הסינרמה
 | |
| הסינרמה, לרגלי מגדל טויוטה. ברקע מגדלי עזריאלי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אולם הקולנוע במקור |
| שימוש | אולם הקולנוע, מועדון הופעות וריקודים, תיאטרון, אולם למופעים, מרכז כנסים, אולפן טלוויזיה |
| כתובת | רחוב יגאל אלון 61 בשכונת ביצרון |
| מיקום | תל אביב |
| מדינה |
 ישראל |
| בעלים | עיריית תל אביב (2016) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1960–1966 (כ־6 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1966  |
| תאריך פירוק | 2016 |
| אדריכל | אהרון דורון (כיפת המבנה) |
| קואורדינטות | 32°03′54″N 34°47′31″E / 32.065137°N 34.791834°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   הסינרמה  | |
  | |
הסינרמה היה בניין ברחוב יגאל אלון 61 בשכונת ביצרון בתל אביב-יפו, שהיה אולם הקולנוע היחיד בישראל שהקרין סרטי קולנוע בשיטת הסינרמה ולאחר מכן היה לאולם למופעים ושידורי טלוויזיה. המבנה העגול היה ציון דרך בנוף התל אביבי. מ-2004[דרושה הבהרה] המבנה עמד נטוש למעט סניף של בנק הפועלים שהיה בחזית המבנה. באוגוסט 2016 המבנה נהרס ומאז יש עליו מגרש חניה. קיימת תכנית שלושה מגדלים בגובה של עד 46 קומות לתעסוקה, משרדים, מגורים, מסחר ושטחי ציבור[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת הבניין החלה בשנת 1960 וייעודו המקורי היה משכן לקבוצת "זירהטרון", קואופרטיב שהפעיל קרקס שפעל עד אותה העת באוהל ברמת גן, על דרך ז'בוטינסקי[2]. בבואם לתכנן את משכנם החדש בשולי תל אביב, ביקשו ראשי הזירהטרון להקים מבנה שצורתו דומה לאוהל ברמת גן. בשל בעיית תקציב הופסקה העבודה בשלב השלד, לפני השלמת הכיפה, למשך מספר שנים[3].
ב-1964 רכש איש העסקים יוסף אפשטיין את שלד הבניין הלא גמור, וחיפש שוכרים למבנה. לבסוף הוסכם על שכירות של חברת "סיניקו" לטובת הקרנת סרטים, ובניית כיפת המבנה הושלמה בתכנון האדריכל אהרון דורון במתכונת שונה מהתכנון המקורי[3]. ביולי 1966 נחנך במקום בית קולנוע להקרנת סרטי קולנוע בשיטת "סינרמה", המתאפיינת במסך קעור ענק, עליו מוקרן סרט משלושה מקרנים[4]. שיטה זו התאימה למבנה העגול של הבניין. פחות משנה אחר כך, במאי 1967, נקלע אפשטיין לפשיטת רגל ובמסגרת כינוס הנכסים של חברותיו הוצעו הנכסים למכירה[5][6]. אפשטיין גם רכש באותה תקופה את בנק פויכטוונגר, שקרס וביולי 1969 נידון לשש שנות מאסר[7]. בסוף 1968 פנתה האופרה הישראלית למפרק החברה, וביקשה לרכוש את המבנה באמצעות המדינה ותורם, שהתברר אחר כך כמשולם ריקליס[8], אך לבסוף נסוג ריקליס מהצעתו, עקב התארכות קבלת האישורים ולאחר שמומחה שהוזמן טען שהאולם אינו מתאים לאופרה[9], אלא אם יעבור שיפוץ נרחב[10]. במאי 1970 גם עיריית תל אביב, בעלת הקרקע, נסוגה מהתמיכה בתוכנית להפוך את האולם למשכן "האופרה הישראלית"[11]. בינתיים המשיכו מפרקי החברה להפעיל את האולם כבית קולנוע. בשנת 1973 נמכר הבניין[12].
