זהבה סולומון

זהבה סולומון

אין תמונה חופשית
לידה	31 במאי 1950 (בת 73) הרצליה, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת חיפה אוניברסיטת פיטסבורג אוניברסיטת חיפה אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב (5 בנובמבר 2017)
פרסים והוקרה	פרס א.מ.ת. (2016) פרס ישראל (2009)

זהבה סולומון (נולדה ב-31 במאי 1950) היא חוקרת בתחום האפידמיולוגיה הפסיכיאטרית, בריאות הנפש והעבודה הסוציאלית, פרופסור אמריטה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב וכלת פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית לשנת תשס"ט (2009). בעבר שירתה כראש ענף מחקר במחלקה לבריאות הנפש בצה"ל, בדרגת סגן-אלוף.

ביוגרפיה

זהבה סולומון נולדה ב-1950 בהרצליה, למשה וברכה העליון. לאחר סיום לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה בשנת 1973, היא המשיכה ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה (במקביל לקריירה כעובדת סוציאלית במרכז גמילה ובקליניקה להכוונת הילד), אותם סיימה ב-1976. את לימודי הדוקטורט עשתה בתחום אפידמיולוגיה פסיכיאטרית באוניברסיטת פיטסבורג בארצות הברית. בעבודת הדוקטורט שלה היא בחנה את תרומתם של משתנים חברתיים במיתון השפעות דחק בקרב אמהות שמגדלות ילדים בסביבה אברסיבית. במקביל, עבדה כעמיתת מחקר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה.

בסיום לימודיה, בשנת 1981, שבה לישראל וגויסה לצה"ל. סולומון שירתה בדרגת סגן-אלוף כראש ענף מחקר במחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה. הענף הוקם באותן שנים והוגדר כגוף מודיעין הפועל לזיהוי יחידות וחיילים בסיכון. בתקופתה הוקם מאגר הנתונים לנפגעי תגובות הקרב במלחמת לבנון הראשונה (1982). מאגר שיטתי ייחודי זה, שהוקם במהלך הקרב, היה הראשון מסוגו בעולם והיווה בסיס לשורה של מחקרים פורצי דרך. במקביל לשירותה בצה"ל, שימשה כמרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.

ב-1992 הצטרפה סולומון לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, שם מילאה בין היתר את תפקיד ראש בית הספר.

בשנים 1996 עד 2001, כיהנה כמנהלת המחלקה לתוכניות מיוחדות באוניברסיטת תל אביב. במקביל ולאחר מכן, כיהנה בתפקידים שונים באוניברסיטה כגון חברה בועדת ההיגוי בבית הספר לבריאות ציבורית, פרופסור שותפה, פרופסור בפקולטה לרפואה, יועצת אקדמאית, חברה בוועד המנהל ועוד. כיום, סולומון הינה ראש מרכז המחקר המולטי-דיסציפלינרי בנושאי טראומה המונית (I-CORE).

בשנת 2008 סולומון השתתפה ביצירת הסרט "ואלס עם באשיר" של הבמאי ארי פולמן. היא הופיעה שם בתפקיד עצמה, עובדת סוציאלית וחוקרת ישראלית אשר מתמחה בתחום הפסיכוטראומה. הסרט זכה בפרסים רבים והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".

בשנת 2021 הצטרפה סולומון למועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה ומחתה נגד מדיניות הסגרים עקב ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח שלה. בנובמבר 2021 הוסר שמה משמות החברים באתר המועצה.

סולומון חברה במועצה הלאומית לפוסט־טראומה, שהוציאה הנחיות לקליטת החטופים שחזרו משבי החמאס במסגרת מלחמת חרבות ברזל.. אחת ההנחיות היא להניח לחטופים, להימנע מבחינת איבריהם 'האינטימיים', ולאפשר להם לחוות זמן ביחד עם קרוביהם, ללא השתתפות גופי התקשורת.

פרסומיה של סולומון זוכים להכרה בינלאומית, בהיותה חברת מערכת בכתבי העת המרכזיים בתחום הטראומה הנפשית, ובהם "Journal of Traumatic Stress; Trauma and Loss", וכן בחירתה לחברה בוועדת המגדר הפסיכיאטרי DSM. בוועדה זו מספר חברים לא-אמריקאים בודדים ובמסגרתה, מוגדרים הקריטריונים לאבחון של הפרעה פוסט-טראומתית.

