טיבור רוזנבאום
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1923 ממלכת הונגריה .svg){kind=small}  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1980 (בגיל 56) ז'נבה, שווייץ  |
| מדינה |
שווייץ |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
פנחס טִיבּוֹר רוזנבאום (בהונגרית: Rosenbaum Tibor; 2 בנובמבר 1923 – 23 באוקטובר 1980) היה איש עסקים יהודי-הונגרי רב ופעיל ציוני אשר היה אחראי להצלת מאות יהודים בזמן השואה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזנבאום נולד בהונגריה. אביו, הרב שמואל רוזנבאום, שימש כרב העיר קישווארדה (קליינוורדין). כשהיה רוזנבאום בן 18 הוסמך לרבנות על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. נמנה עם חברי ההנהלה הארצית של "בני עקיבא" בהונגריה. במהלך מלחמת העולם השנייה קשר קשרים ראשונים עם התנועה הציונית ובראשם ועדת העזרה וההצלה בבודפשט של ישראל קסטנר ועסק בהצלת יהודים בדרכים נועזות ותוך סיכון חיים יומיומי, כאשר הוא מתחפש לקצין צלב החץ וגסטפו.
לאחר סיום המלחמה שימש תקופה קצרה כרב העיר קישווארדה, במקום אביו שנספה בשואה. כן ליווה את הרב הרצוג במסעותיו באירופה, לאיתור ילדים שניצלו והוסתרו. בתום המלחמה עלה רוזנבאום לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ, אך כעבור חודשים ספורים ירד מישראל וקבע את מקום מושבו בז'נבה שבשווייץ.
קשריו של רוזנבאום עם הציונות נמשכו שנים ארוכות. בשווייץ שימש נשיא ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית. במהלך השנים היה חבר הוועד הפועל הציוני, חבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי וחבר ההנהלה העולמית של תנועת המזרחי. כמו כן פעל במסגרת החברה לישראל לגיוס כספים עבור המדינה. בשנת 1958 ייסד רוזנבאום בז'נבה, בתמיכת משפחת רוטשילד, את הבנק הבינלאומי לאשראי (Banque du Crédit International) ושימש כנשיאו. שנים ארוכות היווה הבנק, שקיים סניפים בלונדון, בניו יורק ובאיי הבהאמה, כלי למימון פעולות המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים עד לקריסתו בשנת 1974 בשל פרשת שחיתות בה היה מעורב מיכאל צור מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר באותה עת.[1] דמותו של רוזנבאום זכתה להתייחסות במערכון ששודר בתוכנית 'ניקוי ראש' מיד לאחר חשיפת הפרשה.[2]
רוזנבאום היה בעל השקעות רבות בישראל, בהיקף של כ-9 מיליון דולר. בשנת 1955 נרכשו על ידיו כשישית ממניות חברת "ק.ב.ע. - קבוצת בוני ערים" ("חברת אשדוד"). בשנת 1963 נרכשו על ידיו 51% ממניות מפעלי "אתא" ו"לודז'יה"[3] החזיק מניית יסוד בת מיליון דולר בחברה לישראל. כמו כן היה בעל מניות ב"בנק קופת עם", שותף בחברת המסחר "אוניון ישראל-שווייץ", שותף במפעל "אגן" לייצור אמבטיות, שותף בחברת "גאס רסקו", בעל מפעל בתל אביב בתחום הקונפקציה, משקיע במפעל פיינארטס ברעננה להדפסת טקסטיל, משקיע בחברת רמת"ם לתעשייה ומסחר, משקיע בחברת "מקור" למסחר בניירות ערך וממייסדי "אלקון" לייצור שפופרות אלומיניום. בשנים 1964–1975 היה עמוס מנור נציגו של רוזנבאום בישראל.
רוזנבאום היה חבר מועצת המנהלים של אוניברסיטת בר-אילן. בזכות קשריו בליבריה עם הנשיא ויליאם טאבמאן הוא היה בעל דרכון דיפלומטי ליברי.
טיבור רוזנבאום נפטר מהתקף לב ב-23 באוקטובר 1980,[4] בגיל 57, ונטמן בבית הקברות בהר המנוחות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם מיכלסון, פנחס רוזנבאום
- רוזנבוים הרב פנחס (טיבור) סגל ליטש מתוך אנציקלופדיה יהודית דעת
- תאוריית הקשר בין הפשע המאורגן ורצח קנדי - 1
- דורון נבות, שחיתות ציבורית והמאבק בה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נבות דורון, שחיתות ציבורית והמאבק בה, עיונים בתקומת ישראל, ישראל 1967–1977: המשכיות ומפנה, מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, 2017
- ^ ניקוי ראש - הגעלטפאדר (אוקטובר 1974), נבדק ב-2022-07-19
- ^ נחתם ההסכם על צירופם של השותפים החדשים ב"אתא", למרחב, 26 במאי 1963
- ^ מת איש העסקים טיבור רוזנבאום, מעריב, 24 באוקטובר 1980