חצר סרגיי

חצר סרגיי
Се́ргиевское подво́рье
מידע כללי
סוג	בניין
כתובת	מגרש הרוסים
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1890
תאריך פתיחה רשמי	1886
קואורדינטות	31°46′58″N 35°13′20″E / 31.782666666667°N 35.222102777778°E

חצר סרגיי או בניין סרגיי (ברוסית: Се́ргиевское подво́рье) הוא מבנה במתחם מגרש הרוסים בירושלים, שנקרא על שם הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ, בנו של הצאר אלכסנדר השני, אחיו הצעיר של אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה ודודו של הצאר ניקולאי השני. חצר סרגיי שוכנת ברחוב הלני המלכה 13 פינת רחוב מונבז, בקרבת רחוב יפו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 של המאה ה-19 גברה מאוד הצליינות מהאימפריה הרוסית לירושלים. ב-1882 הוקמה החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית, לצורך סיוע לעלייה לרגל לארץ הקודש ופיתוח מדעי המזרחנות, שיתוף פעולה הומניטרי עם עמי המזרח התיכון וכסוכנות לרכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל עבור הצליינים הרוסיים.

הדרך מרוסיה לירושלים נעשתה קלה וזולה יותר הודות להסכמים שעשתה החברה הפרבוסלבית עם חברות ספנות ורכבות ברוסיה. הצליינים קיבלו כרטיסים מיוחדים במחירים זולים. החברה אף דאגה להעברה נוחה ובטוחה של הצליין הרוסי מיפו לירושלים. האכסניות במגרש הרוסים (שהוקם החל מ-1860) הורחבו, וכן החלו לבנות אכסניה נוספת בחצר אלכסנדר שליד כנסיית הקבר. כאשר עלה מספר הצליינים על 2,000, שכרה החברה למענם מקומות לינה נוספים. כדי להגדיל את מקומות הלינה רכשה החברה את המגרש שמצפון למגרש הרוסים ב-1886 כדי לבנות אכסניה חדשה. המגרש היה ממוקם צמוד למתחם מגרש הרוסים, אך מחוץ לחומה שהקיפה אותו.^[1]

הקמת הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין נחנך בשנת 1890 ונקרא "מגרש הרוסים החדש" או "בניין סרגיי" על שם הנסיך סרגיי, שהיה באותו זמן נשיא החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית. בחנוכת הבית נכח אחיו של הנסיך סרגיי, אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה שביקר באותו זמן בארץ עם אשתו, לרגל חנוכת כנסיית מריה מאגדלנה שבהר הזיתים. חצר סרגיי שימשה כאכסניה והייתה המרשימה והמפוארת בין אכסניות הצליינים במגרש הרוסים היו במקום 8 חדרי לינה מסוג א', 8 חדרים מסוג ב' ו-4 אולמות לינה כלליים. נבנו גם שני חדרי אוכל, מכבסה, מחסנים, חדר אורחים גדול וספרייה. כעבור מספר שנים הוסיפו לבניין בית מרחץ.^[2] אדריכל הבניין היה פרנק גיה (Frank Gia). הוא נבנה בסגנון הרנסאנס.

בין האורחים המפורסמים שהתאכסנו בבניין היו הנזיר גריגורי רספוטין והסופר המודרניסט אנדרי ביילי^[^{דרוש מקור]}.

בחג הפסחא של שנת 1914 ביקרו כחמישה עשר אלף צליינים רוסים בירושלים, מספר שיא ביחס לשנים הקודמות. הייתה זו השנה האחרונה שבה נראו צליינים רוסים כה רבים בירושלים, שכן חודשים ספורים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה. עם מהפכת פברואר ב-1917 בה הוצאו להורג הצאר ובני משפחתו, ובעקבות עליית השלטון הקומוניסטי ברוסיה שהפכה לברית המועצות, פסק כמעט לחלוטין זרם הצליינים לארץ הקודש. הייתה זו מכת מוות למגרש הרוסים, שהפך שומם. קומץ נזירים נותר במקום, והוא שהחזיק את הכנסייה והמבנים.

