הפסנתרן

הפסנתרן
The Pianist
	כרזת הסרט
מבוסס על	The Pianist
בימוי	רומן פולנסקי
הופק בידי	רומן פולנסקי; רוברט בנמוסה; אלאן סארד
תסריט	רונלד הארווד
עריכה	הארווה דה לוזה
שחקנים ראשיים	אדריאן ברודי; תומאס קרצ'מן; אמיליה פוקס; פרנק פינלי; מורין ליפמן
מוזיקה	וויצ'ך קילאר
צילום	פאבל אדלמן
מדינה	צרפת, הממלכה המאוחדת, גרמניה, פולין
חברת הפקה	StudioCanal, RP Productions, Heritage Film, Babelsberg Studio, Canal+, Runteam Productions
חברה מפיצה	פוקוס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	מאי 2002 בפסטיבל קאן; ספטמבר 2002 בצרפת; אוקטובר 2002 בישראל
משך הקרנה	148.7 דק'
שפת הסרט	אנגלית; גרמנית; פולנית; צרפתית; רוסית; טורקית
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט היסטורי, סרט מלחמה, סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים
תקציב	35,000,000‏$
הכנסות	120,072,577‏$ (6 בנובמבר 2016)
הכנסות באתר מוג'ו	pianist
פרסים	פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (אדריאן ברודי); פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר (רומן פולנסקי, רוברט בנמוסה, אלאיין סארדה); פרס דקל הזהב; פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לצילום (פאבל אדלמן); פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר (רומן פולנסקי); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (רומן פולנסקי); פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (רונלד הארווד); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	www.thepianistmovie.com
	דף הסרט ב־IMDb

הפסנתרן (באנגלית: The Pianist) הוא סרט דרמה עטור פרסים משנת 2002 בבימויו של רומן פולנסקי. הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן יהודי-פולני מחונן ששרד את השואה בוורשה^[2].

הסרט הופק בשיתוף פעולה אירופי בין צרפת (חברת ההפקות הגדולה "קנל"), בריטניה, גרמניה (בה צולם חלק מהסרט) ופולין. המפיקים היו הצרפתים אלאן סארד, רוברט בנמוסה ופולנסקי עצמו^[2]. הסרט זכה להצלחה גדולה הן בביקורות והן בקופות, גרף למעלה מ-120 מיליון דולר ברחבי העולם וזכה בשלושה פרסי אוסקר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט נראה ולדיסלב שפילמן (אדריאן ברודי), פסנתרן יהודי מוורשה, מנגן ברדיו הפולני, כשהגרמנים מפציצים את ורשה וכובשים אותה. במהלך הסרט שפילמן עד לשינוי היחס ליהודים בפולין - גנבת רהיטים וכסף, איסור על כניסת יהודים למקומות שונים והתעמרות ביהודים ללא סיבה.

בזמן זה שפילמן מתקשה להתרגל להפיכתו לאזרח סוג ב' ונלחם בגזרות, לעומת אביו (פרנק פינלי) למשל, שנוקט גישה פחות לוחמנית. אבל למרות הגזרות שפילמן ומשפחתו עדיין מלאים בתקווה כי הם שמעו ברדיו שבריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, והם מצפים שהמצב ישתנה במהרה.

הנאצים מטילים גזרות נוספות על היהודים, שכוללות חובת ענידת סרט לבן שעליו מצויר מגן דוד על זרוע היד, במשך כל הזמן שבו היהודים לא נמצאים בביתם, ובהמשך הם פוקדים על היהודים לעבור אל הגטו, כדי שלא יתערבבו עם האזרחים "סוג א'" לראייתם.

בגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המעבר לגטו והתעמרות הנאצים ביהודים - שכללו הרג בפומבי וגזל רכושם, היהודים מנסים למכור חלק מחפציהם כדי שיוכלו לכלכל את עצמם, וחלקם מקבצים נדבות. בתחילת החיים בגטו היהודים מנסים לחזור לשגרה ולהתרגל למגורים המצומצמים, לעבודות החדשות ולהגבלות החדשות, והנאצים מקימים כוח שיטור יהודי הכפוף ליודנראט, שבסמכותו לקבוע מי יישאר בגטו ומי יגורש למחנות עבודה.

