ועידת מינסק
ועידת מינסק הייתה ועידה שנייה של כלל ציוני רוסיה. היא התקיימה בין 4 בספטמבר ל-10 בספטמבר 1902. זאת הייתה ועידה ציונית ראשונה שהתקיימה ברוסיה עם אישור מטעם משרד הפנים הרוסי[[#cite_note-[https://eleven.co.il/article/12777_ועידת_מינסק],_במהדורת_האינטרנט_של_ה[[אנציקלופדיה_יהודית_קצרה_בלשון_הרוסית|אנציקלופדיה_היהודית_בשפה_הרוסית]]_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(ברוסית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000002-QINU`"'-1|[1]]]. בוועידה נוכחו 526 צירים, 160 מהם השתייכו למזרחי, 60 לפרקציה הדמוקרטית והשאר היו עצמאיים[[#cite_note-[https://eleven.co.il/article/12777_ועידת_מינסק],_במהדורת_האינטרנט_של_ה[[אנציקלופדיה_יהודית_קצרה_בלשון_הרוסית|אנציקלופדיה_היהודית_בשפה_הרוסית]]_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(ברוסית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000005-QINU`"'-2|[2]]].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הקונגרס הציוני העולמי החמישי והחלטות בדבר השינויים בתקנון הארגוני של ההסתדרות הציונית החליטו ציוני רוסיה לכנס ועידה ארצית. בין מורשי ציונות רוסיה היו חילוקי-דעות בדבר מועד ומיקום הכינוס. בסופו של דבר הוחלט על 4 בספטמבר 1902 כמועד הכינוס ומינסק כמקום הכינוס. ועידה כזאת אי אפשר היה לכנס בצורה בלתי-לגאלית, כדי להשיג אישור משלטונות היה צריך להגיע אל שר הפנים הרוסי ויאצ'סלב פלבה שהיה ידוע בתור אנטישמי קיצוני. השלטונות בדרך כלל התנגדו לתנועות לאומיות שהתפתחו בקרב מיעוטים שחיו באימפריה הרוסית, אך היחס לציונות היה דו-ערכי: מצד אחד - שלילי, כמו ליתר תנועות לאומיות; ומן הצד השני - חיובי, משום שמטרתה של הציונות הייתה הגירה המונית של היהודים משטחי האימפריה הרוסית. פלבה נתן את אישורו לכינוס הוועידה, סוכניו כל הזמן עקבו אחר הוועידה.
פלבה הורה לשלטונות המקומיים להתיר את כינוס הוועידה. זה היה הכינוס הציוני החוקי הראשון והאחרון ברוסיה הצארית. מתוך דיוני הוועידה נוכחו שלטונות לדעת כי התנועה הציונית אינה רק תנועת ההגירה, אלא תנועה לאומית המבקשת להחיות את האומה היהודית ודואגת להטבת מצבם של היהודים.
האישור לכינוס התקבל בחודש יוני, היוזמים ניגשו מיד לפעולה. על צבי ברוק הוטלה האחריות לארגון הוועידה.
הוועידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למעשה הייתה זו הוועידה השנייה של ציוני רוסיה, אבל מבחינה רשמית הייתה זו הוועידה הראשונה. משום שוועידת ורשה, אשר התקיימה בשנת 1898, התקיימה ללא אישורים מצד השלטונות. יחיאל צ'לנוב נבחר ליושב-ראש, מנחם אוסישקין, ישראל יסינובסקי ושמשון רוזנבאום נבחרו לסגניו.
שני הנושאים המרכזיים של הוועידה היו: ארגון ותרבות. אוסישקין העלה הצעות בדבר מבנה ארגוני-צנטרליסטי של התנועה. דעותיו לא התקבלו על רוב הנוכחים. כמו כן הוא הציע להקים תנועת צעירים שיקדישו זמן מסוים מחייהם לעבודה בגולה ובארץ, רק כעבור חמש-עשרה שנים הרעיון הזה יתממש. במשך שלושה ימים נמשכו הדיונים על נושא התרבות. צירים דתיים התנגדו לשילוב של עבודת התרבות בפעולה הציונית, נציגי הפרקציה הדמוקרטית הגנו על השילוב זה, ואילו נציגי המרכז התפצלו ותמכו בחלקם בדתיים ובחלקם בפרקציה הדמוקרטית[3]. בוועידת מינסק סוכם על פיצול בין שני זרמים במערכת החינוך הלאומית: זרם דתי וזרם חילוני.[4]
ועידת מינסק היוותה את מבחן הכוח הראשון בין ה"מזרחי" ל"פראקציה העממית". הייתה זו הוועידה הראשונה של ציוני רוסיה שהתכנסה על ידי השלטונות. ועידה זו עוררה עניין רב, ואף כונתה "הקונגרס של ציוני רוסיה". הוועידה דנה בבעיית היהודים, כאשר הנושא הנוסף המרכזי שנידון בוועידה היה נושא הקולטורה - היוזמה למקד מאמצי הציונות בהחדרת התודעה הלאומית במערכות החינוך היהודי בתפוצות - שעורר ויכוח סוער שנמשך שלושה ימים. הרב ריינס השתתף בוויכוח והגיע בנאומו עד לכדי דמעות. בדבריו אמר שמטרת הקונגרס הייתה למצוא בית לעם היהודי, אבל ה"קולטורה" לדידו הביאה רק צרות. הרב ריינס הגיע לקונגרס הציוני החמישי עם תמיכה מלאה של מפלגתו. קבוצה נוספת בקונגרס הייתה קבוצה חילונית שהתנגדה ל"קולטורה" מטעמים מדיניים. לדעתם יש לפעול באמצעים מדיניים להקמת מדינה יהודית. כל פעילות אחרת תגרע מהתוצאה המיוחלת. קבוצה זו הצטרפה לרב ריינס ולציונים הדתיים.
