זיגפריד קרקאואר
 | |
| לידה |
8 בפברואר 1889 פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 1966 (בגיל 77) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר |
| אירועים משמעותיים |
שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| יצירות בולטות |
The Salaried Masses, From Caligari to Hitler |
| בן או בת זוג |
Elisabeth Kracauer (מרץ 1930–?) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
זיגפריד קרקאואר (Siegfried Kracauer; 8 בפברואר 1889 – 26 בנובמבר 1966) היה סופר, עיתונאי, סוציולוג, מבקר תרבות, ותאורטיקן קולנוע יהודי גרמני. לעיתים נקשר שמו בתאוריה הביקורתית של אסכולת פרנקפורט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרקאואר היה נצר למשפחה יהודית שהתגוררה בפרנקפורט. למד אדריכלות וקיבל דוקטורט בהנדסה בשנת 1914. עבד כאדריכל באוסנברוק, מינכן, וברלין עד ל-1920. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, התיידד עם תיאודור אדורנו הצעיר ונעשה למדריכו הפילוסופי.
משנת 1922 עד 1933 פעל כעורך בתחומי קולנוע וספרות ב"פרנקפורטר צייטונג", שהיה בתקופה זו עיתון חשוב בגרמניה, תוך כדי עבודתו גם ככתב בברלין, לצד ולטר בנימין וארנסט בלוך. ב-1930 נישא קרקאואר ללילי ארנרייך, ועם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 עבר לפריז, ובעזרת וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) הגיע בשנת 1941 לארצות הברית.
בשנים 1941 עד 1943 עבד במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק. בתקופה זו נתמך כלכלית על ידי מלגות רוקפלר וגוגנהיים, על מנת לפתח את עבודתו שהתמקדה בקולנוע הגרמני.
בשנים האחרונות לחייו עבד קרקאואר כסוציולוג במוסדות שונים, בהם באוניברסיטת קולומביה כמנהל מחקר יישומי במדעי החברה. הוא נפטר בניו יורק בשנת 1966 מסיבוכים של דלקת ריאות.
עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1923 עד 1925 כתב קרקאואר את המסה "הרומן הבלשי", שעסקה בתופעות מחיי היומיום בחברה המודרנית. בשנים הבאות המשיך לפתח שיטות תאורטיות לניתוח קרקסים, תצלומים, סרטים, פרסומות, תיירות, תכנון ערים ומחול, שפורסמו בשנת 1927 באסופת המאמרים "העיטור של המונים". ב-1930 פרסם קרקאואר את "השכירים", מבט ביקורתי על אורח חייהם של בני ההצווארון הלבן. אלו תוארו כחסרי מקור רוחני ונטולי זיקה למנהגים ומסורת, שמצאו מפלט בהסחות הדעת שמייצרות תעשיות הבידור. ביקורתיות הולכת וגדלה של קרקאואר כלפי הקפיטליזם, שהתפתחה בעקבות קריאה בעבודותיו של קרל מרקס הובילה בסופו של דבר לפרישה מעבודתו בעיתון.
בשנת 1947 פרסם את החיבור "מקליגרי להיטלר: היסטוריה פסיכולוגית של הקולנוע הגרמני" המשרטט את לידתו של הנאציזם מהקולנוע של רפובליקת ויימאר. הספר סייע להניח את היסודות של ביקורת הסרטים המודרנית. בשנת 1960 פרסם את החיבור "תאוריה של קולנוע: הפדיון של מציאות פיזית", שבו טען שהריאליזם הוא התפקיד החשוב ביותר של קולנוע.
ספרו האחרון שפורסם לאחר מותו, "היסטוריה, הדברים האחרונים לפני האחרונים" (ניו יורק, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1969).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kracauer, Siegfried (1947). From Caligari to Hitler: A Psychological History of the German Film.
- Kracauer, Siegfried (1960). Theory of Film: The Redemption of Physical Reality.
- Kracauer, Siegfried; Paul Oskar Kristeller (1969). History: The Last Things Before the Last.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיגפריד קרקאואר, ברשת החברתית Goodreads
זיגפריד קרקאואר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
זיגפריד קרקאואר, באתר AllMovie (באנגלית)
זיגפריד קרקאואר, באתר אייטונס (באנגלית)- זיגפריד קרקאואר, מקליגרי להיטלר: היסטוריה פסיכולוגית של הקולנוע הגרמני – מבוא, הקדמה: הילה לביא ועופר אשכנזי, תרגום: הילה לביא, עריכת תרגום: ענבל קידר, סליל, כתב עת אינטרנטי להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה 10, חורף 2016, עמ' 59–69
זיגפריד קרקאואר (1889-1966), דף שער בספרייה הלאומית
