הנצחת חללי מערכות ישראל

הנצחת חללי מערכות ישראל כוללת מגוון דרכים שבהן מדינת ישראל, גופים ציבוריים וגופים פרטיים משמרים את זכרם של חללי מערכות ישראל. מיום הקמתה נמצאת מדינת ישראל במאבק על קיומה, שהחל מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל וגבה קורבנות רבים של הנצחתם הוקדשו דרכים רבות.

מטעם מדינת ישראל עוסקת בהנצחת חללי מערכות ישראל היחידה להנצחת החייל.^[1] משנת 2005 פועלת היחידה במסגרת אגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון.

ימי זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:

"ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".

על-פי החוק, יום הזיכרון מתחיל עם שקיעת החמה אור ליום ד' באייר ומסתיים בצאת הכוכבים למחרת, עם כניסת יום העצמאות. על מנת למנוע סמיכות של יום הזיכרון או יום העצמאות לשבת, מוקדמים או נדחים מועדים אלה ברבות מן השנים ביום או ביומיים. בשקיעת החמה, מורדים דגל ישראל ברחבי המדינה לחצי התורן. יום הזיכרון נפתח באופן רשמי בלילה בטקס המתקיים בכותל המערבי בשעה 20:00 ונפתח בצפירה בת דקה אחת המושמעת בכל רחבי המדינה. בהמשך הערב נערכים ברחבי הארץ אירועי תרבות שונים המציינים את הנופלים.

ביום הזיכרון מתקיימים טקסי אזכרה ממלכתיים. הטקס המרכזי מתקיים בשעה 11:00 לפני הצהריים בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל, השוכן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, והוא נערך במעמד נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, ראש הממשלה והרמטכ"ל. במקביל לטקס המרכזי, נערכים בבתי העלמין הצבאיים והחלקות הצבאיות ברחבי הארץ טקסי אזכרה נוספים. הטקס נפתח בצפירת דומייה בת שתי דקות המושמעת ברחבי המדינה. בשעה 13:00 נערך באנדרטת חללי פעולות האיבה בהר הרצל טקס נפרד לחללי הטרור. במשך היום פוקדים עשרות אלפי אנשים את בתי הקברות הצבאיים, וכלי התקשורת מייחדים את מלוא הזמן לעיסוק בהנצחה.

מאז שנת 1952 שולח משרד הביטחון, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, איגרת אל המשפחות השכולות, בדרך כלל בחתימת שר הביטחון.

מאז שנת 1998 נערך טקס הזיכרון לזכר חללי הטרור ברחבת אנדרטת חללי פעולות האיבה בהר הרצל. ומאותו היום נקרא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשם: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

ימי זיכרון נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף ליום זיכרון כללי זה, המיועד לכל חללי מערכות ישראל, לכל חלל ישנו יום זיכרון אישי, ביום השנה לנפילתו. לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, ולכן לעיתים גם לא נודע יום מותם המדויק, מוקדש יום ז' באדר - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, הוא יום לידתו ויום מותו של משה רבנו לפי המסורת היהודית. הטקס לזכרם של החללים נערך בגן הנעדרים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

בנוסף ליום הזיכרון הראשי לחללי כל מערכות ישראל, ישנם ימי זיכרון מיוחדים לחללי כל אחת ממלחמות ישראל, וכן לחללי מאורעות מיוחדים נוספים. בימים אלה מתקיימים טקסי אזכרה ממלכתיים לחללי אותה מלחמה או אותו מאורע. למשל, טקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת ששת הימים מצוין מדי שנה בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל ב-כ"ח באייר, יום ירושלים, תאריך היום השלישי למלחמה, וטקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת יום הכיפורים מתקיים בהיכל זה מדי שנה למחרתו של יום הכיפורים, ביום י"א בתשרי. טקסים דומים יש אף לחללי מלחמת סיני, מלחמת ההתשה, מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן, בתאריכים בהם פרצו או בסמוך להם. כן יש גם טקסים ממלכתיים מיוחדים לקרב תל-חי, חללי אלטלנה, ועוד.