בתקופה בה נחנך האולם פג קסמה של שיטת הסינרמה, שהייתה נפוצה בשנות ה-50 של המאה ה-20. בעלי הקולנוע התקשו למצוא סרטים מתאימים לשיטה זו ורוב הסרטים שהוקרנו באולם לא היו סרטי סינרמה. הקולנוע נסגר בשנת 1976[13], ובעלי הבניין החלו במשא ומתן עם עיריית תל אביב, להפוך את המקום לתחנת מכבי אש עירונית[14]. תוכנית זאת לא יצאה לפועל, והבניין נותר ללא שימוש כעשור, למעט סניף של בנק הפועלים שפעל בחזית הדרומית (שאמורה הייתה להיות קומת הקרקע של מגדל משרדים שמעולם לא נבנה)[13].
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 רכש את המבנה (בפועל רכש את חוזה החכירה שלו שהוחזק בידי חברה בשם "פלסין"), איש העסקים מיקי אלבין עבור "קבוצת אייזנברג", של המיליארדר שאול אייזנברג, שאת עסקיו בישראל ניהל. מטרת הרכישה הייתה להקים במקום אולפני טלוויזיה, עבור חברה בשם "טל תקשורת", שהוקמה במטרה להתחרות במכרז העתידי להפעלת ערוץ 2[15]. 5% מהמניות ב"טל תקשורת" הוקצאו לגדעון גדות, שהיה חבר כנסת מטעם הליכוד ויושב ראש מפעל הפיס. לאחר מותו של אלבין בשנת 1985 נחקר גדות במשטרה על החזקת המניות כטובת־הנאה אסורה, לטענתו אמר שלא ידע על המניות שאלבין הקצה לו, ושהוא ויתר עליהן[16]. התוכנית להקמת אולפני טלוויזיה במבנה נזנחה, הוא המשיך לעמוד נטוש ו"קבוצת אייזנברג" חיפשה לו שוכרים[17].
שנות השיא כאולם הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1986, שכרו את המבנה קבוצת משקיעים בראשות איש העסקים שלום פנסטר ביחד עם המלונאי בצלאל מזרחי ואחרים, אשר השקיעו כ-2 מיליון דולר בבניית מועדון ואולם רב-תכליתי מתקדם ומודרני[18]. כיפת הבניין צופתה מבחוץ ומבפנים צופה האולם ביריעות אקוסטיות[19]. הותקנה במה גדולה ברוחב 24 מטר ובעומק של 18 מטר, במה מסתובבת נוספת ומגדלי תאורה מיוחדים עם זרועות חשמליות, מיזוג אויר ומעליות. גם רצפת האולם נבנתה על זרועות הידראוליות, כך שעמדה בשיפוע בעת צפייה בהצגות או התיישרה והפכה לרצפת ריקודים[20]. אולם הכניסה שופץ וצופה מפנים בשיש שחור, וכלל בר ומסעדה. האולם נבנה כך שהוא יכול לשמש להופעות לכ-3,000 איש או כדיסקוטק ל-4,500 מבלים (שהבמה המרכזית יורדת על זרועות הידראוליות)[21].
באוגוסט 1987 התקבל אישור לבנות את בניין המשרדים מעל סניף בנק הפועלים, בצידו הדרומי של המתחם, אך הוא לא נבנה[22].
בקיץ 1989 הוסב המועדון לאולם תיאטרון ואולם למופעים, על ידי התקנת 2,250 מושבים מרופדים קבועים (הוא היה האולם השלישי בגודלו בישראל לאחר בנייני האומה והיכל התרבות)[23]. המופע הראשון שעלה באולם היה הפקה של המחזמר קזבלן[24].
