טופאק שאקור

טופאק שאקור
Tupac Shakur

שאקור ב-1991
לידה	16 ביוני 1971 מזרח הארלם, ניו יורק
נרצח	13 בספטמבר 1996 (בגיל 25) לאס וגאס, נבדה
שם לידה	לסיין פאריש קרוקס
שם במה	2Pac
מקום קבורה	סטון מאונטיין
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1989–1996 (כ־7 שנים)
מקום לימודים	תיכון פול לורנס דנבר, תיכון טמאלפאייס, בית הספר לאמנויות של בולטימור
סוגה	היפ הופ, ראפ
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	אינטרסקופ רקורדס (1991-95) דת' רואו רקורדס (1995-96)
שיתופי פעולה בולטים	סנופ דוג, אאוטלוז, הנוטוריוס בי. איי. ג'י., ד"ר דרה, דה דוג פאונד, נייט דוג,יאקי קדאפי
בן או בת זוג	קיישה מוריס (29 באפריל 1995–1996) מדונה (1994–1995) קידאדה ג'ונס
פרסים והוקרה	פרס Soul Train לאלבום ראפ (1996) Soul Train Music Award for Best R&B/Soul Album of the Year (1997) MOBO Awards for Best Video (1996) פרס המוזיקה האמריקאית לאמן הראפ/היפ-הופ האהוב ביותר (1997) היכל התהילה של הרוק אנד רול (2017)
www.2pac.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה

טופאק אמארו שאקור (באנגלית: Tupac Amaru Shakur‏; 16 ביוני 1971 – 13 בספטמבר 1996), המוכר בשמות הבמה 2Pac, Pac או מקאוולי, היה ראפר, שחקן, משורר ופעיל חברתי אמריקאי. הוא נחשב בעיני רבים לראפר הגדול ביותר בכל הזמנים. סך מכירות אלבומיו מוערך ביותר מ-100 מיליון עותקים ברחבי העולם,‏ 55 מיליון מתוכם בארצות הברית. רוב עבודתו של שאקור התבלטה בגלל התייחסותו לנושאים חברתיים עכשוויים שפיצלו את החברה, שאקור נחשב לסמל להתנגדות ופעילות נגד אי שוויון.

בין שיריו נכללים הלהיטים "California Love",‏ "Changes"‏, "Keep Ya Head Up", "‏Dear Mama" ‏ "Hit 'Em Up", שזכו להערכה רבה ובפרסים רבים ודורגו במקומות הראשונים במצעדי המוזיקה בעולם, וכמו כן דורגו בין שירי הראפ הגדולים בכל הזמנים ברשימת המגזין רולינג סטון.

טופאק דורג במקום ה-86 מתוך 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים לפי המגזין רולינג סטון, ודורג על ידי MTV במקום הראשון ברשימת אמני הראפ הגדולים בכל הזמנים.

ב-7 בספטמבר 1996 בזמן ששהה בלאס וגאס, נורה טופאק 4 כדורים מרכב חולף. שישה ימים לאחר הירי, ב-13 בספטמבר 1996 מת מפצעיו.

בשנת 2023 הוענק לו כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. באותה שנה, ב-29 בספטמבר 2023, משטרת לאס וגאס עצרה אדם בחשד לרצח טופאק, 27 שנים לאחר שנרצח.

ביוגרפיה

שאקור נולד בשם לסיין פאריש קרוקס (Lesane Parish Crooks) במזרח הארלם, ברובע מנהטן שבניו יורק למשפחה אפרו-אמריקאית. בגיל שנה שונה שמו ל"טופאק אמארו שאקור" על שם המהפכן הפרואני מהמאה ה-18, טופאק אמארו השני. הוא בילה את רוב ילדותו במחיצת אמו, אפני שאקור, שהייתה חברה ב"פנתרים השחורים" בשנות ה-60 המאוחרות וה-70 המוקדמות. בזמן הריונה עם שאקור, נכלאה אמו בגין קשירת קשר נגד ממשלת ארצות הברית. העונש המקסימלי שיכלה לקבל היה שלוש שנים בכלא, אך היא זוכתה, ושוחררה חודש לפני הלידה. סבו היה מבכירי תנועת הפנתרים השחורים. את אביו, בילי גרלנד, לא הכיר ואף היה סבור כי אביו מת, עד לאחר שנורה בפעם הראשונה, כשאביו בא לבקרו, וכך גילה את האמת. כשהיה בן 12, הצטרף שאקור לתיאטרון הארלם, ושיחק כטראויס במחזה פרי עטה של לוריין הנסברי, "צימוק בשמש".

כבר מגיל צעיר, לשאקור הייתה היכרות קרובה עם אנשים שהסתכסכו עם מערכת המשפט האמריקנית. הסנדק שלו, אלמר "ג'רונימו" פראט, שהיה במעמד בכיר בפנתרים השחורים הורשע ברצח מורה בזמן שוד בשנת 1968, אך עונשו בוטל מאוחר יותר. אביו החורג מוטולו שאקור, היה במשך ארבע שנים ברשימת עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI. הוא נתפס ב-1986, ובאוגוסט 1988 נשפט לשישים שנה בכלא בשל מעורבותו בשוד מזוין ועל כך שעזר לאחותו, אסאטה שאקור, המבוקשת כיום על ידי ה-FBI, להימלט מן הכלא בניו ג'רזי.

ב-1984 נולדה אחותו, ומשפחתו עברה למרילנד, שם התגוררה בשכונת רולנד פארק במזרח בולטימור. לאחר שסיים את השנה השנייה שלו בתיכון "פול לורנס", עבר שאקור ללמוד בבית הספר לאמנויות בבולטימור, שם למד משחק, שירה, ג'אז וריקוד. שאקור, בליווי חברו דאנה "מאוס" סמית' בתור ביטבוקס, זכה בתחרויות ראפ רבות שבהן השתתף. שאקור נחשב לראפר הטוב ביותר בבית ספרו, מה שהעניק מעמד פופולרי שם. הוא פיתח ידידות קרובה עם השחקנית ג'אדה פינקט סמית', ידידות שנמשכה עד יום מותו. במהלך שהותו בבית הספר לאמנות, החל שאקור לצאת עם בתו של מנהל המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית של בולטימור.

ביוני 1988 עברה משפחתו למארין סיטי שבקליפורניה. בשכונתו החדשה עסק שאקור בסחר בסמים, אך חבריו החדשים הפנו אותו לכיוון הראפ. ביחד עם ריי לאב ו-DJ Dize הקימו השלושה הרכב שנקרא "חשיש בלבד". הקלטותיהם יצאו לאור בשנת 2007 בשם "Tupac Shakur: The Lost Tapes". בשנת 1990, הועסק שאקור בתור רקדן גיבוי בלהקה בסגנון "Road crew".

תחילת הקריירה

קריירת הראפ

קריירת הבידור המקצועית של שאקור החלה בתחילת שנת 1991, כאשר הופיע בשיר "Same Song", כשיר מהסרט "Nothing but Trouble", שבו הוא הופיע באותו השם. מאוחר יותר, התארח בשיר של ההרכב דיגיטל אנדרגראונד, וגם בקליפ של השיר. לאחר מכן הופיע שאקור עם חבורת דיגיטל אנדרגראונד, ולקראת סוף שנת 1991 הוציא את אלבום האולפן הראשון שלו, "2Pacalypse Now". האלבום עורר מחלוקות רבות וזכה לשבחים רבים, ובשנת 1993 הוציא שאקור את אלבומו השני, "Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z.", שזכה להצלחה מסחרית גדולה. מהאלבום יצאו 4 סינגלים, בהם הסינגלים המצליחים "Keep Ya Head Up" שהביע כבוד לנשים השחורות ולנשים באופן כללי, ו-"I Get Around".

