הנרי מורגן
 | |
| הנרי מורגן, גלופת עץ מהמאה ה-18 | |
| לידה |
24 בינואר 1631 ויילס, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד   |
|---|---|
| פטירה |
25 באוגוסט 1688 (בגיל 57) ג'מייקה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מדינה |
ממלכת אנגליה, ויילס |
| תקופת הפעילות |
1635–1688 (כ־53 שנים) |
| מקצוע |
ימאי שודד ים |
| תפקיד | סגן מושל ג'מייקה |
| פרסים והוקרה |
Knight Bachelor |
  | |
סר הנרי מורגן (באנגלית: Henry Morgan, בולשית: Harri Morgan; סביבות 1635 - 25 באוגוסט 1688) היה ימאי ממוצא ולשי, שהתפרסם כמנהיגם של שודדי ים בקאריביים. מורגן הוא אחד משודדי הים המפורסמים ביותר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחתו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנרי מורגן נולד בסביבות שנת 1635 במחוז מונמות'שייר (סמוך לקארדיף) שבוויילס, בנם הבכור של רוברט מורגן ואשתו. דודו, אדוארד מורגן, מונה לסגן מושל ג'מייקה לאחר הרסטורציה של צ'ארלס השני מלך אנגליה. הנרי מורגן נישא לבתו של אדוארד, בת דודתו מרי.
על פי עדותו של ריצ'רד בראוני, רופאו של מורגן בפנמה, מורגן הגיע לג'מייקה ב-1658, שלוש שנים לאחר כיבוש האי בידי חבר העמים האנגלי. ב-1662 קיבל מורגן רישיון ממושל ג'מייקה תומאס מודיפורד לתקוף אוניות ספרדיות, כולל אזרחיות, בתוקף מצב המלחמה בין המדינות. בסתיו 1665 פיקד מורגן על אחת הספינות במסעו של אדוארד מאנספילד, בשליחותו של מודיפורד, לכיבוש האיים פרובידנסיה וסנטה קטלינה. כשהספרדים תפסו והרגו את מנספילד, בחרו שאר המלחים במורגן כמפקדם החדש.
בשליחותו של מושל ג'מייקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1667 הורה לו מודיפורד לשבות כמה ספרדים בקובה, במטרה לגלות פרטים על מתקפתם המתוכננת כנגד ג'מייקה. מורגן קיבץ חמש מאות איש, שהפליגו בעשר ספינות לקובה. לאחר שעגנו, כבשו מורגן ואנשיו את פוארטו פרינסיפה, והמשיכו לעבר העיר פורטובלו, עיר האוצר השלישית בגודלה בקאריביים, שהייתה מבוצרת ומרובה בחיילים, במטרה להכניעה. אנשיו הגיעו מהיבשה לאחר צעדה בת שלושה ימים, שחטו את מגיני העיר המופתעים וכבשו את שלושת מבצריה בזה אחר זה. סופר כי אנשיו של מורגן השתמשו בישועים שנתפסו כמגן אנושי כשכבשו את המבצר השלישי והממוגן ביותר.
מושל פנמה נבהל מכיבושיו הנועזים של מורגן וניסה לגרש את הפולשים מהאזור, אך מאמציו עלו בתוהו. רק לאחר שקיבל סכומי כסף גדולים, הסכים מורגן לפנות את אנשיו. המסעות, שלוו בלא מעט מעשים אכזריים, הובילו להגדלת שכרו ולחיזוק מעמדו של מורגן. אף על פי כן, בזמן שחזרו מורגן ואנשיו לפורט רויאל שבג'מייקה כדי לחגוג את הישגיהם, התעלמה מכך האדמירלות בלונדון.
