חזקיה די סילוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזקיה די סילוה
דמות דיוקנו כפי שמתואר בציור הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.
דמות דיוקנו כפי שמתואר בציור הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.
לידה 1659
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה ליוורנו, טוסקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1698 (בגיל 39 בערך)
האימפריה העות'מאנית (1453–1844)האימפריה העות'מאנית (1453–1844) ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ישראלישראל בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים
תקופת הפעילות ?–1698 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דוד די סילוה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב חזקיה די סילוה (~ה'תט"ז, 1656 - ~ה'תנ"ו, 1695[1]) היה פוסק, שד"ר, ומגדולי רבני ארץ ישראל במאה ה-17. מחבר הספר פרי חדש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הרב חזקיה די סילוה בהר הזיתים

נולד בליוורנו שבאיטליה. בהיותו כבן 20 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים ולמד בה אצל רבי ישראל יעקב חאגיז בבית יעקב. במהלך התקופה הקצרה מעלייתו עד לנישואיו, חתם על תקנת הרווקים שנהגתה על ידי חכמי ירושלים כדי למגר את הרווקות המאוחרת ועיקרה היה שכל בחור שהגיע לגיל 20 ולא נישא – חייב לגלות מהעיר. הרב עצמו היה רווק ולכן כיבד את התקנה וגלה זמנית מהעיר. בגיל 22 נשא לאישה את בתו של רבי רפאל מרדכי מלכי, חמיו של רבי משה חגיז, ואחותו של רבי עזרא מלכי (בעל "שמן למאור" על ספר המאור ו"מלכי בקודש" על הרמב"ם)[2]. בנו רבי דוד די סילוה היה רופא בירושלים.

בשנים שלאחר נישואיו עמל בתורה. ידוע שלמד אצל רבי שלמה קוסטא ורבי יהודה שארף במצרים, ואצל רבי משה גאלנטי בירושלים. לאחר פטירת של הרב גאלנטי התמנה לראש ישיבה במקומו, עוד לפני הגיעו לגיל 30. בין השנים 16881692 נסע בשליחות לאירופה וידוע ששהה באמסטרדם, שם סיים לכתוב את חלק יורה-דעה של ספרו, והדפיסו.

בחזרתו לירושלים הקים בה את ישיבת בית יעקב פירירא, ועמד בראשה עד פטירתו.

מתלמידיו: רבי יצחק הכהן רפפורט, מחבר ספר "בתי כהונה"; רבי שלמה אלגאזי (השני) רבה של מצרים; רפאל יצחק זרחיה אזולאי (אבי החיד"א). נפטר בגיל 39 בלבד. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

בשכונת זיכרון משה בירושלים, קיים רחוב על שם ספרו "פרי חדש".

במוזיאון ישראל בירושלים ישנו דיוקן אנונימי מאת צייר בן המאה ה-17 המתאר את די סילוה (ציור שמן. השונה מדיוקנו בגיר הנמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם).

ספרו פרי חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלט על רחוב פרי חדש בירושלים.

הספר מקיף את החלקים אורח חיים ויורה דעה, ופירוש לתשעה סימנים באבן העזר שנקטעו בתחילתם ובסופם. החלק על יורה דעה יצא לאור בחיי המחבר (אמסטרדם תנ"ב), ואילו החלק על אורח חיים ואבן העזר יצא לאור על ידי בנו, רבי דוד, לאחר פטירתו. חלק גדול מהספר על חלק אורח חיים נקבר עמו בטעות ביחד עם כתבי קבלה שלו.

ספרו מתאפיין בגישה מקורית מאוד, הבוחנת את דברי הפוסקים שקדמו לו באופן ביקורתי לאור דברי התלמוד, ללא משוא פנים. יש דמיון מסוים בין גישתו כפוסק לבין זו של הגר"א, ובפרטי הלכה רבים יש התאמה בין דעותיהם. הספר זכה להסכמותיהם של רבני דורו בירושלים, חברון ואמסטרדם, אולם עצמאותו וסגנונו עוררו גם ביקורת.

בשו"ת גינת ורדים לר' אברהם בן מרדכי הלוי ממצרים[3] מובא כי כאשר הגיע הספר פרי חדש למצרים "עברו מעברה על מקצת דבריו ומצאו ששלח רסן לשונו לדבר תועה על גדולי ישראל אשר מימיהם אנו שותים... ועל רבינו הגדול בית יוסף... כתב עליו שטנה", ולפיכך החליטו חכמי מצרים להחרים "שלא יקרא שום אדם בספר הלז, לא קריאת עראי ולא קריאת קבע", אך את ר' חזקיה עצמו החליטו שלא להחרים בשל גדולתו בתורה. המחבר דן האם ניתן להתיר חרם זה לאחר מותו של ר' חזקיה ומסקנתו שדי בכך שבית הדין שאסר על קריאת הספר יתיר את החרם ובכך יהיה מותר לעיין בו. אמנם תלמידו של הפרי חדש, ר' שלמה אלגאזי נתמנה לרבה של מצרים והיה שם רב במשך ארבעים וחמש שנים, וכל הוראותיו היו כדעת רבו[4].

בדורות מאוחרים יותר התקבל הספר ללא עוררין, אף נדפסו ליקוטים מדבריו ברוב מהדורות השולחן ערוך, והוא משמש כיום כאחד מספרי היסוד בפסיקת הלכה. רבי חיים בן עטר כתב את ספרו פרי תואר ליישב את תמיהות הפרי חדש על הפוסקים בחלק יורה דעה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרי חדש על שולחן ערוך אורח-חיים ויורה-דעה
  • מים חיים על הרמב"ם.
  • חידושים לגמרא על דרך הסוד שנגנזו
  • בינה ודעת (קונטרס דבי שמשא) על בין השמשות.
תקופת חייו של הרב חזקיה די סילוה על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי: דניאל טואיטו, מבוא היסטורי וביבליוגרפי להוצאה העברית של דרשת הפרי חדש, בתוך: זכור לאברהם, תשנ"ו, עמ' נג. ומקורותיו בהערות 1 ו-4 שם.
  2. ^ לפי אברהם יערי בספר "שלוחי א"י" (עמוד 295 הערה 154), היה גיסו של ר' משה חגיז באמצעות נשותיהם, ולא כפי שכתב פרומקין (תולדות חכמי י-ם), שכתב שר' חזקיה נשא לאשה שנייה את אחותו של ר' משה חגיז.
  3. ^ חלק יורה דעה כלל ג' סימן ג'
  4. ^ שם הגדולים