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מיקומו האסטרטגי של מגרש הרוסים על אם הדרך ובקרבת העיר העתיקה, ביקשו הבריטים להשתמש בנכסים הרוסיים כמרכז שלטוני. הבעלות על הנכסים התחלקה בין נכסים שנרשמו בבעלות ישירה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, נכסים שנרשמו על שם ממשלת הצאר הרוסי, ונכסים שהיו בבעלות החברה הפרבוסלבית (שיורשי הנסיך סרגיי טענו לבעלות עליהם. הנסיך נרצח ב-1905). ב-1920 התפצלה הכנסייה הרוסית והוקמה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה (שכונתה "הכנסייה הרוסית הלבנה") ואילו בתוך ברית המועצות המשיכה לפעול הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, בחסות המשטר הקומוניסטי (והיא כונתה "הכנסייה הרוסית האדומה").^[3]

הבריטים הכירו בכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה וחכרו מהם את אכסניית הגברים, שהפכה לתחנת משטרה; את אכסניית הנשים שהפכה לבית הסוהר המרכזי בירושלים; ואת אכסניית המשלחת הדתית שהפכה בחלקה לבית משפט מקומי ובחלקה למשרד הבריאות; מעון הקונסול הרוסי שימש כבית יולדות. ב"בניין סרגיי" הושכר חלק מהמבנה למשרדי ממשלה וחלקו המשיך לשמש את החברה הפרבוסלבית.^[4]

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 הכירה ממשלת ישראל בברית המועצות כיורשת של רכוש ממשלת הצאר בארץ ישראל. תחנת המשטרה, בית המעצר ובית המשפט במגרש הרוסים החלו לשמש את מדינת ישראל, אך הקרקע הייתה חכורה. בבניין סרגיי התמקם משרד החקלאות, בחלקו של הבניין ששימש גם את ממשלת המנדט. מדינת ישראל הכירה בחזקתה של הכנסייה הרוסית הלבנה גם בנכסים שהיו בבירור בבעלות הכנסייה הרוסית, דוגמת כנסיות ומנזרים.^[5]

בפברואר 1951 הגיעה לישראל נציג החברה הפרבוסלבית ודרשורישום והעברת נכסי החברה לרשותה.^[6] ב-1952 הוחלט להעביר את ניהול הנכסים שהיו בבעלות החברה הפרבוסלבית לידי האפוטרופוס הכללי, מאחר שהייתה מחלוקת על זהות בעלי החזקה וממשיכי דרכה של החברה. ממשלת המנדט הכירה בקבוצה של גולים רוסים בפריז כמנהלי החברה,^[7] אך ברית המועצות לחצה על ישראל להעביר לה את הרכוש והנציגות הסובייטית בישראל אף הגישה תביעה משפטית.^[8] עם זאת, בניין הקונסולים בצידו המזרחי של מגרש הרוסים הושכר באופן רשמי לאוניברסיטה העברית ב-1954.^[9]

ביולי 1960 החלה מדינת ישראל במשא ומתן עם הממשלה הסובייטית להסדרת הבעלות על הרכוש,^[10]^[11] והוא נמשך לסירוגין במשך מספר שנים.^[12] על פי ההסכם שנחתם לבסוף ב-7 אוקטובר 1964,^[13] ישראל תשלם 4.5 מיליון דולר, שליש במזומן והשאר בפרי הדר וסחורות, עבור מה שהוגדר "רכוש חילוני", כלומר קרקעות ומבנים שאינם בשימוש הכנסייה.^[14] יישום ההסכם נתקל בקשיים לאחר שקבוצה של יורשי הנסיך סרגיי הגישה תביעת בעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית.^[15] בפועל הבעלות על בניין סרגיי מעולם לא הוסדרה וברית המועצות המשיכה לתבוע בעלות עד שנות ה-80 של המאה ה-20 והאפוטרופוס הכללי המשיך לנהל את הבניין.^[16]