ת'אג לייף

בשנת 1993, הקים שאקור הרכב בשם ת'אג לייף (בתרגום חופשי, "חיי בריון"), עם כמה מחבריו. ההרכב הוציא אלבום אחד בשם "‏Thug Life: Volume 1" בשנת 1994, והאלבום הגיע למעמד זהב. מהאלבום יצאו ארבעה סינגלים, בהם הסינגל "Pour Out a Little Liquor". בדרך כלל, הופיע ההרכב ללא שאקור. הלהקה הייתה כושלת ביחס ללהקות ראפ אחרות כגון Run DMC,‏ D12 וביסטי בויז.

בעיות משפטיות

למרות הצלחתו כראפר ושחקן, לטופאק עדיין היו בעיות משפטיות רבות. באוקטובר 1991 הוא ניסה להגיש תביעה בסך 10 מיליון דולר נגד רשויות אכיפת החוק של משטרת אוקלנד בטענה ששוטרים הכו אותו באכזריות ובברוטליות בזמן שהלך.

בשנת 1992 נרצח שוטר במדינת טקסס על ידי נער שהאזין לאלבומו של טופאק "2Pacalypse Now" שכלל שירים על הריגת המשטרה. הדבר גרם למערבולת ומחלוקת תקשורתית. סגן נשיא ארצות הברית דן קווייל דרש להסיר את האלבום מחנויות המוזיקה והתקשורת ברחבי הארץ; Interscope סירבה. שאקור טען כי האלבום הראשון שלו התכוון לבעיות העומדות בפני גברים שחורים צעירים, אך השפה הגרפית והתמונות של האלבום שהיו בעלות תכנים של אלימות גרמו לביקורות קשות כלפי טופאק. קוויל גינה את האלבום בפומבי ואמר ש"אין לו מקום בחברתנו". בזכות המחלוקת הזאת, האלבום קיבל פרסום רב, וזכה לפופולריות רבה.

ב-22 באוגוסט 1992, במרין סיטי שבקליפורניה, הופיע שאקור בפסטיבל ונשאר לשעה כדי לחלק חתימות למעריצים. כמה הערות שליליות נקראו לעבר שאקור מצד כמה אנשים וכאשר החלו ויכוחים התחילו צעקות: שאקור שלף אקדח והאקדח נפל מידו. מישהו הרים את האקדח וקליע אחד נפלט. אף על פי שאף אחד בקהל לא נפגע, כ-100 מטרים משם רכב ילד בן 6 על אופניים בחצר בית ספר וקליע פגע במצחו והרג אותו. מקורות מסוימים דיווחו כי הילד היה קורבן מכדור תועה בקרב יריות בין פמלייתו של שאקור לבין כנופיה אחרת. טופאק ומופרים שאקור עזבו את המקום במכונית שלהם ונעצרו על ידי המון זועם, במקרה מול תחנת השריף. המשטרה לקחה את שניהם למעצר, ולבסוף הם שוחררו מבלי שהוגש כנגדם כתב אישום. בשנת 1995, הוגשה תביעה בגין גרימת מוות ברשלנות נגד טופאק, שהוגשה על ידי אמו של הילד שנהרג. במהלך התביעה הוכח שהקליע שהרג את הילד לא נורה על ידי שאקור או חבריו. עורך הדין של שאקור אמר כי הפסטיבל היה "מצב מגעיל" ושטופאק היה עצוב ממותו של הנער. חברת התקליטים של שאקור יישבה את התביעה תמורת סכום שלא פורסם המוערך בין כ-300,000 לכ-500,000 דולרים.

באוקטובר 1993 באטלנטה, בזמן שנסע במכוניתו, טופאק הבחין בשני אחים שוטרים לא בתפקיד, מארק וסקוט וויטוול מתעללים ונטפלים אל גבר שחור. שאקור עצר את מכוניתו ויצא לכיוונם, כשהוא ניגש אליהם התחיל עימות בינו לבין השוטרים אחרי מספר שניות שלף אחד השוטרים אקדח וכיוון לעברו של טופאק אחרי שראה שטופאק לא נרתע ואף צועק לו "תירה". אותו השוטר השתמש באקדחו ושבר את חלון מכוניתו של שאקור מה שגרם לשאקור לשלוף אקדח גם כן ולירות בשני השוטרים בעודם בורחים. טופאק ירה לאחד הקצינים בישבן ולשני ברגלו, בגבו או בבטנו (על פי דיווחים חדשותיים שונים). לא היו נפגעים אחרים, מאוחר יותר אחרי ששני השוטרים נתפסו משקרים בחדר החקירות, התברר ששניהם היו שיכורים וגנבו אקדחים מחדר ראיות. שאקור הואשם בירי אל עבר השוטרים. עדי ראייה ששהו בסביבה בעת התקרית אמרו שמארק וויטוול הוא זה שפתח באש קודם לעברו של שאקור, וויטוול הואשם בירי אל עבר טופאק, בסוף המשפט התובעים ביטלו את כל האישומים נגד כל הצדדים.

בנובמבר 1993, שאקור וחבריו הואשמו בתקיפה מינית של אישה בחדר במלון. לפי התלונה, ביצע שאקור מעשי סדום ולאחר מכן גם חבריו אנסו אותה והתעללו בה. לדברי שאקור הוא היה חף מפשע והרגיש פגוע מכך שאישה מאשימה אותו בפגיעה בה מאחר שגדל והתחנך בסביבה של נשים. טופאק גם היה היחידי מבין חבריו שהיה צריך להתייצב בבית המשפט שאקור טען כי קיים כמה ימים לפני כן יחסי מין עם האישה: בזמן שהיה שיכור במועדון והיא ביצעה בו מין אוראלי על רחבת הריקודים (המתלוננת הודתה בכך) ומאוחר יותר השניים קיימו יחסי מין בהסכמה. המתלוננת טענה ששאקור תקף אותה מינית בפגישה השנייה שלה בחדר המלון שלו. היא טענה כי שאקור וחבריו פגעו בה, טופאק טען כי הוא נרדם זמן קצר לאחר שהאישה הגיעה, ומאוחר יותר כשהתעורר הוא שמע אותה צועקת ואומרת האשמות ואיומים משפטיים. במשפט שלאחר מכן, שאקור הורשע בעבירה של התעללות מינית, אך זוכה מהאשמת ביצוע מעשי סדום ואחזקת נשק. נגזרו עליו שנה וחצי עד 4 וחצי שנות מאסר, לאחר שריצה חלק מעונשו, שוחרר שאקור בערבות אך ב-5 באפריל נגזרו עליו 120 ימים בכלא על הפרת תנאי השחרור שלו.

