הספרייה הלאומית של סין

**הספרייה הלאומית של סין**
**中国国家图书馆, 北京图书馆**
	האגף הדרומי של בניין הספרייה הישן. מ-1987 משמש כספריית הספרים העתיקים, המאחסנת ספרים, מסמכים וכתבי יד עתיקים.
תאריך ייסוד	9 בספטמבר 1909
מנהל	Han Yongjin
קואורדינטות	39°56′34″N 116°19′03″E / 39.94283°N 116.31742°E
	http://www.nlc.cn/
	(למפת בייג'ינג רגילה) חביי טיינג'ין הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של סין (בסינית מפושטת: 中国国家图书馆, ובראשי תיבות: NLC) היא ספרייה הנמצאת בבייג'ינג - בירת סין. אחת מארבע ספריות לאומיות בסין המשמשת כספרייה הציבורית הראשית בה. זוהי הספרייה הגדולה ביותר בסין וביבשת אסיה, עם אוסף של מעל 33 מיליון פריטים

הספרייה מחזיקה באוסף הגדול ביותר בעולם של ספרות סינית ומסמכים היסטוריים בנוסף לאוסף הספרות העתיק ביותר בעולם בשפות הסיניות מתקופת סין הקיסרית ועד ימינו. היא נוסדה על בסיס הספרייה הקיסרית שהוכרזה באופן רשמי בתאריך 24 באפריל 1909 על ידי ממשלת שושלת צ'ינג, אולם נפתחה רשמית רק ב-1912, לאחר מהפכת שינהאי שהעבירה מן השלטון את השלטון הקיסרי. בשנת 1916 קיבלה מעמד של ספריית הפקדה והחלה באיסוף ושימור ספרים. בשנת 1928 שונה שמה של הספרייה ל-"הספרייה הלאומית פייפינג" ולאחר מכן שונה שמה שוב ל-"הספרייה הלאומית של סין". בנוסף לאוסף הספרים, ישנם בספרייה גם מוצגים היסטוריים מתקופות שונות באימפריה הסינית כגון כתובות אבן עתיקות, כלי חרס, ועצמות בעלי חיים שעליהם כתב בשפות סיניות. בין אוספי הספרייה ספרים ב-115 שפות ומחלקה של פרסומי האו"ם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התייחסות סינית מוקדמת לספריות ציבוריות במתכונתן המערבית מצויה אצל לין זשו ואצל ויי יואן בגאזטיר (אינדקס גאוגרפי), "המסה המאוירת של הממלכות הימיות", שנוצר ב-1843 בעקבות מלחמת האופיום הראשונה.

בסוף המאה ה-19, בתגובה למספר תבוסות צבאיות של סין למעצמות המערב, ממשלת שושלת צ'ינג (1912-1644) שלחה מספר משלחות כדי ללמוד על התרבות המערבית. חלק מחברי המשלחת הדיפלומטית הראשונה, שסיירה בשנים 1870-1868 בארצות הברית, בריטניה, צרפת ובמדינות נוספות, העלו את רשמיהם על הכתב. הם ציינו כי הספריות המערביות משכו קהל קוראים נרחב. העיתונאי ליאנג צ'יצאו (1929-1873), שהפך לאחד מהאינטלקטואלים הגולים הבולטים לאחר כישלון רפורמת מאה הימים ב-1898, כתב אודות הספרייה הציבורית של בוסטון והספרייה של אוניברסיטת שיקגו ושיבח את פתיחותן לציבור ואת הימנעות הקוראים מגנבת הספרים המושאלים. דאי הונגצ'י, חבר במשלחת אחרת, ציין את יעילות שיטת השאלת הספרים בספריית הקונגרס.