סולומון שימשה גם כפרופסורית אורחת בפקולטות לפסיכיאטריה, רפואה ואחרות במוסדות אקדמאיים בינלאומיים במדינות כגון סינגפור, דנמרק, ניו יורק, איטליה, ושווייץ.

חיים אישיים

סולומון נשואה לראובן, ואם לשניים.

מחקרים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• תגובת קרב: מחקריה של סולומון בתחום תגובות הדחק במלחמה ואחריה התמקדו באיתור קריטריונים לזיהוי מוקדם של תגובות דחק של חיילים בחזית. זוהי משימה מאתגרת במיוחד בעת שהן המטפלים והן המטופלים נמצאים בסכנת חיים. המחקרים התמקדו באיתור גורמי סיכון וגורמי תמך וחוסן – בעיקר גורמים שניתנים להתערבות ולטיפול, כגון אווירה ביחידה, לכידות, סגנון פיקוד וכדומה. מוקד חשוב של המחקרים היה הערכת יעילות התערבויות קהילתית חברתית ופרטנית.
• נפגעי פוסט טראומה: על בסיס ממצאי המחקרים, אושררה והוגדרה מחדש שיטת הטיפול בנפגעי תגובת קרב ובנפגעים פוסט-טראומטיים. המחקרים תרמו להקמת היחידה לתגובות קרב, באגף השיקום במשרד הביטחון שמסייעת לנפגעים עד היום. ממצאי המחקרים הללו זכו להערכה רבה בצה"ל ובאגף השיקום, תרמו משמעותית לשינוי הגישה כלפי נפגעי תגובות קרב בצה"ל ובמשרד הביטחון, והעמיקו את מחויבות מערכת הביטחון לטיפול בנפגעי הנפש.
• "הטראומטיזציה המשנית": תפיסתה החברתית-קהילתית של סולומון עמדה בבסיס מחקרה בתחום "הטראומטיזציה המשנית" – תהליך בו המצוקה של ניצול הטראומה מכבידה ופוגעת בבני משפחתו. ב-1987, לאחר מאמצים מרובים, הצליחה סולומון לשכנע את צה"ל להתיר לה להעריך תופעה זו בקרב נפגעי מלחמת לבנון הראשונה. ממצאי המחקר פורץ הדרך הזה שינו את התפיסה לגבי מצוקות נפשיות שנגרמות בעת השירות הצבאי ובעקבותיו - ממצוקות של הפרט בלבד למצוקת המשפחה כולה. כתוצאה מכך, החלה הרחבת סל שירותי הטיפול והרווחה, שכולל עתה גם בני ובנות זוג וילדים של מי שנפגעו בצבא.
• פדויי שבי: סולומון יזמה והובילה מחקר חשוב וייחודי בתחום פדויי השבי. המחקר, שהחל ב-1991, ביקש להעריך את מצבם הנפשי, הגופני והתפקודי של מי שנפלו בשבי האויב במלחמת יוה"כ. מפגשים עם פדויי שבי ועם אנשי מקצוע שטיפלו בהם בשובם העלו, כי הטיפול אותו קיבלו בשובם ארצה היה נקודתי ועבור חלקם אף טראומתי מאוד. ממצאי המחקר הצביעו על משקעי דחק משמעותיים, והיוו מצע להפקת סרט תיעודי בשם "ערים בלילה". הסרט הופק על ידי יואב בן דוד, מפדויי השבי שנטלו חלק במחקר, ואחר כך הובילו גם להקמת עמותה באותו שם לעזרה הדדית של פדויי השבי. מחקר זה העלה את המודעות לסבלם הסמוי של פדויי השבי, ואף הביא לשינוי מדיניות הטיפול של משרד הביטחון. ביחד עם ראשי אגף השיקום דאז, גובשה תוכנית outreach שהיא היחידה במינה בעולם, ובמסגרתה הוזמנו כל פדויי השבי ממלחמת העצמאות ואילך להערכה, וזכותם לטיפול הוכרה.