הסדרת הבעלות הרוסית על המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות ברית המועצות המשיכה רוסיה לתבוע בעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית בראשם בניין סרגיי. בתחילת שנות ה-90 הביעה ישראל הסכמה להעביר את המבנה לרוסיה, תוך התחייבות שלא לפגוע בזכויות הדיירים.^[17] בשנת 2007 התפרסם כי אנשי העסקים רומן אברמוביץ' וארקדי גאידמק יממנו את פינוי מתחם מגרש הרוסים כולו ויכסו את ההוצאות הכרוכות בהעברת בית המשפט, בית המעצר ומשרדי הממשלה במגרש. זאת במסגרת מהלך שיזם ולדימיר פוטין להסדרת הבעלות והעברת האזור כולו לחזקת הפדרציה הרוסית.^[18] ב-27 ביולי 2008 נענה בית המשפט המחוזי בירושלים לבקשת האפוטרופוס הכללי, להעברת בניין סרגיי לקניין המדינה בנוסף לכ-10.9 מיליון שקל, שהתקבלו במהלך השנים בעד השכירות בנכס. הבקשה הוגשה לאחר שהוועדה המיוחדת להעברת נכסים לקניין המדינה המליצה להעביר את הנכס לקניין המדינה ולהפסיק את ניהולו על ידי האפוטרופוס, וזאת לקראת העברת הנכס לבעלות הרוסים.^[19]

מספר גופים משפטים, בהם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל וחבר הכנסת מיכאל איתן פעלו למנוע את העברת המבנה לממשלת רוסיה, בטענה של פגיעה בריבונות ישראל על מרכז ירושלים. הפורום ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, למנוע מראש הממשלה אהוד אולמרט לבצע מהלכים בלתי הפיכים לקראת סוף הקדנציה שלו היות ש"לא יהא זה נכון שראש ממשלה, שימיו בתפקיד ספורים ועננה כבדה של חשדות לשחיתות מרחפת מעל ראשו, יעסוק במשא ומתן וחתימת הסכמים מן הסוג הזה עם הפדרציה הרוסית". הפורום ביקש להנחות את ראש הממשלה להימנע מלעשות כל צעד בלתי הפיך בטיפול במשא ומתן על בניין סרגיי או מבנים אחרים במתחם הידוע כמגרש הרוסים, עד אשר תיכון ממשלה חדשה בישראל.^[20] במקביל החברה להגנת הטבע הצטרפה להתנגדות בטענה שהעברה פוגעת בזכויותיה במקום. מזוז דחה את פנייתם והם עתרו לבג"ץ. בתשובתה לבג"ץ הודתה המדינה שהמתחם מעולם לא היה בבעלות המדינה אלא רק בניהול האפוטרופוס.^[21]

ב-4 בפברואר 2009 הועבר האגף בחצר סרגיי שהיה בשימוש ממשלת ברית המועצות לפני מלחמת ששת הימים לבעלות ממשלת רוסיה.^[22]

ב-21 במרץ 2011 נודע כי ממשלת רוסיה הציבה בפני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את פינוי משרד החקלאות מהמתחם כתנאי לביקורו במוסקבה ב-23 במרץ. נתניהו הורה על פינוי מיידי של המשרד עוד באותו היום.^[23] באוגוסט 2012 הושלם תהליך מסירת השטח לממשלת רוסיה.^[24]

ב-18 ביולי 2017 נחנך המתחם מחדש לאחר שיפוץ יסודי,^[25] והפך למלון בוטיק (הכולל 22 חדרים ועוד שתי סויטות), מסעדה ומרכז מבקרים הפתוח לקהל ומספר את סיפורו של המקום.

בסרט "מישהו לרוץ איתו", על פי ספרו של דויד גרוסמן, שמשה חצר סרגיי לצילומים של מקום מגוריה של הנזירה תיאודורה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגלי רוסיה בכניסה לחצר סרגיי, 2012
דגל החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית מתנופף מעל חצר סרגיי, 2009
צריף המשק שהוסב ב-2017 לאולם רב-תכליתי
צריף המשק שהוסב לאולם רב-תכליתי, 2018
בריכת הדגים בחצר הפנימית, 2018
החצר הפנימית בחצר סרגיי, 2018
קפלת התפילה המשוחזרת, 2018
חדר המבואה מכיוון רחוב מונבז, 2018
המוזיאון, 2018
עמדת בטון בפינה הצפון-מערבית של חצר סרגיי (מגרש הרוסים). זו כנראה העדות הקיימת היחידה ל"בווינגרד" שהוקמה על ידי הבריטים בשנת 1946