באותו הזמן שפילמן עובד כפסנתרן בבית קפה קטן - שינוי דרסטי של מעמדו כנגן ברדיו, שהיה המדיום השולט באותו הזמן, ושאר בני משפחתו זוכים לרישיונות עבודה ומנסים לכלכל את עצמם על ידי מיון ביזת הנאצים. הניסיון שלהם להמשיך בצורה נורמלית עד כמה שאפשר נקטע ב-16 באוגוסט 1942 כשהם מובלים לכיכר שליד תחנת הרכבת כדי להישלח למחנות עבודה. כשהם בכיכר מתפתח דו-שיח האם למות גאים על ידי תקיפת החיילים הנאצים, או ללכת למחנה העבודה, שבו, הם מבינים, ימותו הזקנים, הנכים והילדים, כי הם לא מתאימים לעבודה מאומצת.

לבסוף משפחתו הולכת למחנה אבל אחד משוטרי המשטרה היהודית בגטו, מכר ותיק של שפילמן, מוציא אותו מהטור ומציל אותו. שפילמן מתחזה לאחד מנושאי אלונקות המתים כדי שהנאצים לא יבחינו בעזיבתו את הטור, וחוזר לגטו שאותו הוא מוצא ריק - מלא בפגרי אדם וברכוש שזרוק ברחוב, אבל מגלה קבוצה יהודית במסתור בגטו ומצטרף אליה. בהמשך שפילמן מצטרף למספר יהודים שעובדים בעבודת כפיים מאולצת בגטו ולומד על התוכניות של הגרמנים להרוג את כל היהודים, ועל התוכניות של היהודים בגטו ומחוץ לו, ללחום בחזרה. שפילמן מחליט לעזור למחתרת נגד הנאצים ומבריח נשק לתוך הגטו.

במחבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שמרד היהודים בנאצים מתחיל, שפילמן מחליט לצאת מהגטו ונעזר בידידה נוצרייה (אמיליה פוקס) שנעזרת בחבריה כדי לספק לו מזון ומקום להתחבא בו מפני הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם. שפילמן מועבר ממקום למקום כל כמה זמן, והאנשים שמחביאים אותו מספקים לו חדשות ושמועות - למשל שהרכבות מלאות האדם מוורשה מגיעות למחנה טרבלינקה וחוזרות ריקות, שרכבות מזון לא נכנסות לשם ושלתושבים לא נותנים להתקרב למחנה, ומזה הם מבינים שזה מחנה השמדה, ונודע לשפילמן שמתוך כחצי מיליון יהודים בגטו ורשה נותרו רק כ-60,000 יהודים שרובם צעירים.

שפילמן לא יכול להאזין לרדיו מכיוון שלפעמים הוא מוחבא בבית דירות שמאוכלס בלא-יהודים, והחוסר במסמכי זיהוי בנוסף למצבו הבריאותי יסגירו במהרה שהוא "לא שייך" למקום.

יום אחד שפילמן רואה טייסת של בעלות הברית ובהמשך הזמן שומע שמועות על התקדמות הכוחות לתוך גרמניה, ומפתח אופטימיות.

המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באפריל 1943 פורץ מרד גטו ורשה שעליו שפילמן משקיף בתקווה, בגלל הצלחות קטנות של היהודים, אבל לבסוף בגלל העליונות הצבאית של הנאצים הם הורסים את הבית שמהווה את מרכז ההתנגדות, ושפילמן רואה את היהודים קופצים מהחלונות בקומה העליונה מפחד מהאש שפושטת בבניין, וכדי שלא יתפסו חיים.

בעקבות גילויו באחת מדירות המסתור הוא משנה את מקום המחבוא שלו לאזור שמשקיף על בית חולים שמטפל בנאצים שנפגעו במלחמה ובמרד. בדירה יש פסנתר והוא מזיז את ידיו מעליו כאילו הוא מנגן, אבל לא נוגע בקלידים מחשש שיתפסו אותו - את המוזיקה הוא שומע בראשו, וכך מעביר את הזמן.

בהמשך מצבו מורע בגלל תת תזונה ובנוסף משום שחלה בחצבת. שפילמן נבדק על ידי רופא ילדים שהוא ידיד של המחתרת ומבשר לו שהוא יחיה. חבריו מאכילים אותו ומחזירים אותו למצב בריאותי סביר, ומדווחים לו על התקדמות בעלות הברית שהגיעו לצרפת ועל התקדמות הרוסים לגרמניה שאותה הם מפציצים כל לילה.

