הסעודה האחרונה (תצלום)

**ללא כותרת (הסעודה האחרונה)**
מידע כללי
צלם	עדי נס
תאריך יצירה	1999
טכניקה וחומרים	הדפסת צבע
ממדים בס"מ
רוחב	144 ס״מ (מהדורה מוגבלת); 308.6 ס״מ (מהדורה מוגבלת) ;
גובה	90 ס״מ (מהדורה מוגבלת); 180.3 ס״מ (מהדורה מוגבלת) ;
נתונים על היצירה
מיקום	מוזיאון ישראל (B02.0218); מוזיאון סן דייגו לאמנות (MCAS.2001.32)

"ללא כותרת" הוא שמו הרשמי של התצלום המכונה "הסעודה האחרונה", אחד התצלומים המפורסמים ביותר של הצלם הישראלי עדי נס, ואחת היצירות הידועות ביותר באמנות הישראלית המודרנית.^[1] בתצלום מוצגת קבוצת חיילי צה"ל המבוימת בהעמדה המזכירה את הציור "הסעודה האחרונה" מאת הצייר לאונרדו דה וינצ'י. עותקים של היצירה נמצאים כיום במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון סן דייגו לאמנות שבסן דייגו.

ב-16 במרץ 2005 נמכר הצילום ב-102,000 דולר במכירה פומבית.^[2] ב-27 בפברואר 2007 נמכר הצילום בשנית, הפעם ב-264,000 דולר, ובכך שבר נס את שיא התמחור על צילום ישראלי.^[3] ב-17 בדצמבר 2013 נמכרה היצירה ב-377 אלף דולר, כשהוא שובר את השיא הקודם, ויחד עמו את שיא המחיר לצילום ישראלי ולאמן ישראלי בן-זמננו.^[4]

תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסעודה האחרונה של ישו, שהייתה כנראה סעודת סדר פסח בהשתתפות ישו ותלמידיו, היא נושאם של ציורים רבים של ציירים שונים. אחת התמונות המפורסמות ביותר של הסעודה האחרונה היא יצירתו של לאונרדו דה וינצ'י, המתארת את הסעודה האחרונה עצמה. התמונה צוירה על קיר הרפקטוריום במנזר הדומיניקני בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו.

עדי נס שחזר את העמדת הדמויות ביצירתו של דה וינצ'י, אך תוך שימוש בדוגמנים הלבושים כחיילי צה"ל ויצירת מצג של ארוחת ערב בשרית בבסיס צבאי בדרום הארץ.

בדומה ליצירתו של דה וינצ'י, דמותו של ישו ממוקמת במרכז היצירה. עדי נס רומז על הקשר בין החייל היושב במרכז יצירתו לבין ישו בכך שסביב ראשו של החייל ישנה מעין הילה או כתר עשוי קוצים - תוך רמיזה לצליבת ישו ולכך שהוא הולבש כתר קוצים במהלכה. הילה או כתר זה נוצרים על ידי העמדת שיח קוצני ברקע היצירה, הנראה דרך חלון החדר בו נערכת הארוחה, כך שהשיח הקוצני מופיע בדיוק מאחורי ראשו של החייל.

השימוש בכלי אוכל בשריים צבאיים מרמז על המשמעות של הסעודה בנצרות, בה מיוחסים אכילת הלחם לאכילת בשרו של ישו, ושתיית היין לשתיית דמו.

הבדל עיקרי בין שתי היצירות הוא מיקומו של יהודה איש קריות. בשתי היצירות מקובצים השליחים בקבוצות של שלוש, אולם בעוד שביצירתו של דה וינצ'י יהודה איש קריות ממוקם באחת הקבוצות (קבוצה הצופה לעבר ישו), ביצירתו של עדי נס ממוקם יהודה איש קריות בנפרד מיתר השליחים, כשהוא ניצב בצדה השמאלי של התמונה. בכך למעשה חורג נס ממספר האנשים המקובל - במקום 13 נוכחים בארוחה, ביצירתו של נס 14 משתתפים.

הבדל מרכזי נוסף הוא בהתייחסות הדמויות לדמותו של ישו. בעוד שאצל דה וינצ'י כל הדמויות מתייחסות לדמותו של ישו (דה וינצ'י תיאר את הרגע בו האשים ישו את תלמידיו בכך שאחד מהם יבגוד בו בהמשך הלילה, ועל פניהן של הדמויות ניתן לראות את תדהמתם), ביצירתו של נס קבוצות השליחים מדברות בינן לבין עצמן, בלי קשר עין או התייחסות גופנית לדמותו של ישו, המביטה קדימה לעבר הצופה בתמונה; היחיד המביט לעבר דמותו של ישו הוא החייל המגלם את דמותו של יהודה איש קריות.