ויקיפדיה:תעתיק שמות זרים לעברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אחת הבעיות הקשות ביותר הניצבות בפני המתרגמים היא יצירת תעתיק עברי נכון, קריא ומדויק לשמות שמקורם בשפות זרות. מדריך זה ינסה לסייע לכם בביצוע מלאכה זו.

למה יש צורך בתעתיק?[עריכת קוד מקור]

תעתיק עברי נדרש בעיקר לצורך שמות אנשים ושמות מקומות. בכל המקרים האחרים, יש להעדיף תרגום ולא תעתיק, אלא אם כן מדובר בתעתיק שהשתרש (כמו קג"ב או אונסק"ו). כאשר מתרגמים, יש לציין את השם המלא באזכור הראשון בערך (לדוגמה: "ארגון האומות המאוחדות, האו"ם"). בשום מקרה אין להותיר שם או מונח בצורתו המקורית - יש לתרגמו או לתעתקו תמיד.

חוק מספר אחת: אין לתעתק ב"שיטת הטוטו"[עריכת קוד מקור]

אם אינכם יודעים כיצד יש לתעתק לעברית שם לועזי, עומדות בפניכם מספר אפשרויות פעולה; האפשרות הגרועה מכולן, ללא ספק, היא לנחש באופן סתמי מהו התעתיק הנכון ולרשום אותו בערך - זו דרך בטוחה להכניס טעויות לוויקיפדיה, טעויות שעלולות להישאר בערך מבלי שירגישו בהן במשך חודשים רבים.

איננו מצפים כי כל אחד ואחת מהוויקיפדים יידעו לתעתק שמות מלטינית, הונגרית, הינדית וליטאית. אבל אם אינכם יודעים בביטחון מהו התעתיק הנכון, אין להכניס את השם לערך עד שתוודאו. יש בינינו ויקיפדים רבים היודעים שפות שונות ובקיאים בענייני תעתיק. יש להתייעץ עמם, או לשאול בדלפק הייעוץ הלשוני.

עקרונות כלליים[עריכת קוד מקור]

בנוסף לאמור בהמשך, בכל מצב שנוצר בו בלבול ולא יודעים כיצד לתעתק נכון את השם בשפה הזרה, תמיד כדאי לשאול בויקיפדיה:ייעוץ לשוני ולציין בכותרת הפסקה את שם נשוא הערך בשפת המקור - כלומר באותיות בה הוא נכתב בשפתו שלו - ולידו את שם המדינה ממנה הגיע, זאת בכדי להקל ולמקד את דוברי השפה הרלוונטית.