בתום שירותה הצבאי, במסגרת אוניברסיטת תל אביב התרחבה פעילותה המחקרית לחקר התמודדותם של ניצולי שואה, חולי נפש, ובני משפחותיהם, ובעיקר ילדים בסיכון החיים בסביבה אברסיבית ופוגענית. במרכז אדלר באוניברסיטת תל אביב היא יזמה וניהלה מחקרים רחבי היקף שבחנו את השפעתם הפתוגנית והסלוטוגנית של אירועי דחק, במשפחה (גילוי עריות) ובאלימות פוליטית (כמלחמה, שואה וטרור), על ילדים.

פרסים

• פרס לאופר למצוינות אקדמית, מטעם האגודה הבינלאומית ללחץ טראומתי (1997).
• פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית (2009).
• פרס א.מ.ת במדעי החברה על מחקריה בתחום הטראומה וההתמודדות איתה (2016).

מפרסומיה

ספרים

• Combat Stress Reaction: The Enduring Toll of War (Springer Series on Stress and Coping) by Zahava Solomon (1993)
• Coping with War-Induced Stress: The Gulf War and the Israel Response (Springer Series on Stress and Coping) by Zahava Solomon (1995)
• Posttraumatic Stress Disorder: A Lifespan Developmental Perspective by Andreas Maercker, Matthias Schutzwohl, and Zahava Solomon (1999)

• הסוד ושברו – סוגיות בגילוי עריות (עם ד"ר צביה זליגמן)
• ילדות בצל השואה (עם ד"ר ג'וליה צייטין)

מאמרים

עד שנת 2009 פירסמה סולומון כ-300 מאמרים, כאשר מעל מאה מהם פורסמו בכתבי עת מקצועיים. מרבית מאמריה אלו פורסמו בעת שירותה הצבאי, טרם היותה פעילה במסגרת אקדמית.

• Solomon, Z., Kotler, M., Mikulincer, M. (1988). Combat related post-traumatic stress disorder among second generation Holocaust survivors: Preliminary findings. American Journal of Psychiatry, Vol.145, 865-868.
• Z. Solomon. (1990). Does the war end when the shooting stops? The psychological toll of war. Journal of Applied Social Psychology, Vol.20, 1733-1745.
• Solomon, Z., Neria, Y., Ohry, A., Waysman, M., & Ginzburg, K. (1994). PTSD among Israeli former prisoners of war and soldiers with combat stress reaction: A longitudinal study. American Journal of Psychiatry, Vol.151, 554-559.
• Z. Solomon. (1995). From denial to recognition: Attitudes toward Holocaust survivors from World War II to the present. Journal of Traumatic Stress, Vol.8, 215-228.
• Ginzburg, K., Solomon, Z., Koifman, B., Keren, G., Roth, A., Kriwisky, M., Kutz, I., David, D.,& Bleich, A. (2003). Trajectories of posttraumatic stress disorder following Myocardial infarction: A prospective study. Journal of Clinical Psychiatry, Vol. 64, 10, (pp. 1217-1223).
• Solomon, Z., & Dekel, R. (2005). PTSD among Israeli ex-Prisoners of war: 18 and 30 years after release. The Journal of Clinical Psychiatry, 66(8), 1031-1037.
• Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). Israeli Youth in the Second Intifada: PTSD and Future Orientation. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 44 (11), 1167-1175.
• Solomon, Z., Shklar, R., & Mikulincer, M. (2005). Front line treatment of combat stress reaction: A 20 year longitudinal evaluation. American Journal of Psychiatry, 162, 2309-2314.
• Solomon, Z., Gelkopf, M., & Bleich, A. (2005). Is Terror Gender Blind? Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 40(12), 947-954.
• Solomon, Z., Mikulincer, M. (2006). Trajectories of PTSD: A 20-Year Longitudinal Study. American Journal of Psychiatry, 163, 659-666.

קישורים חיצוניים

• פרופ' זהבה סולומון, באתר פרס ישראל
• זהבה סולומון
• פרופ' זהבה סולומון, אוניברסיטת תל אביב
• הדף אודותיה באתר פרס א.מ.ת
• גדעון לב, מומחית לפדויי שבי: "חלקם חוזרים כפליטים בארצם. יכולה להיות טראומה על טראומה", באתר הארץ, 23 בנובמבר 2023
• זהבה סולומון, דף שער בספרייה הלאומית