העצם

העצם (בצרפתית L'os) מחזה תיאטרון על פי סיפור מאת בירגו דיופ שהועלה בסוף שנות ה-70 בתיאטרונו של פיטר ברוק, "תיאטרון בוף דה נור" בפריז. המחזה עובד ונכתב מחדש באמצעות ז'אן-קלוד קרייר ופיטר ברוק. הועלה בשנת 1995 בתיאטרון הטכניון בבימוי אוריאל זוהר ובתרגומו.

תוכן העלילה

מתנפש הוא אבי המשפחה בכפר קטן מאוד בסנגל. הוא מנסה לשלוח הודעה לחברו מוסא, הנמצא מרחק הליכה של ארבעה ימים ולילות. מתנפש מכתיב את ההודעה לבנו, אך בנו איננו יכול לכתוב את המכתב הזה, משום שאין בו מילים. למעשה, מתנפש מעביר לבנו צעקות, המבוססות על שפת ג'יבריש שאין לה מובן מילולי. ולכן בנו שאיננו מיומן בשפה זו, איננו מבין כיצד לכתוב הודעה שכזו. לכן אביו כועס ומסלק אותו מביתו, למרות התנגדותה של אוה, רעייתו. הוא מזמין חבר מהכפר, בשם נדיוגו דין. נדיוגו דין מבין את ההודעה, וגם מסוגל לחזור עליה, בדיוק נמרץ, ובאותם טונים של זעם וכעס.

נדיוגו דין יוצא למסע אל כפרו של מוסא. בהגיעו לכפר כעבור ארבעה ימים ולילות, הוא איננו מצליח לשכנע את מוסא, בדבר המסר. שהרי זהו מסר בלתי-מילולי, ומוסא מתנהג כאילו איננו מבין את משמעותו. ברור שהוא כן מבין, אך הבקשה או הדרישה מצד מתנפש, כנראה איננה מוצאת חן בעיניו. במהלך הדיון הסוער, נשמעת לפתע געיית פרה. והיא, אם כן, הפתרון למצב. נדיוגו דין לוקח את הפרה וחוזר לכפרו.

שעה שמוסא ואימו כואבים את אובדן הפרה. אימו מסבירה למוסא, שכל רכושו הוא רכושו של מתנפש, אבל גם כל רכושו של מתנפש הוא רכושו של מוסא. מוסא מבין את המסר ויוצא גם הוא בדרכו לכפרו של ידידו מתנפש, על מנת לנסות להחזיר לעצמו את הפרה.

כאשר מתברר למתנפש שהגיעה פרה לכפר, הוא עדיין לא יודע שזו הפרה שמוסא שלח אליו. לכן הוא טוען שעליהם לחלוק ביניהם אותה. כפי שנהוג בכפר, כל פעם שמגיעה פרה כולם מתחלקים בה. גם אם היא שייכת לאדם אחד. כמובן, בתנאי שהוא יקבל את חלקו, עצם הירך. אלא שאז מתברר שנדיוגו דין חזר ועימו הפרה. ברגע זה משתנה תפיסת עולמו של מתנפש. ואפילו ראש הכפר מגיע על מנת לשכנעו לחלוק את הפרה עם כל הכפר. לאחר מאמצי שכנוע ארוכים וקשים משכנעים אותו. והוא, כמובן מאליו, יקבל את עצם הירך.

בתמונה הבאה רואים את אנשי הכפר שיכורים. הם אכלו את הפרה ושתו לשכרה. ואליהם מגיע מוסא. הוא מחפש את חברו מתנפש, אך כולם מזהירים אותו שזו לא השעה הנכונה לבוא אליו, מסיבות ברורות. מוסא איננו מבין. והולך אל ביתו של מתנפש.

בביתו, מתנפש מסביר לאוה רעייתו, מה יהיה עליה לעשות כדי לבשל את העצם והבשר סביבה. היא מקבלת את כל הסבריו ומנסה לבצע בהתאם. ואז מגיע משפט מפתח, שבו משתמש מתנפש בדברו עם אוה על העצם:

"מתנפש: 'אוה, היכן העצם?' אוה: 'העצם כאן'"...

באותו רגע ממש, מגיע מוסא אל ביתו של מתנפש. האחרון נבהל ומנסה להימנע מלפגוש אותו. אלא שמוסא נכנס, ומנסה להסכיר למתנפש את יחסיהם מן העבר. אלא שחברו, מתנפש, מסתייג ממנו ומזכרונותיו. ומאחר שהוא רואה שמוסא, ידידו מן העבר, איננו עוזב את ביתו, הוא מתחזה לחולה.