  • מה מטרת התעתיק? מטרת התעתיק היא בראש ובראשונה להציג את שמו של האדם או המקום בפני הקוראים בצורה קרובה ככל האפשר לאופן המשמש את תושבי המקום או בני עמו של האדם המוזכר. חריגים מעטים יהיו שמות שהשתרשו בשפה העברית בצורה השונה מזו המקובלת. לדוגמה, נאמר ונכתוב "ספרד", "צרפת", "גרמניה" ו"הולנד" ולא "אספניה", "פראנס", "דויטשלנד" או "נדרלנד".
  • שיבוש שהשתרש: אף שראוי לתעתק שמות כצורתם המקובלת על דוברי השפה, לעיתים ישנם שמות שהשתרשו בצורה מסוימת בעברית, דבר המחייב להתעלם מהצורה "הנכונה" לטובת השיבוש המקובל. לדוגמה, האמריקנים יהגו את שם נשיאם לינקולן כ"לִינְקְן", הצרפתים יטענו כי שם מדינתם הוא "פראנס" ושם בירתם אינו פריז כי אם פָּרִי, הגרמנים ידבקו בטענה כי בוואריה היא באיירן וה"בווארי" הוא "ביירישה", האיטלקים יגחכו כאשר ישמעו "טיציאן" במקום "טיציאנו", "רפאל" במקום "רפאלו", הספרדים יחושו באי נעימות כאשר מלכם קרלוס הראשון, יכונה בעברית קרל החמישי (כנוהג הגרמנים, שגם עליהם מלך), ואילו ההולנדים יטענו כי הצייר הידוע בשם "ואן גוך" הוא "פאן חוך". ישנם שיבושים מקובלים אחרים בשמות בשפות "מתות" כמו הגיית "אוידיפוס" כ"אדיפוס" או הגיית "קאיסר" ו"אאוגוסטוס" כ"קיסר" ו"אוגוסטוס". בכל המקרים הללו, יש לדחות את התעתיק לטובת השם המקובל בעברית.
  • שמות משתנים: העברית משתנה במהירות ולעיתים קרובות נוכל למצוא כי התעתיקים לשמות לועזיים משתנים במהלך השנים. לדוגמה, הצייר ששמו מאוית בעברית פיטר בְּרוֹיְגֶל, פיטר בְּרוֹיְחֶל, פיטר בְּרוֹיְכֶל ופיטר בְּרֶחֶל. במקרה זה יש לבחור את האיות שישמש בערך הראשי, על פי האופן שבו היה השם נהגה על ידי האיש או בני ארצו, ולהפנות אליו מכל שאר האיותים.
  • נורמות משתנות: לעיתים משתנה התרגום המקובל לשמות, משתנים שמות מקומות או משתנה תקן ההגייה של שם. לדוגמה, במשך שנים רבות הייתה בירת סין קרויה בישראל "פקין" או "פקינג",[1] אך בשנים האחרונות נפסק השימוש בשם זה, שהוא הצורה שבה בני אירופה קראו לעיר (בעקבות הגיית שמה בניב סיני מסוים), ונוצרה נורמה שלפיה שם העיר הוא בייג'ינג, כפי שמבוטא שמה של העיר במנדרינית תקנית. מובן שוויקיפדיה תיצמד לנורמה החדשה, שמתיישבת עם העיקרון הראשי לתעתיק. במקרים אחרים, הגיית השם משתנה בגלל שינוי בנורמות התעתיק. לדוגמה, השם קיקרו עבר מספר גלגולים (ציצרו, ציצרון, קיקרון), וכמוהו גם אוגוסטוס (אבגוסטוס, אאוגוסטוס), כפי שאוטובוס נקרא בעבר בארץ אבטובוס (כברוסית) או אאוטובוס (כבגרמנית) עד להשתרשות השם הנוכחי. דוגמה "מודרנית" היא גרוזיה, שבשנים האחרונות החלה להיקרא גאורגיה, וכך גם שמה בוויקיפדיה.
