הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות
הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביותהקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות
דגל הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות
תחום ארגון בינלאומי
שפה רשמית ספרדית, אנגלית, צרפתית, פורטוגזית, והולנדית
מטה הארגון קראקס, ונצואלהונצואלה ונצואלה
מקום פעילות יבשת אמריקה והאיים הקריביים מלבד ארצות הברית וקנדה
חברים 32 מדינות
יושב ראש אנדרס מנואל לופס אוברדור
תקופת הפעילות 23 בפברואר 2010 – הווה (14 שנים)
sela.org/celac
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות (ספרדית: Comunidad de Estados Latinoamericanos y Caribeños, פורטוגזית: Comunidade de Estados Latino-Americanos e Caribenhos) או בקיצור CELAC, הוא השם של הבלוק הלטיני אמריקאי והמדינות הקריביות אשר הוקם ב-23 בפברואר 2010 בוועידת "קבוצת ריו" אשר נערכה במקסיקו. בבלוק חברות כל מדינות יבשת אמריקה והאיים הקריביים מלבד ארצות הברית וקנדה. מדינות אירופאית אשר מחזיקות בשטחים באזור אינן חברות גם כן.

הבלוק הוא תוצאה של עשור המאופיין בהעמקת הקשרים בין המדינות החברות. הבלוק נועד להעמיק את הקשרים הכלכליים, המסחריים והפוליטיים בין המדינות וכמו כן, למזער את ההשפעה של ארצות הברית על הפוליטיקה והכלכלה של המדינות החברות. הארגון רואה בעצמו כאלטרנטיבה לארגון מדינות אמריקה (OAS) אשר הוקם בוושינגטון ב-1948 כהתנגדות להשפעה פוטנציאלית של ברית המועצות באזור ואשר כולל את כל המדינות החברות בקהילה זו בנוסף לארצות הברית וקנדה.

בינואר 2020 פרשה ברזיל מהארגון, אך הצטרפה אליו שוב בינואר 2023, לאחר היבחרו של לואיז אינסיו דה סילבה לנשיא ברזיל.

ביוני 2023, CELAC הכירה באופי הלטינו-אמריקאי והקריבי של האי פורטו ריקו ו"קוראת לאסיפה הכללית של האו"ם לבחון את שאלת פורטו ריקו בשלמותה ועל כל היבטיה. , ולהכריע בעניין זה בהקדם ככל האפשר".[1].

מדינות חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילה חברות 32 מדינות בעלות חמש שפות רשמיות שונות:

18 מדינות דוברות ספרדית:

12 מדינות דוברות אנגלית:

מדינה אחת דוברת צרפתית:

מדינה אחת דוברת הולנדית:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]