מפעלי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעלי תרבות מגוונים באים להנציח את יצירתם של הנופלים, את זכרם ואת מורשתם. בין המפעלים כאלה שביוזמה ממלכתית או ציבורית, וכאלה שביוזמתה של משפחת הנופל.

גווילי אש: מפעל הנצחה לחללי מערכות ישראל, שבמסגרתו עוסקים באיסוף, ריכוז והוצאה לאור של יצירות שהותירו אחריהם הנופלים במערכות ישראל. אסופות אלו מכילות סיפורת, שירה, מוזיקה, ציור ורישום, פיסול וצילום, דפי יומן, מכתבים, רשימות וביוגרפיות קצרות של הנופלים. עד היום יצאו לאור שבעה קבצים, האחרון שבהם בשנת 2005.

בנוסף למפעל ההנצחה ממלכתי "גווילי אש", יוצאים לאור כתביהם של נופלים ביוזמה עצמאית של קרובים או חוקרים. דוגמאות לכך:
- ספרו של אריה אשל, "ארבעה צעדים למוות" עוסק באבשלום חביב ומכתביו מצינוק הגרדום.
- אסופת מכתביהם של שמואל קופמן וזהרה לביטוב.
- הספר "חברים מספרים על ג'ימי" על אהרן (ג'ימי) שמי, שנודע לו השפעה רבה על בני הנוער של שנות החמישים והשישים.
- הספר "מכתבי יוֹני" מאסף את מכתביו של יונתן נתניהו לידידיו ולבני משפחתו. המכתבים כונסו והובאו לדפוס על ידי אחיו של יוני, בנימין ועדו נתניהו.
ספרי זיכרון: פעמים רבות מפיקה משפחתו של החלל ספר לזכרו, ובו קורות חייו, תצלומיו, סיפורים שמספרים ידידיו וכדומה. ספר זיכרון מסוג זה מופץ בין ידידיו ומוקירי זכרו של החלל, ולא בהפצה מסחרית. לעיתים ספר הזיכרון הוא ספר עיון, המוקדש לזכרו של החלל. לעיתים כולל הספר נספח לזכרו של החלל. דוגמה לכך היא הספר "עקדת יצחק לזרעו", לזכרו של יצחק הירשברג. הספר הוא אוסף מאמרים בנושא עקדת יצחק, ובסופו נספח בשם "יצחק הירשברג - מבט אל דמותו".

בית יד לבנים ברמת השרון, שבו שוכנת גם הספרייה העירונית

יד לבנים: ארגון התנדבותי להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ולטיפול במשפחות השכולות. הארגון מפעיל 70 מרכזים ושלוחות במרבית ערי ישראל. במרכזים מתקיימים פעילויות חינוכיות ותרבותיות שונות למען הנצחת החללים, לרבות פעולות הסברה בקרב תלמידי בתי הספר. בכל מרכז "יד לבנים" ישנו חדר זיכרון שבו תלוי לוח הנצחה, עליו חרוטים שמות חללי אותו יישוב. יד לבנים הדרוזים פועל כארגון נפרד.
מוזיאונים אחדים מקדישים מקום להנצחתם של חללי מערכות ישראל. מוזיאונים אלה כוללים את מוזיאון אסירי המחתרות בעכו ומוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, מוזיאון ההעפלה וחיל הים, יד לשריון, המרכז למורשת המודיעין, אתר גבעת התחמושת^[2] ועוד.
אירועי תרבות
- אירועים כלל תרבותיים הכוללים שילוב של פעולות הנצחה שונות, כגון שירה, הקרנת סרטים, הרצאות ושילוב אמצעים חזותיים. כגון האירוע 'שרים בכיכר' המתקיים בליל יום הזיכרון בכיכר רבין בתל אביב והאירוע 'זוכרים שרים ומספרים' המתקיים בבנייני האומה בירושלים.
- ערב שירי לוחמים: מבוסס על שירה בציבור של שירי לוחמים וסיפורי לוחמים.
- הרצאות המלוות בדיון הנערכות לאור דמות החלל, כשנושא הדברים לרוב הוא קרוב של החלל. האירוע נושא אופי שונה בקרב אוכלוסיות שונות, הסגנונות השונים כוללים: הרצאה אקדמית, דרשה דתית, סרט והקראת שירים.
- עוד מעט נהפוך לשיר - פרויקט זיכרון שנתי של גלי צה"ל, במסגרתו אמנים מובילים בישראל מבצעים שירים שנכתבו על ידי חללי מערכות ישראל.

