חולייטה

חולייטה
Julieta
	כרזת הסרט בעברית
בימוי	פדרו אלמודובר
הופק בידי	אגוסטין אלמודובר; פדרו אלמודובר; אסתר גרסיה
תסריט	פדרו אלמודובר, בהשראת שלושה סיפורים קצרים מאת אליס מונרו
עריכה	חוזה סלסדו
שחקנים ראשיים	אמה סוארס; אדריאנה אוגרטה
מוזיקה	אלברטו איגלסיאס
צילום	ז'אן קלוד לריו
מדינה	ספרד
חברת הפקה	אל דסאו
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 באפריל 2016; 7 ביולי 2016
משך הקרנה	99 דק'
שפת הסרט	ספרדית
סוגה	סרט דרמה
הכנסות באתר מוג'ו	julieta
פרסים	פסטיבל הסרטים של סן דייגו
	julieta-lapelicula.com
	דף הסרט ב־IMDb

חולייטה (בספרדית: Julieta) הוא סרט קולנוע משנת 2016 שביים פדרו אלמודובר, שגם כתב את התסריט לפי שלושה סיפורים קצרים מאת אליס מונרו.

הסרט מתאר את חייה של חולייטה, מורה לספרות קלאסית ועורכת, ובפרט את יחסיה עם בתה היחידה אנטיה, שבגיל 18 ניתקה אתה כל קשר. עיקר הסרט מוצג כפלשבק, שבו חולייטה כותבת לאנטיה את זיכרונותיה.

הסרט עוסק ביחסי הורים וילדים (יחסיה של חולייטה עם בתה ועם הוריה) וברגשות אשם.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולייטה (אמה סוארס) מתגוררת במדריד ומתכננת לעבור לפורטוגל עם ידידהּ לורנסו (דריו גרנדינטי). פגישה מקרית ברחוב עם ביאטריס (מישל ג'נר), חברת ילדות של בתה אנטיה, מלמדת את חולייטה שאנטיה, שניתקה את הקשר אתה 12 שנים קודם לכן, חיה בשווייץ ולה שלושה ילדים. מידע זה גורם לחולייטה לשנות את תוכניותיה. היא נשארת במדריד ושוכרת דירה בבניין שבו התגוררה עם אנטיה טרם ניתוק הקשר ביניהן. בדירה זו כותבת חולייטה ספר זיכרונות המופנה אל אנטיה, ובו קורות חייהן מהמפגש הראשון עם שואן, אביה של אנטיה, ועד לתקופה הראשונה שלאחר ניתוק הקשר ביניהן. משלב זה וכמעט עד סופו, הסרט מוצג כפלשבק המציג את זיכרונותיה של חולייטה.

בצעירותה הייתה חולייטה (אדריאנה אוגרטה) מורה לספרות קלאסית. לאחר שעבודתה כממלאת מקום הסתיימה, היא חזרה למדריד בנסיעה ארוכה ברכבת. במהלך הנסיעה הצטרף לתאה גבר מבוגר, שניסה לפתוח אתה בשיחה, אך היא לא גילתה עניין בכך, ולבסוף יצאה מתאה והלכה לקרון המסעדה, שם שוחחה עם שואן (דניאל גראו), דייג צעיר שנסע למדריד לרכישת ציוד. שואן סיפר לחולייטה שאשתו שרויה בתרדמת. לאחר עצירה לזמן מה הרכבת חוזרת לנסוע ובעקבות עצירת חירום מתברר שהגבר המבוגר שנכנס לתאה של חולייטה התאבד מתחת לגלגלי הרכבת. שואן מצטרף אל חולייטה הנסערת בתאה, ועם בוא הלילה השניים שוכבים.

כעבור זמן מה חולייטה, שהרתה מאותו מפגש חד-פעמי, מגיעה לביקור בביתו של שואן, בכפר הדייגים רדס (ספ') שבגליסיה. בבית נמצאת רק המשרתת, מריאן (רוסי דה פלמה), המספרת לחולייטה שאשתו של שואן נפטרה יום קודם לכן, וששואן כנראה יבלה את הלילה עם ידידתו אווה, וממליצה לחולייטה לחזור למדריד. חולייטה מחליטה להמתין לשואן, וכאשר הוא מגיע הם שוכבים מיד. חולייטה נשארת לגור עם שואן, ויולדת את בתם, אנטיה.

השנים עוברות, ואנטיה יוצאת למחנה קיץ, שבו היא מתחברת עם ביאטריס, שבאה ממדריד, ובתום השהות במחנה עוברת לימים אחדים לביתה של ביאטריס. בין שואן לחולייטה פורצת מריבה על רקע קשריו עם אווה (אינמה קווסטה), ידידת נעוריו העוסקת בפיסול, והוא יוצא לדיג בים הסוער. סירתו מתהפכת והוא טובע.

