חתול בשק

חתול בשק הייתה תוכנית רדיו לילדים ונוער ששודרה בשנים 1970–1986 לאחר התוכנית לאם ולילד ברשת א', ובמסגרתה תסכיתים וסיפורים בהמשכים (ובהם "עלילות שרלוק הולמס", "סכנה באנדימון", "באין משפחה", "גבעת ווטרשיפ", "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול", "אברבנאל 0030", "מערת השד השחור" ועוד), קטעי הומור ועוד. בין מגישיה: עליזה רוזן, דויד גרוסמן (שהגיש במסגרת תוכנית זו את "סטוץ" ביחד עם דני אלדר), אריה אלדד, יואב גינאי, אבנר אברהמי, מיכל גזית, גדי טאוב, מירי שרף, טלי שושני, אמיר שחם ואחרים. את התוכנית ייסדה וערכה דליה סיגן^[1]^[2]. במרוצת השנים ערכו את התוכנית אנשים נוספים, שבהם תמר ליבס ואריה אלדד^[3]^[4].

שם התוכנית נובע מהביטוי "לקנות חתול בשק" שפירושו לקבל משהו בלי לבחון אותו היטב קודם, ועל כן בלי לדעת מה טיבו.

מוזיקת הפתיחה של התוכנית הייתה האוברטורה מתוך אופרת הרוק "טומי" של להקת ה"מי".

בימי רביעי, התכנית הוקדשה לשיחות טלפון עם המאזינים ונקראה "חתולופון".

פינת ההומור הפרוע - "סטוץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הפינות הזכורות והמשפיעות בתוכנית, ששמה היה "סטוץ", הייתה סדרה של תסכיתים קצרצרים, עשירים בהומור פרוע ואבסורדי, השאול מחבורת מונטי פייתון. התסכיתים נכתבו על ידי דויד גרוסמן ודני אלדר. בין הדמויות שכיכבו בפינה זו היו "שפיפון" הקוסם, שולייתו "אלפרד" (שפיפון היה מטיל עליו משימות מסוכנות בקריאה: "אלפרד לאימונים!"), המלך "מלכיפוך" ועוזרו "ואזיר" (מלכיפוך היה קורא לו: "וא-זיר יו-הו?" וואזיר הכנוע היה עונה "קראת לי מלכי?").

גרוסמן סיפר בריאיון לאלי אשד:

יותר מכל אני גאה כיום בתסכיתי הסדרה "סטוץ", אותה כתבנו דני אלדר ואני. היו אלה תסכיתים קצרים בעלי הומור אבסורדי של משחקי לשון אודות דמויות קבועות שונות ומשונות, כמו מלך מגלומן (מלכיפוך) והיועץ שלו (וא-זיר). התסכיתים זכו לתהודה עצומה מצד קהל המאזינים, שהרבה להגיב עליהם ולהציע רעיונות. ההומור של "סטוץ" היה חדשני מסוגו באותה התקופה, ראשית שנות השמונים, ואני מאמין שהוא פתח את הדרך למה שארז טל ואברי גלעד עשו מאוחר יותר בתוכנית "מה יש" שלהם, שיש לראות בה מעין הרחבה ופיתוח של מה שנעשה ב"סטוץ". עד היום, כאשר אני הולך למילואים, אנשים מזכירים לי את "סטוץ" ומדקלמים קטעים ממנו. לפי זה אני יכול להעריך את גילם.

— ^[5]

פינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום נוסף שקיבל תנופה בתוכנית היה מדע בדיוני. בעיקר זכורה סדרת התסכיתים של דני אלדר, "סכנה באנדימון". הסדרה שודרה בהמשכים שוב ושוב, כאשר אורך כל פרק כ-10 דקות. כל פרק נפתח במילים:

"סכנה באנדימון... סיפור שעוד יקרה... אולי! אתם צעירים מדי מכדי לזכור, אולי הוריכם זוכרים במעורפל, אבל אני זוכר… איך אפשר לשכוח מה שקרה אז, רחוק כל כך, לפני זמן רב כל כך… הדבר היה בשנת 2070, וזה קרה בכוכב שלא שמעתם עליו מעולם, שמו היה אנדימון!"

כמו כן שודרה פינת תסכיתים מפחידים, כעין סיפורי מתח, בסגנון אדגר אלן פו, בשם "חתול שחור".