בשירה ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שירים לזכרם של הלוחמים נכתבו עוד במהלך מלחמת העצמאות. שירים נוספים נכתבו בעקבות מלחמות נוספות. בין השירים הבולטים: "דודו", "אליפלט", "באב אל-ואד", "הרעות", "החיטה צומחת שוב" ו"אחי הצעיר יהודה". "מגש הכסף" הוא אחד הידועים בשירי נתן אלתרמן שפורסמו במדורו "הטור השביעי" ב-19 בדצמבר 1947. השיר נכתב על ימי המאבק של היישוב היהודי בערבים ומתאר את הקשיים באותם הימים. באופן דומה שירו של חיים גורי "הנה מוטלות גופותינו" נכתב על נפילת חבריו ממחלקת הל"ה בינואר 1948. וכמו "מגש הכסף", גם הוא היה לאחד מנכסי צאן הברזל של תרבות השכול הישראלית.^[3]

הרומן והמחזה "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר משנת 1947, נחשב לאחת היצירות המרכזיות שנכתבו בספרות העברית החדשה, ולאחד הטקסטים המכוננים של החברה הישראלית לאחר קום המדינה, שעוסק גם בשכול. הסופרת דבורה עומר בספרה "לאהוב עד מוות" (1980) העלתה סיפור אהבתם ומותם הטרגי של זהרה לביטוב ושמוליק קופמן. המחזה "שמוליק של זהרה", שנכתב בעקבות פרסום יומניהם של שמוליק וזהרה, הועלה באוקטובר 1981 על בימת התיאטרון לילדים ולנוער.

היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל

היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל הוקם בשנת 2017 על ידי משרד הביטחון להנצחת זכרם של כל חללי מערכות ישראל בהגנה על הארץ ומחוצה לה מאז שנת 1860 ועד היום. ההיכל החליף את רחבת הטקסים המרכזית בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בה התקיימו טקסי יום הזיכרון המרכזיים עד שנת 2016. את ההיכל המעגלי מקיף "קיר השמות" הבנוי לבנים אחידות ובהירות, שעל כל אחת מהן נחרת שמו של חלל צה"ל. לצד כל לבנה נידלק באופן אוטומטי נר זיכרון ביום השנה למותו של החלל. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מוארים כל נרות החללים. קיר השמות מתעקל כלפי מעלה ולאורך השביל שלמרגלותיו, מצוינות השנים משנת מותו של הנופל הראשון ועד ימינו. בהיכל ישנן עמדות מידע אודות כל חללי מערכות ישראל.

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המצבה" - אנדרטה למגיני בת-ים שנפלו במלחמת העצמאות

במקומות רבים בישראל ניצבות אנדרטאות לזכר חללי צה"ל. אנדרטאות אלה הן משלושה סוגים:

אנדרטאות שהוקמו ביישוב מסוים, לזכר חללי אותו יישוב

דוגמה לכך היא "המצבה" - אנדרטה למגיני בת ים שנפלו במלחמת העצמאות.

