הקנטוריות בקתדרלה של פירנצה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל |
דונטלו  |
| תאריך יצירה |
1433 |
| טכניקה וחומרים |
שיש |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
570 ס״מ |
| גובה |
348 ס״מ |
| עומק |
98 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
רנסאנס מוקדם |
| מיקום | מוזיאון הדואומו |
  | |
הקנטוריות בקתדרלה של פירנצה הן שתי מרפסות מפוסלות משיש, שנוצרו עבור הקתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה. הן נוצרו בין השנים 1431–1438 על ידי לוקה דלה רוביה (Luca della Robbia) ודונטלו. שתי הקנטוריות מצויות כיום באוסף מוזיאון הדואומו בפירנצה (Museo dell'Opera del Duomo).
המונח "קנטוריה" (באיטלקית: Cantoria) המתאר את היצירות, הוא מונח מודרני והשימוש ליצירות אלו אינו ידוע: יתכן שנועדו למקום מושבו של נגן עוגב או מקהלה, או שהיו מתקן בו הונחו צינורות העוגב של הכנסייה.[1]
פרשנויות שונות ניסו לאפיין את האיקונוגרפיה של התבליטים. בעוד הקנטוריה של לוקה דלה רוביה המתארת מוזיקאים מציינת מקור איקונוגרפי מספר תהילים, שפסוקיו חקוקים עליה, זו של דונטלו חסרה מקור כזה והיא מתמקדת בתיאור תנועה וריקוד. פרשנות רחבה יותר מנסה לקשור בין שתי היצירות לבין ויטראז' צבעוני הקבוע בכיפה, מעל למקומן המקורי של הקנטוריות. ויטראז' זה מציג את "הכתרת מריה", נושא המלווה בדרך כלל בתיאור של מלאכים רוקדים ומנגנים.[2]
הקנטוריה של לוקה דלה רוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקנטוריה הראשונה מבין השתים, הוזמנה בשנת 1431 מן הפסל לוקה דלה רוביה. אורכה הוא 560 ס"מ ורוחבה הוא 328 ס"מ. בשנת 1688 הועברה הקנטוריה ממקומה המקורי מעל הדלת של חדר תשמישי הקדושה הצפוני שבקתדרלה, שם הייתה קבועה בגובה של 16 מטרים. על פי העדויות שנשתמרו, גילופם של שישה מן התבליטים הושלמה עד שנת 1434. עדות נוספת, משנת 1435 מבקשת הגדלה של התשלום לפסל, בשל התקדמותה ויופייה של עבודתו של דלה רוביה. העבודה על היצירה נמשכה עד חודש אוגוסט בשנת 1438.[3]
על שלוש רצועות אורך חקוקים פסוקים מתוך מזמור ק"נ מספר תהילים:
הַלְלוּהוּ, בְּתֵקַע שׁוֹפָר; הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.
הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל; הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב.
הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע; הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ: הַלְלוּ-יָהּ.
מזמור זה מעניק את המסגרת הרעיונית של התיאורים - תיאור סימבולי של מוזיקה ושל מוזיקאים.
עיצוב המבנה של הקנטוריה כאנטבלטורה, עוצב כנראה בהנחייתו או ברוחו של ברונלסקי, אשר כיהן כארכיטקט הראשי של הקתדרלה.[4] חלקה העליון והבולט של הקנטוריה עוצב כאפריז הקטוע על ידי חמישה זוגות עמודים מדומים ("פילסטר"), המעוצבים בסגנון המזכיר את הסדר הקורינתי. בין העמודים מצויים חמישה תבליטי שיש מרובעים, ברוחב של 94 ס"מ ובאורך של כ-100 ס"מ,[5] המתארים נערים ונערות צעירים, המלווים בידי ילדים או מלאכים (פוטי), ועוסקים בפעילות מוזיקלית של נגינה בכלים: נערים מנגנים בתופים, נגינה בלאוטה, נערות מנגנות על כינורות עתיקים, נערים מחצצרים.