בנובמבר 1989, אדם בשם פרדי יעקב רכש את חוזה החכירה של המבנה מ"קבוצת אייזנברג", תמורת 2 מיליון דולר, ואת חוזה השכירות וההפעלה שלו מקבוצת המשקיעים. שאת חלק מהכסף שילם במזומן. לאחר שלא שילם את יתרת הכסף, הסכם המכירה בוטל (בהמשך הואשם גם בסחר בסמים)[17]. אחר כך, מפעילי המקום לא הצליחו לעמוד בתשלומי השכירות, למרות שפעל בהצלחה, ההוצאות השוטפות היו גבוהות[25]. במהלך שנות ה-90 התחלפו מספר פעמים היזמים שהיו שותפים בהפעלת האולם, והוא פעל לסירוגין עד תחילת שנות ה-2000.
בשנת 1993, עם תחילת השידורים המסחריים בערוץ 2, חתמה הזכיינית "שידורי קשת" על חוזה להקמת אולפני טלוויזיה במבנה. במרתף הוקם אולפן בו צלמו תוכניות וסדרות שונות, והאולם המרכזי הותאם לשידורי טלוויזיה בשידור חי. במסגרת החוזה קיבלה "שידורי קשת" את הזכות להשתמש במבנה 120 יום בשנה[26].
הריסת המבנה ופיתוח המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-90 החלה עיריית תל אביב בפיתוח האזור שלאורך רחוב יגאל אלון, בו רוב הקרקעות בבעלותה, ושהיה מיועד במקור לתעשייה קלה. בשנת 1997 נמכר המגרש הגובל מצפון בסינרמה[27], ועליו נבנה בין השנים 1999–2001 מגדל טויוטה המתנשא לגובה של כ-94 מטר. ארווין איזנברג, בנו של שאול איזנברג, ירש את הבעלות על החברה שהחזיקה בחוזה החכירה והוא ביקש להרוס את המבנה ולבנות במקום פרויקט ענק בעלות של 350 מיליון דולר[28]. אך עיריית תל אביב הודיעה לו שלא תחדש את חוזה החכירה, שהיה צפוי לפוג בשנת 2008 לאחר 49 שנים, כך שהמבנה והקרקע יחזרו לבעלותה[29].
בדצמבר 2001 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה את שינוי תוכנית בניין העיר של האזור ואיפשרה בנייה לגובה. בתוכנית אושרו מבנים של עד 50 קומות על רחוב יגאל אלון[30]. באוגוסט 2004 אישרה להפקדה, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב תוכנית למתחם הסינרמה וסביבתו, שעיקרה בנייה לתעסוקה ושטחי ציבור בשטח כולל של 96 אלף מ"ר[31].
בדצמבר 2010 אושרה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה תוכנית להריסת המבנה ובניית כ-88.5 אלף מ"ר, בשלושה מגדלים בגובה עד 40 קומות המיועדים למסחר ולתעסוקה[32]. התוכנית המאושרת מאפשרת המרת חלק מהשטחים לשימוש מגורים, בהיקף של עד 260 דירות[33].
באוגוסט 2016 נהרס המבנה לשם הקמתם של שלושה מגדלי משרדים במקום, ובשלב ראשון הפך המגרש למגרש חניה[34].
באוגוסט 2021 הודיעה העירייה כי היא מקדמת תוכנית חדשה למתחם. התוכנית תאפשר בנייה של ארבעה מגדלים בני 46 קומות, בעיקר למגורים, כך שבסך הכל תתאפשר בנייה של 495 יחידות דיור[35]. 97 יחידות דיור שיישארו בבעלות העירייה במתווה של שכירות מפוקחת, ושאותו תפעיל העירייה לצמיתות. בנוסף 30 יחידות דיור ינוהלו כדיור בר השגה[35].
מופעים ואירועים שנערכו בסינרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים שימש האולם לשורה של מופעים ואירועים שונים, בין השאר:
- כינוסים מפלגתיים
- ביולי 1969, נערך בסינרמה כנס של יוצאי רפ"י, שבו עמדה על הפרק פרישת רפ"י ממפלגת העבודה הישראלית, שבסוף נמנעה[36].
- בדצמבר 1972, נערכה באולם הועידה השישית של מפלגת מפ"ם[37].