אנדרטאות שהוקמו במקומות שבהם התנהלו קרבות, לזכר הנופלים באותו מקום

דוגמאות אחדות:

- האריה השואג, פסל מעשה ידיו של אברהם מלינקוב, הוצב בתל חי בשנת 1928 לזכר שמונת ההרוגים בקרב תל חי בי"א באדר תר"פ (1920).
- אנדרטת כביש הגבורה - הגלעד, בעיצובו של הפסל משה ציפר, הניצב במקום הידוע כ"צומת הגבורה", הוא הראשון שהוקם כציון מרכזי לנופלים בקרבות מלחמת העצמאות. זהו אובליסק המתנשא לגובה 13 מ' שנבנה מאבנים שהובאו משדות הקרב בדרך לירושלים. בראשו מתנוסס אחד מסמלי צה"ל והפסוק: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". בחלקו התחתון מגולפות באבן המילים: "זיכרון עולם ללוחמים ולסוללים, בדם נפשם סללו וכבשו דרך לירושלים". ב-7 בדצמבר 1948 במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, והרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי הונחה אבן הפינה לאנדרטה והלוט הוסר מן הגלעד ב-1950. על לוח האבן לצד הגלעד מובא סיפור הקרבות במקום והכשרת התוואי לירושלים במלחמת העצמאות. הטקסט המקורי לא כלל את שמות הנופלים ברוח התפישה שנתגבשה להחלטה שנה לאחר מכן, 1951, במדור להנצחת החייל, בדבר הקמת 8 גלעדים מרכזיים להנצחת קרבות מלחמת העצמאות ללא ציון שמות הנופלים באתר ההנצחה. החל בשנת 1982, הגלעד ולוח האבן המקוריים, וקירות הזיכרון עליהם נחקקו שמות הנופלים מתש"ח ואילך, שנוספו סביבם מאוחר יותר, הם אתר ההנצחה של חיל ההנדסה.
- קיר הנצחה לחללי צה"ל בגשר עד הלום.
- אנדרטת חטיבת הנגב אנדרטת זיכרון לחללי חטיבת הנגב של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, הממוקמת בגבעה הצופה על העיר באר שבע.
- יד לשריון - אתר הנצחה לחללי חיל השריון במערכות ישראל. האתר כולל גם מוזיאון לתולדות השריון ואוסף של טנקים ורכבים קרביים משוריינים (רק"ם). האתר נמצא בלטרון שבעמק איילון, במצודת טגארט שהקימו הבריטים בתקופת המנדט. האתר מארח מדי שנה את צעדת לטרון של חיל השריון בפסח, תערוכת דגמים להרכבה ואת תערוכת הנשק והאמצעים הרב-חילית של זרוע היבשה ביום העצמאות.
- אנדרטת אסון המסוקים בשאר ישוב.
אנדרטאות אישיות

הוקמו אנדרטאות אישיות מעטות. אחת הבולטות שבהן היא האנדרטה לזכרו של השומר העברי אלכסנדר זייד בבית שערים - גבעת שייך אבריק. יצירתו של הפסל דוד פולוס.

פינות זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתי ספר רבים הוקמה פינת זיכרון, המנציחה את תלמידי בית הספר ובוגריו שנפלו במערכות ישראל. גם מקומות עבודה רבים הקימו פינת זיכרון לעובדיהם שנפלו. לעיתים כוללת ההנצחה גם קריאת אחד המתקנים, כגון חדר הרצאות, על-שמו של נופל.

בולים ומדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת תשכ"ו (1966) מנפיק דואר ישראל בול זיכרון לקראת כל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל. בשנת 1975 הונפק בול לזכרם של חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. בנוסף הונפקו בולים לזכרם של אחדים מהחללים:

בול "הרוגי מלכות" הונפק בשנת 1968, ולאחר מכן הונפק גיליון "הרוגי מלכות בדור התקומה", ובו בולים לזכרם של חללים שהוצאו להורג על ידי השלטון העות'מאני והשלטון הבריטי.
בולים לזכרם של יוסף טרומפלדור (1970 ו-1979), דוד רזיאל (1978), אברהם שטרן (יאיר) (1978).

החברה הממשלתית למדליות הנפיקה מדליה לזכרו של המרגל אלי כהן.