אנשי "הפראקציה העממית" תומכי העיסוק הציוני בקולטורה, חששו שתביעתם תידחה ופרשו מהקונגרס. הרצל שפחד שיחול פילוג בתנועה הציונית הלך ופייס בין הצדדים. הרב ריינס ראה שעל-פי רוב יש רצון להכניס את רעיון הקולטורה, והבין כי יציאה למאבק לבד לא תביא לתועלת דתית, ואף עלולה להביא לנזק. הריחוק לדידו עלול לקלקל מלתקן. סופו של הקונגרס היה בקבלת ההצעה, תוך הסכמה מפורשת שנעשתה בין אחד העם לרב ריינס, כי החינוך הדתי יישאר בידי הדתיים. כלומר, הרב ריינס קיבל את ההצעה בתנאי שיהיו שתי מערכות חינוך נפרדות- אחת ציונית חילונית בהשפעת הקולטורה ואחת ציונית דתית. בתום הקונגרס נבחרו הוועדות הארציות לתרבות.
משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם משתתפי הוועידה נמנו: חמדה בן-יהודה, שושנה יפה, חיים דוב הורביץ, צבי בלקובסקי.
בעקבות הוועידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוועידה השלישית של ציוני רוסיה הייתה ועידת הלסינגפורס
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תולדות עם ישראל | ||
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה רפאלי (צנציפר), פעמי הגאולה, ספר הציונות הרוסית מראשית "חיבת ציון" עד מהפכת 1917, תל אביב : הוצאת נ’ טברסקי, תשי"ב-1951, עמ' 114–117.
- יצחק מאור, התנועה הציונית ברוסיה, ירושלים: הספרייה הציונית, הוצאת מאגנס, תשמ"ו-1986, עמ' 198–203.
- ועידת ציוני רוסיה במינסק: אלול תרס"ב, אבגוסט (ספטמבר) 1902; דו"ח מהוועידה מאת הציר מרדכי נורוק; התרגום לעברית והמבוא מאת ישראל קלויזנר, ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ"ג.
- יוסי גולדשטיין, אחד העם והרצל - המאבק על אופייה הפוליטי והתרבותי של הציונות בצל פרשת אלטנוילנד, מרכז דינור, מרכז זלמן שזר, תשע"א.
- יוסי גולדשטיין, בין ציונות מדינית לציונות מעשית - התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1991.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ועידת מינסק, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- לזכר הועידה הציונית במינסק, דבר, 3 בינואר 1933
- א. רפאלי (צנציפר), 'הוועידה הציונית הכל-רוסית במינסק', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם: קורות - מעשים - אישים - הוי, כרך א, תל אביב: ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל; הקיבוץ המאוחד; לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ה, עמ' 373–382 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 377) (קיצור של פרק ב ממאמרו 'ועידת ארציות של ציוני רוסיה', בתוך: קציר, תל אביב: מסדה, תשכ"ד)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- [[#cite_ref-[https://eleven.co.il/article/12777_ועידת_מינסק],_במהדורת_האינטרנט_של_ה[[אנציקלופדיה_יהודית_קצרה_בלשון_הרוסית|אנציקלופדיה_היהודית_בשפה_הרוסית]]_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(ברוסית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000002-QINU`"'_1-0|^]] ועידת מינסק, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- [[#cite_ref-[https://eleven.co.il/article/12777_ועידת_מינסק],_במהדורת_האינטרנט_של_ה[[אנציקלופדיה_יהודית_קצרה_בלשון_הרוסית|אנציקלופדיה_היהודית_בשפה_הרוסית]]_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(ברוסית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000005-QINU`"'_2-0|^]] ועידת מינסק, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- ^ מאור, עמ' 201.
- ^ משה רינות, הפולמוס על עיצוב מערכת החינוך העברי בארץ ישראל, הציונות, ה 1978