הנס-יירגן פון ארנים
 | |
| גנרל הנס-יירגן פון ארנים | |
| לידה |
4 באפריל 1889 ארנסדורף, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1962 (בגיל 73) באד וילדונגן, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1907–1943 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-52 מפקד הדיוויזיה ה-27 מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-17 מפקד קורפוס הפאנצר ה-39 מפקד ארמיית הפאנצר החמישית מפקד קבוצת ארמיות אפריקה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
הנס-יירגן פון ארנים (בגרמנית: Hans-Jürgen Theodor von Arnim; 4 באפריל 1889 – 1 בספטמבר 1962) היה קצין בדרגת גנרל-אוברסט בוורמאכט במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון ארנים נולד ב-4 באפריל 1889 בארנסדורף, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית, למשפחת אצולה ותיקה מברנדנבורג. אביו הנס פון ארנים, היה גנרל מיור בצבא הפרוסי. בשנת 1907 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים של המשמר ה-4. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר פון ארנים לרגימנט המילואים ה-93 בחזית המערבית, וכבר בסוף באוגוסט 1914 נפצע בקרבות. לאחר החלמתו חזר לרגימנט, ועד סוף השנה כבר זכה בעיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה. ב-27 בינואר 1915 קודם לדרגת אובר לוטננט, ובקיץ 1916 נפצע שוב, אך לאחר החלמתו חזר לחזית, ושירת בדיוויזיית המשמר ה-4, וב-27 בינואר 1917 הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן, אות הפציעה בכסף, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר פון ארנים ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1926 מונה לתפקיד מטה בדיוויזיה ה-7 של הרייכסווהר (הבווארית), ובשנת 1928 הועלה לדרגת מיור. בשנת 1932 הועלה פון ארנים לדרגת אוברסט לוטננט, ומונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הרגלים ה-2 (הפרוסי). בשנת 1934 מונה למפקד אגד התותחנים ה-6, וב-1 ביולי 1934 הועלה לדרגת אוברסט. ב-15 באוקטובר 1935 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-68, וב-1 בינואר 1938 הועלה לדרגת גנרל מיור.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בספטמבר 1939 מונה פון ארנים למפקד הדיוויזיה ה-52, ופיקד עליה בחזית המערבית כחלק מהקורפוס ה-12 במסגרת הארמייה הראשונה. ב-1 בדצמבר 1939 הועלה פון ארנים לדרגת גנרל לוטננט, ובמהלך המערכה על צרפת לחם עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-3 במסגרת הארמייה ה-12. ב-5 באוקטובר 1940 מונה פון ארנים למפקד הדיוויזיה ה-27, שהפכה תחת פיקודו ב-1 בנובמבר 1940 לדיוויזיית הפאנצר ה-17. במהלך מבצע ברברוסה פיקד על הדיוויזיה שבפיקודו שהייתה חלק מהקורפוס הממונע ה-47 במסגרת קבוצת הפאנצר השנייה, אך ב-28 ביוני 1941 נפצע בקרבות. לאחר החלמתו קיבל פון ארנים ב-4 בספטמבר 1941 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-15 בספטמבר 1941 חזר לפקד על דיוויזיית הפאנצר ה-17, ולחם עימה בקרב על מוסקבה, כחלק מהקורפוס הממונע ה-41, ולאחר מכן כחלק מהקורפוס ה-35 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה. ב-11 בנובמבר 1941 מונה פון ארנים למפקד הקורפוס הממונע ה-39, שהיה חלק מהארמייה ה-16 במסגרת קבוצת ארמיות צפון, וב-17 בדצמבר 1941 הועלה לדרגת גנרל חיל השריון. ב-9 ביולי 1942 הוסב הקורפוס ה-39 לקורפוס פאנצר, והועבר תחת פיקוד הארמייה התשיעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז. ב-3 בדצמבר 1942 הועלה פון ארנים לדרגת גנרל-אוברסט, ומונה למפקד ארמיית הפאנצר החמישית בתוניסיה. ב-28 בפברואר 1943 מונה למפקד קבוצת ארמיות אפריקה, ופיקד עליה עד לכניעת כוחות הציר בצפון אפריקה, ב-13 במאי 1943.
לאחר נפילתו בשבי רצה פון ארנים להיפגש עם אייזנהאואר, אך הלה סירב, ושלח במקומו את גנרל קנת' אנדרסון הבריטי.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון ארנים שוחרר מהשבי בשנת 1947. לאחר שחרורו התגורר פון ארנים בבאד וילדונגן עד למותו ב-1 בספטמבר 1962.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנס-יירגן פון ארנים באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם הראשונה
- גנרלים בוורמאכט
- גרמנים שנשבו במלחמת העולם השנייה
- חיילי הרייכסווהר
- מעוטרי הצלב הגרמני בזהב
- מעוטרי עיטור בית הוהנצולרן
- מעוטרי צלב האבירים
- מעוטרי צלב הברזל
- מפקדי ארמיות גרמניות במלחמת העולם השנייה
- מפקדי גייסות גרמניה במלחמת העולם השנייה
- גרמנים שנולדו ב-1889
- גרמנים שנפטרו ב-1962