זכות במקרקעין
בחוק ומשפט, מוגדרת זכות במקרקעין כזכות שיש לאדם (או לישות[1]) במקרקעין.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכות במקרקעין במדינת ישראל נגזרת מתוך הוראות חוק המקרקעין.
על פי חוק זה, רישום של קרקע בפנקס הזכויות הרשמי הוא סופי ובלתי ניתן לערעור (למעט בטענות להונאה או כתוצאה מטעות). עיקרון זה מקנה מימד של ודאות ואמינות של הרישומים ובכך מאפשר יציבות עסקית של תחום המקרקעין. סעיף 7 לחוק קובע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום (על ידי הרוכש)[2].
על פי החוק הישראלי מוגדרים שישה סוגים בלבד של זכויות במקרקעין:
- בעלות: זו היא הזכות החזקה ביותר. על פי זכות זו יכול בעלים של קרקע לבצע בה כל סוג של עסקה חוקית, מבלי לקבל את הסכמתו של גורם נוסף.
- שכירות: הזכות להחזיק במקרקעין כנגד תשלום תמורה. קיום של זכות שכירות מתנהלת על פי הסכם בין השוכר והמשכיר אשר מגדיר את חובותיהם וזכויותיהם אחד כלפי השני.
- משכנתה: שיעבוד של מקרקעין על ידי בעל זכות הבעלות, לטובת אחר, על מנת להבטיח את זכויותיו. בדרך כלל נרשמת משכנתה על מנת להבטיח החזר של הלוואה שניתנה לבעל הקרקע.
- שאילה: זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות, כשהזכות הוקנתה שלא בתמורה.
- זיקת הנאה: זכות לבצע שימוש במקרקעין למטרה מסוימת, אך בניגוד לשכירות, לא כוללת את הזכות להחזיק בה בצורה בלעדית. תנאי זיקת הנאה מתקיימים על פי הסכם בין הצדדים.
- זכות קדימה: זכות הניתנת למי שאינו הבעלים של נכס המקרקעין, להיות הראשון לקנות אותו במקרה שיוצע למכירה על ידי הבעלים. במקרה זה אין מוטלת חובת המכירה על הבעלים אלא החובה להציע אותם בראשונה לבעל זכות הקדימה.
יש להדגיש כי על פי חוק המקרקעין לא ניתן ליצור סוגים נוספים ושונים של זכויות במקרקעין אשר ירשמו בפנקס הזכויות, גם אם הוסכמו בין שני צדדים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במקרים מסוימים יכול להיות מוגדר כבעל זכות אף מי שאינו אדם. דוגמה לכך היא זיקת הנאה באופן שהיא שייכת למקרקעין.
- ^ עו"ד רוזנר דרזנר, חובת רישום זכות במקרקעין על ידי רוכש לפי הלכת גנז באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. 02/12/2012