- באוגוסט 1973, נערך באולם כנס ארצי של סיעת גח"ל, לקראת הבחירות לכנסת השמינית, וזמן קצר לפני שהפכה למרכיב העיקרי של מפלגת הליכוד[38].
- במרץ 1992, ערכה מפלגת העבודה פריימריס באולם הסינרמה, לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, בהן זכתה בניצחון סוחף[39].
- במרץ 1999, ערכה מפלגת המרכז כנס בו הכריז יצחק מרדכי על מועמדותו לבחירות הישירות לראשות הממשלה במאי 1999, בהמשך הסיר את מועמדותו[40].
- מופעי מוזיקה מישראל
- עופרה חזה ערכה באולם את הופעת הבכורה של מופע היחיד שלה, ״ימים נשברים״, ב-22 בנובמבר 1986[41].
- יהודה פוליקר ערך ב-9 בדצמבר 1986, מופע מיוחד של שיריו מהאלבום "עיניים שלי", ואיחוד של להקת בנזין, שצולם לטלוויזיה הישראלית[42].
- שלום חנוך ערך ב-13 בדצמבר 1986 מופע של סיבוב ההופעות "מחכים למשיח" בו אירח את דפנה ארמוני, שהוציא באותה עת את תקליט הבכורה שלה[43].
- ב-1 באפריל 1987 נערכה תחרות הקדם-אירוויזיון בסינרמה[44].
- שלמה ארצי ערך מופע אחרון בסיבוב ההופעות "לילה לא שקט"[45].
- ב- 19 לינואר 1999 נערכה הופעת הפרידה של להקת היי פייב מחבר הלהקה מייקל הרפז
- מופעי מוזיקה מהעולם
- זמרת הפופ סי. סי. קאץ' הופיעה באולם ב-11 בנובמבר 1986, כמופע הפתיחה הרשמי לאחר השיפוץ[46].
- להקת החונקים הופיעה בסינרמה ב-21 בפברואר 1987
- הזמר איגי פופ הופיע בסינרמה ב-1 בספטמבר 1988
- ניק קייב ולהקתו הזרעים הרעים הופיעה בסינרמה באפריל 1995 ושוב ביולי 1998[47].
- הזמרת פטי סמית' הופיעה בסינרמה ביולי 1999[48].
- הזמרת מריאן פיית'פול הופיעה בסינרמה בנובמבר 1999[49].
- הזמר לו ריד הופיע בסינרמה ב-4 ביולי 2000[50].
- להקת רדיוהד הופיעה בסינרמה ב-8 ביולי 2000[51].
- להקת ג'ת'רו טאל הופיעה בסינרמה ב-11 בנובמבר 2000[52].
- טקסים, מופעי בידור ותיאטרון
- ביולי 1973 נערכה הקרנת בכורה חגיגית של הסרט קזבלן בסינרמה, בנוכחות נשיא המדינה, ראש הממשלה, כוכבי הסרט ו-2,000 אורחים[53].
- בשנת 1991 העלו באולם המפיקים יהודה טלית, חיים סלוצקי ורפי שאולי, הפקה מחודשת של המחזמר "שיער"[54].
- בשנת 1994 הוצג בסינרמה המחזמר "הקוסם!", בהפקת יהודה טלית, ובימוי של אורי פסטר, והוצג במהלך חג החנוכה.
- בשנת 1995 הוצג בסינרמה המחזמר "גריז", בהפקת יהודה טלית, ובימוי של אורי פסטר, והוצג מעל 200 פעמים.
- בשנים 1995–1996 הוצג בסינרמה המחזמר "צלילי המוסיקה", בהפקה ובימוי של מנחם גולן, כ-200 פעמים.
- בשנת 1996 הוצג בסינרמה המחזמר "עוץ לי גוץ לי", בהפקת מנחם גולן, ובימוי של שלמה וישינסקי.
- באותה שנה הוצג בסינרמה המחזמר "עליסה" בהפקת מנחם גולן ובימוי של צדי צרפתי והוצג במהלך חג החנוכה.
