חיים חפר

חיים חפר

חיים חפר, 1983
לידה	29 באוקטובר 1925 ז' בחשוון ה'תרפ"ו סוסנוביץ, פולין
פטירה	18 בספטמבר 2012 (בגיל 86) ב' בתשרי ה'תשע"ג תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות
תקופת הפעילות	1937–2012 (כ־75 שנים)
שפה מועדפת	עברית
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1984) פרס סוקולוב (1969)
haimhefer.co.il
פרופיל ב-IMDb

חיים חפר ורחל הרמתי, 1982

להקת הצ'יזבטרון בספטמבר 1949. חיים חפר יושב בשורה התחתונה בין נעמי פולני לגדעון זינגר

ספסל במתחם שרונה שמשמיע שירי שלום של חיים חפר כשמתיישבים עליו

חיים חפֶר (פיינֶר) (29 באוקטובר 1925 – 18 בספטמבר 2012) היה משורר, פזמונאי, מחזאי, תסריטאי, קולנוען, מתרגם, סופר, עיתונאי, בעל טור ופובליציסט ישראלי. חתן פרס סוקולוב לעיתונות (1969) ופרס ישראל לזמר עברי (1983).

קברו של המשורר חיים חפר בעין הוד.

לוחית זיכרון בכניסה לביתו של חיים חפר

ביוגרפיה

חיים חפר, 2003

חפר נולד בסוסנוביץ שבפולין בשם חיים פיינר, בן ליששכר, סוכן מכירות של מוצרי שוקולד, ורבקה פיינר לבית הרצברג. גדל ביישוב הקרוב, מיסלוביצה, ובגיל תשע התחיל להשתתף בפעילויות הקן המקומי של תנועת הנוער גורדוניה. בשנת 1936, בגיל 11, עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתגורר במושבה רעננה. בנעוריו היה חניך במחנות העולים, שם החל לפרסם את שיריו הראשונים, ונשלח בשנת 1943 עם חבריו לתנועה להכשרה מגויסת בקיבוץ דפנה שבצפון. משם עברה ההכשרה לתל יוסף.

חפר שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים בהעפלה יבשתית מסוריה ולבנון דרך גבול הצפון.

במלחמת העצמאות היה חפר מייסדה ומפקדה של להקת "הצ'יזבטרון", להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, וכתב את רוב פזמוניה. חלק מפזמונים אלה הפכו למסמלי התקופה, כמו השירים: "הן אפשר", "היו זמנים", "הפרוטה והירח", "היי הג'יפ", ואחרים. לאחר מלחמת העצמאות פרסם את ספרו הראשון, "תחמושת קלה", ובו פזמוניו מתקופת הפלמ"ח.

חפר כתב לתיאטרון הרביו לי-לה-לו בשנים 1947–1948 ולתיאטרון הסאטירי המטאטא ב-1954. בשנת 1956 ערך חפר ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים" – ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח וזכה להצלחה גדולה. ב-1961 יסדו השניים את "מועדון החמאם" ביפו, שנתן במה לאמנים רבים בזמר, בסאטירה ובבידור והפך למוקד חברתי ותרבותי. ב-1958 כתב יחד עם בן-אמוץ את ההצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה", ששחזרה את השנים הראשונות של העיר וזכתה להצלחה רבה. בשנות השישים הפיק עם בן-אמוץ את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון וכתב חלק משיריהם הידועים, לצד שירים שכתב ללהקות הצבאיות, לתרנגולים, החלונות הגבוהים ולזמרים כמו שושנה דמארי, יהורם גאון, אריק לביא ואחרים.

בשנים 1964–2003 היה לחיים חפר טור קבוע ב"ידיעות אחרונות", שבו פרסם מדי שבוע מקאמה (מעין מאמר בחרוזים) על ענייני היום. זכורה במיוחד המקאמה "מסדר הנופלים", על חללי מלחמת ששת הימים.

