ויני מדיקיזלה-מנדלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויני מנדלה
Winnie Madikizela-Mandela
ויני מנדלה בסווטו
ויני מנדלה בסווטו
לידה 26 בספטמבר 1936
אמבונגווני עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באפריל 2018 (בגיל 81)
יוהנסבורג, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mamao Dineo Maledi עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה הקונגרס הלאומי האפריקני עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג נלסון מנדלה, (1958–1996; גרושים; 2 ילדות)
חברת פרלמנט דרא"פ
9 במאי 2009 – 2 באפריל 2018
(8 שנים ו־47 שבועות)
הגברת הראשונה של דרא"פ
1994–1996
(כשנתיים)
→ מריקה דה קלרק
גראסה מישל ←
סגנית שר האמנות, התרבות, המדע והטכנולוגיה
1994–1996
(כשנתיים)
פאלו ג'ורדן (אמנות ותרבות), דרק הנקום (מדע וטכנולוגיה) ←
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויני מדיקיזלה-מנדלה (באנגלית: Winnie Madikizela-Mandela; נולדה בשם Nomzamo Winifred Zanyiwe Madikizela,‏ 26 בספטמבר 1936 – 2 באפריל 2018) הייתה פעילה חברתית, מתנגדת למשטר האפרטהייד ופוליטיקאית דרום-אפריקאית. היא כיהנה כנשיאת ליגת הנשים של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), והחזיקה במספר משרות בממשלה. 

היא הייתה נשואה לנלסון מנדלה במשך 38 שנים, כולל 27 שבהן ישב בכלא בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, כאשר היא פעלה כנציגתו אל מול העולם, והעבירה לציבור את מחשבותיו ודיווחה על מצבו.[1] השניים היו עדיין נשואים כאשר הוא נהיה לנשיא דרום אפריקה ב-1994, אך בפועל נפרדו שנתיים קודם לכן. הם התגרשו ב-1996,[2] אך מדיקיזלה-מנדלה המשיכה להיות נוכחת בחייו למרות נישואיו השניים ב-1998, ועמדה לצידו כאשר עבר טיפולים למחלת לב.[3]

דמותה הייתה שנויה במחלוקת – תומכיה כינו אותה "אם האומה", בעוד אחרים גינו אותה מאחר שוועדת האמת והפיוס דרום האפריקנית מצאה שהיא הייתה אחראית באופן אישי לרציחתם, עינוים, חטיפתם ותקיפתם של גברים, נשים וילדים רבים, וכן הייתה אחראית באופן עקיף למספר רב אף יותר של פשעים.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה בשפת הקוסה הוא נומזמו (היא שמתאמצת). היא נולדה בכפר אמבונגווני בחבל ביזאנה שבפונדונלד. היא עבדה במגוון משרות בבנטוסטן טרנסקאי. למרות המגבלות על השכלת שחורים באפרטהייד, היא הצליחה לסיים תואר בעבודה סוציאלית ממכללת יאן הופמאייר ביוהנסבורג, ומאוחר יותר, BA ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ויטווטרסראנד.

נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא פגשה את עורך הדין והפעיל נגד האפרטהייד נלסון מנדלה ב-1957. היא הייתה בת 22, והמתינה לאוטובוס בסווטו. מנדלה ראה אותה, הוקסם, והזמינה לארוחת צהריים למחרת. השניים נישאו ב-1958, ונולדו להם שתי בנות – זנאני (1959) וזינדזי (1960). נלסון נעצר ב-1963 ונשלח לכלא, ושוחרר רק ב-1990. החיים לאחר שחרורו לא היטיבו עמם – למרות חזית מאוחדת ופופולרית במהלך שנותיו בכלא, ויני ונלסון נפרדו ב-1992, והתגרשו ב-1996, שנתיים לאחר שנלסון נהיה לנשיא דרום אפריקה. בראיון ב-1994, כשנשאלה לגבי הסיכויים לפיוס עם נלסון, ויני אמרה, „אני לא נלחמת להיות הגברת הראשונה של האומה. למעשה, אני לא הטיפוס להופיע עם פרחים יפים בידיי, ולהיות קישוט יפה עבור כולם”.[5]

תקופת האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיקיזלה-מנדלה נעצרה תכופות על ידי כוחות הממשלה בגין פעילותה הפוליטית נגד משטר האפרטהייד. היא עברה עינויים, הוחזקה במעצר בית, הייתה תחת מעקב ואף ישבה בכלא בבידוד למשך שנה וחצי. היא הפכה לסמל המאבק, הוגלתה רשמית לעיר ברנדפורט (אנ') במדינת אורנג' החופשית, ולא הורשתה לצאת משם אלא כדי לבקר את נלסון בכלא. הגבלות אלה לא מנעו ממנה להמשיך בפועלה – היא הקימה קליניקות, הובילה קמפיינים למען שוויון, ועשתה את דרכה בהיררכיית הארגון של ה-ANC.[6]  ב-1985 ויני מנדלה זכתה בפרס רוברט פ. קנדי לזכויות אדם, יחד עם הפעילים אלן בוסק ובאיירס נאודה, בשל עבודתם בדרום אפריקה.