  • שמות זרים שמקורם בעברית: לעיתים קרובות, שמות לועזיים ובמיוחד שמות פרטיים שאולים מעברית ועברו תעתיק לשפה הזרה תוך שיבוש אופן ההגייה במקור העברי, ועולה השאלה האם יש להשתמש בנוסח העברי המקורי או בשיבוש המקובל בשפה הזרה. לשאלה זו אין תשובה חד-משמעית. ברור כי אם ייכתב יוחנן לנון או שאול מקרטני הדבר יעורר גיחוך, אך לא בכל המקרים הדרך הנכונה כה חד-משמעית. לדוגמה, עד שנות החמישים דיברה העברית נכבדות במדען "יצחק ניוטון", שם הנשמע היום מוזר לאוזן שהורגלה באייזק ניוטון. כאשר נשוא ערך מסוים הוא יהודי, לעומת זאת, מקובל פעמים רבות להשתמש בנוסח העברי של שם, אם אכן מדובר בנוסח שם המזכיר עדיין את השם העברי, כמו במקרה חנה ארנדט, ישעיהו ברלין, עמנואל לוינס, לוי שטראוס, משה הס או ברוך שפינוזה. כך למשל "בנימין זאב הרצל", ולא "תאודור הרצל" למרות שנשוא הערך השתמש בעיקר בשמו הלועזי, ובערכים מקבילים בשפות זרות ישנו שימוש בשמו הלועזי ולא העברי. אבל בגלל שהאוזן הישראלית הורגלה לשמו העברי למרות שכמעט ולא השתמש בו, הערך ישתמש בשמו העברי. גם כאן, יש לנקוט זהירות ושיקול דעת, בהתאם למראה התעתיק. לדוגמה, נוח יהיה לקרוא "אהרן קופלנד" במקום "ארון קופלנד", אך לא "מיכאל דל" במקום "מייקל דל".
    • תמיד הדרך בה הוגה האדם את שמו היא הקובעת: בנוסף לאמור לעיל על שמות זרים שמקורם בעברית, במקרה בו מדובר באישיות (שחקן, פוליטיקאי, מדען, אומן וכו') מודרנית ועכשווית, ושם האדם הגיע מהלשון העברית (לרוב שם תנכ"י) אך הוא אינו ישראלי, אינו חי בישראל ואינו הוגה את שמו באופן בו הוגים את השם בעברית אלא כפי שהוגים אותו במדינת מוצאו או בארץ בה חי (גם אם הוא יהודי), השם יתועתק כפי שהוגה אותו האישיות, ולא כפי שהוגים אותו בשפה העברית.
  • כאשר מתרגמים קטע ובו ציטוט מהתנ"ך, יש לצטט מהמקור העברי, ולא לנסות לתרגם את התרגום הלועזי. כך גם עם טקסטים אחרים שמקורם בעברית ומובאים בתרגום ללשון זרה.
  • שמות ספורטאים זרים המשחקים בישראל: לרוב (למעט במקרים חריגים) יתועתק השם כפי שמופיע שמו על על חולצת המשחק שלו ו/או באתר הרשמי של התאחדות הספורט הרלוונטית.