חפר נודע בדעותיו הנחרצות אותן הביע לא אחת במקאמות שלו ובאמצעי התקשורת. הוא זוהה עם תנועת העבודה והיה מקורב לשניים מבכיריה, שהיו מפקדיו בפלמ"ח: יגאל אלון ויצחק רבין. בשנים 1975 מינה אותו אלון לשמש כנספח תרבות בקונסוליה של ישראל בלוס אנג'לס, תפקיד בו שימש עד 1977.

בשנת 2002 עורר חפר סערה ציבורית, כאשר בריאיון עיתונאי אמר על עדת עולי מרוקו: "מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים. אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט", לאחר מכן התנצל בפומבי בפני המרוקאים על דברים אלה, ועם זאת הביע סלידה מהזמר המזרחי: "החבר'ה האלה לא מדברים עברית נכונה, זה לא רק עוני של השפה, זה עוני של רגשות".

יצירתו

שירי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות

"בין גבולות" בביצוע "מקהלת ירושלים" בליווי תזמורת, בניצוחו של שמעון כהן. הוקלט על ידי קול ישראל ב-27.5.1964

"שושנה, שושנה" של חיים חפר בביצוע חבורת זמר רן

בעת היותו בפלמ"ח החל חפר להתפרסם ככותב שירים, חלקם הולחנו על ידי דוד זהבי ואחרים וחלקם הותאמו למנגינות זרות. הוא לימד את חבריו בפלמ"ח לשיר אותם, וכך הם התפרסמו. שירו הראשון, "בין גבולות", תיאר את מבצעי הברחות המעפילים שבהם השתתף (כעבור שנים נקרא מבצע חומת מגן על שם מילות הפזמון של השיר). עוד שירים שכתב על ההעפלה ועל אנשי הפלי"ם היו "שושנה שושנה", המתאר ליווי של ספינת מעפילים (כנראה האונייה "שבתאי לוז'ינסקי"), "רותי" ("לי כל גל נושא מזכרת") ו"זמר לספינה" ("שקיעה נוגה"). כל השירים הללו נכתבו ברמזים, שכן הפעילות הייתה מנוגדת למדיניות ממשלת המנדט ששלטה בארץ. שירים נוספים שכתב באותה תקופה היו "הפינג'אן" על פי מנגינה ארמנית, המתאר את ספלון הקפה שסבב בין היושבים ליד המדורה ("סובב לו סובב הפינג'אן"), ו"יצאנו אט", המתאר יציאה לפעולה בפלמ"ח.

שורות אחדות מפזמוניו בתקופת מלחמת העצמאות הפכו ברבות השנים לסמלי התקופה:

• "עוד נזכור תחת גשם עופרת איך בסוריה צעד הפלמ"ח" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – סוקר את מפעלות הפלמ"ח, בין השאר השתתפותו במערכה שבה נכבשו סוריה ולבנון ביוני 1941 מידי אנשי צרפת של וישי.
• "אל הנגב פלוגונת נשלחה עם מקלות כתחליף לרובים" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – תזכורת לירידת פלוגות בלתי מזוינות של הפלמ"ח לנגב באפריל 1942 לקדם את הפלישה הצפויה של צבאו של רומל, בשיא התקופה שכונתה לימים "מאתיים ימי חרדה".
• "הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר" ("הן אפשר") – ביטוי לכמיהה לשלום של לוחמי תש"ח (נכלל בתוכנית השלישית של הצ'יזבטרון "הפלמ"חניק מחפש את המחר").
• "היו זמנים אז במשלט ישבנו" ("היו זמנים") – תיאור כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות.
• "היי דרומה לאילת" ("היי דרומה") – נכתב בעת הנסיעה של להקת הצ'יזבטרון לעקבה (אילת) במסגרת מבצע עובדה ומתאר את הנופים שעברו בדרך.
• "הגישו פינג'אן והגידו, היש עוד פלמ"חניק כמו דודו?", ("דודו") נכתב על דוד צ'רקסקי בחייו, ולאחר נפילתו הפך לשיר זיכרון שתרם לקיבוע תדמית הפלמ"חניק בחברה הישראלית.