ב-1 באוגוסט 1944 פותחת המחתרת הפולנית במרד ורשה, והאזור שבו גר שפילמן מופגז על ידי טנק גרמני, וכשהוא מנסה לברוח הנאצים שמים לב אליו והוא מחליט להסתתר בבית החולים נטוש. בעקבות החרבה שיטתית של הבניינים בשכונה על ידי הנאצים, בהתאם למדיניות ה"אדמה החרוכה", שפילמן בורח לגטו ההרוס ומסתתר בו.

בחזרה לגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפילמן מגלה שכל הבניינים בגטו הרוסים ושאין שם נפש חיה, וכמעט כל דבר בעל ערך כבר נמכר או נלקח על ידי הבעלים, או נשדד - כולל האוכל. במהלך חיפוש אוכל ללא הצלחה רבה, קצין גרמני (השחקן תומאס קרצ'מן בתפקיד הקצין וילם הוזנפלד) מגלה אותו ושואל את שפילמן מי הוא, וכשהוא מגלה ששפילמן פסנתרן הוא מבקש ממנו לנגן על הפסנתר שבבית הנטוש. בתחילה שפילמן חרד מהסיטואציה, אך בהמשך הוא מתרצה ומנגן להוזנפלד את הבלדה מס.1 של שופין. שלישו של הוזנפלד, המחכה בחוץ, לא חושד, מפני שערב קודם הקצין גילה את הפסנתר וגם ניגן עליו. הקצין מחליט לעזור לשפילמן ולספק לו מזון טרי, בזמן שהבניין הופך למפקדה של הצבא הנאצי. הוא מעודד אותו להחזיק מעמד עוד קצת שכן הרוסים כבר ניצבים על נהר ויסלה. כשהגרמנים נסוגים מפני התקדמות הצבא האדום, הקצין נותן לו את המעיל שלו כדי לחמם אותו, ונפרד ממנו לשלום.

לאחר זמן קצר שפילמן רואה את הצבא הפולני שמתקדם דרך הגטו ויוצא לחבק אותם, אבל בגלל מעיל הצבא הנאצי שעליו הם יורים, עד שהוא מזדהה כפולני.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקצין הגרמני שנמצא במחנה שבויים של הצבא האדום, פונה מעבר לגדר ליהודי שציין את היותו נגן כינור, ומבקש ממנו למסור הודעה לשפילמן, בתקווה שיגמול לו טובה, ויעזור לו להשתחרר. בינתיים חוזר שפילמן לנגן ברדיו וורשה, וכשהכנר מוסר לו את המידע, שניהם מגיעים למקום, אבל המחנה כבר פורק ושפילמן לא מצליח לאתר את הקצין השבוי.

בסיום הסרט מופיעה שקופית שמציגה שמו של הקצין הנאצי - וילם הוזנפלד, ומידע לפיו מת בשנת 1952, עדיין כשבוי. בנוסף מציינים ששפילמן המשיך לגור בוורשה עד גיל 88 שבו הוא נפטר בשנת 2000.

תהליך יצירת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדיסלב שפילמן, יליד 1911, המשיך לחיות בוורשה כפסנתרן ומלחין. הוא נפטר ב-6 ביולי 2000, לפני שהסתיימה הפקת הסרט. לדעתו האדם המתאים ביותר להפקת הסרט הוא רומן פולנסקי, ניצול שואה בעצמו שאיבד במהלכה את אמו וכמה מקרוביו. פולנסקי אף הכניס לסרט מוטיבים אותנטיים אישיים מחייו, כגון המשפט שאומר יצחק הלר לשפילמן, "אל תרוץ", בסצנה שבה הוא מוציא אותו מטור לעלייה לרכבת שתיקח אותו למחנה השמדה^[3].

כדי לבטא את התקופה ואת הסבל הרב בפולין הכבושה, פולנסקי השתמש בתפאורה ובלבוש המדויקים לאותה תקופה, ולימד את השחקנים את נורמות ההתנהגות שרווחו באותה תקופה. בנוסף, כדי להדמות לשפילמן שהוא גיבור הסרט, אדריאן ברודי הכין את עצמו לתפקיד זמן רב - הוא הכניס את עצמו למשטר דיאטה קפדני והוריד 14 ק"ג. כדי להרגיש את חוסר האונים והדלות המחפירה של שפילמן ברוב תקופת המלחמה הוא מכר את דירתו ומכוניתו ולא צפה בטלוויזיה במשך תקופה ארוכה.

