וילהלם קייטל
 | |
| וילהלם קייטל, 1934 | |
| לידה |
22 בספטמבר 1882 הנובר, ממלכת פרוסיה |
|---|---|
| הוצאה להורג |
16 באוקטובר 1946 (בגיל 64) נירנברג, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1901–1945 (כ־44 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-פלדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-22 ראש ה-OKW | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
_25Jahre_BAR.svg){kind=small}
וילהלם בודווין יוהאן גוסטב קייטל (בגרמנית: Wilhelm Bodewin Johann Gustav Keitel; 22 בספטמבר 1882 – 16 באוקטובר 1946) היה גנרל-פלדמרשל ופושע מלחמה גרמני, ומשנת 1938 ראש הפיקוד העליון של הוורמאכט (OKW). נידון למוות במשפטי נירנברג על חלקו בפשעי המלחמה של הוורמאכט והוצא להורג.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קייטל נולד בעיירה ליד הנובר לבעל אחוזה גרמני מן המעמד הבינוני. לאחר חינוך בבית הספר לקצינים בגטינגן, התגייס לצבא האימפריה הגרמנית בשנת 1901, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-46 (סקסוניה התחתית). בשנת 1909 הוא נישא לליזה פונטיין.
במלחמת העולם הראשונה שירת קייטל ברגימנט ארטילריה ה-46, ובספטמבר 1914 נפצע באופן חמור בידו מרסיס של פגז. לאחר החלמתו הצטרף למטכ"ל הגרמני ב-1915, ובשנת 1916 מונה לקצין מטה בדיוויזיית המילואים ה-19. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר התבוסה במלחמה נותר קייטל בצבא, שנקרא באותה עת "רייכסווהר". היה לו חלק בארגון ה"פרייקור" (מיליציות ימניות קיצוניות המורכבות מיוצאי צבא, אשר דיכאו באלימות מרידות של גורמי שמאל קיצוני בגרמניה, כגון מרד הספרטקיסטים) באזור הגבול עם פולין, ולאחר מכן שירת כמדריך בבית הספר לפרשים בהנובר במשך שנתיים.
ב-1 באפריל 1923 הועלה לדרגת מיור, ובשנת 1924 הועבר למשרד ההגנה, ושירת במסגרת "משרד הכוחות המזוינים" שהיה הסוואה למטכ"ל הגרמני שהסכם ורסאי אסר על פעילותו. ב-1 בנובמבר 1927 מונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הארטילריה ה-6 (הפרוסי), ב-1 בפברואר 1929 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וזמן קצר לאחר מכן חזר למטה הכללי. ב-1 באוקטובר 1931 הועלה לדרגת אוברסט, וב-1 באוקטובר 1933 מונה למפקד אגד הרגלים ה-3. ב-1 באפריל 1934 הועלה קייטל לדרגת גנרל מיור, וב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד הדיוויזיה ה-22. ב-1 באוקטובר 1935 עם יצירת "משרד הכוחות המזוינים", מונה קייטל לראש המשרד[1]. ב-1 בינואר 1936 הועלה לדרגת גנרל לוטננט, וב-1 באוגוסט 1937 הועלה לדרגת גנרל חיל התותחנים.
בשנה זו התגלתה שערורייה שהיו מעורבים בה הגנרלים ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש (פון בלומברג נשא לאישה פרוצה לשעבר ופון פריטש הואשם בקיום יחסים הומוסקסואליים עם זונה ממין זכר). מחשש לפגיעה ביוקרתו וכדי להימנע מלהסביר את הפרשה המביכה לעם הגרמני (אף על פי שקיימת סברה שהיטלר תכנן את כל הפרשה כדי לשבור את כוחו של מעמד הקצינים הפרוסי), החליט היטלר לשנות את מבנה הפיקוד הצבאי על ידי הקמת ה-OKW, מפקדת הכוחות המזוינים, והעמיד בראשה את קייטל[2]. בראש מחלקת המבצעים של הגוף החדש הועמד הגנרל אלפרד יודל. ב-1 בנובמבר 1938 הועלה קייטל לדרגת גנרל-אוברסט. בסוף אוגוסט 1939, לקראת פתיחת מלחמת העולם השנייה, מונה קייטל ל"מועצת המיניסטרים להגנת המדינה" שהקים היטלר[3], וב-19 ביולי 1940, לאחר כניעת צרפת, קיבל קייטל דרגת גנרלפלדמרשל[4].
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה נראה כי קייטל הוא מפקד זהיר וחלש אופי. הוא יעץ להיטלר נגד פתיחת מלחמת העולם השנייה[5], נגד הפלישה לצרפת ונגד הפלישה לרוסיה. בשני המקרים דחה היטלר את דעתו, בשני המקרים התפטר אך התפטרותו נדחתה. הפעם האחרונה שבה יצא נגד היטלר הייתה בשנת 1942, עת הדיח היטלר את פילדמרשל וילהלם ליסט, מפקד הכוחות הגרמנים בקווקז. גם הפעם לא התקבלה דעתו. היו אלו חילוקי הדעות היחידים שהיו לו עם היטלר, ופרט להם נטה לקבל את דעתו של היטלר בכל נושא. הוא תמך בהיטלר גם בוויכוח על הפקרת הארמייה השישית למצור הרוסי בקרב סטאלינגרד. עת הובא, ועמו הרמטכ"ל גנרל קורט צייטצלר וראש מחלקת המבצעים אלפרד יודל, ונשאל לדעתו על החלטת היטלר שלא לפרוץ את המצור, קרא לעבר היטלר: "פיהרר שלי, עמוד על הוולגה!".
