ווי העמודים
וָוֵי העמודים הוא מנהג בכתיבת ספר תורה, שעל פיו מתחילים כל העמודים בספר התורה באות ו"ו, למעט חמישה עמודים, שמתחילים באותיות 'בי"ה שמ"ו'. מנהג זה הוזכר לראשונה בהגהות מימוניות, שהביא שיש שנהגו כן, אך הסתייג מהמנהג.
שם המנהג עצמו לקוח מהפסוק "וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף" (שמות, ל"ח, י'), המתאר ווים אשר היו בראש עמודי העץ אשר במשכן. מנהג זה הוא רשות, מלבד עמוד אחד החייב להתחיל דווקא בו"ו: "ואעידה בם" (דברים, ל"א, כ"ח).
בספרי תימן לא נהגו בווי העמודים, אלא כל עמוד מסתיים בסוף פסוק.
טעם המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי הנראה, טעם המנהג הוא ייפוי ספר התורה על ידי כך שראש כל עמוד בו יתחיל באותה האות. לכך נבחרה האות ו"ו, מאחר שבראשי המילים בתורה, היא מופיעה פעמים רבות מאשר כל אחת מיתר האותיות.[1] זאת, בדומה למילת "המלך" שנבחרה במגילת אסתר לפאר את ראשי העמודים.
יש שכתבו בטעם שנבחרה האות ו"ו, על פי המבואר במדרש הבא: לאחר בניית המשכן, נעשתה השוואה בין סך כל הנדבות שניתנו לשם בנייתו, לבין סך ניצולן של הנדבות לשם כך, ונמצא הפרש בין מה שנודב לבין מה שנוצל בפועל. בעקבות כך, חשדו בני ישראל במשה שנטל לכיסו מן התרומה, עד שנזכר משה שלא כלל בחישובו את החומר שממנו נעשו 'ווי העמודים' שבמשכן. הווי"ן, שבזכותם יצא משה מן החשד, באו לפני המקום, וזכו בשכר זה שתיקנו שייכתבו בראשי העמודים.[2]
חמישה עמודים מעמודי ספר התורה יוצאים מכלל זה, ואינם מתחילים בו"ו. עמוד נוסף מתחיל בו"ו, אך פתיחתו בו"ו אינה נובעת ממנהג זה, אלא ממנהג אחר (כנראה, קדום יותר), שנקבע לשם סידורן של השורות בעמוד, קודם לשירת האזינו.[3] סימן לאותיות הפותחות שישה עמודים אלו הוא הנוטריקון 'בי"ה שמ"ו',[4] והמילים הפותחות עמודים אלו הן, "בראשית" (בראשית, א', א'; זוהי המילה הפותחת את התורה, ולפיכך גם את העמוד הראשון שבה), "יהודה אתה יודוך" (בראשית, מ"ט, ח'), "הבאים אחריהם" (שמות, י"ד, כ"ח; לשם סידור השורות לפני שירת הים), "שמר לך" (שמות, ל"ד, י"א) (ויש אומרים "שני השעירם" (ויקרא, ט"ז, ח'), או "שפטים ושטרים" (דברים, ט"ז, י"ח) ולפי מנהג תימן "שמר ושמעת" (דברים, י"ב, כ"ח)), "מה טבו" (במדבר, כ"ד, ה') (לפי מנהג תימן "מוצא שפתיך" (דברים, כ"ג, כ"ד)) ו"ואעידה בם" (דברים, ל"א, כ"ח; לשם סידור השורות לפני שירת האזינו).