נובמבר 1994

בליל 30 בנובמבר 1994, יום לפני הכרעת הדין במשפט ההתעללות המינית שלו, שאקור נורה 5 פעמים ונשדד לאחר שנכנס ללובי של אולפני הקלטה במנהטן על ידי שני אנשים חמושים ולבושים במדי צבא. מאוחר יותר הוא האשים את שון קומבס, אנדריי הארל וביגי סמולס. שאקור גם חשד בידידו הקרוב בשותפות, רנדי "סטרץ'" ווקר, במעורבות בניסיון. לדברי הרופאים בבית החולים שבו אושפז לאחר האירוע, לשאקור היו 5 פצעי ירי; שני פצעים בראשו, שניים במפשעה ופצע אחד בזרוע. הוא יצא מבית החולים שלוש שעות לאחר הניתוח בניגוד להוראות הרופא, על מנת לבדוק שלא מנסים לפגוע בו. ביום שלאחר מכן נכנס שאקור לבית המשפט על כיסא גלגלים ונמצא אשם בשלושה סעיפים של הטרדה מינית, אך יצא זכאי משישה סעיפים אחרים, כולל ההתעללות ומעשי סדום. ב-6 בפברואר 1995, הוא נידון כאמור לשנה וחצי עד ארבע וחצי שנים בכלא באשמת תקיפה מינית.

כעבור שנה, ב-30 בנובמבר 1995, סטרץ' נהרג לאחר שנורה פעמיים על ידי שלושה גברים שנסעו ליד הטנדר הירוק שלו, והמכונית שלו התנגשה בעץ תוך כדי נהיגה ופגעה במכונית חונה לפני שהתהפכה.

ב-27 במרץ 2008, פרסם עיתון האנג'לס טיימס התנצלות בפני שון קומבס על כך שהאשים אותו שהיה אחראי לביצוע הירי בנובמבר 1994. במאמר נכתב כי שאקור הגיע לאולפן עם מקורביו של ביגי שבאו (עם אקדח) לעשות חסד עם ביגי. העיתון הסתמך על מסמכים מזויפים, וקומבס הצהיר כי הוא נגעל מהאנג'לס טיימס על שהדפיסו את הסיפור.

תקופת המאסר והשחרור

שאקור החל לרצות את המאסר שלו ב-14 בפברואר 1995. זמן קצר לאחר מכן, הוציא טופאק את אלבום המולטי-פלטינה שלו "Me Against The World", ובכך הפך שאקור לאמן היחיד אי פעם שהוציא אלבום שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 בזמן שהוא מרצה עונש מאסר. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 ונשאר שם במשך חמישה שבועות רצופים. האלבום מכר מעל 240,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו, ושבר שיא בתור הראפר הזכר בעל אלבום שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד בשבוע הראשון לצאתו. בזמן שריצה את עונשו, הוא נשא לאישה את חברתו, קישה מוריס ב-4 באפריל 1995; הזוג התגרש לאחר מכן בשנת 1996. את תקופת המאסר הקדיש טופאק בעיקר לקריאה, כפי שהעיד מאוחר יותר. אחד הספרים שהשפיעו עליו במיוחד היה "הנסיך" מאת ניקולו מקיאוולי. האלבום האחרון שעליו עבד לפני מותו, "The Don Killuminati: The 7 Day Theory", יצא תחת הכינוי Makaveli, וניכרת בו השפעתו של הספר. בספרו טען מקיאוולי כי דרך טובה להתל באויבך היא לביים את מותך. אחת התאוריות אודות מותו של טופאק גורסת זאת, ובאלבום הנ"ל ניתן למצוא מספר שירים המבטאים השקפה זו. בתקופתו בכלא, השחקן המפורסם ג'ים קארי נהג לשלוח לו לעיתים קרובות מכתבים מצחיקים כדי להקל על תקופת שהותו בכלא. לפני מותו נהג שאקור לומר שג'ים קרי הוא השחקן האהוב עליו ביותר.

בחודש אוקטובר 1995 לשאקור הייתה אפשרות להשתחרר מהכלא, אך בשל כל ההוצאות המשפטיות שלו הוא לא הצליח לגייס את הערבות בסך 1,400,000$. בסופו של דבר, ב-12 באוקטובר 1995, לאחר שריצה אחד-עשר חודשים מתוך שנה וחצי עד ארבע וחצי שנים, שוחרר שאקור מן הכלא בעזרתו של שוג נייט, מנכ"ל Death Row Records אשר שילם את דמי הערבות של טופאק, בתמורה לכך ששאקור יפרסם לפחות שלושה אלבומים תחת חברת ההקלטות Death Row.

Death Row Records

עם שחרורו מהכלא, שאקור מיד חזר להקליט שירים. הוא הקים הרכב ראפ חדש עם חבריו בשם אאוטלוז. שאקור החל להקליט את האלבום הראשון שלו עם Death Row, והוציא "סינגל קאמבק" שהפך לאחד מהשירים המפורסמים ביותר שלו "California Love". זמן קצר לאחר מכן. ב-13 בפברואר 1996, הוציא שאקור את אלבום האולפן החמישי שלו והראשון עם Death Row Records, שנקרא "All Eyez on Me". הוא היה לאלבום הכפול הראשון של טופאק ונחשב לאלבום השני מתוך שלושה שלהם התחייב כלפי Death Row. האלבום זכה להצלחה אדירה ומכר מעל 9,000,000 עותקים. נושא האלבום היה שונה לגמרי מ-"Me Against the World" והיה יותר בכיוון מנטליות הבריון והגנגסטא ראפ. שאקור המשיך להקליט שירים עם Death Row, למרות חילוקי הדעות שנתגלעו ביניהם. ד"ר דרה עזב את תפקידו כמפיק הבית כדי להקים חברת תקליטים משלו, אפטרמת' אנטרטיינמנט. שאקור המשיך לייצר מאות שירים במהלך התקופה שלו ב-Death Row, ורובם ראו אור באלבומיו "Loyal to the Game",‏ "Better Dayz",‏ "Until the End of Time",‏ "Still I Rise",‏ "R U Still Down? (Remember Me)‎" ו-Pac's Life.

ב-4 ביוני 1996, טופאק הוציא סינגל משותף עם אאוטלוז בשם "Hit' Em Up", בו הוא תוקף את ביגי סמולס, שון קומבס, ג'וניור מאפיה והקשורים אליהם בצורה חריפה במלחמת הראפ שביניהם. בשיר, טען שאקור כי הוא קיים יחסי מין עם פיית' אוונס, אשתו של ביגי באותו הזמן, והוא תוקף את חברת התקליטים Bad Boy Records כששאקור משוכנע שכמה חברים שהיו קשורים ל-Bad Boy ידעו על מקרה היריות בשנת 1994 מראש עקב התנהגותם באותו הלילה, אף על פי שאין ראיות מוצקות לכך. שאקור השלים עם שוג נייט, מנכ"ל Death Row, שהיה ביחסים מרירים עם קומבס בגלל התקרית במועדון באטלנטה בשנת 1995, שבה נרצח שומר ראשו וחברו הטוב של שוג נייט, ג'ייק רובלס. החתימה של שאקור ב-Death Row הגבירה את הסכסוך בין החוף המזרחי למערבי. שני הצדדים נשארו יריבים מרים עד מותו של שאקור. ב-4 ביולי 1996, טופאק ביצע הופעה חיה בבית הבלוז עם אאוטלוז, דה דוג פאונד ועם סנופ דוג, שגם היה מהמופיעים הראשיים. זו הייתה ההופעה החיה האחרונה של שאקור, ובשנת 2005 יצא אלבום הופעה בשם "Tupac: Live at the House of Blues" שמכיל את אותה ההופעה של שאקור בבית הבלוז בנוסף למספר קליפים נוספים שלו.