בעיות תעתיק ממקור אנגלי[עריכת קוד מקור]

  • יש גם שפות אחרות: אנגלית היא השפה הזרה הנלמדת ביותר בישראל, דבר שגורם לרבים להניח מתוך טעות כי כל שם הכתוב באותיות לטיניות צריך להיקרא כאילו נכתב באנגלית. זו טעות. אף על פי שרוב השפות האירופאיות משתמשות באלפבית הלטיני, כל שפה משתמשת בו באופן מעט שונה. לכן כללי ההגייה של הצרפתית, האיטלקית או הגרמנית שונים באופן מהותי מאלו של האנגלית, וניסיון לתעתק שמות צרפתיים, למשל, כאילו נכתבו באנגלית מביא לתוצאות צורמות-עין ואוזן. לדוגמה, השם האנגלי הנפוץ ג'ורג' (George) ייהגה בשפות שונות כגאורג, ז'ורז', חורחה, גאורגי, גיורגיו, ג'ורג'ו, יורגי, יורגה וצורות נוספות. כדי שלא ליצור תעתיק המגחך את כותבו, יש להיצמד לאופן ההגייה בשפת המקור וכך, כאשר מדובר בשם אנגלי ייכתב ג'ורג' אורוול, בשם צרפתי ז'ורז' ביזה, ובשם גרמני גאורג פרידריך הנדל. האות G, הנהגית כחי"ת, גימ"ל, ג', ז' או יו"ד ממקום למקום היא דוגמה טיפוסית. אותיות כמו W מציבות בעיה דומה. באנגלית היא נהגית באופן ייחודי שפה זו (כמו ב"Windsor"), ואילו בגרמנית היא נהגית כמו ב' רפה.
  • מקור מיותר: לעיתים קרובות מוצגת לאחר השם העברי גם צורת השם בשפת המקור. במקרה כזה, חשוב להקפיד שהמקור יהיה אכן בשפת המקור, ולא בשפה אחרת. במיוחד יש להקפיד להימנע מהבאת שם באותיות לטיניות כאשר השם כתוב במקורו בשפה שאינה עושה שימוש בתווים אלו, כגון ערבית או יוונית. אין כל יתרון לאותיות לטיניות בכתיבת שם ערבי. אם יש צורך בכך, ניתן לנקד את הכתיב העברי.
  • שיבושי אנגלית: כאשר מתעתקים שם מוויקיפדיה אנגלית חשוב להיות ערים לנטייה הקיימת באנגלית לשבש שמות. שיבושים אלו לובשים מספר צורות אופייניות:
    • אינגלוז שמות: באנגלית נהוג להעניק צורה אנגלית לשמות מסוימים, במיוחד כאשר יש להם מקבילה אנגלית. כך ניתן לעיתים למצוא מלכים גרמנים עם השם ג'ון במקום יוהאן, וצ'ארלס במקום קרל. השיבושים הנפוצים ביותר הם בשמות כמו ג'ון (כשיבוש של יוחנן, חואן, ז'וּאָאוּ, יוהאן, ז'אן, ג'יובני), צ'ארלס (קארל, קרלוס, קרלו), ג'ורג' (גאורג, ז'ורז'), ג'יימס (יעקב, ז'ק, חיימה), הנרי (אנרי, אנריקו, היינריך), וג'רום (הירונימוס, ז'רום).
    • נוהג שהשתרש באנגלית: לעיתים ישנו נוהג שהשתרש באנגלית עם הזמן. לדוגמה, העיר קלן בגרמניה מכונה באנגלית בשמה הצרפתי, "קולון", ואילו נהר הוויסלה (בפולנית, Wisła) הופך לוויסטולה, כשמו הלטיני והעתיק לא פחות (בעיה זו קיימת גם בשפות אחרות, כגון גרמנית, שבה הנהר ויסלה קרוי Weichsel, אבל להם יש לפחות תירוץ: הם שלטו שם כמה מאות שנים).
    • תוספת סיומת, קטימת סיומת: לעיתים תכופות נהוג באנגלית להוסיף לשם מסוים סיומת מרככת (לדוגמה Acre במקום עכו) או לקטום סיומת (לדוגמה, הומר והוראס במקום הומרוס והורטיוס). יש היגיון בשיגעון, כמובן. בשמות יווניים ורומיים נוטה האנגלית לשנות סיומות אוֹן לאוֹ, על דרך הלטינית (כמו פלטו במקום (א)פלטון), להשמיט כליל סיומות אוּס ואיאוּס (וכך אובידיוס הופך לאוביד והומרוס להומר) ובשפות לטיניות שונות להשמיט סיומות פתוחות כמו אוֹ, אֶה, אָה ו-אוּ (וכך רומא, ונציה, מילנו וטורינו הופכות לרום, וניס, מילן וטורין). הסיבה לכך היא שבמשך מאות שנים שאלה האנגלית שמות זרים דרך הפילטר של השפה הצרפתית - גם השם Charles אינו אלא הגרסה הצרפתית ("שארל") לשם הלטיני קרולוס.
  • דוגמאות לשגיאות תעתיק של מילים ושמות מגרמנית: "די צייט" ולא "דה צייט", "דר שפיגל" ולא "דר ספיגל", אלברט שפר ולא אלברט ספיר ויואכים פסט ולא ג'ואקים פסק.

א לציון a: מתי ומתי לא[עריכת קוד מקור]

בשנים הראשונות לקיומה של ויקיפדיה העברית היו כללים ומנהגים מגוונים בנושא שימוש באות א' לציון התנועה a. בעיתונות ובספרות העברית שיצאו לאור במאה ה-20 ניתן למצוא תעתיקים הכוללים א' בכל מקום שבו יש תנועת a, אך נוהג זה לא היה אחיד, ועם הזמן נעשה פחות נפוץ ושמות רבים נכתבו ללא א'. כתוצאה מהעדר כללים ברורים וגיוון בתעתיקים שהופיעו במקורות, לא הייתה בוויקיפדיה מדיניות קבועה בעניין הזה. הקביעה בדרך כלל הייתה אד הוק לערך או לשם מסוים, על פי תחושות העורכים באותו מקרה, כל מקרה לגופו.

בשנת 2020 פרסמה האקדמיה ללשון העברית עדכון של כללי התעתיק מלועזית לעברית ובו ההנחיה:

תנועת a אפשר לציינה באל"ף במקום שהיעדרה עלול לגרום שיבוש בקריאה (...) וראוי לכתבה בשמות קצרים בני שתיים-שלוש אותיות (בלי האל"ף). בשמות הקצרים היא נכתבת גם בכתיב מנוקד (...) שמות שכבר נשתרש בהם הכתיב בלי אל"ף ייכתבו בלי אל"ף, כגון יפן.