הקרנת הבכורה הבינלאומית הרשמית של הסרט נערכה ב-1 באוקטובר 2002, בסינמטק תל אביב. בנוכחותם של פולנסקי, השחקן הראשי אדריאן ברודי, השחקנית ג'סיקה קייט מאייר ומפיק הסרט רוברט בנמוסה^[4]. במהלך הביקור בישראל לרגל הקרנת הסרט, התרגש פולנסקי למצוא את שמותיהם של בני משפחתו בארכיון יד ושם^[5]. בעקבות הסרט זכה פולנסקי בפרס אוסקר הראשון שלו.

בפברואר 2009, העניק "יד ושם" את תואר חסיד אומות העולם לקצין הנאצי שסייע בהצלתו של הפסנתרן ולדיסלב שפילמן^[6].

ביקורות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל בצורה מאוד חיובית, ולפי אתר הביקורות "Rotten Tomatoes" הוא קיבל ציון של 95% מתוך 100% בהתבסס על כלל המבקרים, ו94% מתוך 100% בהתבסס על המבקרים הכי מצליחים ומקצועיים (Top Critics)^[7]. גם בישראל זכה לתגובות נלהבות מצד המבקרים^[8].

הסרט הועמד לפרסים רבים וזכה בחלקם, בהם:

שלושה פרסי אוסקר^[9]:
- הבמאי הטוב ביותר - רומן פולנסקי (לא נכח בטקס - מבוקש בארצות הברית מאז 1978)
- השחקן הראשי הטוב ביותר - אדריאן ברודי
- התסריט המעובד הטוב ביותר - לתסריטאי רונלד הארווד
פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן - לבמאי רומן פולנסקי^[10]
שבעה פרסי סזאר (האוסקר הצרפתי), בהם לסרט הטוב ביותר (הסרט הלא-דובר צרפתית הראשון שזכה בסזאר), לבמאי ולשחקן^[11]
שני פרסי באפט"א (האוסקר הבריטי)
ארבעה פרסים מטעם אגודת מבקרי הקולנוע האמריקאית, בהם פרס לסרט הטוב ביותר של 2002 ובפרס הבמאי הטוב ביותר^[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הפסנתרן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הפסנתרן", באתר נטפליקס
"הפסנתרן", באתר AllMovie (באנגלית)
"הפסנתרן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הפסנתרן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"הפסנתרן", באתר Metacritic (באנגלית)
"הפסנתרן", באתר אידיבי
"הפסנתרן", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"הפסנתרן", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"הפסנתרן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"הפסנתרן", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
דנה מסד, הזוהי שואה? על ייצוג הבלתי ניתן לייצוג בסרטים הפסנתרן ורשימת שינדלר, בכתב העת "שורה ראשונה", גיליון שני, 2007
מיכאל אורן, ‏רומן עם הצורר, תכלת 15, סתיו התשס"ד / 2003

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ על הפסקול (2002) ראו ביקורת: יוסי חרסונסקי, הפסנתרן, מוזיקה מפסקול סרטו של רומן פולנסקי, באתר "חרסונסקי מיוסיק".
^ ¹ ² אורי קליין, משקיף מן הבית הריק, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2002
^ גואל פינטו, זיכרונות של אחר, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2002
^ "הפסנתרן" בפרמיירה בינלאומית בת"א, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2002
^ ביקורו של פולנסקי ביד ושם
^ כנען ליפשיץ, הקצין הנאצי שהציל את "הפסנתרן" הוכר כחסיד אומות עולם, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009
^ עמוד הסרט "הפסנתרן" באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
^ ביקורות:
נסים דיין, ‏העולם כבר לא שייך לאלוהים, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2002
אורי קליין, הישג רציני, באתר הארץ, 26 במאי 2002
נילי ברקן, ‏לא מגש הכסף ולא יד ושם, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2002
^ ברח מהגטו לקולנוע, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
^ גואל פינטו, "הפסנתרן" של פולנסקי זכה בדקל הזהב, באתר הארץ, 26 במאי 2002
^ סוכנויות הידיעות, "הפסנתרן" זכה בשבעה פרסי סזאר, באתר הארץ, 22 בפברואר 2003
^ סוכנויות הידיעות, "הפסנתרן" - הסרט הטוב ביותר של 2002, באתר הארץ, 4 בינואר 2003

[1] על הפסקול (2002) ראו ביקורת: יוסי חרסונסקי, הפסנתרן, מוזיקה מפסקול סרטו של רומן פולנסקי, באתר "חרסונסקי מיוסיק".

