חלומות (סרט)

חלומות
夢
בימוי	אקירה קורוסאווה, אישירו הונדה
הופק בידי	אלן ה. ליברט ; היסאו קורוסאווה ; סטיבן ספילברג
תסריט	אקירה קורוסאווה
עריכה	אקירה קורוסאווה
שחקנים ראשיים	אקירה טראו ; מרטין סקורסזה ; מיטסונורי איסאקי ; צ'ישו ריו ; מייקו הראדה
מוזיקה	שיניצ'ירו איקבה
צילום	טקאו סייטו ; מאסאהארו אואדה
מדינה	יפן, ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 במאי 1990
משך הקרנה	119 דק'
שפת הסרט	יפנית ; צרפתית ; אנגלית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט דרמה, סרט מדע בדיוני
תקציב	12,000,000 דולרים
הכנסות באתר מוג'ו	akirakurosawasdream
	דף הסרט ב־IMDb

חלומות (ביפנית: 夢) או חלומות של קורוסאווה הוא שמו של סרט קולנוע פנטזיה ריאליסטי המבוסס על חלומות שחלם הבמאי היפני אקירה קורוסאווה, אשר כתב את התסריט של הסרט.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת הסרט החלה בשנת 1987 וקורוסאווה בחר נושא שונה מאוד מכל שהסרטים שיצר עד אז. בעוד שכמה מהסרטים הקודמות שלו (למשל, "מלאך שיכור" ו"קגמושה") כללו רצפי חלומות קצרים, הסרט היה מבוסס לחלוטין על חלומותיו של קורוסאווה עצמו. באופן משמעותי, לראשונה מזה למעלה מארבעים שנה, קורוסאווה, עבור הפרויקט האישי והעמוק, כתב גם את התסריט לבדו^[1]. למרות שהתקציב המשוער שלה היה נמוך מהסרטים שקדמו לו, האולפנים היפניים לא היו מוכנים לתמוך באחת מהפקות שלו (עקב כישלונות עבר), וקורוסאווה פנה למעריץ אמריקאי מפורסם לסייע במימון, סטיבן ספילברג, ששכנע את חברת "האחים וורנר" לקנות את הזכויות הבינלאומיות על ההפקה שהושלמה^[2]. בנו של קורוסאווה, היסאו, היה מפיק שותף וניהל משא ומתן על הלוואה ביפן שתכסה את עלויות ההפקה של הסרט. בסרט השתתף, בתפקיד משנה, הבמאי מרטין סקורסזה^[3]. צילומי הסרט נמשכו יותר משמונה חודשים, ו"חלומות" הוצג לראשונה בפסטיבל קאן במאי 1990, לקבלת פנים מנומסת אך אילמת, בדומה לתגובה שהסרט קיבל במקומות אחרים בעולם^[4].

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט כולל שמונה חלומות, שלושה מהם סיוטים. כל חלום מספר סיפור העומד בפני עצמו, וביחד הם מהווים שרשרת של אפיזודות הקשורות בקשר נושאי - מילדות לבגרות ולזיקנה, ומיפן המסורתית ליפן המודרנית.

שמש מבעד לגשם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אגדה יפנית, כאשר השמש זורחת מבעד לגשם, עורכים השועלים (קיצונה בפולקלור היפני) את חתונותיהם. בחלום הראשון, המספר הוא ילד, המפר את הוראות אימו, אשר דרשה ממנו להישאר בבית במזג אוויר כזה. הילד יוצא, ומבחין בהיותו מסתתר מאחורי עץ בתהלוכת החתונה של השועלים. השועלים מבחינים בו והילד נמלט ומגיע לביתו אולם האם אומרת לו כי השועלים ביקרו בבית והשאירו מאחוריהם סכין טנטו. האם נותנת את הסכין לילד מתוך כוונה שיבצע חרקירי (התאבדות טקסית) אלא אם כן ילך אל השועלים ויבקש את סליחתם (אף שידוע שהם אינם סלחנים). החלום מסתיים בכך שהילד יוצא לעבר ההרים אל המקום מתחת לקשת בענן בחיפוש אחרי בית השועלים.

מטע האפרסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל הבובות, ההינה מצורי, נערך מדי שנה באביב, בזמן פריחת האפרסקים. במהלך הפסטיבל מציגים את הבובות, כאשר הן מייצגות את עצי האפרסק. משפחתו של הילד החולם כרתה את מטע האפרסקים, והילד מרגיש אובדן וצער במהלך הפסטיבל. הילד רואה ילדה רצה בחזית הבית. הוא רץ אחריה אל הפרדס חסר העצים. הבובות מאוסף הבובות של אחותו קמות לתחיה ועומדות בשולי הפרדס כשהן מוכיחות את הילד על כריתת העצים היקרים. כאשר הן מגלות עד כמה הוא אהב את הפרדס וכמה הוא מצטער על כך שמשפחתו כרתה את העצים, הם נותנים לו מבט אחרון של עצי האפרסק הפורחים באמצעות ביצוע ריקוד איטי לצלילי גאגאקו.