- בשנת 1997 הוצג בסינרמה המחזמר "הכל אגדה" בהפקת יהודה טלית, ובימוי של אורי פסטר, והוצג במהלך חג החנוכה.
- בשנת 1998 הוצג בסינרמה המחזמר "שלושת המוסקטרים", בהפקת מאיר טורנר, וטדי הפקות, ובימוי של צדי צרפתי, והוצג במהלך חג החנוכה.
- בשנים 1999 עד 2001 הוצגו בסינרמה מחזות הזמר "מסביב לעולם בשמונים יום", "מלך סיאם", ו"המלך ארתור ואבירי השולחן העגול", בהפקת יוכלמן אשר פרידמן הפקות, ובימוי של ירון כפכפי, והוצגו במהלך חגי החנוכה של אותם שנים.
- ב-24 באוקטובר 2000 נערך באולם טקס חלוקת פרס מסך הזהב[55]. הטקס הועבר בשידור חי בערוץ 2 על ידי שידורי קשת[56].
- בשנים 1999–2001 נערך טקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) בסינרמה[57].
- ב-25 באוקטובר 2001, נערך באולם אירוע השקת מערכת ההפעלה Windows XP בישראל.
- להקת "דה לה גוארדה" מארגנטינה, המשלבת מולטימדיה תיאטרון, מוזיקה ותנועה, הופיעה בסינרמה כ-100 פעמים בין סוף 2003 לתחילת 2004[58].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנים בזירהטרון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1951- עידו ששון, הסינרמה (בית הזירהטרון), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- אודיה גנור, עכבר העיר, מי מתנגד להריסת בניין הסינרמה?, באתר הארץ, 9 בינואר 2012
- סער גמזו, עכבר העיר, מי צריך תרבות כשיש דירות יוקרה: רקוויאם לסינרמה, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2010
- דקל גודוביץ, עוד מוסד תל אביבי נכנע לנדלן:הסינרמה נמחקת והופכת למגדל, באתר Xnet, 21 במאי 2016
נמרוד בוסו, צפו בסרטון: מבנה הסינרמה המיתולוגי נהרס, באתר TheMarker, 11 באוגוסט 2016- שרון רז, רקוויאם לסינרמה - תמונות מרגע לפני ואחר ההריסה שלהמבנה, בבלוג "נטוש", 12 באוקטובר 2016
- מיכאל יעקובסון, סיבוב במוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון, בבלוג "חלון אחורי", 17 בנובמבר 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אילן ליאור, החלה הריסת הסינרמה, שלושה מגדלים וחניון ייבנו במקום, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2016
- ^ "ארמון שעשועים" יוקם בת"א, על המשמר, 11 באפריל 1960
אבן פינה ל"ארמון השעשועים", הארץ, 11 באפריל 1960 - ^ 1 2 יוסף לפיד, מי אתה יוסף אפשטיין, מעריב, 27 בינואר 1967
- ^ "שבעת פלאי תבל" - חונכים את הסינרמה, למרחב, 17 ביולי 1966
- ^ צו לפירוק חמש חברות של אפשטיין, מעריב, 9 במאי 1967
- ^ מונה מפרק לחב' "זירהטרון", למרחב, 1 בפברואר 1968
- ^ יוסף צוריאל, ביהמ"ש העליון החמיר עונשם של מנהלי בנק פויכטוונגר, מעריב, 14 ביולי 1969
- ^ אברהם רותם, ה"זירהטרון" -זירת "קרבות" בין הסינראמה לאופרה הישראלית, מעריב, 3 בספטמבר 1968
- ^ המומחה נגד העברת האופרה לבנין ה'סינרמה', למרחב, 20 בפברואר 1970