הרשעות וממצאים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך נאום שנשאה בעיירה מונסיוויל (אנ') ב-13 באפריל 1986, הביעה מדיקיזלה-מנדלה את תמיכתה במעשי לינץ' באמצעות צמיג בוער (באנגלית: ״necklacing״, מילולית ״ענידת שרשרת״ - שיטת רצח שהיתה נהוגה בדרום אפריקה בין שחורים, בעיקר נגד מי שנחשדו בשיתוף פעולה עם משטר האפרטהייד, במהלכה היו כורכים סביב צוואר הקורבן צמיג מלא דלק ומציתים אותו): ”באמצעות קופסאות הגפרורים שלנו וה״שרשראות״ שלנו נשחרר את המדינה הזאת[7]”.[8][9]

בנוסף, הואשמה מדיקיזלה-מנדלה על ידי שומר הראש שלה, ג'רי מוסיבוזי ריצ'רדסון[10] ואחרים, בכך שהורתה על ביצוע מעשי חטיפה ורצח במהלך המחצית השנייה של שנות ה-80.[11] בדצמבר 1988 חטף ריצ'רדסון את ג'יימס סייפל בן ה-14, יחד עם שלושה נערים נוספים, מביתו של הכומר פול ורין. על פי טענת ריצ'רדסון, הוא הביא את הנערים לביתה של ויני על פי פקודתה, מכיוון שהיא חשדה שהכומר מתעלל בהם מינית. בביתה, הנערים עונו כדי שיודו בדבר ההתעללות. סייפל הואשם בשיתוף פעולה, וגופתו נמצאה ב-6 בינואר 1989 בשדה עם פציעות דקירה בצווארו.[12][13]

ב-1991 זוכתה מדיקיזלה-מנדלה מכל ההאשמות פרט לחטיפה. גזר דינה היה שש שנות מאסר, אך בערעור העונש הומר לקנס. בדו״ח הסופי של ועדת האמת והפיוס מ-1998 נכתב „הגב' ויני מדיקיזלה מנדלה אחראית פוליטית ומוסרית להפרות הבוטות של זכויות האדם בידי ה-MUFC (מועדון הכדורגל על שם מנדלה, שסיפקו לוויני שירותי אבטחה)”. ב-1992 הואשמה ויני ברציחתו של ד״ר אבו בכר אסוות, ידיד משפחה אשר בדק את סייפל לאחר שנחטף, ולפני שנרצח. נטען כי היא שילמה סכום בשווי $8000 וסיפקה את כלי הנשק לרצח, אשר בוצע ב-27 בינואר 1989.[14] השימועים בוועדת האמת והפיוס הושעו, כאשר הושמעו טענות שעדים חווים הפחדות ואיומים בשמה של ויני מנדלה.[15]

המעבר לדמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויני מנדלה יחד עם נלסון מנדלה, אלברטו צ'יסנו ובתו סידליה, במוזמביק, 1990

בתקופת המעבר ממשטר האפרטהייד לדמוקרטיה, אימצה מדיקיזלה-מנדלה גישה פחות סלחנית כלפי הקהילה הלבנה מאשר בעלה. למרות שוויני ונלסון הופיעו כמלוכדים כשהוא השתחרר, נישואיהם הסתיימו זמן לא רב לאחר מכן, ואחר כך אף התגלה שוויני ניהלה מערכת יחסים אחרת בזמן שנלסון שהה בכלא. לאחר הגירושים, היא אמצה את השם מדיקיזלה-מנדלה, ומונתה להיות סגנית שר האמנות, התרבות, המדע והטכנולוגיה בממשלת פוסט-האפרטהייד הראשונה (מאי 1994). היא הושעתה מתפקידה כעבור קצת פחות משנה בגין חשדות לשחיתות.[16]

