חוסה אנטוניו אבראו
 | |
| תצלום משנת 2007 | |
| לידה |
7 במאי 1939 ולרה, ונצואלה  |
|---|---|
| פטירה |
24 במרץ 2018 (בגיל 78) קראקס, ונצואלה |
| שם לידה |
José Antonio Abreu Anselmi |
| מוקד פעילות |
ונצואלה |
| תקופת הפעילות | 2018–1957 |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הקתולית אנדרס בייו, Jose Angel Lamas School of Music, אוניברסיטת מישיגן |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
ספרדית |
| כלי נגינה |
פסנתר, צ'מבלו, עוגב |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
חוסה אנטוניו אבראו אנסלמי (בספרדית: José Antonio Abreu Anselmi; 7 במאי 1939 - 24 במרץ 2018) היה פסנתרן, נגן צ'מבלו, מנצח, מלחין, מחנך וכלכלן ונצואלי. המיזם "אל סיסטמה" של אבראו זכה בפרס הקיום הנכון הידוע גם כ"פרס נובל אלטרנטיבי" בשנת 2002.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסה אנטוניו אבראו נולד בעיר וולרה, מדינת טרוחיו שבמערב ונצואלה. מצד אמו אבראו הוא צאצא למשפחה איטלקית ממרצ'יאנה באי אלבה. סבו מצד האם, אנטוניו אנסלמי ברטי, היה מנהל להקה מוזיקלית כפרית, שהיגר בשנת 1897 למונטה כרמלו בוונצואלה, יחד עם 46 כלי נשיפה של להקתו.
בלימודיו אימץ אבראו שני מסלולים מקבילים. הוא למד כלכלה וסיים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטה הקתולית אנדרס בייו. כמו כן למד כלכלת הנפט באוניברסיטת מישיגן. היה פעיל גם בחיים הפוליטיים וכיהן בשנת 1958 כחבר בקונגרס הלאומי של ונצואלה. לאחר מכן לימד כפרופסור לכלכלה ולתכנון כלכלי באוניברסיטת סימון בוליבר בקראקס ובאוניברסיטת אנדרס בייו.
אבראו עשה גם לימודים מוזיקליים. היה תלמידה של דורליסה חימנס דה מדינה בברקיסימטו. בשנת 1957 נרשם לאקדמיה למוזיקה של קראקס (בימינו האקדמיה על שם חוסה אנחל לאמאס). הוא למד בה נגינת פסנתר אצל מויסס מוליירו, עוגב וצ'מבלו אצל אבנסיו קסטייאנוס והלחנה אצל ויסנטה אמיליו סוחו.
בשנת 1975 הוא הקים את התזמורת הסימפונית ע"ש סימון בוליבר.
פעילותו בתחום החינוך המוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1975 הקים אבראו את "אל סיסטמה", (בשמה המלא - "המערכת הלאומית של תזמורות ילדים ונוער של ונצואלה", SNOJIV - Sistema Nacional de Orquestas Juveniles e Infantiles de Venezuela), רשת לאומית לתזמורות ילדים ונוער שראה בה כלי למשיכת שכבות רחבות של נוער אל המוזיקה הקלאסית, ולהקניית ערכים, המסוגלים לפי דעתו, לקדם את הנוער גם בתחום החברה ואיכות החיים. במסגרת תוכנית זו הקים אבראו את התזמורת הסימפונית הלאומית של הנוער בוונצואלה על שם סימון בוליבר ואת התזמורת הסימפונית על אותו השם בקראקס. בשנת 2007 כללה רשת "אל סיסטמה" בוונצואלה כ-240,000 חברים, וצוות של 1,500 אנשי מקצוע, המתחלקים בין 125 תזמורות נוער ו-57 תזמורות ילדים, 30 תזמורות מקצועיות, ורשת מקהלות, שבהן החינוך המוזיקלי הוקנה החל מגיל שנתיים. פעילות המערכת עומדת בחסות פדרציה ממלכתית הקרויה בקיצור FESNOJIV.[1] התזמורות קיבלו ביקורים ממנצחים ידועים כמו סר סיימון ראטל, זובין מהטה וקלאודיו אבאדו ששיבחו את המיזם. התזמורות נבנו על בסיס 96 "תאים תזמורתיים" ברחבי המדינה, שלכל אחד מהם יש לפחות תזמורת אחת. המערכת כוללת גם סדנאות שבהן הילדים בונים ומתקנים כלי נגינה, תוכניות מיוחדות לילדים בעלי לקויות ונכויות, ומרכזים ומכוני מומחים לפונולוגיה, מדיה אודיו-חזותית ולחינוך מוזיקלי גבוה. בשנת 1979 הוענק לו הפרס הלאומי למוזיקה על הישגיו ב"אל סיסטמה". אבראו עומד בראש המערכת החל משנת 1994. אחרי 1999 גם המשטר של הוגו צ'אווס אימץ את המיזם ומימן אותו. עם המוזיקאים שהתחנכו במסגרת "אל סיסטמה" ניתן למנות את גוסטבו דודמל שניצח על תזמורת הסימפונית של הנוער על שם בוליבר, הכנר אלקסי קארדנס, נגן הקונטרבס אדיקסון רואיס, שהיה הנגן הלטינו-אמריקני הראשון שהתקבל בפילהרמונית של ברלין.