זמן קצר לאחר מכן, הטיל מודיפורד משימה נוספת כנגד הספרדים על מורגן, שהמשיך בהחרבת חופה של קובה. בינואר 1669 טבעה ספינתו הגדולה ביותר עקב תאונה שהתרחשה בליל הוללות שערכו חברי הצוות על הסיפון, כשמורגן וקציניו נמלטים בקושי ממוות. במרץ של אותה שנה כבש את העיר מאראקאיבו שבוונצואלה, שעוד לפני הגעתו התרוקנה מתושביה למראה הגעת ספינותיו של מורגן. לאחר מכן בילה מספר שבועות ביישוב גיברלטר שעל גדת אגם מאראקאיבו, שם עינה את התושבים העשירים במטרה לגלות אוצרות חבויים. כשחזר למאראקאיבו, מצא שם שלוש ספינות ספרדיות עוגנות. מורגן הרס או לקח לעצמו את הספינות, והסכים להתפנות מהמקום רק לאחר קבלת דמי כופר גדולים. בשובו לפורט רויאל, ג'מייקה, נזף בו מודיפורד פעם נוספת, אך לא הענישו.
כיבוש פנמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורגן זכה לשכר נוסף כשמונה למפקד כל ספינות המלחמה בג'מייקה, אך את עלויות המלחמה בספרדים והשמדת ספינותיהם ומלאי הנשק שלהם כיסה מורגן רק בעזרת השלל שצבר במסעותיו. לאחר שהרס רבים מחופיה של קובה, החליט מורגן לערוך מסע כיבושים נוסף בפנמה. ב-15 בדצמבר 1670 כבש שנית את האי סנטה קטלינה, וב-27 בדצמבר תפס את השליטה בטירת צ'אגרס. בקרב הרגו אנשיו של מורגן כ-300 לוחמים. לאחר מכן, שט מורגן במעלה נהר הצ'אגרס יחד עם כוח של כ-1,400 איש. כשהגיעו לפנמה סיטי היו רבים מאנשיו חלשים ועייפים.
ב-18 בינואר 1671 גילה מורגן כי חיל הרגלים וחיל הפרשים של פנמה מונים רק כ-1,500 חיילים. הוא פיצל את צבאו לשניים, כשאחת הקבוצות צעדה דרך היער במטרה לאגף את היריב. הספרדים היו חסרי השכלה צבאית ורצו בפזיזות לעבר כוחותיו של מורגן, שחיסלו אותם ביריות. אז הופיע הכוח המאגף והרג את החיילים הספרדים הנותרים. מורגן ואנשיו בזזו שלל רב שהגיע לשווי של כמאה אלף ליש"ט ולאחר מכן העלו את העיר בלהבות.
כיבוש פנמה היווה הפרה של הסכם השלום בין ממלכת אנגליה וספרד. בשל כך, ב-1672 מורגן נעצר, אך הוכיח כי לא ידע על ההסכם ושוחרר. ב-1674 הוענק לו תואר אבירות. שנה לאחר מכן חזר לג'מייקה כדי לכהן כסגן המושל.
סוף הקריירה ופרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1681 איבד מורגן, המושל בפועל של ג'מייקה, את תמיכתו של המלך הבריטי, שרצה להחליש את המועצה הג'מייקנית החצי-אוטונומית. מחליפו היה יריבו הפוליטי מזה שנים רבות, תומאס לינץ'.
ב-1683 הושעה מורגן מהמועצה הג'מייקנית, כשמאחורי המהלך עמד המושל לינץ'. כמו כן, באותה תקופה פרסם אלכסנדר אקסקמלי את "היסטוריה של שודדי הים של אמריקה" (De Americaensche Zee-Roovers), ספר בו סקר את מסעותיו הידועים לשמצה של מורגן, שמצידו פעל לשלילת אמינותו של הספר, ואף זכה ב-200 ליש"ט בתביעה כנגד אקסקמלי בגין הוצאת דיבה. אף על פי כן, הספר תרם רבות לחיזוק המוניטין של מורגן כשודד ים צמא-דם.
עם מותו של תומאס לינץ' ב-1684, מונה כריסטופר מונק למושל. ארבע שנים לאחר מכן ביטל מונק את השעייתו של מורגן מהמועצה הג'מייקנית. בריאותו של מורגן הפכה רופפת יותר ויותר מאז 1681. הוא אובחן כחולה בבצקת, אך ייתכן שנדבק בשחפת בביקורו בלונדון, וב-25 באוגוסט 1688 מת מורגן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי מורגן באתר המידע על שודדי ים
- הנרי מורגן ב-global travel
- הנרי מורגן ב-Date Wales
- הנרי מורגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנרי מורגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הנרי מורגן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)