יסוד הספרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1906 שלח מושל מחוז חונאן מזכר לכתר על כך שהשלים את ההכנות ליצירת ספרייה מחוזית בצ'אנגשה. ב-1908 וב-1909 שלחו פקידים בכירים ממחוזות ליאונינג, שאנדונג, שאנשי, ג'ג'יאנג ויונאן בקשות לחצר לקבל אישור לפתיחת ספריות מחוזיות. בתגובה, ב-2 במאי 1909 משרד החינוך של שושלת צ'ינג הודיע על תוכניות לפתיחת ספריות בכל מחוזות האימפריה. ב-9 בספטמבר באותה שנה פנה ג'אנג ג'ידונג, מנהיגה הוותיק של הפעולה להתחזקות עצמית (תהליך ממסדי למודרניזציה של הכלכלה והצבא הסיני במחצית השנייה של המאה ה-19), בבקשה לקיסר ליסוד ספרייה בבירת סין. בקשתו נענתה בחיוב באותו יום עצמו. המוסד נקרא במקור "הספרייה הקיסרית של פקינג" או "ספריית המטרופוליטן".
למנהלה הראשון של הספרייה מונה הביבליוגרף והפילולוג, מיאו קואנסון (1919-1844) שייסד וניהל שנתיים לפני כן את הספרייה בנאנג'ינג. למרות המלצות מוקדמות למיקום הספרייה באזור שאינו רגיש לשריפות ולשטפונות, נבחר מתחם של אולמות ומקדשים בודהיסטים באזור הגדה הצפונית של אגמי שיצ'אנאי שבבייג'ינג. אתר זה סבל מלחות שפגעה בשימור הספרים וגם סבל מנגישות גרועה לקוראים. הספרייה נשארה במיקום זה עד 1917.

היסטוריה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרייה נפתחה לציבור ב-27 באוגוסט 1912, פחות משנה לאחר הדחת פויי, הקיסר האחרון בשושלת צ'ינג. ממועד זה נוהלה הספרייה על ידי משרד החינוך של הרפובליקה הסינית (1912–1949). מנהלה החדש של הספרייה, ג'יאנג האן (1935-1853) המליץ על הפיכתה לספריית מחקר ועל פתיחת ספרייה נפרדת שתכיל גם מגזינים ופרסומים חדשים פופולריים ותהיה מיועדת לקהל הרחב. ספרייה כזו אכן נפתחה באתר אחר ביוני 1913 והועברו אליה יותר מ-2,000 ספרים מהספרייה הראשית. באוקטובר 1913 נסגרה הספרייה הראשית לקהל לאחר שהתברר כי אולם המקדש בו שכנה קטן מדי ולא נגיש.

ב-1928, לאחר המשלחת הצפונית (מסע צבאי של הקוומינטנג בראשות צ'יאנג קאי שק, שנועד להביס אילי מלחמה ששלטו בצפון סין, ולאחד את המדינה תחת הנהגה אחת.) שימשה הספרייה כספרייה לאומית בצוותא יחד עם ספריית נאנקינג. ב-1931 נפתחה הספרייה בבניין חדש, ברחוב וֵנג'ין, בפארק בייהאי שמצפון מערב לעיר האסורה. הרפובליקה העממית של סין קמה באוקטובר 1949 ובייג'ינג הפכה לבירתה. ב-1951 הכריז משרד התרבות של סין כי שם הספרייה יהיה ספריית פקינג.

באוקטובר 1987 עברה הספרייה למבנה מודרני הנמצא בצפון פארק הבמבוק הסגול שבמועצת האידיאן, הנמצאת כ-7 קילומטרים מצפון מערב לעיר האסורה.

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי הספרייה הלאומית של סין הם הגדולים באסיה. היא מחזיקה מעל ל-33.78 מיליון פריטים (נכון ל-2014) המציבים אותה גם כאחת הספריות הגדולות בעולם. היא מחזיקה פרסומים של האומות המאוחדות כמו גם של מדינות זרות ואוסף של חומרים ספרותיים במעל ל-115 שפות. הספרייה כוללת אוסף של עצמות ניחוש כתבים עתיקים ואוספי הדפסות על עץ (אנ'). בין האוספים יקרי הערך שבספרייה קיימים מסמכים ורשומות עתיקים ונדירים מימי שושלות העבר של הקיסרות הסינית.

האוסף המקורי של "ספריית המטרופוליטן" הורכב ממספר מקורות. ב-1909 מסרה החצר הקיסרית לספרייה את העותק השלם היחיד שנותר של סיקו קוואנשו - ארבעה קובצי ענק של כתבים המכילים את כל אוצרות הידע, הספרות והתרבות הסינית כפי שהיו ידועים עד 1782, השנה בה נחתמה היצירה שנוצרה בארבעה עותקים בלבד. בהוראת משרד החינוך הקיסרי הועברו לספרייה באותה עת גם ספרים עתיקים, ארכיונים ומסמכים של המזכירות הגדולה (הגוף השלטוני הבכיר בזמן שושלת מינג שכלל שישה שרים). כמו כן, הועבר האוסף של אוניברסיטת גוזיג'יאן הקיסרית. אוספים קיסריים אלו הכילו ספרים ותעודות מתקופת שושלת סונג הדרומית (1279-1127). בנוסף, תוכנן של שלוש ספריות פרטיות מאזור נאן-נינג נתרם לספריית המטרופוליטן. לבסוף, החצר הקיסרית עשתה מאמצים גדולים כדי להשיג כתובות עתיקות שנחרטו על גבי אבן או ברונזה.