בצייתנותו זו ציית גם לפקודות נפשעות בנוגע ליחס ליהודים ולשבויי מלחמה. הוא נתן להיינריך הימלר יד חופשית להשמדת העם היהודי בשטחים שבהם שלט הוורמאכט במזרח, ועודד את "פקודת הקומיסר" בה ניתנה הוראה לירות בכל פעיל קומוניסטי. תחת אחריותו הורעבו למוות מאות אלפי שבויים ששרדו את הניפוי ההתחלתי של "פקודת הקומיסר".
לאחר קשר העשרים ביולי, בו קשרו אנשי צבא בדרג גבוה קשר לרציחתו של היטלר ולהפלת המשטר הנאצי, מילא קייטל חלק בדיכוי המרידה, ושימש חלק מ"בית הדין הצבאי של כבוד", שנדרש על מנת להקנות ל"בית הדין העממי", שבראשו ישב ה"משפטן" רולנד פרייזלר, סמכות לשפוט את הקצינים הבכירים שהשתתפו בקשר. "בית הדין העממי" שלידיו העביר קייטל את הסמכות לדון בעניין הקצינים כלל הליכים בלתי הוגנים ומשפילים, וגזר הדין היה לרוב מוות משפיל בתלייה ממיתרי פסנתרים המחוברים לאנקול קצבים. ההוצאות להורג צולמו, והוקרנו למספר נבחרים הסמוכים לחוגו הפנימי של הפיהרר, ובהם קייטל.
עם ההתקדמות הסובייטית לעבר ברלין, הפציר קייטל בהיטלר לעזוב את העיר לפני תחילת הקרב על ברלין[6]. לאחר שהיטלר סירב, שקל קייטל לחטוף אותו, אך ויתר על התוכנית כשהתברר לו שלא יוכל לגבור על שומרי ראשו של היטלר.
לאחר התאבדותו של היטלר, קייטל עזב את ברלין והעמיד את עצמו לשירותו של מנהיג גרמניה החדש, קרל דניץ.
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תבוסת גרמניה חתם קייטל ב-8 במאי 1945 על מסמך הכניעה (השני, לפי דרישת הסובייטים) בברלין, בשם צבא גרמניה[7][8]. ב-13 במאי נעצר והובא למשפט בפני הטריבונל הבינלאומי במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים כנגד השלום, תכנון ייזום וביצוע מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. להגנתו טען כי הוא "מילא את פקודות הממונים עליו". הגנה זו לא התקבלה, והוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום ונידון למוות בתלייה. בקשתו להיות מוצא להורג על ידי כיתת יורים נדחתה והוא נתלה בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946. מילותיו האחרונות היו "אני קורא לאלוהים האדיר לרחם על העם הגרמני. יותר משני מיליון חיילים גרמנים הלכו למותם בשביל ארץ האבות לפניי, אני הולך עכשיו בעקבות בניי - הכול למען גרמניה". הוצאתו להורג, שבוצעה בידי התליין ג'ון וודס, נמשכה 24 דקות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זיכרונותיו של פלדמרשל קייטל, האוטוביוגרפיה של קייטל (באנגלית)
- וילהלם קייטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וילהלם קייטל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מידע על Wilhelm Keitel בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נאצים אינם רצויים במיניסטריון הצבא הגרמני, דבר, 25 בספטמבר 1935
- ^ יומנו הברלינאי של וויליאם שיירר, המשקיף, 19 במרץ 1942
- ^ היטלר ממנה מועצת מיניסטרים להגנת המדינה, דבר, 1 בספטמבר 1939
- ^ הנאום השחצני של היטלר, הצופה, 21 ביולי 1940
- ^ אין שלום בפמליא של היטלר, דבר, 23 ביולי 1939
- ^ מזכירו של היטלר טוען: היטלר התאבד לאחר ישיבה סוערת, הַבֹּקֶר, 16 במאי 1945
- ^ טקס הכניעה הסופית נערך בברלין - במפקדת ז'וקוב, משמר, 10 במאי 1945
- ^ אריה חשביה, התפוררותו של הרייך, דבר, 21 במאי 1965
| גנרל-פלדמרשלים וגרוס-אדמירלים בוורמאכט, בלופטוואפה ובקריגסמרינה במלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| גנרלפלדמרשלים | אדוארד פון בהם-ארמולי (דרגת כבוד) • פדור פון בוק • ארנסט בוש • ולטר פון בראוכיטש • רוברט ריטר פון גריים • הרמן גרינג • מקסימיליאן פון וייכס • ארווין פון ויצלבן • וילהלם פון לב • וילהלם ליסט • אריך פון מאנשטיין • ולטר מודל • ארהרד מילך • פרידריך פאולוס • וילהלם קייטל • גאורג פון קיכלר • גינתר פון קלוגה • אוואלד פון קלייסט • אלברט קסלרינג • ארווין רומל • גרד פון רונדשטט • ולטר פון רייכנאו • וולפרם פון ריכטהופן • הוגו שפרלה • פרדיננד שרנר | |
| גרוס אדמירלים | אריך רדר • קרל דניץ | |
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |