ויטוריו אמנואלה אורלנדו

ויטוריו אמנואלה אורלנדו
Vittorio Emanuele Orlando
לידה	19 במאי 1860; פלרמו, ממלכת שתי הסיציליות
פטירה	1 בדצמבר 1952 (בגיל 92); רומא, איטליה
שם לידה	Vittorio Emanuele Orlando
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה, ממלכת שתי הסיציליות
השכלה	אוניברסיטת פלרמו
מפלגה	השמאל ההיסטורי, המפלגה הליברלית האיטלקית
	8 במאי 1948 – 1 בדצמבר 1952; (4 שנים ו־29 שבועות)
	8 במאי 1948 – 1 בדצמבר 1952; (4 שנים ו־29 שבועות)
	25 ביוני 1946 – 31 בינואר 1948; (שנה ו־31 שבועות)
	25 ביוני 1946 – 31 בינואר 1948; (שנה ו־31 שבועות)
	15 ביולי 1944 – 25 ביוני 1946; (שנתיים)
תחת מלכי איטליה	ויטוריו אמנואלה השלישי ; אומברטו השני
	→ דינו גראנדי ג'וזפה סאראגאת ←
	1 בדצמבר 1919 – 25 ביוני 1920; (29 שבועות ו־5 ימים)
תחת מלך איטליה	ויטוריו אמנואלה השלישי
	→ ג'וזפה מארקורה אנריקו דה ניקולה ←
	20 באוקטובר 1917 – 23 ביוני 1919; (שנה ו־35 שבועות)
תחת מלך איטליה	ויטוריו אמנואלה השלישי
	→ פאולו בוזלי פרנסיסקו ניטי ←
	18 ביוני 1916 – 23 ביוני 1919; (3 שנים)
תחת ראש ממשלת איטליה	פאולו בוזלי ; ויטוריו אמנואלה אורלנדו
	→ אנטוניו סלנדרה פרנסיסקו ניטי ←
	5 באפריל 1897 – 21 בינואר 1929; (31 שנים)
	5 באפריל 1897 – 21 בינואר 1929; (31 שנים)
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של המסדר האזרחי של אלפונסו XII (1924); אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס; אביר במסדר הבשורה הקדושה; אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי ;
חתימה

ויטוריו אמנואלה אורלנדו (באיטלקית: Vittorio Emanuele Orlando‏; 19 במאי 1860 – 1 בדצמבר 1952) היה מדינאי וסופר איטלקי. כיהן כראש ממשלת איטליה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורלנדו נולד בעיר פלרמו שבאי סיציליה. כיהן כפרופסור למשפטים בטרם החל את הקריירה הפוליטית שלו.

בשנת 1897 נבחר אורלנדו לפרלמנט האיטלקי. אורלנדו נחשב לבן טיפוחיו הפוליטי של ג'ובאני ג'וליטי, אשר שימש בתפקיד ראש ממשלת איטליה חמש פעמים בין השנים 1892–1921. אורלנדו, אשר השתייך לצד הליברלי של המפה הפוליטית באיטליה, כיהן בתפקיד שר החינוך והמשפטים תחת ראשי הממשלה ג'ובאני ג'וליטי, אנטוניו סלנדרה ופאולו בוזלי.

לאחר תבוסת הכוחות האיטלקיים בקרב קפורטו באוקטובר 1917, אולץ ראש הממשלה בוזלי להתפטר מתפקידו, ואורלנדו התבקש על ידי מלך איטליה לכונן ממשלה חדשה בראשותו. אורלנדו תמך בהמשך הלחימה האיטלקית לצד מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, וזאת בעיקר עקב ההבטחה של מדינות ההסכמה להעניק לאיטליה את שטחי אזור דלמטיה בסיום המלחמה (הסכם לונדון 1915). במהלך כהונתו כראש ממשלת איטליה ניצחו הכוחות האיטלקיים בקרב ויטוריו ונטו בנובמבר 1918, קרב שהביא לתבוסתו המכרעת של הצבא האוסטרו-הונגרי ולסיום חזית הלחימה באיטליה. עם ניצחון מדינות ההסכמה כונה אורלנדו באיטליה "ראש ממשלת הניצחון".

כראש ממשלת איטליה הוזמן אורלנדו לעמוד בראש המשלחת האיטלקית לשיחות השלום שנערכו בפריס בשנת 1919 לצד כל המדינות המנצחות במלחמה. במהלך הוועידה בפריס התגלעו חילוקי דעות קשים בין אורלנדו לשר החוץ שלו, סידני סונינו. אורלנדו, שלא שלט בשפה האנגלית, נראה מנותק במהלך הדיונים כאשר סונינו הפך בהדרגה לראש המשלחת האיטלקית. בעוד אורלנדו תמך בסיפוח עיר הנמל רייקה לממלכת איטליה בתמורה לאזור דלמטיה, התעקש סונינו שעל איטליה לקבל את מחוז דלמטיה. אולם איטליה יצאה מוועידה זו ללא כל השגים טריטוריאליים, וזאת בשל התעקשותו של נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, על עיקרון הגדרה עצמית. אורלנדו, שנוכח לדעת כי איטליה לא תזכה בשום הישג טריטוריאלי, עזב בכעס את הדיונים באפריל 1919. חודש ימים לאחר מכן אולץ אורלנדו להתפטר מתפקידו עקב הכעס הרב בדעת הקהל האיטלקית על כך שאיטליה לא הצליחה להגשים את האינטרסים הטריטוריאליים שלה לאחר המלחמה.

