם הקליטו את השיר "I'll Never Find Another You". תחילה, לא נטה ה-BBC לשדר את השיר, כיוון שמדובר היה בלהקה אלמונית. אולם, לאחר שהשיר צבר פופולריות תוך שהוא מושמע בתחנות פירטיות, החל גם ה-BBC לשדר אותו ובפברואר 1965 הגיע השיר למקום הראשון במצעד הבריטי. מאוחר יותר הגיע השיר למקום הרביעי במצעד הלהיטים בארצות הברית.
מיד אחרי הלהיט הראשון, יצא לאור להיטם השני, "A World of Our Own", שהגיע למקום השלישי בבריטניה ולמקום ה-19 בארצות הברית, ואף תורגם לעברית על ידי אהוד מנור, בשם "עולם רק שלי ושלך". ההרמוניות הקוליות, קולה הצלול והמעט אופראי של הסולנית והתדמית הבלתי מאיימת של הלהקה הפכו אותה לחביבת הקהל הרחב ואף הממסד והם זכו גם להופעות בטלוויזיה. להיטם השלישי, "The Carnival Is Over" הגיע במהירות לראש המצעד הבריטי והיה ללהיטם המצליח ביותר עד לאותה עת. במהלך 1965 כתבו ללהקה גם פול סיימון שעשה תקופת הפסקה מסיימון וגרפונקל בלונדון וברוס וודלי, היחיד מבין חברי הלהקה שכתב שירים ולחנים באותה עת. שירים נוספים שלהם הצליחו באנגליה, ארצות הברית ובמיוחד באוסטרליה, בה נהנו מאהדה ציבורית נרחבת. במקביל להצלחתם, הוציאה הלהקה ב-1965 אלבום נוסף, השלישי במספר ללהקה, "Hide & Seekers", שלא כלל את להיטיהם.[2] כמו באלבומם השני, הכיל האלבום גרסאות כיסוי לשירי עם כגון: "קומביה" ו-"Blowin' in the Wind". גם אלבומם הרביעי שיצא ב-1966, "A World of Our Own", כלל ברובו חומר לא מקורי ובנוסף לשיר הנושא המקורי, הורכב משירי עם (אמריקאים ברובם) ושירים של בוב דילן.
חזרה לאוסטרליה ושוב בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1966 שבה הלהקה לאוסטרליה וצילמה שם תוכנית "ספיישל" לטלוויזיה, "At Home With The Seekers". הלהקה הופיעה באתר הפתוח "Sidney Myer Music Bowl" שבמלבורן בפני 150,000 צופים. הם זכו במשאל של המגזין New Musical Express כאמנים החדשים הנבחרים ל-1966 והופיעו בארנה של ומבלי בקונצרט חגיגי שכלל גם את הביטלס, הרולינג סטונז, דאסטי ספרינגפילד והאנימלס.
בדצמבר 1966 צעד להיטם השישי, שירה של זמרת העם האמריקאית, מלווינה ריינולדס, "Morningtown Ride". השיר הופיע גם בשניים מאלבומיהם הקודמים, אך רק בצאתו כסינגל זכה להצלחה והגיע למקום השני בבריטניה. להיטם הגדול ביותר בארצות הברית היה השיר "Georgy Girl", שהיה שיר הנושא של הסרט "נערה ושמה ג'ורג'י" (בישראל הופץ הסרט בשם "ג'ורג'י"). הסרט יצא לאור ב-1966 והשיר הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי במרץ 1967 ולמקום השני במצעד האמריקאי בפברואר 1967. השיר, שנכתב על ידי טום ספרינגפילד וג'ים דייל, והפך לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם הלהקה, היה אף מועמד לפרס האוסקר בקטגוריה "השיר המקורי הטוב ביותר".
שוב באוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1967 חזרו "המשחרים" לסיבוב הופעות באוסטרליה. במסגרת סיבוב זה הופיעו שוב במלבורן ב-"Sidney Myer Music Bowl" אל מול קהל שיא של מעל 200,000 איש. הופעתם, שלוותה על ידי התזמורת הסימפונית של מלבורן, הוקלטה ונכללה במופע טלוויזיוני אוסטרלי מיוחד "The Seekers at Home and Down Under", שזכה למדרוג גבוה מאוד באוסטרליה. בשנת 1967 נבחרה הלהקה לתואר הלאומי "האוסטרלי של השנה" (אנ'). התואר הוענק ללהקה בעת שערכו מסע הופעות נוסף באוסטרליה שבמהלכו הוקלטו למופע טלוויזיוני נוסף ואף הוא זכה למדרוג גבוה מאוד.