[קליין-2] ¹ ² אורי קליין, משקיף מן הבית הריק, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2002

[פינטו-3] גואל פינטו, זיכרונות של אחר, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2002

[4] "הפסנתרן" בפרמיירה בינלאומית בת"א, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2002

[5] ביקורו של פולנסקי ביד ושם

[6] כנען ליפשיץ, הקצין הנאצי שהציל את "הפסנתרן" הוכר כחסיד אומות עולם, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009

[7] עמוד הסרט "הפסנתרן" באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)

[8] ביקורות:
נסים דיין, ‏העולם כבר לא שייך לאלוהים, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2002
אורי קליין, הישג רציני, באתר הארץ, 26 במאי 2002
נילי ברקן, ‏לא מגש הכסף ולא יד ושם, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2002

[9] ברח מהגטו לקולנוע, באתר הארץ, 24 במרץ 2003

[10] גואל פינטו, "הפסנתרן" של פולנסקי זכה בדקל הזהב, באתר הארץ, 26 במאי 2002

[11] סוכנויות הידיעות, "הפסנתרן" זכה בשבעה פרסי סזאר, באתר הארץ, 22 בפברואר 2003

[12] סוכנויות הידיעות, "הפסנתרן" - הסרט הטוב ביותר של 2002, באתר הארץ, 4 בינואר 2003

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

פרס גויה לסרט האירופי הטוב ביותר
1990‏-2010	הודו סין (1992) • שלושת הצבעים: כחול (1993) • ממזר קטן (1994) • אמריקה (1995) • סודות ושקרים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • המתאגרף (1998) • החיים יפים (1999) • רוקדת בחשכה (2000) אמלי (2001) • הפסנתרן (2002) • להתראות לנין! (2003) • עם הראש בקיר (2004) • נקודת מפגש (2005) • המלכה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2008) • נער החידות ממומביי (2009) • נאום המלך (2010)
2011‏-היום	הארטיסט (2011) • מחוברים לחיים (2012) • אהבה (2013) • אידה (2014) • ילדות פרא (2015) • היא (2016) • הריבוע (2017) • אהבה בימים קרים (2018) • עלובי החיים (2019) • האב (2020) • עוד סיבוב (2021) • האדם הגרוע בעולם (2022)

פרס דקל הזהב
1945‏-1960	יוניון פסיפיק (1945) • (בשנה זו חולקו 11 פרסים) ייסורים, סוף השבוע האבוד, האחו האדום, פגישה מקרית, ניצ'ה נגר, הסימפוניה הפסטורלית, תקוותם האחרונה, גברים ללא כנפיים, רומא עיר פרזות (1946) • הפרס לא חולק (1947) • הפסטיבל לא התקיים (1948) • האדם השלישי (1949) • הפסטיבל לא התקיים (1950) • מיס ג'ולי (אלף סיוברג), נס במילאנו (ויטוריו דה סיקה) (1951) • בשל מאזן הכוחות, אותלו (1952) • שכר האימה (1953) • השער לגיהנום (1954) • מרטי (1955) • עולם הדממה (1956) • שכנוע ידידותי (1957) • העגורים עפים (1958) • אורפאו נגרו (1959) • לה דולצ'ה ויטה (1960)
1961‏-1980	היעדרות כה ארוכה, וירידיאנה (1961) • משלם ההבטחות (1962) • הברדלס (1963) • מטריות שרבורג (1964) • הפטנט (1965) • על גברים ונשים, גבר ואישה (1966) • יצרים (1967) • חלוקת הפרס בוטלה בשל אירועי מאי 1968 (1968) • והיה אם... (1969) • מ.א.ש (1970) • המקשר (1971) • מקרה מאטי, מעמד הפועלים הולך לגן עדן (1972) • אי ההבנה, הדחליל (1973) • השיחה (1974) • כרוניקה של שנים בוערות (1975) • נהג מונית (1976) • פדרה פדרונה (1977) • קבקבי העץ (1978) • אפוקליפסה עכשיו, תוף הפח (1979) • כל הג'אז הזה, קגמושה (1980)
1981‏-2000	איש הברזל (1981) • יול, נעדר (1982) • הבלדה על נראיימה (1983) • פריז, טקסס (1984) • מסע העסקים של אבא (1985) • המיסיון (1986) • מתחת לשמש השטן (1987) • פלה הכובש (1988) • סקס, שקרים ווידאוטייפ (1989) • לב פראי (1990) • ברטון פינק (1991) • כוונות טובות (1992) • שלום לפילגש, הפסנתר (1993) • ספרות זולה (1994) • מתחת לפני השטח (1995) • סודות ושקרים (1996) • טעם הדובדבן (1997) • נצח ועוד יום (1998) • רוזטה (1999) • רוקדת בחשכה (2000)
2001‏-2020	חדרו של הבן (2001) • הפסנתרן (2002) • אלפנט (2003) • פרנהייט 9/11 (2004) • הילד (2005) • כשהרוח נושבת (2006) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2007) • בין הקירות (2008) • סרט לבן (2009) • הדוד בונמי שיכול לזכור את חייו הקודמים (2010) • עץ החיים (2011) • אהבה (2012) • כחול הוא הצבע החם ביותר (2013) • שנת חורף (2014) • דיפאן (2015) • אני, דניאל בלייק (2016) • הריבוע (2017) • המשפחה שלי (2018) • פרזיטים (2019) • הפסטיבל לא התקיים בשל מגפת הקורונה (2020)
2021-היום	טיטאן (2021) • משולש העצבות (2022) אנטומיה של נפילה (2023)