אאוטלוז

ערך מורחב – אאוטלוז

בלהקת "אאוטלוז", שאותה הנהיג שאקור, הוענק לכל חבר כינוי של רודן, מנהיג צבאי או אויב של אמריקה:

• יאקי קדאפי - על שם הדיקטטור הלובי, מועמר קדאפי
• חוסיין פתאל - על שם הדיקטטור העיראקי, סדאם חוסיין
• "מוסוליני" (גם "ביג סייק") - על שם השליט האיטלקי, בניטו מוסוליני
• "קאסטרו" - על שם המנהיג הקובני, פידל קסטרו
• "חומני" (גם "מופרים שאקור") - על שם מנהיג המהפכה האיראנית, רוחאללה ח'ומייני
• "אי.די. איי מין" - על שם הדיקטטור האוגנדי, אידי אמין
• "נפוליאון" - על שם השליט הצרפתי, נפוליאון בונפרטה

Makaveli Records

שאקור הזכיר את Makaveli Records כמה פעמים לפני מותו. זו הייתה אמורה להיות חברת תקליטים ששאקור תכנן להקים ולהחתים בה אמנים צעירים בעלי פוטנציאל. שאקור גם תכנן להוציא בחברה זו את הקלטותיו העתידיות. שאקור הושפע מקריאת יצירותיו של הפילוסוף האיטלקי ניקולו מקיאוולי (בעיקר בזמן שהותו בכלא), ומכאן בא כינויו השני של שאקור, "Makaveli". שאקור הוציא בחברת התקליטים את אלבום הסולו השישי שלו, The Don Killuminati: The 7 Day Theory. ישנן מספר קונספירציות שמקשרות את האילומינטי למותו של טופאק שאקור, והן: טופאק יצא כנגד הארגון (אילומינטי) בשיריו, בכתבות והראיונות שנערכו עמו. ניתן גם לראות איך קישר את המילה הרג לאילומינטי (killuminati) כלומר, או שידע משהו או שהסיק והניח הנחות מסוימות שחזרו ופגעו בו. "תאוריית 7 הימים" מתייחסת לספרה 7 סביב חייו ומותו של טופאק. ומקשרת בין מותו, חייו, שיריו ויצירותיו ואנשים שבאו איתו במגע (חברים ואומנים אחרים).

פעילות חברתית

כבן לאחת הפעילות המרכזיות של הפנתרים השחורים, היה טופאק בעל עמדות נחרצות בנושא המאבק לזכויות השחורים. הוא דיבר רבות על כך בשיריו, ודרך המוזיקה ניסה להעביר לעולם תמונה של חייו של גבר צעיר שחור ולצייר תמונה ריאליסטית של מציאות החיים בגטו, ובפרט על האלימות והסמים שבהם. טופאק לא הסתפק בכך וגם קרא באופן פומבי לכנופיות לאמץ קוד אתי שפוסל, בין היתר, פגיעה בחפים מפשע ומכירת סמים לילדים. כמו כן העביר חלק מההכנסות מהופעותיו לקהילות שחורות עניות.

הרצח

ערך מורחב – רצח טופאק שאקור

התמונה המפורסמת בה צולם שאקור 20 דקות לפני שנורה, מעטיפת הספר Killing of Tupac Shakur

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בליל 7 בספטמבר 1996 חזר טופאק מקרב איגרוף של מייק טייסון חברו ב-MGM Grand לאס וגאס. כאשר עזב את מקום הקרב, אחד ממקורביו של שוג נייט (מנכ"ל Death Row Records) הבחין באורלנדו "בייבי ליין" אנדרסון, חבר כנופיית קריפס בלובי של ה-MGM Grand והודיע לשאקור. לאחר מכן שאקור החל להתקיף את אנדרסון. שוג נייט ואנשיו של שאקור סייעו לו בתקיפת אנדרסון והקטטה נקלטה במצלמות האבטחה של בית המלון. מוקדם יותר באותה השנה, אנדרסון וחבריו מכנופיית קריפס שדדו חבר פמליה של Death Row בחנות בניו יורק. לאחר התקיפה נסע שאקור לפגישה עם שוג נייט במועדון 662 שבבעלות Death Row (הידוע כיום כמסעדה). הוא נסע ב-BMW שחורה כחלק משיירה גדולה שכוללת רבים מפמלייתו של שאקור.

בשעה 22:55 לערך הגיעו טופאק ושוג לצומת ועצרו ברמזור אדום לצד מעריץ שהבחין בהם, המעריץ היה מצויד במצלמה וצילם אותם, התפתחה שיחה קצרה וטופאק אף הזמין את המעריץ למועדון 662. בסביבות 23:00–23:05 טופאק ושוג נייט נעצרו בשדרות לאס וגאס בגלל מוזיקה רועשת מדי ללא לוחיות רישוי. הלוחיות נמצאו בתא המטען של המכונית ולאחר כמה דקות הם שוחררו ללא קנס. בשעה 23:10 בערך בזמן שעצרו בעוד רמזור אדום סמוך לצומת מול בית מלון, כלי רכב שבו ישבו שתי נשים עצר משמאלם. שאקור שהיה מבעד לחלון החליף מספר מילים עם הנשים והזמין אותן למועדון 662. בסביבות השעה 23:15, מכונית קאדילק לבנה עם 4 דלתות מדגם חדיש עם מספר לא ידוע של נוסעים הסתובבה, עצרה וצרור יריות נורה על טופאק מבעד לחלון. 4 כדורים פגעו בחזה, באגן, בידו הימנית ובירך של טופאק. באחד הסיבובים של המכונית, שאקור נפגע בריאה הימנית שלו מרסיסי הזכוכית שנשברה ושוג נייט נפגע בראשו, אם כי הוא חשב שהכדור שרט אותו. לפי דברי שוג נייט, קליע אחד נתקע בגולגולתו, אך דו"ח רפואי סותר את ההצהרה הזאת.

באותו הזמן שומר הראש של טופאק היה מאחוריו ברכב אחר עם ארוסתו של שאקור באותו זמן, קידאדה אן-ג'ונס. שומר הראש פרנקל אלכסנדר מסר שהוא עמד לנסוע ברכב עם שאקור ושוג נייט, אך שאקור ביקש ממנו לנסוע ברכב של קידאדה ג'ונס כי הם היו שיכורים מדי והיו צריכים רכב נוסף שישגיח מאחוריהם. זמן קצר לאחר התקיפה, כתב שומר ראשו של שאקור בביוגרפיה "Before I Wake", כי אחת ממכוניות השיירה נסעה אחרי התוקף, אך הוא מעולם לא שמע מהאנשים ששהו במכונית זו לאחר התקיפה.

