חוק האנג'לים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"חוק האנג'לים" הוא כינוי שניתן לסעיף 20 בחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011 (שהוא חוק ההסדרים לשנת 2011), שנועד לקדם תעשיות עתירות ידע בישראל, באמצעות יצירת תמריץ מס לעידוד השקעות של יחידים (אנג'לים) בחברות הזנק, השקעות שיסייעו להפיכתן לחברות יציבות ומבוססות שיתרמו, במידה ויצליחו, למשק.

התמריץ ניתן בדרך של התרת השקעה של יחידים במניות חברות עתירות מחקר ופיתוח כהוצאה מוכרת. רשות המיסים ציינה כי "מדובר בחקיקה ייחודית וחריגה בדיני המס", ולפיכך הדגישה כי אין לראות את העמדות שננקטו על ידה במימוש חקיקה זו, כמדיניות המשקפת את עמדתה בנסיבות אחרות.[1]

הסעיף נחקק כהוראת שעה, המתייחסת להשקעות שייעשו עד סוף שנת 2015. באוגוסט 2023, הכנסת אישרה מחדש את חוק האנג'לים, כהוראת שעה עד לסוף 2026.[2][3]

מטרות החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי ההסבר להצעת החוק המקורי, המציגים את המניע לחקיקתו:

השקעות בחברות ישראליות עתירות מחקר ופיתוח המצויות בשלב הראשוני של פעילות המחקר והפיתוח (שלב ה-Seed) נושאות סיכון גבוה מאוד למשקיע ובמקרים רבים אף יורדות לטמיון. חברות כאלה, אשר מהוות חלק משמעותי בתעשייה הישראלית, מתקשות לגייס משקיעים, בין השאר בעקבות משבר האשראי העולמי, ומתקשות גם בהשגת מקורות מימון חלופיים. במטרה להגדיל את היקף ההשקעות בחברות אלה, מוצע לתמרץ את בעלי ההון המשקיעים בהן בדרך של התרת סכום ההשקעה כהוצאה בידם ובכך להוזיל את עלויות ההשקעה.[4]

הדרך לממש את הפתרון המוצע מוצגת אף היא בדברי ההסבר להצעת החוק:

מוצע להתיר ליחיד את עלות ההשקעה בחברת מטרה המאופיינת בכך שעיקר פעילותה היא פעילות מחקר ופיתוח, כהוצאה כנגד הכנסה מכל מקור, בפריסה על פני שלוש שנים, ובלבד שההשקעה בוצעה עד תום שנת המס 2015 ותמורתה הוקצו לו מניות בחברה. הטעם העומד בבסיס ההצעה הוא, שככל שמדובר בחברות עתירות מחקר ופיתוח, ההשקעה בחברה שקולה מבחינה כלכלית להוצאות הפיתוח ברמת החברה, וכך מושווית ההטבה הניתנת בין השקעה במישרין, לפי סעיף 20א לפקודה, לבין השקעה בעקיפין במניות חברת המטרה.[4]

חקיקה זו היא חלק מתוכנית רחבה יותר שגובשה על ידי צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שנועדה לשמר את היתרון של מדינת ישראל בתחום התעשיות עתירות הידע.

ההטבות שבחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לעודד משקיעים ברכישת מניות לשם השקעה במחקר ופיתוח, קובע החוק שיחידים הרוכשים מניות של חברות רלוונטיות יזכו להכרה בהשקעתם כהוצאה מוכרת.

החוק תקף להשקעות מזכות שבוצעו החל משנת 2011 ועד 2015 וסכום ההטבה המרבית במסגרת זו היא 5 מיליון ש"ח עבור השקעה של משקיע יחיד בחברת מטרה.

התנאים לקבלת ההטבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קובע את ההשקעות הזכאיות להיות מוכרות באמצעות שלוש הגדרות בסעיף 20(א) לחוק:

  • השקעה מזכה.
  • תקופת הטבה.
  • חברת מטרה.

השקעה מזכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקעה מזכה היא "השקעה של יחיד בחברת מטרה בשנת מס כלשהי, אשר בשלה הוקצו לו מניות בחברת המטרה באותה שנה".

ניכוי ההוצאה יינתן רק בשל השקעה מזכה של יחיד (לא כספים שהועברו על ידי תאגיד).

בהגדרה זו נבחנים שני תנאים:

  • התשלום עבור ההשקעה הועבר בפועל לחברה.
  • למשקיע הוקצו מניות בחברת המטרה באותה שנה שבה בוצעה ההשקעה.

תקופת הטבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת ההטבה היא תקופה בת שלוש שנות מס המתחילות בשנת המס שבה שולמו הסכומים המהווים את ההשקעה המזכה. אין חשיבות לתאריך המדויק בשנת המס אשר בו הועברו הכספים. תקופת ההטבה מתייחסת למשקיע מסוים בשל השקעה מזכה מסוימת באותה חברה, ובמקרה בו קיימים מספר משקיעים לכל אחד מהם תהיה תקופת הטבה אישית.

חברת מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנאים להכרה בחברה כחברת מטרה הם:

  • החברה היא חברה ישראלית.
  • החברה קיבלה את אישור המדען הראשי של משרד התמ"ת לעיסוקה במחקר ופיתוח איכותי.
  • החברה אינה רשומה למסחר בבורסה לניירות ערך.
  • לפחות 75% מסכום ההשקעה ששולם עבור המניות, משמשים למימון מחקר ופיתוח בחברה.
  • לפחות 75% מהוצאות המחקר והפיתוח שהוציאה החברה במהלך תקופת ההטבה, הוצאו בישראל.
  • בשנת ההשקעה ובשנה שלאחריה הכנסותיה של החברה לא עלו על 50% מהוצאות המחקר והפיתוח שהוצאו על ידה.
  • הוצאות המחקר והפיתוח של החברה הוצאו לשם קידומו או פיתוחו של מפעל שבבעלותה.
  • הוצאות המחקר והפיתוח של החברה מהוות לפחות 70% מכלל הוצאות החברה.

לכל אחד מתנאים אלו קיימת תקופה מסוימת בה עליו להתקיים (לכל אחד תקופה שונה).

מימוש החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות המיסים פרסמה חוזר המפרט את דרכי מימוש החקיקה. וציינה בתחילתו את העקרונות המנחים אותה:

על מנת להגשים את התכלית ולהביא לידי כך, שאכן תהיה עלייה ברמת ההשקעות אליהן מתייחסים הסעיפים האמורים, השיקול שמנחה את רשות המיסים בגיבוש הכללים והעקרונות לצורך יישום החוק, וכפי שמובאים, בין היתר, בחוזר זה, הוא הרצון להקל עד כמה שניתן על המשקיע במסגרת החוק, תוך ראייה כוללת של תכלית החקיקה מחד גיסא, ומניעת תכנוני מס בלתי לגיטימיים מאידך גיסא.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]