חלקה התחתון של הקנטוריה, התומך במשקל החלק העליון, מחולק בעזרת חמש תומכות משולשות המעוטרות בעלי צמח האקנתוס (Acanthus) ובעיטורים אחרים. גם ביניהם מצויים ארבעה תבליטים מרובעים המציגים נערים המנגנים במצלתיים, נערים מנגנים בתוף מרים, נערים שרים ומלווים בנבל ובלאוטה, ונערים שרים ורוקדים במעגל. בשני צדי הקנטוריה מופיעים שני תבליטים נוספים, שצורתם מאורכת ומלבנית, ושנושאם הוא נערים שרים מתוך ספר תפילה ונערים שרים מתוך מגילה.
סגנון גילוף הדמויות מציג את שליטתו של דלה רוביה במלאכת התבליט. בגדי הדמויות מעוצבים בקפידה, בהשפעת תבליטי הפיסול רומי. הקומפוזיציות שעיצב דלה ריוביה עבור כמה מן התבליטים הן דחוסות, כמעט ללא חללים ריקים והדמויות מצופפות בהן בעמידה סטאטית. בתבליטים אחרים, ייתכן שאלו מן התבליטים המאוחרים יותר, מכילים התייחסות רבה יותר לתיאור תנועה. כך למשל בתיאור הנערים המנגנים בחצוצרות. התבליטים המוארכים מצדיה של הקנטוריה מעוצבים כך שהדמויות, אמנם סטאטיות, אולם תיאורם נסוג אל רקע התבליט. אמצעי אמנותי זה קיים בכל התבליטים אולם כאן דלה רוביה עושה בו שימוש מוצלח יותר לתיאור חלל.
תבליטי הקנטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקנטוריה של דונטלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
את ההזמנה ליצירת הקנטוריה השנייה, מעל חדר תשמישי הקדושה הדרומי, קיבל הפסל דונטלו בשנת 1433. על פי התיעוד החוזה עם דונטלו נחתם ב-14 בנובמבר 1433. בחוזה מצוין כי דונטלו עתיד לקבל 40 פלורינים על כל תבליט, אולם בחוזה נכתב כי יקבל 50 פלורינים על כל תבליט אשר יעלה באיכותו על אלו של דלה רוביה. חלק מן הדמויות בתבליטים נעשו על ידי שוליות ועוזרים של דונטלו.
המבנה הבסיסי של הקנטוריה דומה לזו שעיצב דלה רוביה. גם מסגרת האנטבלטורה ביצירה זו מחולקת לקומה תחתונה המחולקת בידי תומכות, ולמרפסת המחולקת בעזרת חמישה צמדי עמודים בסגנון הסדר הדורי. בעוד מסגרת הנושא של הקנטוריה הראשונה מתמקדת בנגינה ובמוזיקה, מתרכזת זו של דונטלו בתיאור ריקוד. אולם, החידוש הגדול של דונטלו בעיצוב התבליטים היה תיאור התנועה של הדמויות. העמודים שבאפריז העליון אינם רק מחלקים אותו למשטחי תבליט, אלה מהווים מעין חזית אדריכלית או סטואה שדרכה מביט הצופה בקבוצת פוטי מכונפים, הרצים ורוקדים במצבי תנועה שונים. כמה מן הילדים המלאכים מחזיק זר ניצחון בידיהם.
אלמנט שונה נוסף מן הקנטוריה של דלה רוביה הוא השימוש שעשה דונטלו בחומרים נוספים מלבד שיש. ברקע התבליטים, ואף על העמודים, נמצא חיפוי של שיבוץ זכוכית מוזהבת ושל ריבועי שיש בצבעים שונים. אלמנט זה מדגיש את הדמויות הלבנות ואף תורם לאפקט של ריצוד אור בעיני הצופה.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מישורי, אליק; טיבר, עדה, אמנות הרנסאנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7–8, עמ' 54.
- ^ מישורי, אליק; טיבר, עדה, אמנות הרנסאנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7–8, עמ' 62-63.
- ^ Pope-Hennessy, John, Italian Renaissance Sclpture, Phaidon, London, 1971, p. 22-23, 273-274.
- ^ Pope-Hennessy, John, Italian Renaissance Sclpture, Phaidon, London, 1971, p. 22-23.
- ^ לא כל התבליטים הם באותו גודל
- ^ ראו: מישורי, אליק; טיבר, עדה, אמנות הרנסאנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7–8, עמ' 60-61.