אוספים ופריטים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף של מעל ל-270 אלף ספרים סיניים עתיקים ונדירים ומעל ל-1.64 מיליון ספרים סיניים מסורתיים מלפני המאה ה-20.
מעל ל-35 אלף כתובות על עצמות ניחוש ושריונות צבים מתקופת שושלת שאנג (המאות ה-16-11 לפני הספירה).
לוחות חרוטים של קלאסיקות האבן של שיפינג שנוצרו על ידי קאי יונג (192-132 לספירה) משושלת האן המזרחית.
מעל ל-16 אלף קבצים של מסמכים היסטוריים יקרי ערך וכתבי יד עתיקים ממערות מוגאו שבדונחואנג.
סוטרות בודהיסטיות מהמאה ה-6 לספירה.
העותק המקורי היחיד הקיים של הזיג'י טונגג'יאן - קובץ כרונולוגי עתיק שהושלם ב-1084 על ידי קבוצת מלומדים בראשותו של סימה גואנג וכולל סקירה היסטורית סינית מקיפה של 1,400 שנים.
ספרים וארכיונים של הספריות הקיסריות מתקופת שושלת סונג הדרומית (1279-1127) הכוללות עבודות של ג'ו שי.
העותק הכתוב העתיק ביותר של קובץ המקור לרפואה סינית - הואנג ניג'ינג ("ספר הרפואה של הקיסר הצהוב", שנכתב בסביבות 100 לפני הספירה) מזמן תקופת שושלת ג'ין (1234-1115).
העותקים השלמים והשמורים ביותר של אנציקלופדיית יונגל מזמן שושלת מינג (1644-1368) - אנציקלופדיה נרחבת ביותר שהושלמה בעשור הראשון של המאה ה-15.
העותק השלם היחיד שנותר של סיקו קוואנשו - ארבעה קובצי ענק של כתבים המכילים את כל אוצרות הידע, הספרות והתרבות הסינית שנכתבו בזמן שושלת צ'ינג ונחתמו ב-1782.
אוסף ספרות וספרים ייחודיים מתקופת שושלת צ'ינג שנאספו מהמכללות הקיסריות ומאספנים פרטיים.

המבנה הפיזי של הספרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסות הצפונית והדרומית למתחם הספרייה המודרני, שהוקם ב-1987, הן למבנים מאורכים בעלי גגות בסגנון פגודה. הכניסה הראשית ממזרח, מרחוב ז'ונגגואנקון (Zhongguancun), שהוא עורק תחבורה מרכזי באזור, היא בעלת חזות מודרנית. ממערב למתחם נמצא שטח ירוק שהוא חלק מפארק הבמבוק הסגול. מתחם זה כלל את בניין הספרייה המרכזי עד 2008. ב-2008 נחנך באגף הצפוני של מתחם הספרייה בניין הספרייה החדש. הבניין הצפוני הוא בשטח של 77,000 מ"ר,^[1] תוכנן על ידי משרד האדריכלים הגרמני KSP Jürgen Engel Architekten (גר'). אוסף הספרים המצוי בבניין כולל כ-12 מיליון ספרים ומבקרים בו מדי יום כ-12,000 מבקרים.^[1] החלל המרכזי של המבנה הוא מלבני, במידות של 90 * 119 מטרים והוא כולל שלושה מפלסים שנועדו, על פי המתכננים, להראות את התרבות הנבנית שכבה על גבי שכבה כמו באתר ארכאולוגי.^[2] במפלס הבסיס נמצאים האוספים העתיקים ביותר ובהם גם אוסף סיקו קוואנשו הנמצא בתוך חדר כספת שקוף. המפלס השני, המסמל את ההווה, מוקדש לאגפי הקריאה והיעץ והמפלס העליון הוא הספרייה הדיגיטלית המסמלת את העתיד. מעל כל החלל הענק של הספרייה נפרש גג המוחזק על ידי שש קורות פלדה, ללא עמודי תמך.^[2]