הדעות במנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעל "הגהות מימוניות" יצא נגד מנהג זה משום שלצורך השגתו היו הסופרים עושים חלק מן העמודים רחבים וכתובים באותיות גדולות ומרווחות, וחלק מן העמודים צרים וכתובים באותיות קטנות וצפופות. לעיתים היו הסופרים מאריכים את האותיות מעבר לאורכן המוגדר בהלכה, ובחוסר פרופורציה לגובהן, כדי לסיים שיטה (כלומר, שורה) ועמוד במילה הקודמת למילה הפותחת בו"ו, כך שתגיע ו"ו לראש העמוד הבא. פרקטיקות אלו גרמו לכך שיצא שכרם של הסופרים (בהשגת היעד של וו"י העמודים) בהפסדם (בכתיבת ספר תורה שלא לפי ההלכה, ובגודל אותיות שאינו אחיד ויפה). בעל "הגהות מימוניות" כותב שגם רבו הסכים עימו שאין לעשות ווי העמודים.[5]
רבי שמשון בן צדוק, בעל ה"תשב"ץ", מתלמידי המהר"ם מרוטנבורג, נשאל לעניין מגילה, האם צריכים להקפיד שיהיו עמודיה פותחים בו"ו, וכך השיב:
המגילה אינה צריכה להיות ווי העמודים, ואפילו ספר תורה אין צריך להיות כך. וסופר אחד עשה מעצמו כך, ונהגו העולם אחריו כך. ואדרבא, א[י]לו יהיה שום ספר תורה לכתוב, יש להזהר שלא יהא שום עמוד מתחיל בוא"ו, כי אם וא"ו של בי"ה שמ"ו, וא"ו של ואעידה בם. ושלא יהא שום עמוד [כלומר, שום עמוד מלבד עמודי בי"ה שמ"ו] מתחיל באלו האותיות [כלומר, אותיות בי"ה שמ"ו], כדי שיהא היכר לאלו האותיות [כשהן מופיעות בראש העמודים]. ואי איישר חילי אבטליניה לאותו מנהג של ווי העמודים, כי כמה פעמים בא לידי קלקול גדול שמקטינים האותיות ומרחיבין אותם אשר לא כדת, כדי שיבוא הוא"ו בראש העמוד
— תשב"ץ (קטן), סימן קפא (הפיסוק וההבהרות שבסוגריים המרובעות, לא במקור)
הרב חיד"א, בכמה מספריו, ובהם בספר "שם הגדולים" מביא, שכדי לפתור את הבעיה שתיארו ב"הגהות מימוניות" וב"תשב"ץ", נדפס באמסטרדם ספר חמישה חומשי תורה תחת השם "עזרת סופר ווי העמודים" שבו מופיעה צורת עמודים מתוקנים ויפים הכוללים את ווי העמודים, שיוכלו הסופרים להעתיק ממנו על מנת לכתוב ספר תורה לפי מנהג זה.[6] כיום נמצאים ספרים כאלה תחת השם "תיקון קוראים", או לעיתים "תיקון סופרים".
מנהג זה מובא בשם "קצת המדקדקים" על ידי הרמ"א, ולא נראה שהכריע לנהוג כך,[7] אך הרב חיד"א בספרו "ברכי יוסף" מביא בשם ספר "מקום שמואל", "שמצא ב"ציוני" שהוא סוד גדול לכתוב ווי העמודים", וש"אין לבטל המנהג".[8][9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
את עמודי בי"ה שמ"ו ניתן למצוא במקומות הבאים:
| ב | – עמוד 1 | – "בראשית" | |
| י | – עמוד 59 | – "יהודה אתה יודוך" | |
| ה | – עמוד 78 | – "הבאים אחריהם" | |
| ש1 | – עמוד 102 | – "שמר לך" | |
| ש2 | – עמוד 132 | – "שני השעירם" | |
| מ | – עמוד 184 | – "מה טבו" | |
| ו | – עמוד 242 | – "ואעידה בם" |
במקומות הבאים חרג הסופר מן המנהג: עמודים 4, 67, 68, 79, 94, 96, 97, 105, 113, 115, 119, 123, 125, 127, 140, 146, 159, 161, 162, 173, 175, 176, 188, 190, 197, 205, 217, 219, 223, 224, 225, 241 ו-244
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אוצר דינים ומנהגים, ווי העמודים
- ^ אוצר דינים ומנהגים, על פי דברי ספר המנהיג עמ' עז, שכתב טעם זה על ברכת "אמת ויציב" שמילותיה הראשונות מתחילות כולן באות ו"ו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ז', הלכה י'; מאותו מנהג ומאותו טעם של סידור השורות לפני השירה, נובעת גם האות ה"א הפותחת את העמוד שבו כתובה שירת הים
- ^ על פי תהילים, ס"ח, ה'
- ^ הגהות מיימוניות, הלכות ספר תורה, פרק ז', באתר היברובוקס
- ^ חלק ב, מערכת ו, קונטרס אחרון א
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע"ג, סעיף ו'
- ^ שולחן ערוך עם נושאי כלים, יורה דעה, סימן רעג, סעיף ו, באתר היברובוקס
- ^ על פועלו של הרב חיד"א להפצת מנהג זה בכל קהילות ישראל, ראה: יוסף ויכלדר, ווי העמודים, 'המבשר תורני', יג טבת תשפ"ב
| ספר תורה | ||
|---|---|---|
| כתיבת סת"ם | כתב סת"ם • דיו סת"ם • קלף • גוויל • סופר סת"ם • שרטוט בסת"ם • כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות | 
|
| קריאת התורה | הוצאת ספר תורה • אתה הראת • ויהי בנסוע • בריך שמיה • קריאת התורה • בעל קורא • עלייה לתורה • ברכו • ברכות התורה • הגבהה • גלילה • מי שברך | |
| צורת האותיות | קרי וכתיב • אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך • אותיות תלויות • אותיות מנוקדות • תיוג | |
| נוסח התורה | מסורה • נוסח המסורה • כתב יד לנינגרד • כתר ארם צובא • כתר דמשק • תנ"ך קניקוט • ספר תאגי • ווי העמודים | |
| מצוות ואיסורים | מצוות כתיבת ספר תורה • קריאת התורה • תלמוד תורה | |
| מנהגים | הכנסת ספר תורה • היכל • ארון קודש • יד • מעיל • עצי חיים • וימפל | |