חולייטה עוזבת את רדס ועוברת להתגורר עם אנטיה במדריד. הקשר בין חולייטה לאביה מתערער, משום שחולייטה אינה רואה בעין יפה את קשריו של האב עם העוזרת שלקח לסיוע בטיפול באשתו החולה (אמהּ של חולייטה). הקשר בין אנטיה לביאטריס הופך לידידות אמיצה. כאשר אנטיה מגיעה לגיל 18 היא יוצאת לשלושה חודשי התבודדות בפירנאים, ובסופם מנתקת את קשריה עם חולייטה. חולייטה מקווה שאנטיה תשוב הביתה ביום הולדתה ה-19, אך מגיעה ממנה רק כרטיס ברכה. ביום הולדתה ה-20 לא מגיע אפילו כרטיס ברכה.

חולייטה מתיידדת עם לורנסו (דריו גרנדינטי), שערך ספר על יצירתה של אווה, ושאותו היא פוגשת בבית החולים שבו מאושפזת אווה.

בשיחה נוספת של חולייטה עם ביאטריס מתברר לחולייטה שהמשרתת מריאן סיפרה לאנטיה על המריבה שקדמה למותו של שואן, והדבר עורר זעם כבוש באנטיה.

מכתב מגיע מאנטיה אל חולייטה, ובו היא מספרת שבנה הבכור בן ה-9, הקרוי שואן על שם אביו, טבע בנהר. הכאב על מותו הבהיר לאנטיה עד כמה גדול כאבה של חולייטה. הסרט מסתיים בכך שחולייטה ולורנסו נוסעים לביקור אצל אנטיה, לפי כתובתה במכתב ששלחה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתפרסת על פני עשרות שנים, ולכן דמויות עיקריות מוצגות על ידי יותר משחקנית אחת לכל דמות: חולייטה מוצגת על ידי שתי שחקניות, אנטיה מוצגת על ידי שלוש שחקניות וביאטריס מוצגת על ידי שתי שחקניות. הליהוק הכפול לדמות הראשית, חולייטה, הוא גם מחווה לסרטו של לואיס בוניואל, "תשוקה אפלה", שבו שתי שחקניות גילמו אותה דמות בשלבים שונים של חייה.^[1]

שחקנ/ית	דמות
אמה סוארס	חולייטה בבגרותה
אדריאנה אוגרטה	חולייטה בצעירותה
דניאל גראו	בעלה של חולייטה ואביה של אנטיה
אינמה קווסטה	אווה, פסלת, ידידתו של שואן
מישל ג'נר	ביאטריס, חברת ילדות של אנטיה
דריו גרנדינטי	לורנסו, עורך ספרה של אווה וידיד של חולייטה
רוסי דה פלמה	מריאן, משרתת של שואן
פילאר קסטרו	קלאודיה, אמהּ של ביאטריס

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוא סרטו העשרים של אלמודובר. הוא מבוסס בחופשיות בהשראת שלושה סיפורים קצרים מאת הסופרת הקנדית אליס מונרו, "שתיקה", "סיכוי" ו"בקרוב", שנכללו בספרה "בריחה", שיצא לאור ב-2004.^[2] שמו הראשון של הסרט, בעת הפקתו, היה "שתיקה" ("Silencio"), אך בהמשך שונה השם, כדי שלא לבלבל עם סרט מתוכנן של מרטין סקורסזה בעל אותו שם,^[3] וגיבורת סיפוריה של מונרו, ג'ולייט, הפכה בספרדית לחולייטה ונתנה לסרט את שמו. שם בתה של ג'ולייט, פנלופה, עבר טרנספורמציה מהותית יותר, ובסרט קרויה הבת אנטיה, שם שמקורו ב"איליאדה", ומתחבר לעבודתה של חולייטה כמורה לספרות קלאסית.^[4]

תחילה תכנן אלמודובר לצלם את הסרט בוונקובר ובניו יורק, כסרט דובר אנגלית בכיכובה של מריל סטריפ, שתגלם אישה בגיל 20, 40 ו-60, אך בהמשך נסוג מרעיון זה, וחזר לשפה ולאזור המוכרים לו.^[5]

צילומי הסרט החלו ב-18 במאי 2015 והסתיימו ב-7 באוגוסט 2015.

הקרנת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה העולמית של הסרט נערכה ב-4 באפריל 2016 בברצלונה, והקרנות לציבור הרחב החלו ב-8 באפריל בספרד. על הקרנות אלה העיב פרסום שמם של אוגוסטין ופדרו אלמודובר במסמכי פנמה.^[6] הסרט הוקרן בפסטיבל קאן והיה מועמד לפרס דקל הזהב. ב-7 ביולי הוקרן הסרט בבריכת הסולטן בפתיחת פסטיבל הקולנוע ירושלים.^[7]