מופע פרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאוחר יותר ב-1968, הודיעה דורהאם כי בכוונתה לפרוש מהלהקה וכי פניה לקריירת סולו. בעקבות כך הודיעה הלהקה על פירוקה העתידי. ב-7 ביולי 1968 ערכו "המשחרים" את הופעת הפרידה שלהם בלונדון. ההופעה שודרה בשידור חי בטלוויזיה על ידי ה-BBC וזכתה למדרוג גבוה מאוד. להופעת הפרידה קדם שבוע של הופעות במועדון הלונדוני "Talk Of The Town". אחת מההופעות הללו הוקלטה והפכה לאלבום בהופעה חיה, "The Seekers Say Goodbye Live From The Talk Of The Town". האלבום הגיע למקום השני במצעד האלבומים הבריטי. עוד ביולי 1968, יצא אלבום נוסף ללהקה, אלבום האוסף, "The Seekers' Greatest Hits", שגם הוא זכה להצלחה גדולה והגיע בפברואר 1969 למקום הראשון בבריטניה.
לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פירוק הלהקה נתקלו קריירות ההמשך של חלק מחבריה בקשיים. דורהאם אמנם הוציאה מספר אלבומים, חלקם בחברת EMI שהחתימה אותה, אולם אלו לא זכו להצלחה לה זכתה במסגרת הלהקה. קית' פוטגר הקים באנגליה להקה שנקראה "המשחרים החדשים", שניסתה להמשיך את הקו המוזיקלי של "המשחרים" וזכתה להצלחה בתחילת שנות ה-70. ברוס וודלי הוציא גם הוא מספר אלבומים אך התמקד בעיקר בכתיבת שירים, ביניהם השיר, "I Am Australian", שהפך מאז פרסומו ב-1987, לאחד מהשירים הפטריוטים המובילים והפופולריים באוסטרליה. בשנות ה-70 וה-80 התאחדו מספר פעמים חברי הלהקה ללא ג'ודית דורהאם שהוחלפה על ידי הזמרת לואיזה ויזלינג, לאחריה על ידי ג'ולי אנת'וני ולבסוף על ידי קארן נואלס. בחלק מהשנים הופיעו ללא ברוס וודלי שהוחלף על ידי באדי אינגלנד.
איחוד מחודש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1992 התאחד ההרכב הקלאסי של "המשחרים" מחדש. ב-1993 הם יצאו למסע הופעות שכונה "מסע חגיגות ה-25 - יובל הכסף". המסע זכה להצלחה גדולה והלהקה נשארה יחד והמשיכה להופיע במשך 11 שנים עד 2004. במשך אותן שנים הם הופיעו באוסטרליה, ניו זילנד ואנגליה והוציאו גם אלבומים חדשים, ביניהם גם אלבום אולפן, "Future Road and Morningtown Ride to Christmas". ב-1995 הם זכו להיכנס להיכל התהילה של איגוד תעשיית ההקלטות באוסטרליה והדואר האוסטרלי הוציא לכבודם שני בולים.[3]
הלהקה הופיעה בטקס הנעילה של המשחקים הפאראלימפיים בסידני (2000) ושרה את להיטם "The Carnival Is Over". ב-2006, לאחר שהפסיקה להופיע, קיבלה הלהקה בטקס חגיגי את מפתחות העיר מלבורן, מידי ראש העיר, ג'ון סו.
סולנית הלהקה ג'ודית דורהאם, נפטרה ב-5 באוגוסט 2022, בגיל 79.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המשחרים (באנגלית)
המשחרים, ברשת החברתית פייסבוק
המשחרים, ברשת החברתית אינסטגרם
המשחרים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
המשחרים, באתר אייטונס (באנגלית)
המשחרים, באתר ספוטיפיי
המשחרים, באתר Last.fm (באנגלית)
המשחרים, באתר AllMusic (באנגלית)
המשחרים, באתר MusicBrainz (באנגלית)
המשחרים, באתר דיזר
המשחרים, באתר Discogs (באנגלית)
המשחרים, באתר Songkick (באנגלית)
המשחרים, באתר בילבורד (באנגלית)- אורי קציר, המשחרים ממלבורן, אתר "אפלטון"
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Australian of the Year
- ^ חלק מהמקורות טוענים שהאלבום יצא עוד ב-1964. למשל, "כאן". אורכב מ-המקור ב-2012-09-17. נבדק ב-2009-12-12.
- ^ How to fit four giants on to a postage stamp sheet, Australia Post