לאחר שהגיעה לזירה, לקחה המשטרה את שוג נייט ואת שאקור שנפצע אנושות למרכז הרפואי האוניברסיטאי. על פי ריאיון עם אחד מחבריו הקרובים ביותר של שאקור - במאי הקליפים גוֹבּי רחימי - בזמן ששאקור היה בבית החולים, הוא התבשר מעובד שיווק ב-Death Row כי היורים התקשרו לחברת התקליטים ושלחו איומים לשאקור, בטענה שהם הולכים לשם כדי "לחסל אותו". כששמע זאת, גובי הזעיק מיד את משטרת לאס וגאס, אך במשטרה טענו שיש מחסור בשוטרים ואף אחד לא יכול להישלח. למרות זאת, היורים מעולם לא הגיעו לשם. בבית החולים סומם שאקור בכבדות בתרופת הרגעה וחובר למכשירי החייאה, אך ניסה לקום שוב ושוב מהמיטה, ולכן הועבר לבסוף למצב של תרדמת מלאכותית באמצעות ברביטורט.

למרות סדרת ניתוחים במרכז טראומה (שבו נכשל ניתוח הסרת הריאה הימנית), טופאק קיבל טיפול קריטי בעל סיכויים של 50% הצלחה. גובי עזב את המרכז הרפואי לאחר שהודיעו לו שמצב ההתאוששות של שאקור עלה בלילה השישי ב-13%, אך בצהריים ב-13 בספטמבר 1996 נפטר שאקור מדימום פנימי. הרופאים ניסו להחיות אותו, אך ללא הצלחה כי לא הצליחו לעכב את הדימומים. אמו, אפני שאקור הורתה לרופאים להפסיק בניסיונותיהם להחיות אותו. מותו נקבע בשעה 16:03 כאשר הסיבה הרשמית למותו הייתה כאמור כשל נשימתי והפסקת תפקוד של הלב והריאות. גופתו של שאקור נשרפה וחלק מהאפר שלו עורבב עם מריחואנה. חברי הכנופיה של טופאק, אאוטלוז, עישנו את התערובת.

עם הידיעה על מותו מאות אבלים הופיעו בבית החולים, וכל תעשיית הבידור התאבלה על מותו, במיוחד כי לא היו גורמים מובילים בפרשה. רבים האמינו כי מותו היה בסופו של דבר ששלהב את היריבות בין החוף המזרחי למערבי, וכי תופחת האלימות בין אנשים שחורים. למרות זאת, כשישה חודשים לאחר המקרה נרצח הנוטוריוס בי. איי. ג'י. בנסיבות דומות לרצח שאקור כשנורה במכוניתו על ידי מכונית חולפת. רוצחיו של ביגי, בדומה לרוצחיו של שאקור, לא התגלו מעולם. כעבור 27 שנה החשוד המרכזי הוא דווין דיוויס, שהוא גם אחד מהעדים האחרונים לאירוע.

חקירת הרצח

בשל חוסר ההתקדמות של רשויות אכיפת החוק לגבי חקירת הרצח, חקירות עצמאיות רבות העלו תאוריות. בגלל היריבות המרה שהייתה בין שאקור לביגי סמולס (שנרצח במרץ 1997), עלו ספקולציות רבות על האפשרות של מעורבות ביגי. ביגי, מקורביו ומשפחתו הכחישו את כל ההאשמות. בשנת 2002, עיתון הלוס אנג'לס טיימס פרסם סיפור זוכה פרס פוליצר שבו חקר העיתונאי צ'אק פיליפס את נסיבות הרצח וטען כי חשף ראיות שמפלילות את ביגי ואת אורלנדו אנדרסון וכנופיית קריפס במקרה הרצח. פיליפס צטט מקורות אנונימיים שביניהם חבר כנופיה שטען כי לביגי יש קשרים עם קריפס ולעיתים קרובות הוא שכר אנשים ממנה למטרת אבטחה במהלך הופעות של החוף המערבי. בשנת 2008 דווח כי המסמכים עליהם הסתמך פיליפס מזויפים, ופחות מחמישה חודשים לאחר מכן עזב פיליפס את הלוס אנג'לס טיימס.

משפחתו של ביגי הגישה תיעוד ב-MTV שמראה שבזמן הירי ביגי היה באולפן הקלטות בניו יורק. מנהלו ווין בארו ועמיתו הראפר ג'יימס לויד הכחישו בפומבי את הטענה שהיה מעורב במותו של שאקור. המהומות הרבות בנוגע לנוטוריוס ולטופאק תפסו את תשומת הלב של במאי הסרטים האנגלי ניק ברומפילד, שיצר סרט תיעודי בשם "Biggie & Tupac" שהציג את החברות הטובה שהייתה בין טופאק וביגי עד למוות של שניהם. חבר כנופיית אאוטלוז שהיה חבר ילדות של שאקור, יאקי קדאפי, היה באזור בזמן שטופאק נורה ואמר לשוטרים כי הוא יוכל לזהות את התוקפים, אך נמצא מת בדירתו כחודשיים מאוחר יותר. נסיבות מותו של יאקי קאדפי עדיין אינן ברורות, אך יש הקושרים אותן לנסיבות מותו של שאקור וטוענים כי הוא מת בשל כך שידע את זהות אלה שהתנקשו בחיי שאקור.

בספטמבר 2023, משטרת לאס וגאס עצרה אדם בשם דוויין דייויס בקשר לרצח. המעצר הגיע בעקבות מתן צו חיפוש חדש על ידי משטרת המטרופולין של לאס וגאס. דייויס נעצר לפנות בוקר ב-29 בספטמבר בעיר הנדרסון שבנבדה, קילומטרים ספורים מהסטריפ של לאס וגאס, שם נרצח שאקור. דייויס טען כי הוא עד לפשע במספר ראיונות, אך מעולם לא חשף את שמות האחראים למעשה. הוא העלה האשמות דומות בספר הזיכרונות שלו מ-2019 "Compton Street Legend", שם הצהיר שהוא היה במכונית ממנה בוצעו היריות. משטרת לאס וגאס פשטה על ביתה של אשתו של דייויס ב-17 ביולי כחלק מהחקירה. במהלך הפשיטה, הם אספו מספר פריטים, כולל מחשבים, טלפון סלולרי, כונן קשיח, מגזין ובו שאקור, כדורים, תמונות ועותק של ספרו של דייויס. לנבדה אין חוק התיישנות להעמדה לדין של תיקי רצח, מה שאפשר לחקירה להישאר פתוחה לתקופה ממושכת.

מורשת

דיוקן של שאקור שצויר על ידי מרקו ונטורה

סגנון השירה והפילוסופיה של שאקור מוטבעים אצל אמריקאים רבים, אפרו אמריקאים, וישויות עולמיות (כולל את הפנתרים השחורים, הלאום, השוויון והחירות של האנשים השחורים). אלבום הבכורה שלו 2Pacalypse Now חשף את הצד החברתי של שאקור. באלבום זה תקף שאקור את חוסר הצדק החברתי, העוני והאלימות המשטרתית בשירים Part Time Mutha, Brenda's Got a Baby, ו-Trapped. סגנונו באלבום הזה הושפע רבות מהתודעה האפרוסנטיזמית (השפעת אנשים אפריקאים בתרבות) החברתית ששררה בשנות השמונים המאוחרות בתחום ההיפ הופ.