פזמוניו האחרים

חפר כתב בשיתוף פעולה עם טובי המלחינים והזמרים. סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר הלחינו רבים מפזמוניו. בין הזמרים שהרבו לבצע את שיריו נמנים אריק לביא ("שיר הקטר", "הסלע האדום", "הדודה מחדרה"), יהורם גאון ("הנני כאן", "רוזה", "השר משה מונטיפיורי", "לא נפסיק לשיר", "העיירה של טוביה", "בית אבי", "אני עושה לי מנגינות", המלחמה האחרונה), שושנה דמארי ("בת שבע", "הקרב האחרון"), יפה ירקוני ("רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפִינְגָ'אן", "שושנה שושנה", "הן אפשר"), גידי גוב ("למה לבך כמו קרח", "עדיין מחכה לך") ואורי זוהר ("החופש בבית ההבראה", "שיר הפטנטים").

חפר כתב פזמונים ללהקות רבות, בהן התרנגולים ("שיר השכונה", "הכל זהב", "השמלה הסגולה", "האם אמרו לך פעם", "שיר אהבה חיילי"), בצל ירוק ("אדוני השופט", "ערב במסחה", "הפרוצה החלוצה"), שלישיית גשר הירקון ("אל תעברי לבד ילדה ברחוב", "איזה יום יפה", "כשיבוא שלום" ו"קרב הראל"), החלונות הגבוהים ("יחזקאל", "ילדה קטנה", "הורוסקופ"), רביעיית מועדון התיאטרון ("אין כמו יפו בלילות" עם לחן צרפתי של קריסטיאן ורז'ה, "זאת מרחוב פנורמה") והלהקות הצבאיות ("הוא לא ידע את שמה", "דינה ברזילי", "כאן השריונים", "האיש מן הבקעה", "יש לי אהוב בסיירת חרוב", "הימים האחרים" ועוד).

כמו כן כתב פזמונים למחזות הזמר "קזבלן" ("כולנו יהודים", "מה קרה"), "תל אביב הקטנה" ("בחולות", "טיטינה ואפרים", "שני בנאים"), "איי לייק מייק" ("לחיי העם הזה") ו"סאלח שבתי" ("אח יא-רב").

חלק מפזמוניו של חפר נאסרו בזמנם לשידור ברדיו, בהם: "הגנרל המקסיקני" הלועג למפקד בכיר בצבא שלא השתתף באף קרב; "הסלע האדום" – שחפר דאג בעצמו שיאסרו אותו לשידור כשראה שהוא עלול להשפיע על הצעירים לצאת לפטרה שמעבר לגבול; ו"יחזקאל", שנאסר על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי.

בשנת 2020 שירו של חפר "לב חרות על אקליפטוס" הולחן לראשונה על ידי רמי קלינשטיין ויצא לאור בביצוע הזמר טל סונדק במסגרת אלבומו "שירתם".

מחזות ותסריטים

חפר עסק גם בתרגום מחזות לתיאטרון, בהם "טרטיף" של מולייר, פזמונים ל"רביזור" של גוגול ומחזות הזמר "הלו, דולי!", "אירמה לה דוס" ו"אוויטה".

הוא כתב גם תסריטים לסרטי קולנוע, טלוויזיה ווידאו. בין היתר כתב עם אריה להולה את התסריט לסרט "אבן על כל מיל", כתב תסריט לסרט הקצר "תיקון קטן" (1960), כתב את התסריט לסרטו של אורי זוהר "התרנגול", כתב עם מנחם גולן את התסריט לסרט "קזבלן", כתב את התסריט לסרטו של נסים דיין -"גשר צר מאד" וכן לקח חלק בכתיבת התסריט לסרט "המגילה 83". בנוסף, יצר את סרטי התעודה "אוהלי פלמ"ח" (ביוגרפיות על לוחמים ועל יחידות בארגון), "הקרב על היעד" (יחד עם אורי זוהר) ו"שיבולים וחרב" (יחד עם חיים יבין), המתאר באור ביקורתי כיצד רואים נכדיהם של לוחמי הפלמ"ח את אותה התקופה.