- ^ אברהם רותם, אופרה (קומית?) ושמה "סינרמה", מעריב, 12 ביוני 1970
- ^ עיריית־תל־אביב תבטל ההקצבה לרכישת סינרמה, דבר, 18 במאי 1970
- ^ נמכר בניין הסינרמה, דבר, 4 באפריל 1973
- ^ 1 2 אברהם רותם, ירד המסך על ה"סינרמה", מעריב, 2 בספטמבר 1976
- ^ יאיר פלדמן, פאלוך דורש מעיריית ת"א 15 מיליון ל"י בעד ה'סינרמה', דבר, 6 בדצמבר 1976
- ^ נעמי לויצקי, מיקי אלבין. עלייתו ונפילתו - פרק אחרון - לא הספיק לו, חדשות, 15 באפריל 1988
- ^ נעמי לויצקי, כוחו של מנהל קזינו, חדשות, 26 בפברואר 1988
- ^ 1 2 יגאל לביב, עשה תרגיל לאייזנברג, חדשות, 14 בנובמבר 1989
בוקי נאה, "מאחורי הברחת ההרואין, אחד העשירים בישראל", חדשות, 2 באפריל 1990 - ^ מיכל קפרא, המקדש החדש של חיי הלילה, מעריב, 26 בספטמבר 1986
- ^ אילנה שובל־שקד. צילום: אלכס ליבק, בניין הסינרמה ביד־אליהו משנה בימים אלה את פניו – גג הבטון הכיפתי שלו מתכסה בפסי כסף מבריקים, חדשות, 18 ביוני 1986
- ^ איציק יושע, עולה, יורדת, מסתובבת, חדשות, 13 באוגוסט 1986
- ^ מירב מרון, 4,500 רוקדים, 25 שומרים, 10 דולר ליחיד, חדשות, 25 בספטמבר 1986
- ^ על בנין הסינרמה יבנה רב קומות למשרדים ותעשיות עתירות מדע, מעריב, 20 באוגוסט 1987
- ^ בוקי נאה, אמיר פלג, דיסקוטק הסינרמה נסגר, יהפוך לתיאטרון, חדשות, 12 בספטמבר 1989
- ^ אמיר פלג, מפרק זמני לקזבלן; יהורם גאון: "אני מקווה שנצא מזה", חדשות, 4 בינואר 1990
- ^ יגאל לביב, תלונה נגד חברת פלסין על זיור מסמך, חדשות, 26 במרץ 1991
- ^ רונית הורביץ, חיים יבין אולי מקצועי, אבל את ד״ר רות ככר נצלם במצלמה החדשה של סוני, חדשות, 6 באוקטובר 1993
- ^ עיריית ת"א תמכור מגרש ברח' יגאל אלון בשווי כ-20 מיליון ד', באתר גלובס, 16 בפברואר 1997
- ^ מערכת וואלה!, ארווין איזנברג מתכוון להשקיע 350 מיליון דולר בפרוייקט שיתחרה בעזריאלי, באתר וואלה!, 4 בספטמבר 2000
אלעזר לוין, איזנברג מעריך: אוכל לבנות מגדלים בסינרמה, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2000 - ^ אלעזר לוין, עיריית ת"א עשויה להוציא מיכרז למגרש הסינרמה בעשרות מיליוני דולרים, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2000
- ^ ת"א: שונתה התב"ע המאפשרת בנייה לגובה במתחם ביצרון , באתר גלובס, 30 בדצמבר 2001
- ^ שרון קדמי, אושרה להפקדה תוכנית ל-96 אלף מ"ר שטחי תעסוקה במתחם הסינרמה, באתר גלובס, 15 באוגוסט 2004
- ^ רנית נחום-הלוי, מתחם הסינרמה בתל אביב ייהרס, ובמקומו ייבנו מגדלים בני 45 קומות, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010
- ^ אורי חודי, ההופעה נגמרה, האורות כבר כבו, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2014
- ^ אסתר זנדברג, הריסת הסינרמה: אנשים חסרי מעוף שלא מזהים אדריכלות קינקית, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2016