מעריציו של טופאק חשים כי הוא ביטא את שרבים הרגישו, וכי כל אחד, ללא כל קשר לצבע עורו, יכול עדיין, שנים לאחר מותו, להזדהות עם המילים בשיריו. טופאק נבדל מראפרים אחרים בכך שידע לעורר במאזיניו רגש. הראפ שלו לא היה רק כוחני ומילטנטי נוסח NWA או Public Enemy, ולצד שירים אלימים, שבהם הוא מתאר כיצד הוא רוצח את אויביו, כתב טופאק גם שירים רגישים יותר, כמו, למשל, Dear Mama וגם Keep your head up שהביעו כבוד לנשים השחורות. במקביל, המשיך לעורר את האגרסיביות האגדית שלו בשירים מהאלבום המצליח שלו Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z.. הוא המשיך להצדיע לקבוצה שבה הוא הופיע בעברו, דיגיטל אנדרגראונד, שאותם אירח בסינגל I Get Around.

לאורך הקריירה שלו, ניתן היה לראות בכל אלבום את התוקפנות שהתגברה בכל האלבומים של שאקור. אספקט נוסף שבלט אצל טופאק הוא מוסר העבודה שלו. גם מתנגדיו לא יכולים שלא להתפעל ממפעל חייו, שנגדע באבו. במשך קריירה שנמשכה 6 שנים, הספיק יותר ממה שמרבית האמנים מספיקים בכל חייהם. בין האלבום הראשון שיצא ב-1991 ועד להרצחו ב-1996 הספיק טופאק להוציא 6 אלבומים, אחד מהם הוא אלבום ההיפ הופ הכפול הראשון (All Eyez on Me). יותר מחמישה עשר אלבומים נוספים יצאו לאחר מותו (3 מהם כפולים). הוא שיחק ב-7 סרטים וצילם עשרות וידאו קליפים לערוצי המוזיקה. אנשים שעמם עבד מספרים כי היה מבלה ימים באולפן, ואף ישן שם. הספק העבודה שלו היה כזה, שהיו לילות שבהם הוא היה כותב ומקליט 3–4 שירים בלילה. הוא הפיק אלבומים שלמים במהירות רבה, לדוגמה את אלבומו הכפול All Eyez on Me הקליט בשבועיים בלבד.

לאור המספר הגדול של אלבומים חדשים שיצאו לאחר מותו, רבים מכנים אותו "המת הפורה ביותר", ויש גם הטוענים כי רציחתו בוימה והוא למעשה עדיין בחיים.

חיים אישיים

שאקור אהב לקרוא.^{[דרוש מקור]} הוא קיבל השראה ממגוון רחב של סופרים, ביניהם ויליאם שייקספיר, ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, סון דזה, מיכאיל באקונין, כשהבולט ביניהם היה ניקולו מקיאוולי. שאקור מעולם לא הצהיר על דבקות בדת מסוימת, אך המילים שלו בשירים כמו Only God Can Judge Me ומפיוטים שחיבר טופאק כמו מהאלבום The Rose That Grew from Concrete עולה כי הוא האמין באלוהים. אנליסטים רבים מתארים אותו כדאיסט.

שאקור נישא לקיישה מוריס באפריל 1995, והתגרש ממנה במרץ 1996.

בשנת 2015 אישרה מדונה כי הייתה במערכת יחסים עם שאקור.

בחודשיו האחרונים התארס לזוגתו, קידאדה ג'ונס, בתם של המוזיקאי המפורסם קווינסי ג'ונס והשחקנית היהודייה פגי ליפטון. קידאדה נותרה לצדו בימיו האחרונים בבית החולים עד לפטירתו ואף קעקעה את דמותו על זרועה לאחר מכן.

לאחר מותו

שאקור זכה להערכה רבה מצד ראפרים שונים - הראפר אמינם שלח מכתב לאימו של טופאק ובו כתב שהוא מודה לה על שגידלה את טופאק והוא השפיע עליו איך לא לחשוב על מה שאחרים יגידו. בספר "How to Rap: The Art & Science of the Hip-Hop MC" כתב הראפר בישוף למונט כי טופאק שאקור "שולט בכל אלמנט ובכל היבט של ראפ", ו-Fredro Starr מתוך הרכב ההיפ הופ "Onyx" אמר ששאקור היה "המאסטר של הזרימה". "כל ראפר שגדל בשנות התשעים הושפע וחייב משהו לטופאק" אמר הראפר 50 סנט. "הוא לא נשמע כמו מישהו שהיו לפניו ראפרים". אתר האינטרנט "About.com" הכתיר את שאקור בתור "הראפר המשפיע ביותר אי פעם".

על מנת לשמר את המורשת של טופאק, הקימה אמו את קרן משפחת שאקור בשנת 1997. המשימה המוצהרת של הקרן היא "לספק הדרכה ותמיכה עבור תלמידים השואפים לשפר את הכישרון היצירתי שלהם". הספונסרים של הקרן הקימו תחרויות, אירועי צדקה, מחנות אמנות עבור בני נוער, הופעות ומלגות לתואר ראשון. בשנת 2005 הקרן פתחה באופן רשמי את "טופאק אמארו שאקור המרכז לאמנויות" (TASCA) בסטון מאונטיין שבג'ורג'יה, שבו צילמו את הקליפ לסינגל Pac's Life. ב-14 בנובמבר 2003, יצא סרט דוקומנטרי על טופאק שאקור בשם "טופאק: תחיית המתים" (Tupac: Resurrection) באישור אמו של שאקור. הסרט מורכב מראיונות שונים של שאקור בתוכניות שונות, על רגעי השיא וסיפורים שונים, כאשר שאקור עצמו הוא זה שמספר את המקרים. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר" בשנת 2005. ההכנסות של הסרט הופנו למטרות צדקה.

באפריל 2003 התקיים באוניברסיטת הרווארד כנס אקדמי על חייו והשפעתו של טופאק. פרופסור מארק אנטוני ניל מאוניברסיטת באפלו של ניו יורק טען כי שאקור היווה "אינטלקטואל אורגני" בכך שביטא את חששותיה של קבוצה גדולה. פרופסור ניל ציין גם בכתביו כי מותו של שאקור הותיר "חלל מנהיגות בקרב אומני ההיפ הופ". הפרופסור לתקשורת מארי פורמן התייחס לסמליות ולמיתולוגיה סביב מותו של שאקור. במחקרו עלה כי לאוהדיו של שאקור יש רצון "להצליח להחיות את טופאק כגורם חיים שמימי". אמט פרייס, פרופסור למוזיקה באוניברסיטת נורת'איסטרן, תיאר את שאקור כ"אמן פורה" שהיה "מונע על ידי תחושה נוראה של דחיפות", במסע כדי "לאחד את הנפש, הגוף והרוח". מייקל אריק דייסון מאוניברסיטת פנסילבניה, שחיבר את הספר "Holler If You Hear Me: Searching for Tupac Shakur", ציין כי שאקור "דיבר בצורה מבריקה והיה בעל תובנה כמי שמעיד על הכאב של מי שלעולם לא תהיה לו את הפלטפורמה שלו. הוא אמר את האמת, אפילו בעודו נאבק עם שברי הזהות שלו".

