השולחן: עבודת כיתה

השולחן: עבודת כיתה היא יצירתה התיאטרונית של נעמי יואלי משנת 2009, המבוססת על מחזה עדויות "השולחן", והסיפור "מול הראי" של אידה פינק מתוך ספרה "כל הסיפורים", שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 2004 בתרגום דוד ויינפלד.

אודות ההצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"השולחן", ארבעה עדים מעידים על אקציה שערך הגסטאפו בכיכר העיר בתקופת השואה, בה נרצחו 1,300 יהודים. העדים מתוחקרים ממרחק הזמן על ידי חוקר, המתשאל אותם על שולחן שהיה במקום והעדים חלוקים ביניהם לגבי עצם קיומו ואם היה קיים – לגבי מידותיו. פינק עבדה כמתרגמת ורשמת חקירות של ניצולי שואה ישראלים על ידי משפטנים גרמנים. בין השאר מבטא המוטיב של השולחן את הסתייגותה של פינק מכך שבחקירת רצח עם דרשו מעדים לזכור פרטים "אובייקטיביים". המחזה עוסק במתח בין הזיכרון האובייקטיבי – של העובדות שקרו, לבין הזיכרון הסובייקטיבי, המשתנה מאדם לאדם, לפי מידת הבנתו ורשמיו מהאירוע. הטקסט השני של פינק הוא הסיפור הקצר "מול הראי", המתאר רגע בחייה של אישה מאוהבת.

היצירה מתרחשת בחלל של כיתה. החוקר (מגולם על ידי יואלי) יושב בשולחן המורה והעדים יושבים מולו בכיסאות התלמידים. אחד מהעדים מלווה את ההצגה בנגינת פסנתר. החוקר מקרין שקפים של דימויים שונים, שניתנים לפרשנויות שונות, עיבודים דיגיטליים למפת העיר. בתחילת ההצגה הקהל קיבל חוברת ובה הטקסט של ההצגה, והוזמן להשתתף בקריאת אחת העדויות.

גרסה קודמת של "השולחן" הועלתה במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא בשנת 2007.

ההצגה "השולחן: עבודת כיתה" הופקה במסגרת אי"ב (אגוד היוצרים העצמאיים בתיאטרון) ובתמיכת משרד התרבות ומפעל הפיס. ההצגה הוזמנה לחשיפה הבינלאומית לתיאטרון ישראלי 2010. מאז היא ממשיכה להופיע ברחבי הארץ.