- ^ 1 2 אמיתי גזית, תל אביב תאפשר בניית מגדלים בני 46 קומות במגרש הסינרמה המיתולוגי, באתר כלכליסט, 9 באוגוסט 2021
- ^ ייעשה מאמץ נוסף במפלגת העבודה להבהרה מהירה לאחר כנס רפ"י, למרחב, 9 ביולי 1969
- ^ מזכירות מפ״ם דנה בסיכום ההצעות לועידה, על המשמר, 21 בדצמבר 1972
- ^ ישעיהו אביעם, מ. בגין מציע לחדול מ'תעמולה זואולוגית', מעריב, 20 באוגוסט 1973
- ^ רוביק רוזנטל, העבודה מתחה פנים, הרימה את החזה ועלתה על ט״טם, חדשות, 3 באפריל 1992
- ^ בסינרמה הונחה פצצת זמן לפוליטיקה הישראלית, באתר גלובס, 14 במרץ 1999
- ^ עופרה חזה כבשה אתמול את אולם הסינרמה בתל־אביב, חדשות, 23 בנובמבר 1986
- ^ 4,000 הצופים שגדשו אמש את הסינרמה דרשו מיהודה ("עינים שלי") פוליקר עוד ועוד הדרנים, חדשות, 10 בדצמבר 1986
- ^ יוסי חרסונסקי, אמש בבידור - ספרינסגסטין שלנו, מעריב, 14 בדצמבר 1986
- ^ ירון פריד, דטנר וקושניר נוסעים לבלגיה, חדשות, 2 באפריל 1987
- ^ הסינרמה היתה אתמול מפוצצת עד אפס מקום. אלפי מעריצים לא יבלו להחמיץ את "לילה לא שקט", שלמה ארצי בהופעה שהובטח בי היא האחרונה בהחלט., חדשות, 22 במרץ 1987
- ^ יוסי חרסונסקי, צילום: שמואל רחמני, אמש בבידור - בחירה גרועה, מעריב, 12 בנובמבר 1986
סי.סי. קטש להופעות בסינרמה, חדשות, 22 באוקטובר 1986 - ^ קליה מור, עכבר העיר תל אביב, ניק קייב החדש: דם, סקס וחיות טרף, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2010
- ^ יוסי בבליקי, שופר של קינה, מלחמה ואקסטזה, באתר גלובס, 15 באוגוסט 1999
יואב קוטנר, זמרת גדולה עם שפם, באתר גלובס, 6 במאי 2004 - ^ יוסי בבליקי, ארץ הצלילים שבקרקעית הים, באתר גלובס, 8 בנובמבר 1999
- ^ מערכת וואלה!, הדוכס של הרוק הגיע לתל-אביב, באתר וואלה!, 5 ביולי 2000
- ^ גדי להב, רדיוהד הפכו את הסינרמה למקדש, באתר וואלה!, 8 ביולי 2000
ארי קטורזה, ביקורת הופעה: רדיוהד בישראל, באתר ynet, 8 ביולי 2000 - ^ אביב רון, רוק בבית האבות, באתר ynet, 11 בנובמבר 2000
- ^ קזבלן בלוקשרמל, "העולם הזה", גיליון 1871 מ-11 ביולי 1973, עמוד 38
- ^ עטרה אפק, בשבת האחרונה עלה על במת הסינרמה בתל־אביב המחזמר המדובר "שיער", חדשות, 10 ביולי 1991
יואב בירנברג, אמא, אנחנו צריכים להתפשט, חדשות, 29 באפריל 1991 - ^ ynet, הערב - טקס "מסך הזהב", באתר ynet, 25 באוקטובר 2000
- ^ "מסך הזהב" פרץ את מחסום החדשות, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2000
- ^ ניר קיפניס, הסטייל, הלוק והטאץ', באתר גלובס, 18 בנובמבר 1999
בטלעד שוקלים לא להעביר בשידור חי את טקס פרסי האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2001 - ^ להקת "דה לה גוארדה" מארגנטינה תופיע בתל אביב, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2003
רינת אבולעפיה, רקוויאם לחלום, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004