בסוף שנת 2003, רשת מותגי הביגוד "Makaveli" הושקה על ידי אפני. בשנת 2005, Death Row הוציאה לאור אלבום הופעה של שאקור בשם Tupac: Live at the House of Blues, שמציג את הופעתו האחרונה של שאקור מיולי 1996. באוגוסט 2006, הביוגרפיה של טופאק שאקור הופצה. הביוגרפיה האינטראקטיבית נכתבה על ידי ג'מאל ג'וסף, חבר בפנתרים השחורים. הוא כלל תצלומים משפחתיים שלא נראו, סיפורים אינטימיים, ומעל 20 רפרודוקציות של שירים, חוזים, תסריטים ומאמרים אישיים בכתב ידו של שאקור. אלבום הסטודיו השישי של שאקור שיצא לאור לאחר מותו, Pac's Life, יצא לאור ב-21 בנובמבר 2006, והוא מנציח את יום השנה העשירי למותו של שאקור. עד היום, טופאק נחשב לאחד האמנים הפופולריים ביותר בתעשיית המוזיקה.

ב-16 באפריל 2012, במהלך פסטיבל קואצ'לה (Coachella Valley Music and Arts Festival) שבקליפורניה, הופיעה על במת הפסטיבל דמותו של שאקור כהולוגרמה בזמן הופעתם של הראפרים סנופ דוג ודוקטור דרה. על פי דיווחים, עלות הפקת דמותו של שאקור (שביצעה את השירים 2 of Amerikaz Most Wanted ו-Hail Mary במהלך ההופעה) כ-10 מיליון דולר.

ב-2014 התחילו הצילומים לסרט הביוגרפי על חייו של טופאק, שהופק בין היתר על ידי אימו אפיני שאקור ויצא לאקרנים בשנת 2017.

בשנת 2023, כמעט 30 שנים אחרי מותו, קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד

ספריית הקונגרס

הלהיט של שאקור "Dear Mama" הוא אחד מתוך 25 השירים שהתווספו להקלטות לאומיות בשנת 2010. הספרייה של הקונגרס כינתה את הסינגל כ"מחווה מרגשת ורהוטה לאימהות של ראפרים שנרצחו, ולכל האימהות שנאבקות מול התמכרות, עוני ואדישות חברתית. "הכבוד הזה מגיע שבעה ימים לאחר יום הולדתו של שאקור, שהיה צריך להיות באותה שנה בן 39. טופאק הוא הראפר השלישי שנכנס לספרייה, אחרי גראנדמאסטר פלאש ופאבליק אנמי.

פרסים

במהלך חייו, וגם אחרי מותו, זכה טופאק להערכה רבה כאמן.
בין הפרסים שקיבל היו:

• 1994 פרס זמר הראפ המועדף לשנה זו מהאקדמיה האמריקאית.
  
• 1996 (אחרי מותו) זכה פעם נוספת בפרס זמר הראפ המועדף.
  
• אלבומו Me Against the World הועמד לקטגוריית האלבום הראפ הטוב ביותר.
  
• שירו "Dear Mama" הועמד לקטגוריית השיר הראפ הטוב ביותר.
• ב-1996 נבחר טופאק על ידי הראפרים המקומיים (סנופ דוג וד"ר דרה) לראפר הטוב ביותר.
  
• אלבומו הכפול All Eyez on Me הוא אחד מאלבומי הראפ הנמכרים ביותר בכל הזמנים, כשמעל 5 מיליון עותקים של האלבום נמכרו בארצות הברית בלבד עד אפריל 1996; ביוני 1998 האלבום הגיע למעמד פלטינה 9X על ידי RIAA.
• MTV דירג אותו במקום השני ברשימת "הראפרים הגדולים ביותר בכל הזמנים".
• שאקור נכנס להיכל התהילה של אמני ההיפ הופ בשנת 2002.
• בשנת 2003, במצעד "22 הראפרים הגדולים - הספירה לאחור" של MTV, נבחר שאקור על ידי הצופים במקום הראשון.
• בשנת 2004, בטקס פרסי ההיפ הופ של VH1 זכה למחווה שאקור ביחד עם אמנים רבים.
• בשנת 2004 דירג מגזין "Vibe" את שאקור בסקר שנערך בתור "הראפר הגדול ביותר בכל הזמנים".
• בכנס הטורקי השנתי הראשון ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי שנערך באוקטובר 2006, זכה שאקור לכבוד על הקול והכישרון הבלתי ניתן להכחשה. אמו קיבלה את הפרס שלו.
• בשנת 2008, היכל התהילה של הרוק אנד רול הכיר בו כאמן משפיע מאוד והוסיף אותו למצעד ה-200 הסופי שלהם.

דיסקוגרפיה

עד היום ראו אור 12 אלבומי אולפן של טופאק, 10 אלבומי אוסף, 44 סינגלים ו-40 וידאו קליפים.

אלבומי אולפן (1991–1996)

שם האלבום	שנה	מקום במצעד הבילבורד 200	מעמד אלבום (ארצות הברית)
2Pacalypse Now	1991	64	אלבום זהב
Strictly For My N.I.G.G.A.Z.	1993	24	אלבום פלטינה
Thug Life: Volume 1	1994	42	אלבום זהב
Me Against The World	1995	1	אלבום פלטינה 2x
All Eyez on Me	1996	1	אלבום פלטינה 9x
The Don Killuminati: The 7 Day Theory	1996	1	אלבום פלטינה 4x

• האלבום The Don Killuminati: The 7 Day Theory יצא חודשיים לאחר מותו של שאקור, אך עבודתו הסתיימה לפני שנורה.

אלבומים שיצאו לאחר מותו ללא מעורבותו (1997–הווה)

שם האלבום	שנה	מקום במצעדי הבילבורד 200	מעמד אלבום (ארצות הברית)
R U Still Down? (Remember Me)‎	1997	2	אלבום פלטינה 4x
Greatest Hits	1998	2	אלבום יהלום
Still I Rise	1999	6	אלבום פלטינה
Until the End of Time	2001	1	אלבום פלטינה 3x
Better Dayz	2002	5	אלבום פלטינה 2x
Tupac: Resurrection (soundtrack)	2003	2	אלבום פלטינה
Loyal to the Game	2004	1	אלבום פלטינה
Pac's Life	2006	9

• מעמד האלבום מתייחס למספר המכירות שלו בשנה שהוא הופץ.

אלבומים אחרים שיצאו לאחר מותו

1. The Rose That Grew from Concrete - 2000
2. Nu-Mixx Klazzics - 2003
3. 2004 - 2Pac Live
4. The Rose, Vol. 2 - 2005
5. 2005 - Tupac: Live At The House of Blues
6. Beginnings: The Lost Tapes 1988–1991 - 2007
7. Nu Mixx Klazzics Vol.2 - 2007
8. Best Of 2pac - 2007