למרות הכל, היא נותרה אהודה בקרב רבים מפעילי ה-ANC. בדצמבר 1993, ושוב באפריל 1997, היא נבחרה לנשיאות ליגת הנשים של ה-ANC, בפעם השנייה אחרי שכבר הופיעה בפני ועדת האמת והפיוס. הארכיבישוף דזמונד טוטו הכיר בחשיבותה במאבק נגד האפרטהייד, אך גם עודד אותה להתנצל ולקחת אחריות על מחדליה. בתגובה זהירה, היא הודתה שדברים "השתבשו מאוד".[17]

בעיות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באפריל 2003, הורשעה ויני מדיקיזלה-מנדלה ב-43 סעיפי הונאה וב-25 סעיפי גנבה, והברוקר שלה, עדי מולמן, הורשע בעוון 58 סעיפי הונאה ו-25 סעיפי גנבה. שניהם כפרו באשמה, שהייתה גנבת כספים מקרן לוויות. על מדיקיזלה-מנדלה נגזרו חמש שנות מאסר. היא התפטרה מכל תפקידיה ב-ANC ובממשלה. בערעור ב-2004, השופט מצא כי "הפשעים לא היו למטרת העשרה עצמית", והוא ביטל את האשמות הגנבה וגזר הדין הנלווה, ואישר רק את ההרשעה עבור סעיף הונאה אחד, עם גזר דין מושהה של שלוש וחצי שנים.[18]

החזרה לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007, ה-ANC הכריזה על בחירות לוועד המנהל הארצי; ויני זכתה במקום הראשון.[19][20]

ב-2008, כשפרצו מהומות נגד מהגרים בדרום אפריקה, ביקרה מדיקיזלה-מנדלה את הפורעים, והאשימה את מדיניות הממשלה בחוסר הדיור ובגישה השלילית כלפי המהגרים. היא התנצלה בפני קורבנות האלימות, והציעה את ביתה כמחסה למשפחת מהגרים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

בבחירות הכלליות של ה-ANC ב-2009, השיגה מדיקיזלה-מנדלה את המקום החמישי ברשימת המפלגה, אחרי נשיא המפלגה ונשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה, נשיא המדינה לשעבר קגלמה מוטלנת'ה, סגן הנשיא בלקה מבטה, ושר האוצר טרבור מנואל. מאמר ב-Observer גרס שמיקומה הגבוה מראה כי הנהגת המפלגה רואה אותה כמשאב חשוב בבחירות, ושהיא מסייעת ללכד תמיכה עממית ובמיוחד מהשכבות העניות באוכלוסייה.[21]

בראיון ב-2010, תקפה מדיקיזלה-מנדלה את בעלה לשעבר, ואמרה שהוא "אכזב את השחורים", ש"מוציאים אותו לעיניי הציבור רק כדי לגייס כספים", ושהוא בסך הכל "קרן". היא גם ביקרה את החלטתו לקבל את פרס נובל יחד עם דה קלרק. בין היתר, היא טענה שמנדלה כבר אינו נגיש לבנותיהם, ולא חסכה דבריה גם מהארכיבישוף טוטו, לו קראה "אוויל".[22]

הראיון משך תשומת לב מהתקשורת, וה-ANC הודיעו שהיא תתבקש להסביר דבריה. ב-14 במרץ 2010, יצאה הודעה בשמה של מדיקיזלה-מנדלה שהראיון מפוברק.[23]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדלה סבלה ממחלה קשה, וב-2 באפריל 2018 נפטרה בבית החולים.[24]

ייצוגים במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט הטלוויזיוני "מנדלה" גילמה אותה אלפרה וודארד. ב-1997 גילמה אותה טינה ליפורד בתוכנית הדרמה "מנדלה ולה קלרק". בדרמת ה-BBC ב-2010 "גב' מנדלה" גילמה אותה סופי אוקונדו. בסרט "ויני מנדלה" מ-2011, גילמה אותה ג'ניפר הדסון. התסריט היה מבוסס על הביוגרפיה של מנדלה מאת אנה מארי דו פראז בזדרוב, Winnie Mandela: A Life.[25] איגוד השחקנים הדרום אפריקאי התנגד לליהוקה של הדסון, בטענה שהשימוש בשחקנים זרים כדי לספר את סיפורי השחורים בדרום אפריקה חותר תחת מאמצים לפתח את תעשיית הקולנוע המקומית.[26] הדמות ויני קווהומבה מתוכנית הילדים המצוירת "שאלתיאל קוואק" (1990) ככל הנראה מבוססת על ויני מדיקיזלה-מנדלה, או לכל הפחות משמשת כאזכור שלה.