זוכי פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר
1947‏-1960	שנות חיינו היפות ביותר (1947) • המלט (סרט, 1948) (1948) • גונבי האופניים (1949) • הכל אודות חוה (1950) • במעגל (1951) • פורץ השחקים (1952) • משחקים אסורים (1953) • שכר האימה (1954) • ריצ'רד השלישי (1955) • ז'רבז (1956) • הגשר על הנהר קוואי (1957) • מקום בצמרת (1958) • בן חור (1959) • הדירה (1960)
1961‏-1980	אדי פלסון/בלדה לחייל (1961) • לורנס איש ערב (1962) • טום ג'ונס (1963) • דוקטור סטריינג'לאב (1964) • גבירתי הנאווה (1965) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (1966) • אדם לכל עת (1967) • הבוגר (1968) • קאובוי של חצות (1969) • קיד וקסידי (1970) • יום ראשון הארור (1971) • קברט (1972) • לילה אמריקאי (1973) • לקומב לוסיין (1974) • אליס לא גרה כאן יותר (1975) • קן הקוקייה (1976) • הרומן שלי עם אנני (1977) • ג'וליה (1978) • מנהטן (1979) • איש הפיל (1980)
1981‏-2000	מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • לחנך את ריטה (1983) • דמעות של שתיקה (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • זיכרונות אהבה מפירנצה (1986) • ז'אן דה פלורט (1987) • הקיסר האחרון (1988) • ללכת שבי אחריו (1989) • החבר'ה הטובים (1990) • הקומיטמנטס (1991) • זיכרונות מאחוזת הווארד (1992) • רשימת שינדלר (1993) • ארבע חתונות ולוויה אחת (1994) • על תבונה ורגישות (1995) • הפצוע האנגלי (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • גלדיאטור (2000)
2001-היום	שר הטבעות: אחוות הטבעת (2001) • הפסנתרן (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • הטייס (2004) • הר ברוקבק (2005) המלכה (2006) • כפרה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • מטען הכאב (2009) • נאום המלך (2010) • הארטיסט (2011) • ארגו (2012) • 12 שנים של עבדות (2013) • התבגרות (2014) • האיש שנולד מחדש (2015) • לה לה לנד (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • רומא (2018) • 1917 (2019) • ארץ נוודים (2020) • כוחו של הכלב (2021) • במערב אין כל חדש (2022) • אופנהיימר (2023)

רומן פולנסקי
סרטים שביים	סכין במים (1962) • רתיעה (1965) • ללא מוצא (1966) ‏• סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי (1967) • תינוקה של רוזמרי (1968) • מקבת' (1971) • מה? (1972) • צ'יינהטאון (1974) • הדייר (1976) • טס (1979) • הפירטים (1986) • פרנטיק (1987) • ירח מר (1992) • העלמה והמוות (1994) • השער התשיעי (1999) • הפסנתרן (2002) • אוליבר טוויסט (2005) • סופר הצללים (2010) • אלוהי הקטל (2011) •‏ ונוס בפרווה (2013) • מבוסס על סיפור אמיתי (2017) • קצין ומרגל (2019)
ראו גם: שרון טייט • רוברט האריס