יישובים, רחובות, כיכרות וגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן הנצחה ביהוד לזכרם של נחשון וקסמן וניר פורז

יישובים, רחובות, כיכרות וגנים ציבוריים נקראו על שמם של חללי מערכות ישראל. לדרך הנצחה זו זכו מעטים מחללי מערכות ישראל, ובהם קצינים בכירים וכן חיילים שסיפור גבורתם יוצא דופן.

דוגמאות:

קיבוץ תל יוסף נקרא על שם יוסף טרומפלדור, וברבות מערי ישראל יש רחוב על שמו.
מושב אלי-עד שברמת הגולן נקרא על שם המרגל אלי כהן, וברבות מערי ישראל יש רחוב על שמו.
מושב ארגמן בבקעת הירדן קרוי על שמם של אריק רגב וגד מנלה, שנפלו באזור הבקעה במרדף אחר מחבלים.
ברבות מערי ישראל נמצאים רחוב הבנים וגן הבנים, לזכרם של הבנים שנפלו חלל על הגנת המדינה. פעמים רבות נמצאים ברחוב או בגן בעלי שם זה "בית יד לבנים" או אנדרטה לזכר הנופלים.
על שמם של עולי הגרדום נקראו רחובות ברבות מערי ישראל, אם בצורה קיבוצית ("רחוב עולי הגרדום") ואם בצורה אישית. בשכונת רמת אביב ג' בתל אביב נקראו רחובות על-שמו של כל אחד מעולי הגרדום.
בערים אחדות ישנן רחובות על שם כ"ג יורדי הסירה, ומחלקת הל"ה המנציח חללים אלה כקבוצה.
רחובות נקראו על שם האלופים אסף שמחוני, אלברט מנדלר ונחמיה תמרי, על שמו של יוני נתניהו, ועל שמו של נתן אלבז.

מפעלי הנצחה ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשימור זכרו של הנופל משמש לעיתים מפעל הנצחה ייחודי, הקרוי על שמו של הנופל וקשור לפעילותו. דוגמאות:

מפעל יוסי יפה: הוקם על ידי חטיבת בני המושבים לזכרו של יוסי יפה, ובמסגרתו עוסקים בני התנועה בשיפוץ ובטיפוח של אתרי נוף, בפריצת שבילים ובסימונם ובשיפוץ אנדרטאות.
לזכרו של ניר פורז מתקיים דואתלון בעיר מגוריו רמת השרון.
לזכרו של הבוטנאי טוביה קושניר, שנמנה עם חללי מחלקת הל"ה, נקרא הצמח אירוס טוביה.
לזכרו של איתן ניומן הוקמה קרן לשיפוץ ולתחזוקה של בתי קשישים בירושלים.

הקרנת שמות הנופלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 החלה הקרנה של שמות חללי מערכות ישראל בערוץ 33 ביום הזיכרון, ביוזמתו של ירין קימור. ביום זה הופסקו שידורי הערוץ הסדירים והוקרנו ברצף כל שמות הנופלים לאורך כל יום הזיכרון, לפי רשימת הנופלים לפי משרד הביטחון. בהמשך נוספו לשידור גם שמות חללי פעולות האיבה, לפי רשימת חללי פעולות האיבה של המוסד לביטוח לאומי, ששמותיהם מוקרנים החל משעות הצהריים בערב יום הזיכרון. בשנת 2015, ביוזמת רשות השידור, החלו להוסיף תמונות לשמות החללים. השידור התבצע בערוץ 33 עד סגירתו בשנת 2017.

החל משנת 2018, לאחר סגירת רשות השידור ותחילת שידורי תאגיד השידור הישראלי, השתנתה מתכונת השידורים – על מנת ששידורי ערוץ "מַכַּאן 33" לא ייפגעו הוחלט להקרין את שמות הנופלים בערוץ ייעודי זמני הנקרא "ערוץ שמות הנופלים". עד שנת 2019, השידור הועבר באפיק 22 והחל משנת 2020 באפיק 26. נכון לינואר 2024 מאוקטובר 2023 הערוץ פועל ללא הפסקה ומנציח את שמות החללים אשר נרצחו ונפלו בטבח ה-7 לאוקטובר. בנוסף, שמות הנופלים מועברים בשידור חי במהלך יום הזיכרון גם באתר האינטרנט ובשידור סטרימינג דרך יוטיוב וניתן לבדוק עבור כל חלל את שעת הקרנת שמו.