בשנת 1983 חזר זמנית לפוליטיקה והתמנה לשר התרבות למשך חמש שנים (1989–1995). בשנים 1989–1999 השיג אבראו שיתוף פעולה עם ספרד וארצות הברית בקידום הדגם של "אל סיסטמה" והפצתו. התזמורות שהקים זכו בשנים 1993 ו-1995 לפרסים מטעם אונסק"ו. לפי הדוגמה בוונצואלה הועלו מיזמים דומים בארצות דרום אמריקה, בארצות הברית, גרמניה ושוודיה. ה"אל סיסטמה" נחשבה ל"תנועה עולמית הראשונה לשינוי חברתי באמצעות האמנות".
מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'פרי בייקר, מוזיקולוג מלונדון כתב ספר על ה"סיסטמה" (2007) של אבראו תוך הטחת ביקורת חריפה על יומרותיה החברתיות. הוא טען שלמערכת חינוך מסוג זה "מבנה רודני" שמסגרתו התרחשו תופעות "שחיתות, אפליה וניצול מיני".
מנהל המערכת, אדוארדו מנדס, הגיב ב-7 בפברואר 2015 בריאיון ל-"Epoch Times" לביקורות אלה באומרו ש"כמו בכל מוסד גדול קיימות בעיות, אבל להבין מכך שמדובר במגפה ממש זה לחלוטין לא נכון". בייקר העלה ספקות גם לגבי ההצלחות החברתיות של המיזם, על מוצאם התלמידים - אם הם באמת גדלו במשפחות עניות או הרוסות, ולגבי טעויות מתודיות, שלטון המשמעת, והרפרטואר הקלאסי-רומנטי השמרני המועדף על התזמורות, תוך הזנחת המורשת הילידית המקומית.
מבקר המוזיקה ג'יימס ר. אוסטרייך, בסקירה של ה-17/12/2014 במדורו ב"Book review" של הניו יורק טיימס, מאשים את בייקר בשגיאות מתודולוגיות, מקורות בלתי ניתנים לאימות והטיות. עם זאת, הוא מודה שעד לאותה עת היה חסר ניתוח קר של "אל סיסטמה" כמשקל נגד הפרשנות הלא-ביקורתית מדי, והוא רצוי.
חוסה אנטוניו אבראו נפטר בקראקס, בירת ונצואלה ב-24 במרץ 2018 בגיל 78.
יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבראו הלחין:[2]
- מוזיקה קאמרית:
- קונצ'רטו גרוסו לפסנתר וכלי קשת
- "טריפטיך" ל-11 כלי נגינה
- חמישייה
- רביעיות לכלי נשיפה, לכלי מיתרים
- מוזיקה לפסנתר
- מוזיקה למקהלה
- מוזיקה סימפונית:
- שתי סימפוניות
- "סימפונייטה נאוקלאסית"
- פואמה סימפונית Sancta et Imaculata Virginitas
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1967 - הפרס הלאומי למוזיקה סימפונית
- 1979 - הפרס הלאומי
- 1993 ו-1995 - פרסים מטעם אונסק"ו
- 1998 - תואר "שגריר לשלום" מטעם אונסק"ו
- 2001 - אות מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית בדרגת קצין
- 2002 - פרס הקיום הנכון הידוע כ"נובל אלטרנטיבי" הוענק למיזם "אל סיסטמה" "על השגת תחייה תרבותית יחידה במינה, שהביאה את שמחת המוזיקה לילדים נזקקים ולקהילות רבות במצוקה"
- 2007 פרס דון חואן דה בורבון - למוזיקה (ספרד)
- 2008 פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (ספרד)
- 2008 פרס גלן גולד
- 2009 פרס פולר למוזיקה (שוודיה)
- 2009 אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין
- 2009 - פרס ועידת TED
- 2010 פרס ארסמוס - על תמיכתו בצעירי ונצואלה על ידי הענקת הקשר חברתי חדש
- 2010 - הפרס לשלום של סיאול (קוריאה הדרומית)
- אות מסדר השמש העולה (יפן)
- 2005 - צלב מסדר ההצטיינות של גרמניה
אבראו היה דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה מטרופוליטנה בקראקס (2010), של אוניברסיטת קרלטון בקנדה (2013) ושל הקונסרבטוריון למוזיקה ניו אינגלנד בבוסטון.
אבראו במדיה אמנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007 - סרט תיעודי גרמני לטלוויזיה Das Musikwunder von Caracas - El Sistema: Vom Armenviertel in den Konzertsaal, בימוי: פטר פוהלמן, 30 דקות
- 2008 - סרט תיעודי גרמני לטלוויזיה The Promise of Music. בבימוי אנריקה סאנצ'ס לאנש, 93 דקות
- 2008 - סרט תיעודי באורך 102 דקות על "אל סיסטמה" הופק בגרמניה על ידי פול סמאצ'ני ומריה שטודטמייר
- 2011 - סרט תיעודי ונצואלי Mata Tigre – Change through Music in Venezuela: El Sistema. בבימוי סטפאן בוהון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Geoffrey Baker: El Sistema. Orchestrating Venezuela's Youth, Oxford University Press 2014, ISBN 978-0-19-934155-9
- Martha Furman Schleifer and Gary Galván, Latin American Classical Composers: A Biographical Dictionary, Third Edition, Lowman and Littlefield, Lanham, Maryland and London 2016
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסה אנטוניו אבראו, באתר AllMusic (באנגלית)
חוסה אנטוניו אבראו, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ביוגרפיה באתר פרס נובל האלטרנטיבי
- באתר אונסק"ו
- ריאיון עם אבראו בשנת 2003 - מאת טרוסטן אסר (בגרמנית) Matices Nr. 39/2003
- חצוצרות נגד סמים, כתבה במגזין האוסטרי לתרבות "Südwind
- באתר של גוסטבו דודמל
- נועם בן זאב ב"הארץ" - המוסף "גלריה" 23.8.2015
.svg){kind=logo}