חפר אף כתב לצד דן בן אמוץ את המחזה "תל אביב הקטנה".

פרסים והוקרה

• 1969 – פרס סוקולוב לעיתונאות.
• 1981 – פרס אקו"ם על מפעל חיים למשורר.
• 1983 (ה'תשמ"ג) – פרס ישראל לזמר העברי.
• 2007 – תואר יקיר העיר תל אביב.
• 2009 – תואר "יקיר אקו"ם".
• 2011 – אות הוקרה על מפעל חיים מאוניברסיטת בר-אילן.

הנצחה

• בית ספר יסודי בנתניה קרוי על שמו.
• בית ספר יסודי בפתח תקווה קרוי על שמו.
• בגן המוזיקה במתחם שרונה הותקנו ארבעה ספסלים מצוידים בחיישנים המפעילים מערכת קול שמשמיעה משירי חיים חפר כשמתיישבים עליהם. על הספסלים יש שלטים קטנים המתארים את ארבעת סוגי השירים שאפשר לשמוע שם: שירי אהבה, שירים במדים, שירי תל אביב ושירי שלום.
• במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה בתל אביב, הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתו של חפר ברח' ארלוזורוב 53 בתל אביב ב-29 באוקטובר 2015.
• ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.

מספריו

• תחמֹשת קלה: פזמורים; רישומים: אריה נבון, מרחביה: ספרית פועלים, 1949. (מהדורה נוספת: תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשט"ז 1956)
• ילקוט הכזבים (עם דן בן אמוץ), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשט"ז 1956.
• מלים למנגינות, תל אביב: עמיקם, תשכ"ב 1961.
• תרנגולים על גשר הירקון: פזמונים; ציורים: יוסל ברגנר, תל אביב: א. לוין-אפשטין, תשכ"ח 1967.
• מסדר הלוחמים: פרקי שירה על רקע מלחמת ששת הימים, מאת חיים חפר, בלִווי ציורים מאת מרסל ינקו; הביא לדפוס: עמיקם גורביץ', תל אביב: עמיקם, 1968. (תורגם ליידיש על ידי יצחק לודן בשם: "קעמפער-פּאראד", תל אביב: עמיקם, 1968)
• מחברות יום השישי; איורים: אסף ברג, ירושלים: עידנים, 1978. (מהדורה ב': 1979)
• משפחת הפלמ"ח: ילקוט עלילות וזמר; ליקטו, ערכו, פירשו, בארו, הקדימו הקדמות, סיְּמו באחרית דבר ופה ושם גם כתבו שיר: חיים גורי, חיים חפר; סייע בידם עמיקם גורביץ'; רשם את הדמויות אריה נבון; המנגינות: גיל אלדמע), תל אביב: ארגון חברי הפלמ"ח, תשל"ד 1974 (דפוס ניידט). (מהדורה ג: ירושלים: כתר, 1976; מהדורה ד: ירושלים: ידיעות אחרונות, 1977)
• ספר הפזמונים של חיים חפר; מעוטר בציורים של יוסל ברגנר, ירושלים: הוצאת ידיעות אחרונות, תשמ"א-1981.
• אף מילה רעה <כמעט> .(מקאמות), איור: מנשה קדישמן, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"ח, 1998.
• חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם; עורך: ערן ליטוין; עיצוב ואיור: אמרי זרטל, אור יהודה: זמורה-ביתן, תשס"ה 2004.

דיסקוגרפיה

• משירי חיים חפר, פונוקול, 2008.
• הצ'יזבטרון, אם הלהקות הצבאיות, הקיבוץ המאוחד, רשת ג' ואקו"ם, 2007. (שירי להקת הצ'יזבטרון שכתב חפר)
• הימים האחרים - משיריו היפים של חיים חפר, הד ארצי, 1997. (אוסף כפול)
• יהורם גאון 79, CBS‏ 1979. (השירים שחפר ודובי זלצר כתבו ליהורם גאון) גם את רוב פסקול הסרט והאלבום הנלווה של יהורם גאון, ״אני ירושלמי״, משנת 1971, כתבו חפר וזלצר.