מכלל הן נשמע לאו, ולכן במקום שאין חשש לשיבוש הקריאה אין צורך בהוספת א'.

הנחיה זו אינה נותנת תעתיק חד-משמעי לכל שם (השאלה אם לשם מסוים יש כתיב שנשתרש יכולה להיות שנויה במחלוקת), אולם היא תואמת את הנוהג המקובל בכתיבה עברית מודרנית, וראוי להשתמש בה ככלל ראשון, אלא אם מרוב המקורות עולה כי מקובל תעתיק אחר.

לדעת האקדמיה, דווקא יש מקרה אחד שבו כדאי לכתוב אל"ף, וזאת בתעתיק מילים ערביות שבהן מופיעה במקור האות הערבית אליף (ا). לדוגמה, יש לכתוב "אסלאם" (לא איסלם, ולא אסלם - שמשמעותו: הפך אדם למוסלמי) ו"עיראק".

יש טיעון שהועלה על נס על ידי יצחק אבינרי אך נדחה בעבר על ידי האקדמיה, והוא שיש להוסיף אמות-קריאה להפחתת הדו-משמעות בקריאה. לפי טיעון זה, למילה "גז" יש כבר משמעות (תספורת של כבשים ודומיהם), ולכן למילה חדשה יש להוסיף אותיות ולכתוב "גאז". במקרה של א', כללי האקדמיה המעודכנים (כפי שצוטטו לעיל) אינם מיועדים למניעה מוחלטת של דו-משמעות, אלא להבהרת ההגייה - ולדוגמה, המילה "גז" נכתבת כיום ללא א', אולי כי הסיכון להתבלבל עם גֵז הוא קלוש. יש דו-משמעות גם בכתיב מלא של מילים עבריות - לדוגמה, עם (עַם או עִם), את (אַתְּ או אֶת או אֵת) - אך לרוב ניתן לזהות את המשמעות הנכונה מתוך ההקשר. במקרים בעייתיים בהם נדרשת הבהרה נוספת של ההגייה, ניתן להוסיף ניקוד.

יש לשים לב שתוספת אם קריאה רומזת בדרך כלל על ההטעמה במילה, ולכן יש לנקוט זהירות בהוספת א' בהברות שאינן מוטעמות.

מוזיקה או מוסיקה, פיזיקה או פיסיקה[עריכת קוד מקור]

בהתאם להגיה הנהוגה, כמו גם להחלטה של האקדמיה ללשון העברית בנושא, יש לכתוב 'מוזיקה', 'פיזיקה' – באות ז'.

כדי לשמור על אחידות, ובהתחשב בכך שלא כולם מכירים את הכלל (ואולי כותבים מסוימים אף מסתמכים על כללים קודמים של ויקיפדיה או של האקדמיה, שהשתנו בינתיים), הוחלט לבצע תיקונים אוטומטיים של הכתיב באמצעות בוט שמתקן את הצורות השגויות 'פיסיקה' ו'מוסיקה' ל-פיזיקה ול-מוזיקה.

תורכיה או טורקיה? ת' או ט' וצרות דומות[עריכת קוד מקור]

(ראו הסבר בערך טורקיה)
ישנם מקרים, כמו טורקיה, שבהם ניתן לבחור בעברית בין ט' לת' ובין ק' לכ'. במקרה כזה, יש להעדיף בדרך כלל את הכללים הפשוטים הבאים:

  • K יש לתעתק כמעט בכל מקרה כ-ק'. לדוגמה, קרל, קרמטוריום.
  • C יתועתק לפי המקרה והשפה. היום, הולך ונעלם הנוהג להשתמש ב-כ' דגושה לטובת ק' החד–משמעית יותר.
  • Th, ברוב המילים בשפות האירופיות יש לתעתק כ-ת'. לדוגמה, אתֶר, אנתולוגיה, תימה.[2]
  • T יש לתעתק ברוב המקרים כ-ט', אלא אם כן ישנו נוהג אחר. לדוגמה, מטר, רנטבילי, מטום, מוטבילי.[2]
  • בשילובי th ו-t יש להיזהר במיוחד משיבוש הסדר. לדוגמה, מתמטיקה ואסתטיקה ולא מטמתיקה ואסטטיקה/אסטתיקה, קתטר ולא קטטר, פתטי ולא פטטי/פטתי.
  • Ch, לפחות בנוהג הקיים היום, יתועתק לרוב כ-כ' ולא כ-ח'. לדוגמה, כרום, כארון, כימיה ולא חרום, חארון, או חימיה.
  • טש או צ', טס או צ: הטש והטס הולכים ונעלמים לטובת אחיהם החד-משמעיים יותר. יש לשמרם בעיקר כאשר הם מקובלים בשל סיבות היסטוריות, או כאשר התעתיק הוא לצירופים גרמניים של tsch.
  • X = קס או כס: האות X נכתבת בעברית באותיות "קס", למשל פרדוקס, יהדות אורתודוקסית, מקסימום. רק במקרים יוצאי דופן, שכבר השתרשו בשפה, תכתב האות X באותיות "כס", למשל אלכסנדר מוקדון.
  • בתעתיק איטלקית לא תיכתב ולא תיהגה י' בצירופים CI/GI/SCI + תנועה, פרט למקרים מסוימים בודדים. Luciano = לוצ'אנו. Giorgio = ג'ורג'ו. Boccaccio = בוקאצ'ו. Lancia = לנצ'ה. Brescia = בְּרֶשׁה.

פלשתינאים או פלסטינים[עריכת קוד מקור]

הצורה המקובלת בוויקיפדיה היא פלסטינים - בתעתיק מערבית, שם פלסטין נכתבת فلسطين, אם כי עד האינתיפאדה הראשונה השתמשו בעיקר בפלשתינאים, הנובעת ממקור השם - פלשת. כמו כן, בעקבות החלטות בלתי שלמות של בוט ההחלפות, נוצרו גם צורות כגון "פלסטינאים" או "פלשתינים".

כמעט כל הערכים משתמשים בצורה המקובלת, בעיקר בשמות הערכים והקטגוריות.

וי"ו בראש מילה[עריכת קוד מקור]

לפי כללי האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב וי"ו אחת בראש מילה ושתי וי"ו באמצעה, ואין הבדל לעניין כלל זה בין וי"ו המבוטאת V ובין וי"ו המבוטאת W, כלומר וינסטון צ'רצ'יל ולא "ווינסטון צ'רצ'יל", על אף שהגייתה של W באנגלית שונה משל ו' בעברית. ודאי שכאשר מדובר בשפה כמו גרמנית, שבה הגייתה של האות W זהה לזו של האות ו' בעברית, יש לכתוב רק ו' אחת בראש מילה, ולכן Max Weber ייכתב מקס ובר ולא "מקס וובר". שם ייכתב בעברית בשתי וי"ו בתחילתו רק כאשר הראשונה היא וי"ו עיצורית והשנייה היא חולם או שורוק, למשל השם Wolf ייכתב וולף.

איך נדע, אם כך, מתי יש לבטא וי"ו כמו V אנגלית ומתי כמו W אנגלית? בעניין זה עלינו להשלים עם כך שהאלפבית (של השפה העברית ושל שפות אחרות) אינו פונטי, ולכן אינו מעביר לנו מידע מלא על האופן שבו יש לקרוא מילה כתובה. המילון "רב מילים" מנסה להתמודד עם בעיה זו בציינו, בתחילת ערכים כגון "ויסקונסין" או "ויסקי": "הווי"ו נהגית כ-W האנגלית". מילונים אחרים אינם טורחים לעשות זאת.

כללים לתעתיק משפות שונות[עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ בעבר, בתחיית השפה העברית, נהגו לכתוב לפי הכתיב ברוסית, גרמנית או אנגלית, כיום כותבים לפי המקור של המילה
  2. ^ 1 2 ט' ות' במילים לועזיות, באתר האקדמיה ללשון העברית