דמותה של מנדלה חזרה בסרט משנת 2013, Mandela: Long Walk to Freedom, הפעם בגילומה של נעמי האריס (את נלסון מנדלה גילם השחקן הבריטי אידריס אלבה). כשצפתה בסרט, מדיקיזלה-מנדלה אמרה שהיא הרגישה שזו הפעם הראשונה שסיפורה יוצג על המסך. במאמר בעיתון הגרדיאן, גוגלת'ו אוקמסלקו כתבה שהסרט החזיר את ויני למקומה הראוי, והכיר במקומה במאבק, ש"עבור נשות דרום אפריקה היה יותר משמעותי מזה של בעלה".[27]

המשוררת הישראלית דליה רביקוביץ כתבה סיפור אודות ויני מנדלה, והוא מופיע בספר הסיפורים הקצרים הנקרא על שמה "קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה" (1997)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויני מדיקיזלה-מנדלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "In Mandela Legacy, a Place for Winnie?". The New York Times. 3 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Daley, Suzanne (20 במרץ 1996). "South African Judge Gives Nelson Mandela a Divorce". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Smith, David (6 בדצמבר 2013). "Nelson and Winnie Mandela's marriage ended, but the bond was never broken". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Truth and Reconciliation Commission of South Africa Report, Volume Two, Chapter 6 (pp. 543–82): Special Investigation: Mandela United Football Club" (PDF). 29 באוקטובר 1998. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Pereira, Derwin (22 ביוני 1994). "Derwin Pereira– 'Invest to rebuild S. Africa' call by Winnie Mandela". Pretoria. אורכב מ-המקור ב-2014-12-25. נבדק ב-2016-01-10. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Nomzamo Nobandla Winnifred MADIKIZELA-MANDELA". African National Congress. אורכב מ-המקור ב-2012-03-14. נבדק ב-2020-05-31. In 1969 she became one of the first detainees under Section 6 of the notorious Terrorism Act. She was detained for 18 months in solitary confinement in the condemned cell at Pretoria Central before being charged under the Suppression of Communism Act.
  7. ^ במקור: With our boxes of matches and our necklaces we shall liberate this country.
  8. ^ Row over 'mother of the nation' Winnie Mandela, מאת דייוויד ברספורד(אנ'), 27 בינואר 1989, באתר הגרדיאן
  9. ^ Five times Winnie Mandela has let us down - ״חמש פעמים בהן ויני מנדלה אכזבה אותנו, מאת ורשני פילאי(אנ'), 21 באוקטובר 2014, באתר Mail & Guardian
  10. ^ Jerry Musivuzi Richardson
  11. ^ "Winnie says evidence against her is 'ludicrous'". BBC News. 4 בדצמבר 1997. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Wren, Christopher S. (26 במאי 1990). "Winnie Mandela Aide Guilty of Murder". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Bodies probably won't bury Winnie M&G. 15 March 2013
  14. ^ "Panel Hears Evidence Winnie Mandela Sought Doctor's Death", The New York Times, 2 December 1997.
  15. ^ Winnie hearing adjourned after intimidation claims.
  16. ^ Bridgland, Fred (26 באפריל 2003). "Winnie Mandela's fall from grace". The Scotsman. Edinburgh. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Facing the Past". PBS NewsHour. 4 בדצמבר 1997. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Winnie: No personal gain". News24. 7 במאי 2004. אורכב מ-המקור ב-2007-09-30. נבדק ב-2016-01-10. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Newly-elected National Executive Committee, ANC Website.
  20. ^ Winnie Mandela tops ANC election list, The Times, 21 December 2007
  21. ^ Winnie set for shock comeback to ANC politics.
  22. ^ Naipaul, Nadira (8 March 2010) "How Nelson Mandela betrayed us, says ex-wife Winnie".
  23. ^ "'Ms Naipaul is a liar and a fraud'".
  24. ^ רויטרס‏, דרום אפריקה: ויני מנדלה, ממובילות המאבק באפרטהייד, מתה בגיל 81, באתר וואלה!‏, 02 באפריל 2018
  25. ^ Fleming, Michael. (17 November 2009) "Jennifer Hudson to star in 'Winnie'".
  26. ^ Tartaglione, Nancy. (7 December 2009) South African Actors Up In Arms over Hudson Casting | Movie News.
  27. ^ "Long Walk to Freedom returns Winnie Mandela to her rightful place". The Guardian. 5 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויני_מדיקיזלה-מנדלה&oldid=36111236"