זמרי-לים

זמרי-לים
	ציור הקיר של הכתרת זמרי-לים
לידה	המאה ה־18 לפנה״ס?
פטירה	1761 לפנה״ס ייתכן; מארי, סוריה
מדינה	מארי
בן או בת זוג	שיבתו
	1775 לפנה"ס – 1761 לפנה"ס; (כ־14 שנים)
	→ חדניאדו ישמח-אדד ←

זמרי-לים (נכתב גם זִימְרִי-לִים, זימרילים או זִמרִלִם) היה מלך מארי בערך בין השנים 1761-1775 לפנה"ס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמרי-לים היה בנו של חדניאדו שהשתייך למשפחת המלוכה של המלך יחדון-לים. אמו הייתה אדודורי אחותו של המלך דדיחדון שהיה מלך של שבט רבום, מבני ימין. בשנה הראשונה למלכותו נחתם מכתב שבו מצוינים פרטי הוריו, לאחר מכן החליט כנראה ליחס את עצמו ליחדון-לים, ובהתאם לכך הוכנו חותמות חדשות.^[1]

לאחר שיחדון-לים נרצח על ידי אנשי חצרו, הוא ברח לימחד (שבירתה הייתה חלב). מלך אשור שמשי-אדד הראשון השתלט על מארי ומינה את בנו ישמח-אדד לשליט העיר. לאחר מותו של שמשי-אדד הראשון חזר זמרי-לים והשתלט מחדש על מארי בעזרתו של מלך ימחד ירים-לים הראשון.

זמרי-לים שלט במארי כ-13 שנה ועל אזורים סמוכים לאורך הפרת ועמק החבור. הוא כרת פעם אחת ברית עם חמורבי מלך בבל נגד אשנונה. כל הידוע לנו על חייו של זמרי-לים מקורו בלוחות טין שהתגלו בארכיון של מארי. בתקופת מלכותו מארי סבלה מפשיטות של בני ימין שנהגו לפשוט על אזורים שבין מארי תרקה וושַגַרַתֻם, בזזו את הצאן ולעיתים התיישבו במקום. זמרי-לים נלחם בהם, הוא הרג את שר הצבא דוידום ואת המלכים של בני ימין. חשיבותו של הניצחון הביאה לכך שלפחות שתיים משנות מלכותו נקראו על שמו.^[2]

הוא נישא לשיבתו, שהייתה נסיכה מימחד, ונולדו לו לפחות שמונה בנות מנשים שונות. חלק מבנותיו התחתנו עם שליטים מקומיים ושתי בנות הפכו לכוהנות. מארי נכבשה על ידי חמורבי שבזז אותה, ומאז שמו של זמרי-לים נעלם מהעדויות ההיסטוריות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Marie-Louise Buhl, Un sceau de Zimrilim, Syria. Archéologie, Art et histoire 59, 1982, עמ' 93–100 doi: 10.3406/syria.1982.6789
SASSON, J. M. (1998). "The king and I. A Mari king in changing perceptions " Journal of American Oriental Society 118(4): 453-470.
CHARPIN, D. (1992) "Les legendes de sceaux de Mari: Nouvelles Données" in: YOUNG, G.(ed.) Mari in restrospect, Eisenbrauns, pp.59-76

נתן וסרמן ויגאל בלוך, האמורים - מסופוטמיה בראשית האלף השני לפני הספירה, הוצאת כרמל, 2019, עמ' 292-316 בעיקר.
משה ענבר, השבטים האמוריים במארי, אוניברסיטת תל אביב, 1985, עמ' 58 - 70.