חיים מיכל מיכלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים מיכל מיחלין

חיים מיכל מִיכלִין (כ"ט בשבט תרכ"ז, פברואר 1867י"ט באב תרצ"ז, יולי 1937) היה איש ירושלים, עסקן ציבורי ופעיל בבניית שכונות בירושלים ויישוב ארץ ישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחסלביץ שבאימפריה הרוסית, ובגיל שמונה עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם עבד אביו כמלמד בתלמוד תורה עץ חיים. מיכלין למד בתלמוד תורה עץ חיים ובישיבת עץ חיים, ומגיל 10 למד במקביל בבית הספר למל ערבית, צרפתית, גרמנית ואנגלית, בעידודו של ראש ישיבת עץ חיים הרב משה נחמיה כהנוב. בשנים 1880-1887 שימש כמזכירו הפרטי של הרב כהנוב ומזכיר ומנהל לשכתו של הרב שמואל סלנט בשנים 1880-1893. כן היה מזכיר של ישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים בשנים 1882-1893.

בשנת 1893 עברו מיכלין, חותנו מיכל הכהן וגיסו הרופא ד"ר אליאס כהן לעבוד עבור בית החולים הספרדי משגב לדך ועל רקע זה נוצר קרע בינו לבין מנהלי בית החולים ביקור חולים ועדת האשכנזים[1] ומיכלין עבר לעבוד עבור הרבנים הראשיים הספרדיים החל מהרב יעקב שאול אלישר עד תקופת כהונתו של הרב יעקב מאיר. במסגרת זאת היה מזכיר ראשי של בית החולים משגב לדך, חבר מועצת תלמוד תורה וישיבת תפארת ירושלים, חבר קופת התמחוי ותמיכת אלמנות ויתומים של עדת הספרדים, מייסד וגבאי בית הזקנים הספרדי בירושלים, חבר מזכירות עדת הספרדים בירושלים ושותף בייסוד בית חינוך עיוורים.

בשנת 1905 ייסד ביחד עם אהרן אייזנברג ויצחק לוי את אגודת נטעים ובמשך 25 שנה כיהן בוועד האגודה.

לאחר מאורעות תרפ"ט היה בין מייסדי אגודת יישוב ירושלים העתיקה במטרה לחזק את היישוב היהודי בעיר העתיקה, יחד עם זרח אפרים אפשטיין, יחיאל מיכל טוקצינסקי ואחרים[2].

במשך ששנים שימש כגבאי ומגיד שיעור בבית הכנסת זיכרון משה בירושלים החדשה.

בשנת ה'תרצ"ד (1934) עבר לפתח תקווה שם עסק בכתיבת ספרי זכרונותיו והיה חבר הנהלת בית הכנסת הגדול "בית יעקב".

בשנת ה'תרצ"ז (1937) במלאת לו שבעים שנה הוציאו מוקיריו לכבודו ספר יובל בשם "תפארת שיבה".

הרב מיכלין נפטר ברמת גן בט"ו באב ה'תרצ"ז, ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. על שמו רחוב בשכונת בית וגן בירושלים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בראי הדורות: אוסף מאמרים, זכרונות ורשימות על ירושלים, תל אביב: צ' ליינמן, תש"י.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו טענות האשכנזים בירושלים, חבצלת, 12 באוגוסט 1893 ודבר לא בעיתו, הצפירה, 26 ביולי 1893 ותשובת הספרדים במכתבי סופרים, הצפירה, 3 בספטמבר 1893
  2. ^ אגודת יישוב ירושלים העתיקה, דבר, 10 בפברואר 1930