טחנת קמח

טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנות הקמח הראשונות בהיסטוריה אשר הונעו בכח המים (טחנות מים) נבנו באירופה לקראת סופה של המאה השנייה לפני הספירה, בתקופת יוון העתיקה. טחנות אלו עשו שימוש בגלגלי טחינה אופקיים. התיעוד הראשון של טחנה כזו נכתב על ידי סטראבון בשנת 63 לפנה"ס. טחנות הקמח הראשונות בעלות גלגלי טחינה אנכיים נבנו, ככל הנראה, בסופה של המאה הראשונה לפני הספירה באימפריה הרומית, והן תועדו לראשונה על ידי מרקוס ויטרוביוס פוליו. הרומאים שכללו את הטכנולוגיה של טחנות הקמח והפיצו אותה בכל רחבי אירופה. עם ריבוי האוכלוסייה באירופה התרבה גם השימוש בטחנות אלו ובשנת 1300 היו באנגליה לבדה 17,000 טחנות קמח פעילות 50,000 איש בנו טחנות של קמח.

טחנות קמח מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנות הקמח ההיסטוריות עשו שימוש בגלגלי טחינה שהונעו בכח המים או הרוח (טחנות רוח) על מנת לטחון את הקמח. טחנות מאוחרות יותר עשו שימוש במנועי קיטור. כיום נעשה לרב שימוש בחשמל או בדלקים כדי להפעיל מנועים שמסובבים מכבשים כבדים, עשויי פלדה לטחינת הדגן.

טחנות הקמח המודרניות נבדלות מאלו העתיקות גם באופיין המסחרי. הטחנות העתיקות נבנו ושימשו בדרך כלל קהילות של חקלאים, כאשר כל חקלאי היה מחויב במס שימוש שניתן לטוחן. לעומתן, טחנות הקמח המודרניות הן בדרך כלל מפעל מסחרי שמייצר על מנת למכור לשוק כולו.

טחנות קמח בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ישנו מספר גדול של טחנות קמח עתיקות, מסוג ארובה - המופעלות בכח המים. לרוב גילן של טחנות קמח אלו הוא מאות שנים. מצב השימור של טחנות קמח אלה משתנה ממקום למקום. לרוב הן אינן שלמות ולהוציא טחנת קמח אחת (טחונת מטרוף בנחל חרמון), הן אינן פעילות. טחנות קמח אלו ניתן למצוא בארץ בערוצי נחלים שונים, בעיקר בצפון הארץ, אך לא רק שם. ידועות במיוחד הן טחנות הקמח של נחל עמוד שבגליל העליון (שם אף זכה מקטע הנחל בשפה הערבית בכינוי "ואדי טואחין" - עמק הטחנות), ובפרט טחנת איסכנדריה בה ניתן עדיין להבחין באבני הריחיים שבחדר הטחינה, ובגלגל הכפות שהונע על ידי כח המים. טחנות קמח נוספות נמצאות גם בנחל דן, נחל צלמון, נחל גוש חלב, נחל כזיב ובנחל חרמון. במרכז הארץ התקיימו טחנות קמח בנחל הירקון לבדו התקיימו 7 טחנות קמח שהיו פעילות עד הטיית מי הירקון בשנת 1936, המפורסמת ביניהן מוקמה בסמוך לגבעת הכלניות בגבעת עמל וכן בנחל תנינים. בכל אחד מהנחלים שתוארו, קיימות מספר טחנות קמח לאורך הנחל והן הרוסות במידה רבה וזאת בעקבות הטיית מי הנחלים בתקופת המנדט הבריטי לצורך ייבוש הביצות והמעבר לאנרגיה חשמלית. בשמורת עין אפק, מקור נחל הירקון, קיימת טחנת קמח ששוחזרה בחלקה ובחלליה קיימים חדרי תצוגה שונים על הטחנה עצמה ועל השמורה בה היא נמצאת. בשטח הגן הלאומי המוכרז שבנחל חרמון נמצאת טחנת קמח מטרוף בבעלות משפחה דרוזית, והיא טחנת הקמח היחידה בישראל שעדיין ניתנת להפעלה. בדרום הארץ ניתן למצוא טחנת קמח בתוך שמורת עין גדי, בסמוך למעין עין גדי.

טחנות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הטחנות הגדולות" בחיפה הייתה טחנת הקמח המודרנית הראשונה שהוקמה בארץ ישראל בשנת 1922^[1]. בשנת 1935 נוסדה טחנת הקמח שטיבל בחיפה, בשנת 1936 טחנת הקמח של אהרן חיות בתל אביב וטחנת הקמח של איש העסקים שחאדה עטאללה ביפו^[2].

טחנת קמח המוצגת במוזיאון בדרום אפריקה
טחנת קמח מופעלת על ידי מי נהר
טחנת קמח מודרנית
טחנת קמח איסכנדריה שבנחל עמוד. החלון העליון הוא של חדר הטחינה, בו נמצאות אבני הריחיים. בחלל התחתון המקושת נמצא גלגל הכפות, אותו הניעו מים שהגיעו מהארובה שבצד האחורי שבמבנה. ניתן לראות אמת מים שהובילה את המים בחזרה אל אפיק הנחל, לאחר שימושם בהנעת גלגל הכפות