סינגלים

#	שם סינגל	שנת יציאה כסינגל	אלבום	בילבורד הוט 100	R&B בילבורד	בילבורד ראפ
1	Same Song	1990	This Is an EP Release (דיג'יטל אנדרגראונד)
2	Brenda's Got a Baby	1991	2Pacalypse Now		23	3
3	If My Homie Calls	1991	2Pacalypse Now			3
4	Trapped	1992	2Pacalypse Now
5	Holler If Ya Hear Me	1993	Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z.		110
6	I Get Around	1993	Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z.	11	5	8
7	Wussup Wit The Luv	1993	The Body-Hat Syndrome (דיג'יטל אנדרגראונד)		99
8	Keep Ya Head Up	1993	Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z.	12	7	2
9	Papa'z Song	1994	Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z.	87	82	24
10	Pour Out a Little Liquor	1994	Thug Life: Volume 1
11	Cradle to the Grave	1994	Thug Life: Volume 1		91	25
12	It Don't Stop	1994	Thug Life: Volume 1
13	How Long Will They Mourn Me?	1994	Thug Life: Volume 1
14	Dear Mama	1995	Me Against the World	9	3	1
15	So Many Tears	1995	Me Against the World	44	21	6
16	Temptations	1995	Me Against the World	68	35	13
17	California Love	1995	All Eyez on Me	1	1	1
18	How Do U Want It	1996	All Eyez on Me	1	1	1
19	2 of Amerikaz Most Wanted	1996	All Eyez on Me		46
20	Hit 'Em Up	1996	Greatest Hits
21	All About U	1996	All Eyez on Me
22	I Ain't Mad at Cha	1996	All Eyez on Me	58	18
23	Toss It Up	1996	The Don Killuminati: The 7 Day Theory		34
24	To Live & Die in L.A.	1997	The Don Killuminati: The 7 Day Theory
25	Hail Mary	1997	The Don Killuminati: The 7 Day Theory		12	8
26	Wanted Dead or Alive	1997
27	Made Niggaz	1997	Gang Related (Outlawz)	75		1
28	I Wonder If Heaven Got a Ghetto	1997	R U Still Down? (Remember Me)	67	14	18
29	Do for Love	1997	R U Still Down? (Remember Me)	21	10	2
30	Changes	1998	Greatest Hits	32	12	1
31	Unconditional Love	1999	Greatest Hits		73
32	Baby Don't Cry (Keep Ya Head Up II)	1999	Still I Rise	72	36
33	Who Do U Believe In	1999	Suge Knight Represents: Chronic 2000 (שוג נייט)
34	Until the End of Time	2001	Until the End of Time	52	21
35	Letter 2 My Unborn	2001	Until the End of Time		64
36	Thugz Mansion	2002	Better Dayz	19	10	4
37	Still Ballin' (רמיקס)	2002	Better Dayz	69	31	15
38	Runnin' (Dying to Live)	2003	Tupac: Resurrection	19	11	5
39	One Day at a Time (Em's Version)	2003	Tupac: Resurrection	80	51	22
40	Thugs Get Lonely Too	2004	Loyal to the Game	98	55
41	Ghetto Gospel	2005	Loyal to the Game
42	Untouchable (רמיקס)	2006	Pac's Life	29	91
43	Pac's Life	2006	Pac's Life	119	104

פילמוגרפיה

מלבד היותו ראפר מצליח, השתתף טופאק במספר סרטים. בסרטו הראשון, "Nothing But Trouble", שיחק שאקור בתור הופעת אורח עם ההרכב הישן שלו, דיגיטל אנדרגראונד. התפקיד הראשון שלו היה בסרט "רחובות אלימים" (Juice), כששאקור שיחק את הדמות "בישופ", והוא זכה לשבחים ממגזין הרולינג סטון, שבו אמר הכותב פיטר טראברס ששאקור היה הדמות "הממגנטת ביותר של הסרט". הוא המשיך לככב עם ג'נט ג'קסון בסרט "לאהוב ולהתגבר" (Poetic Justice), והיה מועמד לפרס השחקן המצטיין, אך לא זכה. הסרט האחרון לפני מותו שבו שיחק היה "כללי המשחק".

שנה	שם הסרט/התוכנית	תפקיד	הערות
1991	שום דבר, חוץ מצרות	עצמו	הופעה קצרה. באנגלית: Nothing But Trouble
1992	רחובות אלימים	בישופ	תפקיד מוביל ראשון. באנגלית: Juice
1993	לאהוב ולהתגבר	לאקי	כיכב לצד ג'נט ג'קסון. באנגלית: Poetic Justice
	עולם אחר (סדרת טלוויזיה)	פיקולו	פרק: Homie Dont Ya Know Me? באנגלית: A Different World
	In Living Color	עצמו	פרק 3, עונה 5. באנגלית: In Living Color
1994	מעל החישוק	בירדי	באנגלית: Above The Rim
1995	Murder Was the Case: The Movie	סנייפר	ללא קרדיט, סרט קצר. חלק: Natual Born Killaz
1996	הקליע	טאנק	יצא חודש לאחר מותו של שאקור. באנגלית: Bullet
1997	נעולים	יחזקאל וויטמור	יצא ארבעה חודשים לאחר מותו של שאקור. באנגלית: Gridlock'd
	כללי המשחק	הבלש רודריגז	הופעתו האחרונה של שאקור בסרט. באנגלית: Gang Related
2003	טופאק: תחיית המתים	עצמו	סרט דוקומנטרי רשמי על טופאק. באנגלית: Tupac: Resurrection
2009	נוטוריוס	עצמו	תיעודי. באנגלית: Notorious
2015	היישר מקומפטון	עצמו	תיעודי. באנגלית: Straight Outta Comption
2017	טופאק: כול העיניים עליי	עצמו	תיעודי. באנגלית: All Eyez On Me

סרטים תיעודיים וביוגרפיות

חייו של שאקור הוכרו בסרטים תיעודיים גדולים וקטנים, כשכל סרט מנסה לתפוס אירועים שונים במהלך חייו הקצרים של שאקור. הסרט "טופאק: תחיית המתים" שיצא בשנת 2003 היה מועמד לסרט התיעודי הטוב ביותר באוסקר.

• 1997: טופאק שאקור: בריון אלמוות
• 1997: טופאק שאקור: מילים אף פעם לא מתות
• 2001: טופאק שאקור: לפני שאתעורר
• 2001: ברוך הבא ל-Deathrow
• 2002: טופאק שאקור: בריון מלאך
• 2002: ביגי & טופאק
• 2002: החוף המערבי
• 2003: 2Pac 4 Ever
• 2003: טופאק: תחיית המתים
• 2004: טופאק נגד..
• 2004: טופאק: גאון ההיפ הופ
• 2006: כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה דמעות (So Many Years, So Many Tears)
• 2007: טופאק: רצח
• 2009: טופאק: רצח II
• 2017: "All eyez on me"

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של טופאק שאקור (באנגלית)

• טופאק שאקור, ברשת החברתית פייסבוק
• טופאק שאקור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• טופאק שאקור, ברשת החברתית אינסטגרם
• טופאק שאקור, סרטונים בערוץ היוטיוב
• טופאק שאקור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• טופאק שאקור, באתר AllMovie (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר Metacritic (באנגלית)
• טופאק שאקור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• טופאק שאקור, באתר אייטונס (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר ספוטיפיי
• טופאק שאקור, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר Last.fm (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר AllMusic (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר דיזר
• טופאק שאקור, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• טופאק שאקור, באתר Discogs (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר Songkick (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר Genius
• טופאק שאקור, באתר בילבורד (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר טיידל (באנגלית)
• טופאק שאקור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טופאק שאקור באתר PIMPS ‏
• nrg תרבות, 18 שנה אחרי: המילים האחרונות של טופאק, באתר nrg‏, 25 במאי 2014
• תומר גרשנמן‏, קונצנזוס גדול ושנוי במחלוקת: 20 שנה למותו של טופאק, באתר וואלה!‏, 7 בספטמבר 2016
• עמוס הראל, גיבור שחור נצחי: טופאק שאקור, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2016
• עמי פרידמן, מי רצח את טופאק? חידת מותו של הראפר האגדי, 10 ביוני 2017
• טופאק שאקור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)