אתרי אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינטרנט משמש כמקום מרכזי להנצחתם של חללי מערכות ישראל, בזכות הזמינות הגבוהה של המידע שבו.

שלושה אתרי אינטרנט רשמיים של מדינת ישראל משמשים למטרה זו:

אתר "יזכור", שבאחריות משרד הביטחון, מכיל את רשימת חללי מערכות ישראל ואת תמונתו וסיפור חייו של כל אחד מהם. האתר כולל גם חיילי צה"ל שנפטרו ממחלה במהלך שירותם הצבאי.
אתר לזכר האזרחים נפגעי פעולות איבה, באחריותו של המוסד לביטוח לאומי, מכיל רשימה של הרוגי פעולות איבה, ואת תמונתו וסיפור חייו של כל אחד מהם.
אתר חלל בלב, הוקם בשיתוף גופי התנדבות וחינוך רבים, ביום הזיכרון בשנת 2020 כשמדינת ישראל הייתה בסגר מלא בעקבות מגפת הקורונה שהשתוללה ומנעה את טקסי יום הזיכרון ומהגעה של משפחות שכולות לקברי יקיריהן. האתר מתופעל על ידי עמותת 'חלל בלב' שמנציחה את זכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה באמצעות עידוד מעשים טובים לזכרם ופיתוח אמצעי הנצחה טכנולוגיים חדישים. האתר מכיל תיעוד של מאות אלפי מעשים טובים שנעשו לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה על ידי החברה מהארץ ומהעולם וסיפוריהן האישי של החללים שרוכזו על ידי משרד הביטחון באתר יזכור.

בנוסף הקימו גופים שונים אתרי הנצחה לחלליהם. דוגמאות לכך:

אתר ההנצחה של שירות הביטחון הכללי, מכיל את תמונתו וסיפור חייו של כל אחד מאנשי השירות שנפלו או שנפטרו במהלך שירותם.
אתר הנצחה לחללי שייטת 13(הקישור אינו פעיל), הוקם על ידי עמותת עטלף.

גם רשויות מקומיות אחדות הקימו אתרי הנצחה לבני היישוב שנפלו במערכות ישראל או נהרגו בפעולות איבה. דוגמה לכך היא עיריית ירושלים שפתחה שני אתרי אינטרנט:

אתר לזכר בני ירושלים שנפלו בשירותם הצבאי, המנציח גם נופלים לא ירושלמים שנפלו בקרבות בירושלים ובסביבתה ;
אתר לזכר אזרחים תושבי ירושלים שנפלו בפעולות איבה בירושלים ובמקומות אחרים בישראל ומחוץ לה, המנציח גם אזרחים לא ירושלמים שנפלו בפעולות איבה בירושלים.

אתרי הנצחה הוקמו גם על ידי בתי ספר ומוסדות, לזכר בניהם שנפלו במערכות ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללי מערכות ישראל שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
חללי טרור שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
זוכרים
חלל בלב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסתר לוינגר, אנדרטות לנופלים בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993
אילנה שמיר, הנצחה וזיכרון: דרכה של החברה הישראלית בעיצוב נופי הזיכרון, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1996^[4]
דרורה דומיני ופראנס לבה-נדב, כל מקום, נוף ישראלי עם אנדרטה, הוצאת חרגול, 2002
עפרה כהן־פריד, ומי יזכור את הזוכרים: אבות ואמהות כותבים על הבנים ששכלו במלחמה, רסלינג, 2019.
דרור בורשטיין, 'וחיו גם הם וגם אתם לנצח בזיכרון האומה' - מכתבי משרד הביטחון למשפחות השכולות, אלפיים 32, 2008