חיים אישיים

היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה - כרמל הלפרין. הוא נישא לה בשנת 1951 ואחרי כמה שנות נישואין הם התגרשו.

אשתו השנייה - רותי לוי-מורחי. הוא נישא לה בשנת 1962, והם התגרשו בשנת 1980. היא ילדה את בתו היחידה מימי (מרים) חפר-רוטשטיין, שעליה כתב את השיר "ילדה קטנה".

חפר התגורר במשך השבוע בתל אביב ובסופי שבוע היה נוסע לעיתים לביתו השני בכפר האמנים עין הוד.

נפטר ב-18 בספטמבר 2012 ממחלת הסרטן, בגיל 86. נקבר בעין הוד.

ראו גם

• קטגוריית שירים שנכתבו על ידי חיים חפר

לקריאה נוספת

מוטי זעירא, הנני כאן: חיים חפר, סיפור חיים, בן שמן, כתר, 2021.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של חיים חפר

• על אודות חיים חפר באתר הספרייה הלאומית
• חיים חפר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• דוד תדהר (עורך), "חיים חפר (פיינר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5116
• חיים חפר, באתר הפלמ"ח
• מידע על חיים חפר בקטלוג הספרייה הלאומית
• רחל אורן, צריך תמיד להיות צעיר: ריאיון עם חיים חפר, דבר, 14 באוקטובר 1966
• אבנר אברהמי, יש שורות שהייתי מוחק: עם מות נעמי שמר מביט אחרון פייטני החאקי, חיים חפר, מביט לאחור: החברים, השירים, ההערצה לצה"ל, הילדות, באתר הארץ, 28 ביולי 2004
• אור ברנע, "אני רוצה להיקבר בתוך ארון, עם שיר של ארגוב", באתר ynet, 22 במאי 2011
• נדב הולנדר, די-וי-די, הפלמ"חניק מחפש את המסך, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2012
• חיים חפר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• חיים חפר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• חיים חפר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• חיים חפר, באתר AllMovie (באנגלית)
• חיים חפר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• חיים חפר, באתר זמרשת
• חיים חפר, באתר שירונט
• חיים חפר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• חיים חפר, באתר Discogs (באנגלית)
• חיים חפר, דף שער בספרייה הלאומית
• חיים חפר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• חיים חפר, בארכיון הבימה

מפרי עטו:

• חיים חפר, למרות הכל, אני אופטימי, באתר nrg‏, 9 במאי 2011
• בפולין 2008
• חן מלול, הטורים בחרוזים שסייעו לנצח במלחמת ששת הימים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 04.04.2017
• שרון כהן, אל אל יחזקאל – בומבה של נביא, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 14.09.2020
• חן מלול, ההקדשות האישיות של חיים חפר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 14 בספטמבר 2022

בעקבות מותו:

• חיים חפר הלך לעולמו, באתר ynet, 18 בספטמבר 2012
• עופר אדרת, בן שלו, הפזמונאי חיים חפר מת בגיל 86, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2012
• נדב מנוחין‏, לא נפסיק לשיר: פרידה מחיים חפר - אחד מאחרוני הפלמ"חניקים, באתר וואלה!‏, 18 בספטמבר 2012
• עמרי מניב, הלך לעולמו הפזמונאי והפובליציסט חיים חפר, באתר nrg‏, 18 בספטמבר 2012
• עופר אדרת, חיים חפר 1925–2012 - הנביא שהסעיר את קול ישראל, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
• אריאנה מלמד, סיסמוגרף של הרוח הישראלית: פרידה מחיים חפר, באתר ynet, 19 בספטמבר 2012
• אסף נבו, ‏אריק איינשטיין: "חיים חפר היה מהאבות המייסדים של התרבות הישראלית", באתר ‏מאקו‏, 18 בספטמבר 2012
• הילה אלפרט וערן נבון, חיים שלנו, באתר ישראל היום, 28 בספטמבר 2012