סופת השלג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלום זה מנסים ארבעה מטפסי הרים לעלות במסלול הררי בעת סופת שלג. הסופה נמשכה שלושה ימים והמטפסים עומדים להיכנע. אחד אחד הם מפסיקים ללכת ונופלים בשלג. מבוגר המטפסים מנסה להמשיך להתקדם ולעודד את חבריו לבוא איתו אולם גם הוא נכנע. אישה מסתורית (יוקי-אונה, אשת השלג מהמיתולוגיה היפנית) מופיעה ומנסה להוביל את אחרון המטפסים למותו בכך שהיא מנסה לשכנע אותו להירדם בשלג. המטפס מצליח להתנגד לפיתוייה, ומגלה כי הסופה שככה, וכי המחנה של המטפסים נמצא כמה מטרים ממיקומם.

המנהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלום זה החולם הוא קצין בצבא יפן. הוא הולך לאורך דרך נטושה בשעת השקיעה בדרכו חזרה מהמלחמה. הוא מגיע למנהרה חשוכה להולכי רגל. כלב מעוות הנושא חומרי נפץ (כלב נגד טנקים) יוצא בריצה מהמנהרה ומתחיל לנבוח לעברו. הקצין ממשיך ללכת לעבר המנהרה, ומגיע לקצה השני, שם הוא פוגש חייל שפניו כחולות (המדובר ביוריי - רוח רפאים מהמיתולוגיה היפנית). החייל אינו מאמין שהוא מת, אבל הקצין משכנע אותו שהוא מת ושולח אותו חזרה לתוך המנהרה החשוכה. בהמשך רואה הקצין פלוגה שלמה של חיילים מתים צועדים לעברו מהמנהרה. הוא מנסה לשכנע אותם שהם מתים ועליהם לשוב למנהרה, ומביע חרטה ואשמה על כך שהם נפלו בקרבות. החיילים אינם עונים לו והוא מצווה עליהם לשוב למנהרה. בעקבות הפקודה הם מצייתים וחוזרים אל המנהרה, אבל יוצא ממנה הכלב המעוות מראשית החלום.

סצנה זו היא הסיוט הראשון בסרט. הסצנה בוימה על ידי קורוסאווה בסיוע ידידו אישירו הונדה.

העורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסצנה זו מגלם הבמאי האמריקאי מרטין סקורסזה את דמותו של הצייר הפוסט אימפרסיוניסטי וינסנט ואן גוך.

החולם הוא תלמיד לאמנות, החובש את הכובע המאפיין את קורוסאווה עצמו. החולם הולך במוזיאון ורואה את יצירותיו של ואן גוך, לפתע הוא מוצא עצמו בתוך אחת היצירות. הוא פוגש את ואן גוך עצמו ביצירה ומדבר איתו. האמן עוזב אותו והחולם רץ בתוך השדות והאתרים המתוארים ביצירות בניסיון למצוא אותו. ברוצו מבעד לשדה החיטה מעיף החולם את העורבים המופיעים ביצירה.

הפסקול של החלום הוא הפרלוד ה-15 של שופן. על מנת לייצר את הצבעים המיוחדים והנופים שבציורי ואן גוך נעזר קורוסאווה בג'ורג' לוקס ובחברת אינדסטריאל לייט אנד מג'יק.

הר פוג'י באדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיוט השני המופיע בסרט מתאר אירוע בו נהרס כור גרעיני הממוקם בסמוך להר פוג'י. אלפים מתושבי האזור נמלטים מהקרינה לתוך הים. שני מבוגרים ושני ילדים נותרים באזור, ומדען מספר לחולם כי הגזים הצבעוניים שהוא רואה הם גזים רעילים או קרינה העומדים להרוג את כל מי שנשאר.

השד הבוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלום זה הוא השלישי בסיוטי הסרט.

החולם הולך בשטח הררי המכוסה ערפילים. הוא פוגש אוני - שד מהפולקלור היפני הנראה כמו אדם שלראשו קרן. השד מסביר כי הייתה שואה גרעינית. בעקבות השואה מתו רבים, אולם אלו שנותרו בחיים הצמיחו קרניים לראשיהם. קרניים אלה גורמות להם כאבים רבים, וניתן לשמוע אותם צורחים בלילות. לדברי השד, על אף כאביהם הקשים הם לא יכולים למות והם נידונו לסבול את הכאבים לנצח.

החלום מבוסס על אגדה בודהיסטית בשם זה, שקורוסאווה קישר בינה לבין הסכנה מהשימוש באנרגיית גרעין.

כפר טחנות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החולם מוצא עצמו בכפר שלו, בו זורמים פלגים רבים, וטחנות מים רבות פועלות בו. החולם פוגש אדם זקן המתקן גלגל של טחנת מים. הזקן מסביר כי תושבי הכפר החליטו לוותר על ההשפעות המזהמות של הטכנולוגיה המודרנית ולשוב לתקופה שמחה ונקייה יותר. הם בחרו חיים בריאים ושמחים על חיי נוחות מזהמים ומזיקים המביאים למחלות.

הזקן אומר לחולם כי עליו ללכת ללוויה של אישה. הלוויה היא אירוע שמח, בשל גילה של האישה ובשל החיים הארוכים והטובים אותם חייה. הזקן מספר כי האישה הייתה חברתו הראשונה. הסרט מסתיים כאשר הזקן מצטרף לתהלוכת הלוויה העוברת על פניו. כל הצועדים מנגנים בכלי נגינה, והזקן משתתף בה כאחד המנגנים.

סצנה זו צולמה בחוות דאיו ווסאבי שבנאגנו.