אורלנדו המשיך לכהן כחבר פרלמנט גם לאחר עלייתו לשלטון של בניטו מוסוליני בשנת 1922. אורלנדו בתחילה תמך במוסולני, אולם בעקבות רצח ג'אקומו מאטיאוטי החליט להסיר את תמיכתו במוסוליני. לאחר כיבוש אתיופיה על ידי איטליה בשנת 1935 חזר אורלנדו והביע את תמיכתו במוסוליני ומשטרו הרודני.

לאחר נפילת שלטונו של מוסוליני בשנת 1944 חזר אורלנדו לפעילות פוליטית והוא נבחר לתפקיד נשיא הפרלמנט האיטלקי, תפקיד בו החזיק עד שנת 1946. בשנת 1948 נבחר אורלנדו לתפקיד סנטור לכל חייו. באותה שנה היה אורלנדו מועמד גם לתפקיד נשיא איטליה, אולם בבחירות לתפקיד שהתקיימו בפרלמנט האיטלקי ניצח המועמד לואיג'י אינאוודי.

אורלנדו נפטר ברומא בשנת 1952. אורלנדו כתב יותר ממאה ספרים בנושאי כלכלה, מדינאות ומשפט. כמו כן, היה מדינאי אשר נודע בקשריו ההדוקים עם ראשי המאפיה האיטלקית לכל אורך תקופת פעילותו הפוליטית.

La riforma elettorale, 1883

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ויטוריו אמנואלה אורלנדו בוויקישיתוף

ביוגרפיה

ויטוריו אמנואלה אורלנדו (מימין) יחד עם ז'ורז' קלמנסו ודייוויד לויד ג'ורג'

biography/Vittorio-Orlando ויטוריו אמנואלה אורלנדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויטוריו אמנואלה אורלנדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

ראשי ממשלת איטליה
ממלכת איטליה	קמילו בנסו די קאבור • בטינו ריקאסולי • אורבנו רטאצי • לואיג'י קרלו פאריני • מרקו מינגטי • אלפונסו פררו לה מרמורה • בטינו ריקאסולי • אורבנו רטאצי • לואיג'י פדריקו מנבראה • ג'ובאני לנצה • מרקו מינגטי • אגוסטינו דפרטיס • בנדטו צ'ארולי • אגוסטינו דפרטיס • בנדטו צ'ארולי • אגוסטינו דפרטיס • פרנצ'סקו קריספי • אנטוניו סטראבה • ג'ובאני ג'וליטי • פרנצ'סקו קריספי • אנטוניו סטראבה • לואיג'י פלוקס • ג'וזפה סראצ'ו • ג'וזפה צנארדלי • ג'ובאני ג'וליטי • תומזו טיטוני • אלסנדרו פורטיס • סידני סונינו • ג'ובאני ג'וליטי • סידני סונינו • לואיג'י לוצאטי • ג'ובאני ג'וליטי • אנטוניו סלנדרה • פאולו בוזלי • ויטוריו אמנואלה אורלנדו • פרנצ'סקו סבריו ניטי • ג'ובאני ג'וליטי • איוונואה בונומי • לואיג'י פאקטה • בניטו מוסוליני • פייטרו באדוליו • איוונואה בונומי • פרוצ'ו פארי • אלצ'ידה דה גספרי
הרפובליקה האיטלקית	אלצ'ידה דה גספרי • ג'וזפה פלה • אמינטורה פנפאני • מריו שלבה • אנטוניו סניי • אדונה צולי • אמינטורה פנפאני • אנטוניו סניי • פרננדו טמברוני • אמינטורה פנפאני • ג'ובאני לאונה • אלדו מורו • ג'ובאני לאונה • מריאנו רומור • אמיליו קולומבו • ג'וליו אנדראוטי • מריאנו רומור • אלדו מורו • ג'וליו אנדראוטי • פרנצ'סקו קוסיגה • ארנלדו פורלאני • ג'ובאני ספאדוליני • אמינטורה פנפאני • בטינו קרקסי • אמינטורה פנפאני • ג'ובאני גוריה • צ'יריאקו דה מיטה • ג'וליו אנדראוטי • ג'וליאנו אמאטי • קרלו אזליו צ'אמפי • סילביו ברלוסקוני • למברטו דיני • רומנו פרודי • מאסימו ד'אלמה • ג'וליאנו אמאטו • סילביו ברלוסקוני • רומנו פרודי • סילביו ברלוסקוני • מריו מונטי • אנריקו לטה • מתאו רנצי • פאולו ג'נטילוני • ג'וזפה קונטה • מריו דראגי • ג'ורג'ה מלוני