הקרב ביבנאל

ב-6 באפריל 1944 נערך במושבה יבנאל, קרב בין חיילים בריטים ובין שני לוחמי לח"י (שנחשב ארגון טרור בעיני ממשלת המנדט), שהתבצרו באחד הבתים במושבה וסירבו להיכנע. הקרב נגמר במותם של שני הלוחמים.

מנחם לונץ (אליעזר), יליד יבנאל, חזר למושבה לעבוד במשק המשפחתי לאחר שמשפחתו עזבה את המושבה. במאי 1939 הוא הצטרף ללח"י. בביתו נערכו אימונים בנשק וכן שימש הבית לאכסן לוחמי לח"י שנפצעו ונזקקו להחלמה.

שבתאי דרוקר (ציון), נפצע ב-1 באפריל 1944 ברגלו בהיתקלות עם שוטרים בריטים בחיפה. הוא הועבר לביתו של מנחם לונץ ביבנאל להחלמה במחשבה שהמושבה מרוחקת מעיני הבריטים.

ב-6 באפריל 1944, בעקבות הלשנה, נכנס כוח בריטי גדול ליבנאל. המושבה הוקפה ונסגרה. חלק מהכוח פנה מיד לבית לונץ. הבריטים קראו לשני הלוחמים להיכנע. כאשר לא קבלו תשובה, פתחו באש על הבית. הלוחמים השיבו באש רפה כי רק אקדחים ורימונים היו בידם.

בהפסקה בין ירי לירי התנדבו בני המושבה לקרוא למנחם לונץ להיכנע ולהציל אותו ואת חברו אבל לא קיבלו תשובה. הבריטים חידשו את האש וחוררו את הבניין. לבסוף, לאחר שעה ארוכה שלא בא סימן חיים מהבית הנצור פרצו הבריטים לבית ומצאו את השניים הרוגים כשאקדחו של לונץ נתון בימינו ואצבעו על ההדק. הדעה המקובלת היא ששניהם התאבדו כשראו שאפסה כל תקווה.

לונץ נקבר ביבנאל ודרוקר בטבריה.

בשנת 2004 נחנכה טבלת זיכרון לזכר שני הלוחמים בחזית בית לונץ. הבית הוכרז כ"מבנה ראוי לשימור".