זאב ברלינסקי

זאב ברלינסקי
	זאב ברלינסקי מתוך הסרט "יהיה טוב סלומוניקו" (1975) תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	30 בנובמבר 1911; ט' בכסלו ה'תרע"א; לודז', פולין
פטירה	28 בינואר 1990 (בגיל 78); ב' בשבט ה'תש"ן; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1947–1990 (כ־43 שנים)
עיסוק	שחקן, מסעדן
	פרופיל ב-IMDb

זאב ברלינסקי (30 בנובמבר 1911 – 28 בינואר 1990) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ומסעדן ישראלי. ממייסדי התיאטרון הקאמרי ותיאטרון סמבטיון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברלינסקי נולד בלודז' שבפולין ועלה לארץ ישראל בשנת 1924. בארץ למד משחק אצל צבי רפאל ואצל הבמאי יצחק משה דניאל. בשנת 1925 נסע לברלין, שם למד משחק בבית הספר הדרמטי הממשלתי אצל פרופסור ליאופולד ייסנר. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 שב לארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. ב-1941 כחייל בצבא הבריטי בחיל החפרים נפל בשבי הגרמני ביוון יחד עם יצחק בן אהרון ויוסף אלמוגי. הם ישבו במחנה שבויים בגרמניה כחמש שנים עד תום המלחמה. הוא נמנה עם מקימי תיאטרון הקאמרי והיה בין שחקניו בתחילת שנות ה-50. בין ההצגות בהן השתתף: "קזבלן", "אהבתה של יובל אור", "משרתם של שני אדונים" ועוד.

בשנת 1957, הקים יחד עם השחקן מרדכי בן-זאב, את התיאטרון הסאטירי סמבטיון שפעל בתל אביב מספר שנים. במקביל פעל ברלינסקי גם בתחום חיי הלילה בתל אביב והיה בעליהם של בית הקפה "אלדין" ביפו ושל המועדון "עומר כיאם", אותו פתח ב-1958 עם שלמה צפריר.

בתחילת שנות ה-50 נשא לאישה את זהבה לבית רבין (1927–2011), מושא שירו של אברהם חלפי "עטור מצחך", כאשר בשיר ישנם מספר רמזים לאופייה ולדמותה של זהבה^[1]. ב־7 בספטמבר 2011, למחרת הלווייתה של זהבה בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא, חשף ברוך אסקרוב, איש רשת א', את המידע בתוכניתה היומית של ענת דולב ברשת ב' ולאחר מכן בחדשות ערוץ 10^[2]. על מצבתה של זהבה חרותות מילות השיר.